נשאר מאחור: המרכז טובע בפקקים, בצפון אין עדיין תחבורה ציבורית מלאה

בעוד שמרכז הארץ כבר שקוע עמוק בתוך הפקקים המוכרים של נתיבי איילון, והצליח להתנער לגמרי מהשיתוק התחבורתי של מלחמת "שאגת הארי", אזור הצפון , שעדיין סובל מהפגזות, נותר מאחור כעדות חיה למחיר הלחימה. ניתוח נתונים של אפליקציית Moovit חושף תמונה מדאיגה: במרכז הארץ חזרה התחבורה הציבורית לשגרה מלאה, אך בצפון הפעילות עדיין נמוכה ב-9% מהרמה המקורית.

מדובר באזור שספג את המכה הקשה ביותר בשיא הלחימה, עם השבתה של 53% מקווי התחבורה הציבורית – פגיעה עמוקה הרבה יותר מזו שנרשמה בשאר חלקי הארץ. גם היום, כשבמטרופולין תל אביב כבר מתלוננים על העומסים, קצב ההתאוששות בצפון נותר איטי ומסורבל, והתושבים שם עדיין רחוקים מהשירות שקיבלו לפני פרוץ המלחמה.

בשאר חלקי המדינה, המעבר ממלחמה לשגרה היה חד ומהיר במיוחד. עם פרוץ המבצע ב-28 בפברואר, המשק הישראלי חווה שיתוק תחבורתי כמעט מלא: כ-43% מקווי האוטובוסים הפסיקו לפעול בשבוע הראשון, ומספר כלי הרכב הציבוריים בכבישים צנח מ-82,000 בשגרה לכ-37,300 בלבד.

אולם, ברגע שהוכרזה הפסקת האש, השינוי היה כמעט מיידי: תוך ארבעה ימים בלבד חזרו 99% מהמסלולים לפעילות, וכעבור שמונה ימים נרשמה חזרה מלאה לשירות. נתוני הניתוח מראים כי ב-16 באפריל כבר עמדה הפעילות על 100%, מה שסימן את חזרת המשק לפעילות אזרחית מלאה.

העומסים חזרו ויותר גרועים מפעם

עם חזרת האוטובוסים והרכבות, חזרו כמובן גם העומסים הכבדים לכבישים המרכזיים. במהלך המלחמה נהנו הנהגים המעטים בכביש מנסיעה רצופה ללא עיכובים, אך כעת המציאות השתנתה: בנתיבי איילון, למשל, נרשם שפל חדש במהירות הנסיעה בשעות השיא. המהירות הממוצעת באיילון צפון, שטיפסה ל-86 קמ"ש בזמן הלחימה, צנחה חזרה ל-39.3 קמ"ש לאחר הפסקת האש, ובמקטעים מסוימים כמו בין חולון להשלום נמדדה מהירות של 16 קמ"ש בלבד - פחות ממהירות של רוכב אופניים ממוצע. מחברת נתיבי ישראל הסבירו כי בחלק מהצירים, כמו כביש 5, הנסועה אפילו חצתה את רמות השגרה והגיעה ל-106%, כנראה בשל רצון הציבור לנצל את חלון הזמן הנוכחי של השקט היחסי.

למרות החזרה המהירה לפעילות, מומחי תחבורה מצננים את ההתלהבות ומזהירים כי ללא שינוי מבני, הפקקים רק יחמירו. האוכלוסייה בישראל גדלה בקצב של 2% בשנה, וקצב סלילת הכבישים אינו יכול להדביק את הגידול במספר הנהגים.

הפתרון, לדברי המומחים, אינו טמון רק בהחזרת הקווים שפעלו בעבר, אלא בהשקעה מסיבית בתדירות ובנוחות של התחבורה הציבורית, שתהפוך אותה לחלופה אמיתית לרכב הפרטי. עד שזה יקרה, נראה כי הישראלים ימשיכו להחליף את חוסר הוודאות של המלחמה בחוסר הוודאות של זמן ההגעה לעבודה.