"יום ה-D הכלכלי": התוכנית האמריקאית להפלת המשטר באיראן - בלי לירות ירייה אחת

וושינגטון מעלה הילוך במערכה עם טהרן ומבהירה כי השלב הבא במאבק אינו מסתכם בלחימה צבאית בלבד או בסנקציות נקודתיות, אלא בקו כלכלי תוקפני וחסר תקדים. במאמר עמדה נרחב שפרסם שר האוצר של ארצות הברית, סקוט בסנט, בעיתון Financial Times, חשף השר את התוכנית האמריקנית להנחתת מהלומה פיננסית מוחלטת על הרפובליקה האיסלאמית.

בסנט הגדיר את המהלך כ"יום ה-D הכלכלי" – התקפה פיננסית מתואמת ורחבת היקף שמטרתה לנתק כליל את איראן מהמערכת הכלכלית העולמית ולהביא להכרעת המשטר, תוך הצבת אולטימטום חד-משמעי לכל מדינה או גוף מסחרי שממשיכים לסחור עמה.

כדי להבהיר את גודל השעה, בחר שר האוצר האמריקני לפתוח את דבריו בהקשר היסטורי מעמיק והזכיר את ועידת טהרן בשנת 1943. באותה ועידה דרמטית, כשהמנהיגים וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין ד' רוזוולט תכננו את הפלישה לנורמנדי, הם שאלו את עצמם מהו הלחץ המרבי שניתן להפעיל כדי להכריע את האויב.

כעת, טוען בסנט, ההיסטוריה החזירה את אותה השאלה בדיוק אל טהרן. לדבריו, לאחר שמהלכים צבאיים בהובלת הנשיא דונלד טראמפ שחקו דרמטית את היכולות הצבאיות של איראן והחלישו את תוכנית הגרעין שלה, המערכה נכנסת לשלבי ההכרעה הסופיים ("האנד-גיים"). השלב הזה דורש הפעלת מצור כלכלי מוחלט שישלול מטהרן את היכולת להמשיך ולממן את מנגנוני הדיכוי מבית ואת שלוחות הטרור שלה ברחבי המזרח התיכון.

בסנט תיאר במאמרו את הנזק המתמשך שגרם המשטר ב-47 השנים האחרונות, הן לאזרחיו שלו והן לעולם כולו. הכלכלה האיראנית, שבעבר הייתה בעלת פוטנציאל אדיר, נדחפה אל פי התהום בידי מנהיגים מושחתים, בעוד המטבע המקומי (הריאל) הגיע לשפל היסטורי והאינפלציה במדינה נסקה לשיאים חסרי תקדים.

אלא שעל פי בסנט, המשטר מצליח להחזיק ראש מעל המים בעיקר בזכות מנגנוני עקיפה מתקדמים והתרפסות של מדינות שונות בעולם. אותן מדינות וגופים מסייעים לטהרן למכור את הנפט שלה, מעבירים עבורה כספים דרך חלפנויות ואזורי סחר חופשי, מאפשרים לטיסות איראניות לנחות בשטחן ומנהלים עבורה רישומי ימאות ובנקאות בלתי חוקיים – כל זאת תוך עצירת עיניים מכוונת מתוך מחשבה שפיוס המשטר יבטיח להן שקט תעשייתי.

"חרם" על המדינות שישתפו פעולה עם איראן

שר האוצר האמריקני מבהיר למדינות המנסות לתמרן בין הצדדים: הפחד מאיראן אינו פוטר אתכן מאחריות. מי שממשיך לסחור עם טהרן מתוך ניסיון לקנות שקט, לוקח הימור מסוכן. חוסר ודאות או הפחד מרקטה איראנית אינם פוטרים מדינות מהערכת סיכונים קרה. מדינות שממשיכות לתדלק את המשטר בטהרן מסתכנות כעת במחיר כבד בהרבה מצדה של ארצות הברית, שכן סבלנותה של וושינגטון פקעה לחלוטין, והעונש מצידה של וושינגטון יהיה כבד בהרבה מהאיום האיראני.

המשמעות האסטרטגית של דברי בסנט טמונה במעבר הדרמטי של ארה"ב לאכיפה אגרסיבית של סנקציות משניות. וושינגטון למעשה מבטלת את מרחב הניטרליות ומציבה שתי אפשרויות בפני הקהילה הבין-לאומית: כל מדינה, בנק או תאגיד שימשיכו לשמש כעורק חיים פיננסי או מסחרי עבור איראן – בין אם עשו זאת בכוונת מכוון ובין אם תוך עצמת עיניים – ייחשבו בעיני ארה"ב כ"מנודים גלובליים" (Global Pariah) ויספגו נידוי פיננסי מוחלט שינתק אותם מההון והשווקים במערב. מנגד, גופים שינתקו את קשריהם עם טהרן יזכו לגישה מורחבת לצינורות האשראי וההשקעות הגלובליים.

במקביל, המאמר מייצג שינוי תפיסתי במדיניות החוץ האמריקנית – מעבר מ"ניהול העימות" להכרעתו. בסנט האשים את המערכת הפוליטית ואת הממשלים הקודמים בוושינגטון בכך שהסכימו להשלים עם מעגל בלתי נגמר של פרובוקציות איראניות במקום לפתור את הבעיה מהשורש.

המצור הפיננסי המוחלט מיועד, בין היתר, להביא לקריסת צינורות החמצן של טהרן ובכך ליתר את הצורך בהפעלת כוח צבאי אמריקני ישיר ומתמשך. עם זאת, בסנט שיגר בסיום דבריו אזהרה צבאית מפורשת: אם תוך כדי קריסת הכלכלה והאחיזה בשלטון, יבחר המשטר האיראני לתקוף את כוחות ארה"ב או את בעלות בריתה במפרץ הפרסי, הנשיא טראמפ יגיב במהירות ובאופן מכריע.