נשיא טורקיה רג’פ טאייפ ארדואן, הזמין את מקבילו הישראלי יצחק הרצוג לביקור רשמי, אירוע שכמותו לא התרחש מאז 2007. העובדה שאחד ממבקריה החריפים ביותר של מדינת ישראל, מזמין בכיר ישראלי לביקור - מצביעה על מצבו הבעייתי של ארדואן בכל התחומים.

עם גירעון תקציבי, שצמח בשנה שעברה ב-9.7%, ל-192.3 מיליארד לירות טורקיות (21.6 מיליארד דולר) ושיעור אינפלציה שנתי שהגיע לשיא של %63, ארדואן נמצא במצב אלקטורלי חמור במיוחד, כשלפי חלק מהסקרים, מועמדים פוטנציאלים עשויים לנצח אותו בבחירות לנשיאות ביוני 2023. מעבר לכך, כשמסתכלים לטווח הארוך, מצבה האנרגטי של טורקיה בעייתי למדי.

שני שלישים מהגז מגיע מ־3 מדינות בלבד

אנקרה, שרכשה ארבע ספינות קידוחים, אמנם מצאה מצבורי גז טבעי בהיקף כ-540 מיליארד מטר מעוקב (BCM) בים השחור, אך טרם התחילה לממש אותם. בעקבות זאת, תקציב האנרגיה של טורקיה, שמהווה "גשר" עבור שכנותיה להעברת גז לאירופה, הגיע בשנה שעברה לשיא - 55 מיליארד דולר. 10 מיליארד דולר יותר משנה קודמת וזינוק של כ-67% בהשוואה ל-2017.

מעבר לכך, 74% מהגז המיובא לטורקיה בחודש אוקטובר, הגיע משלוש מדינות בלבד: רוסיה (40%), ארה"ב (18%), ואזרבייג’ן (16%). לכן, הודעת ממשל ביידן, דווקא זה שבטורקיה נתפס כנשיא עוין במיוחד לאנקרה, לפיה ארה"ב מסיגה את תמיכתה במיזם צינור הגז איסטמד - התקבלה באנקרה בשמחה. היא זיהתה בישראל הזדמנות לקידום מקור אנרגיה משמעותי ונוח מבחינתה, אף שבסיס המצביעים של ארדואן אינו שוחר ציון בלשון המעטה.

מאגר הגז "תמר", ארכיון (צילום: אלבטרוס)
נואשת לגז הישראלי | צילום: אלבטרוס

רק השבוע שגריר טורקיה בישראל ובארה"ב לשעבר, נאמיק טאן, התבטא בנושא: "אחת הבעיות החמורות ביותר של מדיניות החוץ הטורקית כיום היא שכמעט כל ההחלטות מתקבלות על ידי אדם אחד בלבד - הנשיא". וכך, כבר בעלייתו למטוס בחזרה מביקור מדיני באלבניה, ארדואן התייחס לבעיה שנוצרה לשלוש המדינות שמעורבות באיסטמד, ישראל, יוון וקפריסין. שלושתן משפיעות מאוד על בידודה האזורי של טורקיה. "ארה"ב לא תומכת בצינור הגז בין יוון לישראל בגלל שהוא לא כדאי כלכלית", אמר נשיא טורקיה. "חישוב העלויות של הפרויקט עוד לא הסתיימו. אנחנו מעוניינים להוביל את הגז הישראלי לאירופה".

לטורקיה יש אי הסכמות מובהקות בנוגע לגבולות הימיים עם יוון וקפריסין, כשמעל הכל עומד הסכם הגבול הימי בין טורקיה לבין לוב שנחתם ב-27 בנובמבר 2019, ולא מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית. אותו הסכם משליך על מיזם איסטמד, שהרי קטע מהצינור המיועד, באורך כ-700 ק"מ, אמור לעבור בין קפריסין לכרתים בשטח ימי שאליו אנקרה מתייחסת כשלה. במרץ האחרון, טורקיה שלחה מברק לישראל וליוון ובו דרישה מהן לכבד את גבולות המים הכלכליים הבלעדיים שלה - ולבקש ממנה אישור לפעול בשטח זה.

