מי המשתתפים? עדי (43, שם בדוי, הפרטים שמורים במערכת) מהמרכז, רווקה ואם לילדה בת 7. עדי עובדת כשכירה במשרה חלקית בתחום המסעדנות, ומנהלת עסק עצמאי שאותו היא בונה בימים אלה באותו התחום.

"עבדתי בעבר כשכירה בתחום המסעדנות, ולאחר שצברתי מספיק ניסיון וידע, תכננתי להתפתח כעצמאית בתחום. קיבלתי הצעה עסקית, והתפטרתי מעבודתי כשכירה. בדיוק באותו שלב, גיליתי להפתעתי שאני בהריון, ללא בן זוג בתמונה. ההצעה העסקית דרשה ממני פניות של מאה אחוז, הייתי אמורה לנהל מקום ולהיות אחראית על צוות בעיר אחרת, ונאלצתי לוותר עליה כי לא יכולתי לעשות זאת כשעומדת להיוולד לי ילדה. נשארתי בלי עבודה ובידיעה שאני הולכת להיות אם יחידנית, ללא אדם שיעזור לי לפרנס את בתי. מצאתי עבודה זמנית, שעבדתי בה עד הלידה (באותו שלב העסק נסגר). אחרי הלידה הייתי בלי עבודה ובלי כיוון. להיות אימא טרייה לילדה ראשונה זה הלם. הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש".

כך הידרדרתי לחובות: "לאחר הלידה, התחלתי לעבוד כשכירה והכסף לא הספיק לפרנס אותי ואת בתי. ניסיתי למצוא עבודה בשעות שבהן אני יכולה לעזוב את הבת שלי ולהכניס מספיק כסף. אך לא השתכרתי מספיק בהתאם להוצאות, וכך הלכתי וצברתי חובות. בנוסף, הייתי מוצפת באימהות שלי. לילדה שלי הייתה בעיה בריאותית מגיל חצי שנה ולא הייתה לי פניות רבה לעבוד.

"הבעיה הנוספת ואולי גם העיקרית היא שלא קיבלתי חינוך כלכלי מוצלח במיוחד. אני תמיד אומרת שאני ילדה עשירה להורים עניים. גדלתי בבית עם הורים שהיו להם יכולות כלכליות סבירות, והם מאוד פינקו אותי והרעיפו עליי מתנות. למדתי לחיות ברמת חיים גבוהה, שלא תאמה את המציאות הכלכלית שלי. כל עוד הייתי ברשות עצמי, הצלחתי לאזן ולהסתדר. אך לא היו לי רזרבות וחסכונות, ולא ידעתי איך להסתדר ללא הדברים, שאני רגילה לקנות (והטעם שלי הוא יקר וייחודי). אני לא בזבזנית בתי נלאית אבל לא חייתי ברמה שהתאימה למה שיכולתי.

"נכנסתי לחובות מבלי להבין מה קורה איתי. לקחתי הלוואות עם החזרים חודשיים מבלי להסתכל קדימה. הייתי שקועה בהישרדות היומיומית – בתפקוד, בכביסות, בקימות בלילה ובכלל לא ראיתי לנגד עיניי מה שקורה לי מבחינה כלכלית. הרווחתי כמה שיכולתי ובכל פעם שנכנסתי לאוברדראפט, לקחתי עוד הלוואה. אם במקרה הרווחתי הרבה, בזבזתי את הכסף. הייתי מפצה את עצמי בקנייה של כל מיני פינוקים מבלי שהבנתי את המשמעות הכלכלית של ההוצאות הללו, אבל בסופו של דבר הפינוקים האלו הסתכמו באלפי שקלים.

אמא עם תינוק מול מחשב
להיות אימא טרייה לילדה ראשונה זה הלם | אילוסטרציה: kateafter | Shutterstock.com

"במשך חמש שנים התנהלתי כך. היו תקופות שהרווחתי 6,000 או 10,000 ולפעמים לא הרווחתי כלום. כשהגעתי ל'פעמונים' הייתי בעו"ש במינוס של 30 אלף שקל ובחובות של 270 אלף שקל והחזרים חודשיים של 7,000 שקלים. אני חושבת שהרבה מאוד אנשים נמצאים במצב דומה לשלי וחיים הרבה מעבר ליכולות שלהם - הם שורדים וחיים את החיים ללא מודעות לגבי ניהול התקציב שלהם, ידם קלה על ההדק, והפתרון הכי נגיש וקל הוא לקחת הלוואה או לחלק לתשלומים. אנשים מסביבי נתמכים על ידי ההורים, לוקחים הלוואות וחיים מעבר ליכולת שלהם, מבלי להבין שאפשר לחיות אחרת".

