המהפכה הדמוגרפית של ישראל: כשכל תושב שלישי יהיה חרדי

בעוד כ-40 שנה, כשאוכלוסיית ישראל תמנה 20 מיליון תושבים, גם הצביון שלה ישתנה באופן דרמטי: כל תושב שלישי יהיה חרדי, לפי התחזיות. המשמעות היא שזו תהיה מדינה שלא תוכל להחזיק את עצמה, אם לא ייעשה שינוי משמעותי כבר עכשיו. בצד תסריטי הבלהות, יש גם מי שבוחר בהסתכלות רומנטית: "מרקם חברתי כמו אצלנו לא מספר סיפור של מדינה וחברה ללא עתיד", אומר דמוגרף פרופ' אלכס וינרב ממרכז טאוב.

בעוד שבכל העולם המערבי היקף האוכלוסיה הולך וקטן בשל שיעור פריון יורד, הרי שבישראל המצב הפוך לחלוטין. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בשבוע שעבר לקראת החג, בסוף שנת 2024 מנתה אוכלוסיית ישראל יותר מ-10 מיליון נפש - 9.811 מיליון ישראלים ו-260.9 אלף זרים. מתוכם 7.707 מיליון יהודים ואחרים (78.6%) ו-2.104 מיליון ערבים (21.4%).

אף שקצב הגידול השנתי ירד ל-1.2% בשנת 2024 (לעומת 1.6% בשנת 2023), הרי שלפי תחזיות הלמ"ס, אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה בתוך כ-40 שנה. בשנת 2065 צפויה אוכלוסיית ישראל למנות 20 מיליון תושבים.

אם לוקחים בחשבון שרק לפני כ-20 שנה חצתה האוכלוסיה בישראל את רף ה-7 מיליון נפש, המשמעות היא שילוש האוכלוסיה בתוך כ-60 שנה - תופעה שאין לה אח ורע בקרב המדינות המפותחות.

"20 מיליון תושבים עד שנת 2065 הוא רק אחד התרחישים", אומר פרופ' דוד פסיג, עתידן מאוניברסיטת בר-אילן. "לפי האו"ם, בסוף המאה תגיע ישראל לאוכלוסיה של 24 מיליון תושבים, אך לפי תסריטים אחרים היא עשויה להגיע לשם כבר בשנות השישים-שבעים. באותה מידה, יש תחזיות שלפיהן נמנה 'רק' 16 מיליון תושבים בשנות החמישים".

16 מיליון, 20 מיליון, או 24 מיליון - הכפלה או שילוש, בדבר אחד אין ספק: "ישראל היא המדינה המערבית המתועשת היחידה שהאוכלוסיה שלה תגדל, ובקצב כזה. במרבית המדינות המערביות והמתועשות האוכלוסיה מצטמקת", מדגיש פסיג.

התחזיות הקיצוניות: מ-20 מיליון ב-2048 ועד 27 מיליון ב-2071

איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-15 (פורום הערים העצמאיות בישראל שאינן מקבלות מענקים מהמדינה), מכיר אפילו תחזיות קיצוניות יותר: "אחת מהן מדברת על כך שכבר בשנת ה-100 למדינה, ב-2048, נגיע ל-20 מיליון. יש מחקרים שלפיהם כבר בשנת 2071 נגיע ל-27 מיליון תושבים. בכל מקרה, הוויכוח הוא לא אם זה יקרה, אלא מתי זה יקרה".

האתגר העיקרי, מבחינת אטיה, הוא להכיל אוכלוסיה בהיקף כפול ולהעניק לה איכות חיים טובה. "השטח הבנוי של ישראל צפוי להישאר פחות או יותר באותה רמה", הוא מפרט את הקושי. "אם ניקח את כל התוכניות שנמצאות כיום בתהליכי אישור ואלה שבקנה - התוכניות הוותמליות (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור), אלו של הוועדות המחוזיות - זה יוסיף לנו שטח בנוי של בערך 20%, וזאת בהנחה שכל התוכניות ייצאו לפועל. אפילו אם נהיה לארג'ים ונדבר על תוספת של 25%, עדיין זה אתגר מונומנטלי".

המהפכה הנדרשת: פרידה מהמכונית ושימוש כפול במבנים

כדי להתמודד עם האתגר הזה, נדרשת מערכת כלים חדשה ומשוכללת, מכלים משפטיים חדשים של חקיקה ועד לכללים תפעוליים חדשים. "אנחנו בפיגור של 150 שנה אחרי אירopa: הקו הראשון של ה'טיוב' בלונדון היה ב-1882", מציין אטיה.

