הנס הקוריאני נעצר? קריסת הילודה מאיימת על סיאול

מי שזוכר את הקומדיה ההוליוודית "אסייתים עשירים ומטורפים" או היה מכור ל"אימפריית הבלינג", מתקשה שלא לחייך לנוכח הזוהר, ההדר והעושר שמשקף על המעמד הגבוה באסיה. אלא שבעוד המסך מטפח פנטזיה נוצצת, המציאות בדרום קוריאה הולכת ונעשית קודרת הרבה יותר. מאחורי גורדי השחקים של סיאול ובין כפרי האורז בדרום המדינה מתרחש תהליך שקט אך הרסני – קריסה דרמטית בקצב הילודה שמאיימת למחוק את נס הצמיחה הכלכלית שהפך את קוריאה הדרומית לאחת המדינות המשגשגות בעולם.

בעוד שיעור הפוריות הממוצע הנדרש לשימור גודל אוכלוסייה עומד על 2.1 ילדים לאישה, בדרום קוריאה הנתון נשבר שוב ושוב מטה. אחרי שפל היסטורי של 0.72 בשנת 2023 נרשמה עלייה זעירה ל-0.74 ב-2024, אך גם השיפור הקטן הזה מותיר את המדינה בתחתית טבלת ה-OECD, בפער עצום מכל שאר המדינות המפותחות. המשמעות ברורה: על כל מאה דרום קוריאנים כיום ייוולדו רק 36 ילדים בדור הבא. גרף דמוגרפי שממשיך בקו הזה עלול להוביל כבר בשנות הארבעים של המאה הנוכחית לשפל כלכלי מתמשך, אולי אף למיתון קבוע – כך לפי תחזיות הבנק המרכזי של קוריאה.

המציאות הזאת מתגלה כאתגר חסר תקדים לנס הכלכלי שכונה "הנס על נהר ההאן". מאז שנות החמישים הצליחה קוריאה הדרומית להתרומם מעוני מחפיר לשורה הראשונה של כלכלות אסיה, אך כעת המדינה נאלצת להתמודד עם "צונאמי כסוף" – זינוק דרמטי במספר הקשישים מול הידלדלות הדור הצעיר. עד שנת 2030 רבע מהאוכלוסייה יהיה מעל גיל 65, והאוכלוסייה כולה תתחיל להתכווץ לאחר שתגיע לשיא של 52 מיליון תושבים. במקביל, בצפון המדינה יושבת שכנתה המסוכנת – קוריאה הצפונית – שמחזיקה צבא של יותר ממיליון חיילים, בעוד מספר החיילים הדרום קוריאנים צנח בעשור האחרון בכ-20%.

הממשלות הרצופות ניסו כמעט הכול. תוכניות מענקים נדיבות, מענקי לידה, הטבות מס, ואפילו הצעה רדיקלית לפטור מגיוס חובה צעירים שהביאו לעולם שלושה ילדים עד גיל 30. יותר מ-270 מיליארד דולר הושקעו מאז 2008 במאמץ לעודד ילודה, אך לשווא – המספרים לא זזים. מומחים בינלאומיים מודים בגלוי כי מדיניות ממשלתית לבדה אינה מסוגלת לשנות את מגמות הדמוגרפיה הקוריאנית. גם שינויי התרבות, אורח החיים האורבני והעלויות הכבדות של גידול ילדים בעיר יקרים לא פחות מכל מענק ממשלתי.

ההשלכות אינן רק חברתיות אלא גם כלכליות ומדיניות. קריסת מערכת הפנסיה נראית כמעט בלתי נמנעת. בשנה שעברה נאלץ הפרלמנט לאשר רפורמה מקיפה ראשונה זה 18 שנה שנועדה לדחות את מועד קריסת הקרן הלאומית ל-2071. בפועל מדובר בהכבדה על הדורות הצעירים שייאלצו לשלם יותר ולקבל פחות, החלטה שכבר מעוררת ויכוחים ציבוריים קשים.

ובכל זאת, לא הכול אבוד. דרום קוריאה הוכיחה בעבר כי היא יודעת להסתגל למציאות בלתי אפשרית. בעידן שבו טכנולוגיה, רובוטיקה ובינה מלאכותית הופכים לכלי עבודה מרכזיים, יש מי שסבורים שהמדינה תוכל להישען על חדשנות, על שילוב מהגרים ועל שינויים מבניים כדי להמשיך לשגשג גם אם מספר התושבים ילך ויצטמצם. חוקרים מזכירים כי ההיסטוריה מלאה בתחזיות קודרות שהתבדו – ממשבר המזון העולמי שהניב בסופו של דבר עושר וקדמה, ועד הנס הקוריאני עצמו שבני דורו של 1953 לא העזו לחלום עליו.

העתיד של קוריאה הדרומית אינו כתוב מראש. הוא יתעצב בשילוב בין מדיניות יצירתית, טכנולוגיה פורצת דרך ויכולת אנושית מוכחת להתמודד עם אתגרים עצומים. אבל כבר היום ברור שהמשבר הדמוגרפי איננו עוד תחזית רחוקה – הוא כבר כאן, והוא מאיים לשנות את פניה של אחת המדינות הדינמיות ביותר במזרח אסיה.