איך התמודדתי עם החובות: "בתחילת הליווי של פעמונים ערכתישיקוף עם גילה המלווה ובעצם הבנתי מהי תמונת המצב הכלכלית האמיתית שלי. זה היה הדבר הכי חשוב שעשיתי - להסתכל על החובות בעיניים - ואין סיכוי שהייתי עושה את זה בלי הליווי של 'פעמונים'. כשהבנתי מה המצב האמיתי והוא היה חמור חשבנו אילו פעולות דרסטיות ניתן לעשות והאפשרות של למכור את הבית או לעבוד בעוד עבודה בערב ולהשאיר את הילדה בבית עלו על הפרק.

"בחרתי שלא להתפשר על שני הדברים הללו ובעזרת גילה הגדרנו שורה של פתרונות שהתאימו עבורי לשיפור מיידי של המצב. גילה, המלווה שלי, עזרה לי לאסוף את כל הנתונים חצי שנה אחורה, למחזר הלוואות לטווח זמן ארוך יותר כדי שלא אגיע לחדלות פירעון. עשיתי הפרדה של החשבון העסקי מהפרטי. עד אז, החשבון העסקי היה בתוך הפרטי, לא הייתה שליטה והבנה מהן ההוצאות לעסק ומה לבית, וגם ההלוואות היו מפוזרות בכמה מקומות.

"ההבנה הכי חשובה שהייתה לי היא שהלוואות לא באות יותר בחשבון, אין יותר את המושג "תשלומים" בלקסיקון שלי. בנינו תקציב מאוד מסודר שכולל את כל מה שאי אפשר לחיות בלעדיו, מה שכן – יוצא מהרשימה. אני רושמת בקפדנות כל מה שאני מוציאה גם אם מדובר במנה פלאפל. למדתי להבדיל בין צורך אמיתי לבין רצון, לאזן תקציב, לאתר חריגה, ולערוך סדרי עדיפויות לדברים שאני רוצה מעבר למצב חירום, ולקבל עזרה מקרובים שיכולים ורוצים לעזור. היה לי קשה לפנות להורים שלי לעזרה כי לא רציתי להכביד עליהם. בעידודה של גילה, פניתי אליהם לעזרה וקיבלתי מהם תמיכה כלכלית ורגשית מאוד גדולה".

דיור: "גרה כבר 3 שנים בדירה חדשה שקניתי מקבלן. הדירה בת שלושה חדרים, באזור המרכז. אני משלמת 5,500 שקלים על משכנתא. קניתי אותה לפני שבכלל הבנתי מה קורה איתי מבחינה כלכלית".

שעות עבודה: "בשנה האחרונה אני עובדת 28 שעות חודשיות באופן קבוע כשכירה. כעצמאית זה משתנה, זה יכול להיות 60 שעות בארבעה ימים, ויש תקופות שאין בכלל עבודה. המצב בעייתי בגלל שאני כל הזמן צריכה להיות מוכנה לזה שתיכנס עבודה, ולכן אני לא יכולה לעבוד כשכירה במשרה מלאה. מה גם שההכנסה כשכירה לא מספיקה, בתחום המסעדנות התנאים קשים לאימהות, כשכירה אני מרוויחה משכורת סבירה, הדרך היחידה היא להיות עצמאית ולהרוויח יותר לשעה. כך נוצר מעגל קסמים – ניסיתי לעבוד כעצמאית כדי להרוויח יותר, אבל העבודה לא הייתה קבועה, ובגלל שלא הרווחתי, לא יכולתי להשקיע בעסק, וכך העסק לא גדל".

בשעות הפנאי: "אין לי שום דבר שאני עושה. אני בעומס נפשי, כל הזמן בהישרדות ואין לי חשק לצאת. לכן, הקניות הקטנות הן אלו שמפצות על הקושי ועל העובדה שאין לי כסף כדי לעשות משהו אחר".

כמה אני מרוויחה?"משכורת שכירה 7,000 שקלים (ההכנסה אמנם קבועה אבל אני עובדת כפרילנסרית ולא מקבלת תנאים של שכירה) כעצמאית בחודש טוב אני יכולה להרוויח 5,000 שקלים אבל בפועל  יש חודשים שאני לא מרוויחה כלום. לפרנס לבד ילדה עם משכורת אחת זה מאוד קשה".