"אנחנו חייבים להבין שנצטרך להיפרד מהדבר הזה שקוראים לו מכונית", הוא מדגיש. "חייבים לסגור רחובות בערים לכניסת כלי רכב, להוסיף נתיבי תחבורה ציבורית ולאכוף את זה".

אנחנו חייבים להבין שנצטרך להיפרד מהדבר הזה שקוראים לו מכונית. אי אפשר להמשיך עם זה ש-90% מהמרחב הציבורי שלנו מיועד לכלי רכב

איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-15

מלבד ויתור על הרכב ככלי הניידות הראשי, מכיוון שלא תהיה יכולת להוסיף מבנים ציבוריים, נידרש להתרגל לקונספט של הכפלות שימושים. במילים אחרות: מבנה שמשמש פונקציה מסוימת במהלך היום, ישמש לפונקציות נוספות בשעות אחרות של היממה.

"נצטרך להפעיל את המבנים הציבוריים לאורך כל היממה", הוא מסביר. "בלונדון, ליד הגלגל הענק, יש קומפלקס של מבנים שמשמשים למופעים. בזכות איזה חבר מועצה בזמנו, הקימו שם עמדות עבודה לשימוש התושבים ופארק על הגג. גם אנחנו נצטרך לעשות זאת, אבל כדי שזה יהיה אפשרי, לא נוכל לתת לרכב להמשיך לשלוט בחיים שלנו ובמרחב הציבורי שלנו. אי אפשר להמשיך עם זה ש-90% מהמרחב הציבורי שלנו מיועד לרכבים".

המהפכה החרדית

אך מעבר לאתגר של היקף האוכלוסיה, יש את האתגר המונומנטלי של הרכבה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כשאוכלוסיית ישראל תמנה 20 מיליון איש, 32% ממנה יהיו חרדים. כלומר, כל אדם שלישי במדינה יהיה חרדי. חלקם באוכלוסיה היהודית יעמוד על 40%, ו-49% מילדי המדינה יהיו חרדים.

"כבר היום חלקם של החרדים מכפיל עצמו מדי 25 שנה", אומר פרופ' דן בן-דוד, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי וכלכלן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. "אם מסתכלים על חרדים בשכבת הגיל 50-54, הם מהווים 6%, אבל הנכדים שלהם בגילים 0-4 מהווים כבר 26% מהפעוטות".

"ישראל תהיה מדינה שיהיה בה רוב יהודי דתי שמרני ורב-מגזרי", אומר פרופ' גיא הוכמן, ראש תוכנית כלכלה התנהגותית בבית הספר איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן. "המשמעות היא שהחילונים יהוו מיעוט תרבותי, הם לא יהיו הקבוצה הגדולה, מה שעלול להוביל לעלייה בהגירה החוצה אצל חילונים ליברליים. כל הזהות הישראלית תהיה יותר שמרנית ויותר דתית".

"החילונים יהוו מיעוט תרבותי, הם לא יהיו הקבוצה הגדולה, מה שעלול להוביל לעלייה בהגירה החוצה אצל חילונים ליברליים"

פרופ' גיא הוכמן

"מעבר לזה, ישראל תהיה יותר צעירה, וכל עוד לא תהיה חלוקה שווה של הנטל, זה ייצור תחושות של אי-צדק ואי-שוויון חברתי, והשאלות שקיימות כבר היום - כמו מי עובד, מי משרת, מי משלם מיסים - יעלו ביתר שאת", הוא מוסיף.

תסריט האבדון: מדינה שלא תוכל להגן על עצמה

מעבר לשינוי בזהות הישראלית שהוכמן מדבר עליה, בן-דוד מפרט את המשמעות האופרטיבית מרחיקת הלכת: "צריך להבין מה זה אומר: לא תהיה מערכת בריאות של עולם ראשון וגם לא צבא של עולם ראשון - מה שהופך את הסיפור הזה לאיום קיומי של ממש על המדינה".

"אם לא יתרחשו שינויים דרמטיים בשנתיים הקרובות, התחזית אפילו תהיה חמורה יותר", הוא מזהיר. "כבר היום, קצת למעלה מרבע מהפעוטות הם חרדים, ומחר בבוקר הם מתחילים בית ספר ומחרתיים נכנסים לשוק העבודה ולצבא. או שלא. אם הם לא ילמדו לימודי ליבה, לא יהיו ביניהם רופאים ולא מהנדסים, והם גם לא משלמים מספיק מיסים כדי לממן מדינה".

