מחדר הלידה לחדר הישיבות: היזמיות שהפכו את חופשת הלידה לעסק מצליח

המילה "חופשה" היא כנראה הבדיחה הכי פחות מצחיקה עבור מי שעברה לידה. השילוב בין הורמונים, עייפות שיא ושגרה שנשברת לרסיסים, מייצר לעתים קרובות טשטוש זהות מוחלט. אלא שמתוך הרגע הזה בדיוק, שבו נשלפים ממרוץ העכברים המשרדי, מתעורר לפעמים רעב יצירתי בלתי צפוי.

חמש יזמיות ישראליות – ד"ר סתיו אלבר (KidCode), אביב קרוג (Reenof), מעיין (Lakshē, לצד שותפותיה עדי ושני), נטע אסרף (אליסיום בייבי) ויהודית (MI BEBE) – מדברות בגילוי לב נדיר על התחנות במסע: הרגע המדויק שבו נדלקה הנורה, הימים שבהם הכל איים להתפרק, הקרב הפנימי מול הילדים, המספרים וההתרחבות בשטח, והטיפים שכל אחת שיושבת עכשיו על הספה עם תינוק ישן חייבת לקרוא.

לכל עסק מצליח יש רגע מדויק שבו נולד הצורך – ולרוב הוא מתחיל מתסכול אישי עמוק של אמא שמחפשת מענה ולא מוצאת אותו על המדפים.עבור ד"ר סתיו אלבר, מהנדסת תוכנה ב-Google ודוקטור להצפנה מהטכניון, זה קרה מול מדף ספרי הילדים. "הקראתי לבת הבכורה שלי ספרים וראיתי כמה היא קולטת", היא מספרת. "ופתאום קלטתי פער אבסורדי: יש אין-סוף ספרים מדהימים על דינוזאורים, חלל או גוף האדם, אבל אין שום ספר שמסביר לילדים את הטכנולוגיה שמנהלת להם את החיים. הדור הזה מפעיל יישומי AI ומדבר עם סירי, ומבחינתם הכל קסם שקורה בתוך 'קופסה שחורה'. רציתי להסביר להם שבתוך הקופסה יש מתמטיקה, לוגיקה ואנשים שכותבים את זה". כך נולד KidCode, המנגיש מושגים כמו קוד והצפנה לילדי יסודי.

אצל נטע אסרף, הטריגר נבע מדאגה בריאותית לבנה הבכור. "בן נולד עם אסתמה של העור, ופתאום בחירת מוצרי הטיפוח הפכה למשהו קריטי. לא כל סבון התאים לו, וחיפשתי מוצרים עדינים וטבעיים. ההיצע בארץ היה מצומצם מאוד, ומה שהיה עלה הון. בעלי תומר, שהוא מעצב עם היכרות בעולם הקוסמטיקה, אמר לי: 'במקום להמשיך לחפש – בואי נייצר בעצמנו'". השניים הקימו את "אליסיום", קו מוצרי היגיינה וטיפוח טבעי לתינוקות ומשפחה. גם אצל אביב קרוג, מהנדסת תעשייה וניהול, הצורך נולד מהשטח כשהייתה בהיריון שני ובעלה היה במילואים. "חיפשתי פתרון שיקל על היציאות מהבית עם שני ילדים קטנים ולא מצאתי משהו נוח. התחלתי לדמיין טרמפיסט בד קל, מתכבס ומתקפל שנצמד לכל עגלה".

אצל מעיין מ-Lakshē, החיפוש היה אחר תחושת העצמיות שאבדה: "לחדר הלידה הגעתי עם לק ג'ל מתוקתק, אבל עם תינוק יונק, לשבת שעתיים במכון עם ריחות חריפים הפך לבלתי אפשרי. ניסיתי לקלף, ניסיתי לק רגיל שמתקלף אחרי יומיים, ומצאתי את עצמי עם גולגול מרושל, מרגישה רחוקה מעצמי. הבנתי שאני לא רוצה לבחור בין ציפורניים מטופחות לנוחות שלי כאמא". ואילו יהודית מ-MI BEBE מצאה את עצמה בגיל 20, אמא לשניים, בסיור מקרי בתערוכת אופנה בספרד בעידוד אביה: "הייתי בבאסה של אחרי לידה, ופתאום ראיתי סטייל ארופאי קלאסי שלא היה קיים בארץ. נדלקה בי תשוקה מטורפת לייבא, ומהר מאוד הבנתי שאני פשוט רוצה לעצב ולייצר את זה בעצמי".

