ילד אחד פחות: מה קורה למשפחות חרדיות שעוברות לפריפריה

שיעור משקי הבית החרדיים בפריפריה כמעט הוכפל בתוך ארבע שנים בלבד, מ-5.4% בשנת 2015 ל-9.4% בשנת 2019. אלא שהמעבר הזה אינו רק שינוי כתובת – הוא מלווה בשינויים מהותיים באורח החיים, בדפוסי ההוצאה ואף בגודל המשפחה. כך עולה ממחקר חדש של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, שפורסם היום ונכתב על ידי ד"ר פאבל ז'לנוב.

הממצא הבולט ביותר נוגע לילודה: בקרב חרדים בגילי 35–39, למשקי בית בפריפריה יש בממוצע 3.9 ילדים, לעומת 4.8 ילדים במרכז – פער של כמעט ילד שלם. המחקר מצא קשר מובהק בין ההבדל הזה לבין שיעורי הבעלות על רכב, הגבוהים משמעותית בפריפריה. למשפחות חרדיות בגילי 35–39 המחזיקות רכב יש בממוצע 1.2 ילדים פחות מאשר למשפחות דומות ללא רכב.

ד"ר ז'לנוב מסייג ומציין כי מספר הילדים עשוי להיות תלוי בגורמים נוספים שלא נכללו בניתוח, אך לדבריו, הניתוח הצליח להסביר באופן מובהק כ-40%–45% מהשונות במספר הילדים של משקי בית חרדיים – שיעור הסבר הגבוה משמעותית מזה שנמצא באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית.

מגמה דומה משתקפת בנתוני הבעלות על טלוויזיה: בקרב משקי בית חרדיים בגיל 30–39, שיעור הבעלות על טלוויזיה בפריפריה עומד על 6.9%, לעומת 1.5% בלבד במרכז.

זולים בדיור, יקרים בתחבורה

המעבר לפריפריה אכן חוסך בהוצאות הדיור, הנמוכות בכ-30%–40% בהשוואה למרכז. אלא שהחיסכון הזה מתקזז בחלקו עם עלייה בהוצאות אחרות, בראשן תחבורה ותקשורת.

ההוצאה החודשית הממוצעת לנפש על סעיפים אלה בקרב חרדים צעירים (18–29) בפריפריה עומדת על 1,483 שקלים, לעומת 1,107 שקלים במרכז. מגיל 40 הפער גדל: 2,134 שקלים בפריפריה לעומת 1,589 שקלים במרכז.

עם זאת, החיסכון בדיור מאפשר בסופו של דבר שיעורי חיסכון גבוהים יותר, למרות שההכנסה החודשית הממוצעת לנפש בפריפריה נמוכה יותר (כ-3,500–3,700 שקלים לעומת כ-4,300–4,500 שקלים במרכז). בגילי 30–39 החיסכון החודשי הממוצע עומד על 1,490 שקלים בפריפריה לעומת 1,209 שקלים במרכז.

ממצא מפתיע נוסף נוגע לרמת ההשכלה: כ-41% מהנשים החרדיות בגילי 18–39 בפריפריה מחזיקות תעודת בגרות או תואר אקדמי, לעומת כ-34% בלבד במרכז. היחס הזה הפוך לחלוטין מזה הקיים באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית. המשמעות היא שהמעבר לפריפריה כולל בעיקר משפחות שבהן לנשים יש השכלה גבוהה יותר.

פרופ' דן בן-דוד, נשיא מוסד שורש, אומר כי "המחקר מראה שהחלטות על דיור ופיזור אוכלוסייה אינן החלטות טכניות בלבד. גם בחברה החרדית, תנאי החיים שנוצרים בפריפריה – מרחק גיאוגרפי, ניידות ותחבורה והוצאות מחייה – משפיעים בפועל על דפוסי המשפחה והילודה". לדבריו, על מקבלי ההחלטות לקחת בחשבון תהליכים אלו בקביעת מדיניות דיור ותחבורה, "שכן מדובר בהחלטות שמעצבות תהליכים חברתיים ודמוגרפיים ארוכי טווח".