"אנו במסלול מהיר לאבדון ואם לא נתעורר בזמן הקרוב, מדינת ישראל לא תהפוך להיות מדינת עולם שלישי. היא פשוט לא תתקיים"

פרופ' דן בן-דוד

"לכן, אנו במסלול מהיר לאבדון ואם לא נתעורר בזמן הקרוב, מדינת ישראל לא תהפוך להיות מדינת עולם שלישי. היא פשוט לא תתקיים, אם לא תוכל להגן על עצמה עם צבא של עולם ראשון", הוא מסכם בחומרה.

מה לגבי העלייה בשיעור התעסוקה בציבור החרדי? "נכון שיש סימנים מעודדים, למשל רואים גידול במספר החרדים שהולכים להשכלה גבוהה", מודה בן-דוד, "אבל שיעורי הנשירה של הנשים עומדים על 53%, ושל הגברים על 76%".

"אנחנו חיים בסרט אם אנו חושבים שהבעיות ייפתרו אם רק יילכו לצבא או יילכו לעבוד", הוא מדגיש. "אם אין להם את הכלים להיות רופאים (כמו הרמב"ם) או מהנדסים (כמו הרבי מלובביץ'), הם יתקשו לעבוד במשק גלובלי תחרותי. אם הם לא יודעים את ההבדל בין שלטון הרוב לבין עריצות הרוב, אם הם חסרים את ההבנה הבסיסית של כללי הדמוקרטיה הליברלית, אז ישראל תחדל להיות כזו".

השינוי במרחב הציבורי: בין ליברליזם לתרבות תורנית

עו"ד שלומית רביצקי טור-פז, מנהלת מרכז ג'ואן וארווין ג'ייקובס לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה וראשת התוכנית לדת ומדינה במרכז, גם היא לא אופטימית: "אפילו אם התחזיות מעט מוגזמות, הן לא משנות את האתגר הניצב בפני ישראל. ישראל עומדת בפני קטסטרופה: כלכלית לא יהיה אפשרי להחזיק את השירותים החברתיים שקיימים היום ואת רמת הסבסוד שיש כיום (אלא אם תהיה העלאת מיסים משמעותית)".

"זה ייצור מציאות כלכלית בלתי אפשרית, השירותים יהיו ברמה נמוכה יותר, ותחושת היעדר השוויון עלולה להביא אנשים לצאת מהארץ", היא מתארת. "ב-2050 החרדים יהוו 41% מפוטנציאל הגיוס ואם הם לא יתגייסו כבר לא יהיו לנו צבא העם, אלא צבא שכיר, שלא יכול לתת מענה לצרכים הבטחוניים של ישראל".

רביצקי טור-פז מעלה גם את סוגיית המרחב הציבורי: "ככל שיש יותר אנשים שצורכים תרבות בהפרדה - מופעים, חוף ים - תהיה פה דילמה גדולה לגבי איך מייצרים מרחב ציבורי שהוא ליברלי מצד אחד, ומצד שני נענים לצרכים של אוכלוסיה שגדלה על תרבות תורנית. ככל שהאוכלוסיה הזו גדלה, באופן טבעי היא נותנת את הטון. יש להם כוח כלכלי משמעותי שישפיע על המוטיבציה של העסקים והמפרסמים, וזה ציבור גדול שהוא גם ממושמע וגם פנוי להפגין (כי אינו עובד)".

האם הכל אבוד? רביצקי טור-פז לא חושבת כך, אך לשם כך צריך לעשות מעשה: "אנחנו יודעים שהציבור החרדי מגיב מאוד לסנקציות כלכליות: ב-2003 נתניהו (כשר האוצר בזמנו) קיצץ את קצבאות הילדים, וראינו בבירור שזה הביא גברים חרדים לשוק העבודה. לו היינו ממשיכים בסנקציות על משתמטי גיוס היום, היינו רואים תחילה של שינוי".

"לכן, צריך לעצור תקציבים לבתי ספר שלא מלמדים לימודי ליבה, לדרוש מיצוי כושר השתכרות כתנאי לקצבאות, ולעמוד על שוויון בנטל הבטחוני שמלווה בסנקציות כלפי המפרים", היא מפרטת. "אם זה יקרה, נראה מציאות אחרת לגמרי. הציבור החרדי ימשיך להיות חרדי באורח חייו, אבל הם יהיו חרדים מסוג אחר, שעובדים ומתגייסים".

הקול המתון: למה לא כדאי לעשות אקסטרפולציות לינאריות

בצד אלה הצופים קטסטרופה אם לא ייעשו צעדים כאן ועכשיו, יש מי שרואים את הדברים מעט אחרת. פסיג, למשל, ממאן להתרגש מהתחזיות. "זה יסק (לגבי הרכב האוכלוסיה) שמתבסס על ההנחה שמה שהיה הוא מה שיהיה. בפועל, המגזרים השונים יעברו תהליך מאוד יסודי של תמורות, חלק מהן אנו רואים כבר היום, אבל אלה תהליכים איטיים".

