ההשפעות הכלכליות של אובדן: האם ילד שאיבד בן משפחה איבד גם את עתידו הכלכלי? אובדן של אדם קרוב יכול כמובן להוביל להשלכות קשות וארוכות טווח על ילדות וילדים במשפחה, אך מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה עתה כי הדבר עלול להשליך גם על עתידו המקצועי והכלכלי, כשהסיכוי של ילד שחווה אובדן במשפחה לקבל תעודת בגרות – קטן ברבע מילד שלא חווה אובדן. "סביר מאוד להניח שילדים שבשבת הנוראית או בכל הפעילות הצבאית איבדו קרובי משפחה, יסבלו מפגיעה לטווח ארוך", נמסר מהמרכז.
המחקר החדש מגלה כי לא רק המצב הנפשי והרגשי בקרב ילדים מושפע מהאובדן, אלא גם העתיד הכלכלי והחינוכי של אותו הילד. ד"ר כרמל בלנק, חוקרת בכירה ביוזמה לחקר התפתחות ואי-שוויון בגיל הרך במרכז טאוב, וחוקרת במרכז האקדמי רופין, משתפת: "בתי הגדולה דניאלי נפטרה לפני 3 שנים בעקבות גידול בגזע המוח, כשהיא הייתה בת 5 וחצי. במשך כל השנים שבהן חקרתי את התחום, הנושא של מוות ריחף מעליי".
ד"ר בלנק ושותפיה הצליחו לרכז מאגר נתונים נרחב באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאפשר להם לצאת למחקר בתחום. הם אספו מידע על ילדים בישראל שנולדו בין שנת 1985 לשנת 1998, והתמקדו בילדים שבזמן שהיו בני שנה עד שבע, איבדו אדם קרוב מהמשפחה הגרעינית כמו אחים או הורים. במסגרת המחקר, הם בדקו מה קורה לאותם ילדים בגיל 18, כשהם נבחנים בבחינות הבגרות. הם בדקו האם הסיכוי שלהם להיות זכאים לבגרות דומה, גדול או קטן יותר מהסיכוי של ילדים שלא איבדו קרוב משפחה. המחקר מצא כי הסיכוי של ילד שחווה מוות במשפחה הגרעינית להשיג תעודת בגרות, נמוך ב-26% מהסיכוי של מי שלא חווה מוות במשפחה בגילים אלו. "זה מראה שגם בגיל 18 עדיין נשאר חוסר ופער בקרב אותם ילדים. בהחלט יש פגיעה, כשהסיכוי לקבל תעודת בגרות קטן עבורם ברבע", אומרת ד"ר בלנק.
הסיכוי לקבל תעודת בגרות כמובן משפיע לאחר מכן גם על עתידם המקצועי והכלכלי של אותם ילדים: "בחרנו במכוון לבחון את הסיכוי לקבל תעודת בגרות, כי זה כרטיס הכניסה אחר-כך לאקדמיה, ללימודים גבוהים ולמשרות יוקרתיות. ברגע שהסיכוי שלך נמוך יותר בצורה משמעותית, כל מסלול החיים שלך משתנה. אתה נמצא כמה צעדים אחורה לעומת כולם בסיכויים לזכות בקריירה משגשגת". באותו אופן, לפי המחקר, בטווח הארוך עלולים להיווצר פערים חברתיים וכלכליים בין מי שחוו אובדן בגיל הרך לבין בני גילם.
עוד מתברר, לפי המחקר, שמדובר אף בתופעה יחסית שכיחה. נמצא שכמעט שניים וחצי אחוזים מהילדים חוו מוות של אח או אחות, וכ-4 אחוזים חוו אובדן של אבא או אמא, כשהם היו בגיל הרך. "נדמה לנו שזה לא קורה לאף אחד, אבל זה יותר שכיח ממה שנראה לנו. מדובר בעשרות אלפי ילדים", היא מחדדת.
ממצא נוסף שעלה מהמחקר, הוא שהפגיעה המתרחשת כתוצאה מאובדן של אח או אחות אינו שונה מהותית מאובדן של הורה. "הפגיעה היא דיי דומה, בין אם איבדת אבא או אמא, ובין אם איבדת אח או אחות. הנטייה היא לחשוב שבטח בגיל הרך ילדים מאוד קשורים להורים שלהם, שמהווים דמויות משמעותיות – וברגע שהורה נעלם זה אובדן ששומט את הקרקע מתחת לרגליים. אנשים חושבים שאולי מדובר באובדן גדול יותר מאשר מצב שבו ילד איבד אח או אחות, אבל בניגוד להנחה זו מצאנו שהפגיעה דיי דומה", אומרת ד"ר בלנק.