הרגע שבו הבנו שאין דרך חזרה

המעבר מרעיון על הנייר לעסק אמיתי דורש לרוב טלטלה שמוציאה מאזור הנוחות ומכריחה לקפוץ למים. עבור אביב, הטלטלה הזו הייתה כפולה וכואבת. "חזרתי מהחופשה לתפקיד שלי כמנהלת מוצר בהייטק, ושבועיים בלבד אחרי שחזרתי החברה הודיעה על סגירת המשרדים בארץ וכולנו פוטרנו. במקביל, גם בעלי דימה איבד את עבודתו. ברגע הראשון הייתי בשוק ובלחץ ענק, אבל אחרי שנשמתי עמוק הרגשתי שכל הכוכבים הסתדרו. קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים. לא בטוח שהייתי מעזה לעזוב קריירה נוחה בלי הדחיפה הזו". יחד הם הקימו את Reenof, מוצר שעבר בדיקות מעבדה מחמירות לבטיחות.

מעיין, שכיהנה כדירקטורית מונטיזציה בפלייטיקה, חוותה טלטלה דומה כשחזרה למשרד. "ההייטק עבר גלי פיטורים, ומיד עם החזרה הודיעו לי שאני צריכה לפטר עובדים וראשי צוותים מהמחלקה שלי. זו הייתה חוויה לא נעימה שחידדה את השאלות: כמה שליטה אני באמת רוצה על הזמן שלי? הבנתי שאני רוצה מודל אחר". החיבור המקרי שלה בגינת המשחקים עם עדי ושני, תאומות זהות ויזמיות איקומרס עצמאיות, הפך לשותפות שהביאה את מדבקות הג'ל הביתיות לשוק הישראלי.

לעומתן, נטע אסרף בחרה בנתיב הדרגתי של שש שנים: "אצלי זה לא היה רגע אחד של עזיבה דרמטית. חזרתי לעבודה כשכירה במכללה, ובמשך שנים שילבתי – בבוקר בעבודה, בצהריים עם הילד, ובלילות מול חשבוניות, רישיונות ומעבדות. רק אחרי לידת בתי השלישית רונה, כשהעסק כבר עמד יציב, הבנתי שהגיע הזמן להתמסר רק לאליסיום".

כמעט שברנו את הכלים: החרדות ונקודות השבירה

מאחורי תמונות האינסטגרם המעוצבות מסתתרים רגעים של בדידות, תסכול ופחד קיומי שהעסק פשוט גדול עליהן. "נקודת השבירה שלי הגיעה ממש בהתחלה", משתפת אביב קרוג. "אחרי שנים כשכירה עם משכורת טובה, פתאום מצאתי את עצמי בלי רשת ביטחון. אם אני או הילד חולים – אין מי שייקח את המושכות. מצאתי את עצמי מטפסת עם אופק התינוק במנשא במדרגות צרות בדרום תל אביב בין ספקים, מניקה ומחליפה חיתולים בתנאי שטח. זה הרגיש לפעמים כמו מסע כומתה, ושאלתי את עצמי בשביל מה הייתי צריכה את חוסר הוודאות הזה".

יהודית מ-MI BEBE חוותה משבר תפעולי שאיים למחוק את העסק ברגע. "חודשיים לפני פתיחת הפופ-אפ הראשון שלנו טסתי עם תינוקת קטנה למפעל בספרד – וגיליתי שכלום לא מוכן בגלל משברים עולמיים. נשארתי בלי קולקציה בכלל. הייתי צריכה לאסוף את עצמי ולייצר מעל 100 דגמים מאפס במפעלים חלופיים תוך חודשיים. גם ב-7 באוקטובר חשבנו שהכל נגמר והיינו בקיפאון מוחלט מול החדשות הנוראיות".

אצל מעיין מ-Lakshē, הקושי התבטא בספקות פנימיים ובמחיר הזהות המקצועית. "עזבתי תפקיד בכיר עם שכר גבוה מאוד, ופתאום שאלתי את עצמי אם זה אחראי לוותר על הביטחון הזה כשיש לי ילד. אפילו התראיינתי שוב להייטק תוך כדי הקמת העסק. המחשבה הזו נרגעה כשהבנתי שאני לא מחפשת עוד עבודה, אלא דרך חיים אחרת. אבל אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי עד היום זה לשמוע הערות כמו 'טוב, את לא עובדת עכשיו', כאילו כשאין לך כרטיס עובד בחברה מוכרת, העסק שבנית מאפס הוא סתם תחביב".