"זה העם עם הריכוז הכי גבוה של מרץ ויוזמה. תמיד יש על הפרק רעיון חדש, יוזמה חדשה, והסולידריות מדהימה. אלה לא סימנים של חברה שהולכת לאבדון"

פרופ' אלכס וינרב

"בתחילת שנות ה-2000 היו הרבה מאוד חוקרים שאמרו שב-2020 יהיה כאן רוב של ערבים וחרדים, וכבר אז הצעתי שלא לעשות אקסטרפולציות לינאריות (שיטה שבה מעריכים נתונים לא ידועים על בסיס נתונים קיימים)", הוא מזכיר. "והנה, דווקא במגזר הערבי הייתה הצטמקות של שיעורי הפריון, בעוד ששיעור הפריון אצל האישה היהודיה החילונית עלה. במקביל, המעמד של האישה החרדית מתחזק בגלל השתלבות גבוהה יותר שלה בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה, מה שעשוי לחזק את ירידת שיעורי הפריון בקרב החרדים".

"לכן, צריך לקחת בחשבון את הדינמיות", הוא מסכם. "אלה תהליכים שלוקחים הרבה יותר זמן ממה שחושבים, אבל מה שברור זה שאין מגזרים שמתקיימים לעד, ואם יש משהו קבוע, זה ששום דבר לא קבוע".

הנתונים המעודדים

גם דמוגרף פרופ' אלכס וינרב, מנהל המחקר במרכז טאוב לחקר מדיניות ציבורית, אופטימי יחסית: "התחזית של הלמ"ס מבוססת על הנחות של שיעורי פריון מסוימים ושיעורי הגירה מסוימים, ובכל תחזית יש אלמנט של טעות. לדוגמה, מישהו חזה למשל שיגיעו לכאן 120 אלף איש מאוקראינה?!"

"נכון שהאוכלוסיה החרדית באמת צפויה לתפוס משקל גדול יותר באוכלוסיה, אבל צריך גם לקחת בחשבון את שיעורי הנשירה מהעולם החרדי", הוא מציין. "יש לנו פרסום מ-2019 שבו מדדנו את התנועות בין הדרגות השונות של רמת דתיות בין 2000-2017, וגילינו שאם לוקחים את אלה שמתחרדים ומקזזים אותם מאלה שנושרים, עדיין יש רמת נשירה של 15%. כך שגם אם המגמה היא עלייה במשקל של החרדים באוכלוסיה, צריך להוסיף את שיעורי הנשירה וגם את השינוי כלפי מעלה בשיעורי התעסוקה שלהם".

וינרב לא צופה גל גדול של הגירה החוצה מישראל, ואומר שהמגמה הזו קיימת יותר בדיבורים מאשר בנתונים: "ב-2024 אמנם היו יותר יציאות מישראל, אך כשליש מהם הם עולים שהגיעו מרוסיה ואוקראינה בתקופה 2019-2023, ובמקביל היו גם הרבה ישראלים ששבו לכאן אחרי ה-7 באוקטובר. אם משקללים הכל - העובדה שכשליש מהעוזבים הם עולים מרוסיה ואוקראינה שלא נשארו, והישראלים שחזרו לכאן אחרי ה-7 באוקטובר - בשורה התחתונה נשארים עם שיעור דומה לשנים קודמות: 2018-2019".

האמת על העתיד הישראלי: מרץ, יוזמה וסולידריות מדהימה

בשורה התחתונה, יש לישראל עתיד? "אני גדלתי באנגליה, ושם שואלים האם יש עתיד לאנגליה, ומה קרה לאנגליה של הילדות", משתף וינרב. "ג'ון קליז (הקומיקאי מחברות מונטי פייטון והשחקן הראשי בסדרת הטלוויזיה 'המלון של פולטי') אומר שלונדון כבר אינה עיר אנגלית. כך שיש הרבה מקומות שאנו חושבים עליהם כיציבים, הם לא".

"לגבי השאלה אם יש עתיד למדינה, ברור שיש", הוא חותך. "זה העם עם הריכוז הכי גבוה של מרץ ויוזמה. תמיד יש על הפרק רעיון חדש, יוזמה חדשה, והסולידריות מדהימה. אלה לא סימנים של חברה שהולכת לאבדון".

"כשנוסעים באירופה, אפשר לראות בדרך הרבה מאוד כפרים נטושים. אצלנו אין את זה. יש הרבה דאגות קיומיות, דאגות שקשורות לערכים, אבל מרקם חברתי כמו אצלנו לא מספר סיפור של מדינה וחברה ללא עתיד".