היסטוריה תעסוקתית: "הייתי שכירה בתחום המסעדנות במהלך השנים. אני אדם טוטאלי ומאוד קשה לי להתפשר על מקצועיות ולא להרוויח בהתאם ליכולות המקצועיות שלי. בשלבים המוקדמים של הקריירה עוד קיבלתי את זה, אבל הגעתי למצב שהמשכורת שלי כשכירה לא הספיקה למחייתי ואז התחלתי לפתח את העסק העצמאי שלי בתחום בצורה יותר אינטנסיבית".

מצב חשבון: "נכון להיום אני במינוס של 6,000 שקלים בעו"ש, והחובות שלי הצטמצמו תוך שנה ל-165 אלף שקלים. בנוסף, פתחתי לילדה שלי כשנולדה חסכון שבו אני מפקידה לה 200 שקלים כל חודש (משתמשת בקצבת ילדים ומוסיפה 50 שקלים) הייתי צריכה להתאפק כדי לא לגעת בחיסכון הזה".

הוצאות קבועות לחודש: משכנתא 5,500 שקלים, חשמל 200 שקלים, טלפון ואינטרנט 220 שקלים, דלק 550 שקלים, ביטוחים ופנסיה 640 שקלים, ארנונה 500 שקלים, מים 100 שקלים, גז 70 שקלים, קופת חולים 250 שקלים, הוצאות רפואיות 300 שקלים, צהרון לילדה 300 שקלים, חוג לילדה 180 שקלים, מזון 1,500 שקלים, ועד בית 300 שקלים ביגוד והנעלה 300 שקלים תחזוקת בית 200 שקלים. החזר הלוואות: 1,600 שקלים, קוסמטיקה ופארם 320 שקלים, מתנות לאירועים שונים 150 שקלים, בילוי חודשי עם הילדה (מוזיאון/סרט) 100 שקלים, שונות ובלת"ם 150 שקלים.

רכב: "סוזוקי 2007 המוערך בשווי של כ-30 אלף שקלים אני עם הרכב הזה 7 שנים מאז שבתי נולדה. האוטו במצב טוב, קניתי אותו מההורים שלי, ושילמתי 2/3 ממחירו".

הוצאות משתנות: קייטנה בקיץ 1,300 שקלים, בילויים באוגוסט 1,500 שקלים, יום הולדת לילדה 800 שקלים, יום הולדת לי 400 שקלים.

גילה וייס, מתנדבת בפעמונים
גילה הללי וייס. עזרה לעשות סדר | צילום: אלבום פרטי

מערכת היחסים שלי עם הבנק: "פקידת הבנק שהייתה לי בעבר, אישרה לי הלוואות מבלי למצמץ. אני כל הזמן ביקשתי, והיא המשיכה לתת. במקרה בזמן שפניתי לפעמונים, התחלפה הפקידה והחדשה אמרה לי 'אל תדברי איתי בכלל על הלוואות אני לא מאשרת לך כלום'. אז כבר הבנתי שכך בעצם צריכה להיות מנוהלת בנקאות שבאמת חושבת על טובת הלקוח. ברור לי שאם הבנקים וחברות כרטיסי האשראי לא היו נותנים כל כך בקלות הלוואות לאנשים שאינם מסוגלים להחזירן, המציאות הכלכלית של כולנו הייתה נראית אחרת. בתהליך הבנתי שהבחירה אם לקחת הלוואה או לא היא בידיים שלי כי הבנקים וחברות אשראי הם עסקים שמתפרנסים ממכירת הלוואות".

על מה מוותרת? "על הכול. הבנתי שאני יכולה לוותר גם על דברים שלפני כן לא חשבתי שאוכל בלעדיהם למשל אני לא קונה בגדים חדשים, לא הולכת למספרה ומנסה לטפח את עצמי בעצמי, כי פשוט אין לי כסף. כמובן שאין מה לדבר על קנייה של ספרים, מתנות לחברים, אלו הדברים הקטנים שצריך להתמודד איתם. אם בעבר הייתי הולכת לקוסמטיקאית לטיפוח הציפורניים ולטיפולי פנים, כי הטיפוח חשוב לי וזה סטנדרט בשבילי - זה כבר לא קורה, ובעיקר לא קונה מבלי לחשוב יותר מדי".

תוכניות במגירה: "לייצב הכנסות מול הוצאות, ובהמשך להגדיל הכנסות, ליצור מצב שיש חיסכון לשעת צרה, כדי שלא אכנס שוב לאוברדראפט, ולהחזיר הלוואות כמה שיותר מהר".

חלומות: "לסיים את המשכנתא ולחיות חיים טובים,וגם שתהיה לי פנסיה טובה".