גם ב"אליסיום", השילוב בין זוגיות, בית ועסק גבה מחיר: "הכל התערבב בסלון", נזכרת נטע אסרף. "הילדים קטנים, הספקים, העבודה, הזוגיות. היו תקופות של עומס וחיכוכים שבהן הרגשתי שאני נופלת לתהום. תומר תמיד היה שם להרים אותי ולהזכיר לי שיום אחד נהיה אימפריה, אבל זה דרש מאיתנו ללמוד להציב גבולות ולהוציא את העסק מהבית כדי לשמור על המשפחה".

אבל הנושא המושתק ביותר בעולם היזמות הנשית הוא הדילמה הבלתי נגמרת בין הנוכחות כאמא לבין המחויבות לעסק. ברגע שאת עצמאית, אין שעה שבה "מחתימים כרטיס" וסוגרים את המחשב. "את כל הזמן מתחלקת לעשרה תפקידים שונים ביום-יום", מודה יהודית בכנות נוקבת. "אני מנסה לתת את כל הסבלנות לילדה שמושכת לי בשמלה ורוצה שאתפעל מהציור שלה, ובאותה שנייה בדיוק יש משבר דחוף בייצור שחייבים לפתור כאן ועכשיו. הקונפליקט המובנה שלי הוא המחשבה שאולי אני אמא לא הכי טובה, כי אני כן שולחת למעון ולמטפלת מוקדם כדי להתחיל במרוץ של היום. הדבר הכי גדול שוויתרתי עליו הוא על להיות בחורה צעירה חסרת דאגות של תזרים, ספקים ולוגיסטיקה. אבל למדתי לשחרר את השאיפה לשלמות. סיר חם, כביסות שלא נגמרות וזוגיות – מותר לעגל פינות. כשאמא שמחה ומגשימה את עצמה, כולם מרוויחים".

אביב קרוג מתארת את אובדן היכולת הבסיסית להירגע. "הוויתור הכי גדול הוא הניתוק. הראש עובד 24/7, במקלחת ובאמצע הלילה. במקום לבלות עם התינוק בסדנאות התפתחותיות ובבתי קפה כמו שדמיינתי, נסעתי איתו שעות ברכב לפגישות ספקים, וכל אמא יודעת כמה תינוקות לא סובלים נסיעות. יש גם געגוע לפריבילגיות של ההייטק – סביבת עבודה מפנקת, ימי כיף ומתנות בחגים".

עבור מעיין, הוויתור נגע בחלומות הקידום המסורתיים: "הוויתור הגדול היה על שכר ויוקרה של דירקטורית, משהו שעמלתי שנים כדי להשיג. קידום נוסף בהייטק היה מביא עוד כסף ומעמד, אבל שואב אותי לחלוטין. בחרתי לוותר על זה כדי להיות נוכחת בחיים של הבן שלי. עצמאות לא נותנת יותר שעות ביום, אלא שליטה בבחירה איך לחלק אותן. יש ימים שאני איתו ומשלימה עבודה בלילה, ויש תקופות שהעסק דורש יותר".

הקופות רושמות: קהילות ענק, סניפים ומכירות ששוברות שיאים

מעבר לרגש ולחזון, העסקים האלה הפכו למכונות צמיחה כלכליות מרשימות שמוכיחות שהאינסטינקט האימהי מתורגם לביקוש מסחרי אדיר.

KidCode של סתיו אלבר פרץ דרך קמפיין הדסטארט שגייס סכומים מעבר לכל יעד ראשוני והוביל למכירת אלפי עותקים. משם התפתח המיזם לרשת תוכן דיגיטלית שלמה להורים ולמורים, עם קהילה נלהבת ואתגרי חשיבה שהולידו בימים אלו סדרת ספרי חידות חדשה. יהודית מ-MI BEBE הפכה את הרעיון שנולד בגיל 20 לאימפריה של ממש. המותג מחזיק כיום בארבעה סניפים פיזיים, פעילויות פופ-אפ שמפוצצות קניונים מובילים (כמו מלחה וביג פאשן נצרת), וקהילת אינסטגרם אורגנית של מעל 74 אלף עוקבות – עם פריסה יוצאת דופן במגזר הערבי שמייצרת מחזורי מכירות יציבים לאורך כל השנה.

