שיא חדש: 18.3 טריליון דולר בידי מיליארדרים ב-2025

הועידה בדאבוס נפתחה השבוע, ומסביב להרי האלפים שוב מתכנסים נשיאים, ראשי ממשלות ומאות מנכ"לים כדי לדבר על הכלכלה העולמית. אבל לצד השיח על צמיחה, חדשנות ושווקים, מגיעה גם השאלה שמסרבת לרדת מהשולחן: מי באמת מושך בחוטים.

דו"ח חדש של אוקספם, קונפדרציה בינלאומית של ארגונים הפועלים למען צדק חברתי ומאבק בעוני, מצייר תמונה לא נוחה: עושרם של המיליארדרים בעולם הגיע ב-2025 לשיא של 18.3 טריליון דולר, ומספרם עבר לראשונה את רף ה-3,000. לפי הנתונים, עושרם של המיליארדרים צמח בשנה האחרונה בקצב מהיר פי שלושה מהממוצע השנתי בחמש השנים שקדמו לה. במילים אחרות, גם מי שהתרגל לשמוע על פערים, נדרש עכשיו להתרגל למהירות שבה הם מתרחבים.

על פי הנתונים, 12 המיליארדרים העשירים ביותר מחזיקים יחד הון גדול יותר מזה של כל חצי האנושות הענייה, יותר מ-4 מיליארד בני אדם. אוקספם מציגה את זה כפער שכבר קשה לתאר במונחים של "אי שוויון", אלא יותר כמו מערכת מקבילה: עולם אחד של הון שמצטבר בקצה העליון, ועולם אחר שבו החיים נשארים בלתי אפשריים.

והכוח הזה, לפי הדוח, מקבל צורה מאוד מדאיגה. אחד הנתונים שמוצגים בדו"ח הוא שהסיכוי שמיליארדר יחזיק במשרה פוליטית גבוה פי 4,000 מזה של אדם רגיל. מבחינת אוקספם, זו נקודת המפנה: כסף לא רק קונה מוצרים ושירותים, הוא קונה גישה, השפעה, ולעיתים גם עיצוב של כללי המשחק עצמם.

אילון מאסק, למשל, שמוערך במעל חצי טריליון דולר, מוצג כאיש העשיר בעולם, כבעלים של X וכמי שתואר כ"יד ימינו" של דונלד טראמפ בתחילת 2025, ומי שאף עבד עבור הממשל, הקפיא תקציבים לעשרות ארגונים שפועלים למען העניים, ופיטר עוד מאות עובדים. הדוח מזכיר גם את ג’ף בזוס כבעל מניות מרכזי באמזון ובעלים של הוושינגטון פוסט, וגם את ברנאר ארנו, האיש העשיר בצרפת, שמחזיק באימפריית היוקרה LVMH לצד גופי מדיה כמו Les Echos ו-Le Parisien.

אבל זה לא נעצר שם. ברשימת השמות שעולים בהקשר של מוקדי הכוח החדשים, מופיעים גם ג’נסן הואנג, מנכ"ל ומייסד-שותף של NVIDIA, שהונו לפי הנתונים זינק פי 25 מאז מרץ 2020 והוערך בנובמבר 2025 בכ-154 מיליארד דולר; מארק צוקרברג שמנהל את Meta; ולארי אליסון, מייסד Oracle, שמוזכר כמי שמחזיק נתח משמעותי ב-Paramount וכמי שעשוי להחזיק גם חלק מפעילות טיקטוק בארה"ב.

אבל לא רק עשירי ארה"ב על המוקד: אליקו דאנגוטה, האיש העשיר באפריקה, ששולט כמעט לחלוטין בתעשיית המלט בניגריה; מרקוס גלפרין, האיש העשיר בארגנטינה ומייסד Mercado Libre; ונאג’יב מיקאתי, האיש העשיר בלבנון, שעשה את הונו בטלקומוניקציה וכיהן שלוש פעמים כראש ממשלה.

גם "הדור החדש" של העושר לא חומק מהדוח. לפי הנתונים שמובאים בו, בשנה האחרונה נוצרו כ-50 מיליארדרים חדשים בתחומי הבריאות והפרמצבטיקה. אלו תחומים שמחזיקים בהבטחה אמיתית לשיפור חיים, אבל גם בכוח עצום על שווקים, רגולציה ומחירים, בדיוק המקומות שבהם משחקי השפעה יכולים להפוך מהר מאוד למדיניות שמשרתת את החזקים.

אחד הנושאים שמדליקים הכי הרבה נורות אזהרה נוגע לשליטה בשיח הציבורי ובטכנולוגיות שמעצבות אותו. לפי הנתונים שמובאים בדוח, שישה מיליארדרים בלבד שולטים ב-9 מתוך 10 חברות המדיה החברתית הגדולות בעולם. בנוסף, 8 מתוך 10 חברות הבינה המלאכותית המובילות מנוהלות על ידי מיליארדרים. אוקספם מציגה את זה כסיפור על ריכוזיות מודרנית: לא רק מי מחזיק כסף, אלא מי מחזיק את המיקרופון, האלגוריתם והיכולת להפוך רעיון למדיניות.

הקלות לעשירים, מיסים על העניים

ברקע לכל זה עומד כנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שנפתח ביום שני, 19 בינואר 2026. לפי הפרטים שפורסמו, צפויים להגיע אליו כ-65 ראשי מדינות וכ-850 מנכ"לים, ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ אמור לשאת דברים ביום רביעי, 21 בינואר. באוקספם מזהירים שהפער המתרחב בין העשירים לכל השאר מייצר, לדבריהם, "גרעון פוליטי" מסוכן ולא בר קיימא.

בהקשר האמריקאי, הדוח מזכיר כי ב-2025 "החוק הגדול והיפה" של טראמפ כלל הקלות מס לעשירים, ומי שמרוויחים מעל מיליון דולר בשנה ראו על פי הדיווח תוספת של כ-3% להכנסה. במקביל מצוטטים נתונים ומחקרים שלפיהם רבים מתקשים לממן "איכות חיים מינימלית", וכן נתוני עוני בארה"ב.

המסר של אוקספם הוא שבשלב הזה כבר אי אפשר לדבר רק על "הגדלת תקציבים" או "צדק חברתי" במובן הפשוט. מבחינתם, מדובר בשאלה של דמוקרטיה. הדוח קורא לממשלות לקדם תוכניות לאומיות לצמצום אי שוויון, להטיל מיסוי ממוקד על הסופר-עשירים כדי לצמצם את כוחם, ולבנות חומות אש חזקות יותר בין הון לפוליטיקה. הארגון גם קורא להגנות משמעותיות יותר על חופש הביטוי, וטוען שחלק מהעושר מתורגם להשפעה שמעצבת את דעת הקהל דרך בעלות על כלי תקשורת, וגם דרך פילנתרופיה שמקדמת תפיסות עולם פרטיות במקום מדיניות ציבורית רחבה.

ובסוף, אוקספם זורק עוד משפט אחד שמזכיר למה הוויכוח הזה מסרב להישאר בספרי כלכלה. לפי אמיטאב בהאר, מנכ"ל אוקספם, "ממשלות עושות בחירות שגויות כדי לרצות את האליטה ולהגן על עושר", בזמן שאנשים רבים חווים את החיים כיקרים יותר, בלתי סבירים יותר, ולעיתים גם חסרי תקווה. בעולם כזה, הדוח רומז, השאלה היא לא אם תהיה תגובת נגד, אלא מתי ואיך היא תיראה.