במציאות הנוכחית בארץ, היא מסבירה, ישנם פערים משמעותיים באופן שבו המדינה מסייעת לילדים שאיבדו את קרוביהם. "בישראל הטיפול בשכול ובאובדן הוא לא זהה בכל המקרים. יש הבדל גדול בין שכול צבאי, שמגיע עם מעטפת מאוד רחבה של משרד הבטחון, לצד טיפול וליווי של המשפחות (בעיקר במוות של הורים), לבין שכול אזרחי שנותן הרבה פחות תמיכה. במקרים שבהם האובדן הוא של אח ואחות, הילד לא זכאי כמעט לכלום. יש מעט מאוד זכויות אם אח נפל בשירות הצבאי ואם מדובר במוות שקרה למשל ממחלה. האחים כמעט לא מקבלים שום טיפול", היא מסבירה ומדגישה, "זאת בעיניי החשיבות של המחקר - להראות שחשוב לטפל באחים ולעקוב גם אחריהם. גם אם האובדן קורה כשהילד בגיל שנה או שנתיים, הוא עדיין ילד שזקוק למעטפת של טיפולים למשפחה. כיום זה לא קיים".
בימים הקשים שעוברים על מדינת ישראל מאז המלחמה, המחקר מקבל משמעות נוספת: "אם נחבר זאת לאסון שפקד את המדינה, אפשר רק לדמיין אילו גלים של פגיעה צפויים לילדים שחווים עכשיו את הטראומה הזו, גם בעוד 10 או 20 שנה קדימה. סביר להניח שילדים שבשבת הנוראית או בכל הפעילות הצבאית איבדו קרובי משפחה, יסבלו מפגיעה לטווח ארוך".
כחוקרת שבאופן אישי חוותה אובדן בעצמה, הדבר מדאיג אותה אף יותר. "העציב אותי לגלות את הממצאים הללו, כי במובן מסוים קיוויתי שנראה שזה לא באמת משפיע. זה כן גרם לי לחשוב על כך בתוך אמא שיש לה ילדים שחוו את האובדן הזה. המחקר גרם לי להבין שלמרות שהבנות שלי הן כביכול בסדר, וגדלו בבית שמח, יש אפקט שאני לא תמיד מודעת אליו, שקיים ברקע. זה אומר שאני כן צריכה כל הזמן לזכור שיש פה משהו שפועל, ולהרגיש כל הזמן שאני עם היד על הדופק. מהחוויה שלי, ידעתי שהמדינה לא מספקת שום תמיכה, עזרה או ליווי במקרים כאלה".
כעת, ד"ר בלנק קוראת למדינה לספק יותר תמיכה גם למי שהתמודד עם אובדן אזרחי, וכמובן גם בעבור האחים והאחיות. "צריכה להיות מעטפת שמלווה את הילדים, ובפרט את הילדים בגיל הרך. זה גיל מאוד פגיע, שבו כל פגיעה שנוצרת – אחר-כך רק הולכת ומתפתחת. צריך ללוות את הילדים בסיוע של עובדת סוציאלית או לתת ייעוץ וליווי נפשי למשפחה. זה כרגע לא קיים. כרגע משפחה שמתרחש בה אובדן, בטח אם האובדן הוא של ילד כתוצאה ממחלה, לא זכאית כמעט לכלום – והרבה פעמים מתעלמים ממה שקורה לאח או לאחות", אומרת ד"ר בלנק ומדגישה, "צריך להסתכל על שירותי בריאות הנפש בישראל שנמצאים בתת-תקצוב ובצמצום, ובהתאם להרחיב ולהגדיל ולאפשר לטפל בעוד אוכלוסיות. זה נכון במיוחד במצב של היום, כשהמדינה בטראומה איומה".
המחקר שנערך על ד"ר יעל נבון, ד"ר כרמל בלנק, פרופ' יוסי שביט ופרופ' ג'וני גל – הופק במסגרת יוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי-השוויון בגיל הרך, שפעילותה נתמכת על ידי קרן ברכה, קרן ברנרד ון ליר ויד הנדיב.