ב-Lakshē, המעבר ממדפי המטבח לפופ-אפ ענק בדיזנגוף סנטר הוכיח את הצמא בשוק למוצר טיפוח ביתי מהיר, עם עשרות אלפי יחידות שנמכרות באתר ישירות לצרכניות ומחזירות שוב ושוב את הלקוחות לרכישות חוזרות.

ואצל "אליסיום", מה שהתחיל במפגשים ביתיים שבהם חברים הרריחו דוגמיות של מבשמי כביסה, הפך לחברת טיפוח משפחתית מבוססת שחוגגת מעל עשור של פעילות. החברה מייצרת אלפי מארזי מתנה ליולדות למגזר העסקי והפרטי, משווקת סדרות טקסטיל וקוסמטיקה לכל חלקי הארץ, ומעסיקה באופן קבוע עשרות בוגרים עם מוגבלויות ממפעל השיקום באשדוד – הוכחה שאפשר לשלב רווחיות כלכלית בריאה עם שליחות חברתית אמיתית.

טיפ למלכות הלילה: מה עושים כשיש חלום ביד ותינוק על הידיים?

ביקשנו מחמש היזמיות עצה מעשית אחת לאישה שיושבת ברגעים אלה בחופשת לידה, מביטה בתינוק הישן, ומרגישה שיש לה רעיון שחייב לצאת לאור.

לא לחכות לתנאים מושלמים: "הם אף פעם לא יהיו מושלמים", פוסקת ד"ר סתיו אלבר. "אל תחכי שהילד יגדל ואל תחכי למשרד או תקציב ענק. תתחילי בקטן, מהספה בסלון. תכתבי פסקה בפתקים בטלפון בזמן שהתינוק ישן עלייך במנשא. צעדים קטנים יוצרים מומנטום ענק".

לחלום בגדול, אבל עם חגורת ביטחון: "אל תקפצי למים בלי לבדוק שיש לך מספיק אוויר כדי לשחות", ממליצה אביב קרוג. "תבני תוכנית עסקית שקולה, תדאגי לרשת ביטחון כלכלית ותיעזרי באנשי מקצוע מתאימים. אפשר להיות אמיצה גם בלי לקחת סיכונים מיותרים".

לבחון את הרעיון בלי לחץ: "תתחילי מבדיקה קטנה של השוק בלי להרגיש שאת חייבת להחליט עכשיו על כל הקריירה שלך", מציעה מעיין. "כשנולד ילד, נולדת גם אמא, ומותר לך לבחון מחדש איך את רוצה שהחיים שלך ייראו ואיך לחלק את הזמן שלך מעכשיו".

לא להפסיק להאמין: "הכל בר השגה אם מוכנים לעבוד קשה", מדגישה נטע אסרף. "לא חייבים לעשות שינוי דרמטי ביום אחד. אפשר להתקדם צעד אחרי צעד, בלילות ובשעות הפנויות. הדברים הכי גדולים מתחילים לפעמים בדיוק ברגעים האלה".

להפסיק להתמסכן: "אנחנו בחופשת לידה ולא בחופשת מחלה", מסכמת יהודית בחיוך. "זה שיש בייבי לא אומר שנגמרו החיים. מותר לנו לעגל פינות בבית, לשחרר את השאיפה לשלמות, ולזכור שאמא שמגשימה את עצמה ועושה את מה שהיא אוהבת – היא אמא טובה יותר, שמחה ומסופקת יותר".

כל חמשת בעלות העסקים יפגשו גם השנה ב- ShoppingIL by Google, אירוע הקניות הישראלי ברשת, אשר נוסד לפני 13 שנים במטרה לתמוך בעסקים מקומיים ולהעניק לצרכנים חוויית קניות טובה ומשתלמת, כחול לבן. השנה, האירוע יתקיים ב-4-5 בנובמבר, בסימן החוסן הכלכלי, תחת המסר של בחירה בעסקים מקומיים והשקעה מחודשת במנועי הצמיחה של המשק הישראלי. כ-3,000 עסקים מכל רחבי הארץ צפויים להיות חלק בימי המכירות. שיתוף הפעולה ההדוק עם מטה כחול לבן במשרד הכלכלה והתעשייה יימשך גם השנה, במטרה לתעדף ולקדם רכישה של מוצרים תוצרת הארץ. כחלק מההיערכות לאירוע ובמהלך השנה כולה, מעניקה Google הכשרות מקצועיות, כלים מתקדמים וליווי דיגיטלי לעסקים ברחבי ישראל.