רימונים וירי בסניפי ג'פניקה הקפיאו את הנפקת הרשת

עסקת הענק שנחתמה במאי האחרון הייתה אמורה להיות השקעה פיננסית שגרתית. לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות של בנק לאומי, השקיעה 200 מיליון שקל בקבוצת לאנדורה של ברק אברמוב, החברה האם של רשת הסושי ג'פניקה, לפי שווי חברה של מיליארד שקל. בשבוע האחרון פגשה ההשקעה את המציאות הישראלית.

סדרת אירועים פליליים חריגים, שכללו השלכת רימונים וירי לעבר סניפי הרשת על רקע מאבק אלים (לכאורה) בין ארגוני הפשיעה של משפחות ג'רושי ומוסלי, העבירו את ההשקעה לעמודי הפלילים. במשטרה חושדים כי מדובר בניסיון סחיטה של דמי חסות ("פרוטקשן") מאברמוב, שמסרב להיכנע. התוצאה המיידית: ההנפקה של הרשת בבורסה, שתוכננה לראשית 2027, נכנסת להקפאה עמוקה.

"אין סיכוי שלאומי פרטנרס לא בדקו בשבע עיניים מה קורה בג'פניקה לפני שהם נכנסו עם 200 מיליון שקל, אבל תמיד יש הפתעות", מסביר אילן רוזנברג, שותף מנהל בקרן הגידור ארביטראז' ואליו.

מדוע גופים מוסדיים גילו עניין דווקא בענף שנחשב לתחום עם מתח רווחים נמוך? כדי להבין מה חיפש בנק שמרן כמו לאומי בעולם המסעדנות התנודתי, אומר רוזנברג, צריך קודם כל לעשות סדר במונחים. "רובנו חושבים על מסעדות כעל הימור פיננסי, מקום שפתוח היום ונסגר מחר. אבל צריך להבדיל בצורה מוחלטת בין מסעדה בודדת לבין רשתות מסודרות", הוא מבהיר. "מסעדה בודדת היא עסק מסוכן מאוד. היא נשענת על שף ספציפי, על טרנד חולף או על מיקום אופנתי. לעומת זאת, רשתות ענק כמו ג'פניקה, או קבוצות כמו נונו ומימי, הן אופרה אחרת לגמרי. זה כמו להשוות בין מכולת שכונתית קטנה לבין סניף של שופרסל או רמי לוי".

לדברי רוזנברג, הרשתות הגדולות עברו תהליכי השבחה, כלומר שדרוג וייעול של המבנה העסקי. "יש להן מרכז לוגיסטי עצמאי שמנהל את הרכש, היבוא וההפצה. המרכז הזה מוריד בצורה דרמטית את עלויות התפעול ומייצר יציבות. זה עסק סופר רווחי שמייצר רווחיות נקייה של עשרות מיליוני שקל בשנה".

במקרה של לאנדורה, החברה מחזיקה ב"יונימרקט", מפעל ייצור ולוגיסטיקה בחולון שמספק את חומרי הגלם ל-45 סניפי ג'פניקה ולרשתות נוספות. התחזית שנגזרת מכך היא EBITDA (רווח תפעולי לפני הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות, מדד המציג את הרווח הגולמי מהפעילות השוטפת של העסק ללא "רעשים" חשבונאיים) של כ-130 מיליון שקל ב-2026, ורווח נקי של 100 מיליון שקל.

דיסקאונט לפני ההנפקה

אז מדוע בנק לאומי רכש 20% מהחברה ולא את כולה? "כשגוף כמו לאומי פרטנרס משקיע 200 מיליון שקל בחברה פרטית, הוא לא מתכנן להישאר שם לנצח ולקבל רק דיבידנד (חלוקת רווחים לבעלי המניות)", מסביר רוזנברג. "זו השקעה שהיא שלב מקדים להנפקת החברה בבורסה. הרעיון פשוט: הבנק נכנס בהנחה (דיסקאונט) כשהחברה פרטית. כשהחברה מנפיקה את מניותיה לציבור בבורסה, השווי שלה קופץ בצורה משמעותית. הבנק נהנה מ'הצפת ערך' (עליית שווי הניירות שבידיו) ויכול לממש את המניות שלו ולפגוש מזומן ברווח גדול".

התוכניות האלה לא יכלו להביא בחשבון רימוני רסס בסניף בהרצליה. "אירועים פליליים מהסוג הזה הם משהו שלא מופיע בתוכניות העסקיות", אומר רוזנברג. "ההשפעה המרכזית כרגע היא לא הפסד כספי ישיר ללאומי, הם עדיין מחזיקים ב-20% מהנכס והמסעדות ממשיכות לעבוד, אלא דחייה משמעותית של תוכנית ההנפקה. חתמים ומשקיעים בבורסה לא אוהבים חוסר ודאות כזה, וקשה מאוד לתמחר חברה כשהכותרות עוסקות במלחמות של העולם התחתון".

עבור גוף בנקאי שמרני, עצם החיבור העקיף לכותרות על ארגוני פשע הוא בעיה תדמיתית. בשוק ההון כבר נשמעות ביקורות על איכות הבדיקות שביצע הבנק לפני שחתם על העסקה, אולם רוזנברג מגן על המהלך המקצועי.

"בלאומי פרטנרס עשו דיו-דיליג'נס (בדיקת נאותות, תהליך של חקירה ובחינה מעמיקה של נתוני החברה, חובותיה וקשריה העסקיים לפני הרכישה) עמוק ורציני מאוד. אברמוב הוא איש עסקים נזיל, ללא חובות אישיים, עם אימפריה של ממש. אבל בעסקים, תמיד יש דברים שאי אפשר לצפות מראש. ראינו את זה בעבר גם בחברות אחרות כמו בסימד, כשפתאום בעלי שליטה משכו עשרות מיליוני דולרים לכיסוי חובות אישיים רגע אחרי הנפקות אג"ח. יש הפתעות ששום בדיקה חשבונאית לא יכולה לגלות".

האם לאומי יברחו מההשקעה? להערכת רוזנברג, ממש לא, ובסופו של דבר האירוע עשוי להתגלות דווקא כזרז חיובי. "במקום שהסכסוך הזה יתנהל מתחת לשולחן, עכשיו הכל בחוץ. המשטרה נאלצת להתערב בכל הכוח, החקירה פתוחה, וזה מכריח את כל הצדדים לנקות את השטח במהירות. ברגע שהרעש הזה יסתיים והשטח יתנקה, הם יחזרו לקדם את ההנפקה. החברה הזו פשוט רווחית וחזקה מדי בשביל שהאירוע הזה יעצור אותה לתמיד".