אנקרה מודעת לפוטנציאל הגדול שיכולה ישראל להפיק מנמל ג’ייהאן, שנמצא במרחק של כ-470 ק"מ בלבד מחיפה. נמל זה מהווה את אחד הקצוות של צינור באקו-טביליסי-ג’ייהאן, ויכול להוות ניצחון לשני הצדדים. מצד אחד, טורקיה תייבא גז טבעי מישראל, מצד שני, ירושלים תוכל להשתמש בנמל ג’ייהאן ובתשתית הגז הקיימת כל הדרך לאירופה עבור יצוא הגז, במקום מיזם איסטמד.

מי שכבר הביעו דאגה בפני ישראל מההתחממות ביחסים עם טורקיה, שהורגשה כבר בסיום משבר מעצר הזוג אוקנין, אלו ניקוסיה ואתונה שביקשו הסברים. ברמה הדיפלומטית, תידרש ישראל להשכיל לשלב בין התחממות היחסים עם טורקיה לבין שימור מערכת היחסים האיתנה שהתפתחה עם יוון וקפריסין. בהתחשב במטענים בין טורקיה לבין יוון וקפריסין, הן ברמת הגבולות הימיים והן ברמת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, מדובר במשימה לא פשוטה.

לבסוף, ארדואן מבין שכשמצבו האלקטורלי לא מרנין - הוא יוכל גם להפיק תועלת מהסוגיה הפלסטינית. טורקיה, שמארחת בכירי חמאס בשטחה ומתייחסת לארגון הטרור כגורם מייצג לגיטימי של העם הפלסטיני, רוצה להוכיח שלא רק מצרים דואגת לאינטרסים של העם "המדוכא".

סקר של מכון "יוניילם" שהתקיים החודש, מצא שלו הבחירות היו מתקיימות כיום, ארדואן היה מקבל 45% מהקולות מול 40.4% לטובת מנהיג האופוזיציה הנוכחי, כמאל קיליצ’דראולו. אמנם מדובר ביתרון לא קטן כש-17.8% מהמשיבים טרם החליטו למי יצביעו, אך מהסקר ברורה התרסקותו התדמיתית של ארדואן מול תוצאות בחירות 2018 - אז קיבל 52.6% מהקולות לעומת 30.6% של יריבו. סביר להניח שהנשיא ארדואן חושש מאפשרות שראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמאולו, ייצג את האופוזיציה בבחירות, שהרי במצב כזה, לפי הסקר, ארדואן עשוי להפסיד (46.7% מול 42%).

המפלגה של ארדואן לא תזכה לרוב בבחירות?

כמו כן, מבחינת פילוח הקולות בסקר בנוגע לבחירות לפרלמנט - קשה כעת לראות אפשרות שמפלגת הצדק והפיתוח בכלל תצליח לייצר רוב. אמנם סביר להניח שמפלגתו של ארדואן תתמודד בבלוק טכני עם שותפיה הקואליציוניים, מפלגת התנועה הלאומית, אך גם ככה מסתמן שמצבה הנוכחי של האופוזיציה, שמתאחדת סביב גישת אנטי-ארדואן, טוב יותר.

טורקיה מבינה שללא יחסים טובים עם רמאללה ואבו מאזן, יהיה לה קשה להשפיע על דעת הקהל הכלל-פלסטינית. על כן, אנקרה השקיעה בפברואר האחרון 10 מיליון דולר בבניית אזור תעשייה חדש בג’נין. ובכל זאת, ארדואן ואנשיו מבינים שבלי אור ירוק ישראלי גורף להשקעות כמו זו בג’נין, או לחילופין "בית החולים לידידות פלסטין-טורקיה" שנבנה באמצעות סוכנות הסיוע הטורקית הממשלתית ברצועת עזה, באנקרה יתקשו להפיק תועלת מהסוגיה הפלסטינית. מן הצד הישראלי, יוכלו להרוויח תקשורת טובה יותר מול הנהגת חמאס - הן בדוחא והן בעזה.

ארדואן אירח לא פעם במעונו את ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה ובכירים נוספים בארגון הטרור. הקשר הרציף עם אותם בכירים, וכן התלות של רבים מהם בארדואן, בשל מגוריהם באיסטנבול, עשויים להועיל לישראל, במצב שבו מערכת היחסים בין אנקרה לבין ירושלים אכן תהיה טובה.