לא מעט אנשים מדמיינים את היום בו לא יהיו חייבים לעבוד, ויוכלו ליהנות מהחיים בלי שום מחויבות. אולם, מעטים הם האנשים שאכן מסגלים לעצמם אורח חיים כזה, ומעטים עוד יותר הם אלה שבוחרים לחיות על חשבון אחרים. יצאנו לדבר עם שלושה אנשים שחיים על חשבון בני זוגם או ההורים.
עומר (28), חי על חשבון הוריו: "אבא התחיל לריב איתי"
"אני בן 28, לא עובד וגר אצל ההורים", מתוודה עומר (שם בדוי, הפרטים המלאים שמורים במערכת). "תמיד חייתי בבית, זה פשוט נוח לי במציאות הכלכלית במדינת ישראל. אחרי הצבא, התחלתי לחשוב מה ללמוד, לא מצאתי את עצמי ועברתי בין כמה תחומים, כשההורים שלי היו אלה שמימנו את הוצאותיי לאורך התקופה. בסופו של דבר סיימתי תואר ראשון בתקשורת במכללה, אבל לא מצאתי עבודה שתואמת את הכישורים שלי. מאז עברה יותר משנה, ובינתיים אני בבית".
היום, לדבריו, הוא אינו עובד, וחי באופן מלא על חשבון הוריו: "קשה לומר שאני עצמאי. ההורים שלי משלמים עבור הדברים שאני צריך וגם עבור הבילויים שלי, עושים לי כביסה ומבשלים עבורי. לא חשבתי שאני אחיה בבית בגיל 28, אבל ככה יצא, וזה מאפשר לי לחיות ברמת חיים גבוהה יחסית. בכל אופן, אני עדיין מחפש עבודה שתתאים לי".
מה ההורים חושבים על זה?
"כל עוד הייתי סטודנט, ההורים העדיפו שאשאר בבית, כדי שלא אצטרך לעבוד ואוכל להתמקד בלימודים. היום, המצב מורכב יותר. מצד אחד, הם גם לא רוצים שאתפשר על עבודה שלא אוכל לממש את עצמי בה, ומצד שני, הם התחילו ללחוץ עליי שאהיה עצמאי יותר".
איך זה משפיע על היחסים ביניכם?
"זה הכניס מתח מסוים. אבא שלי הפך לביקורתי מאוד כלפיי בשנה האחרונה, רב איתי המון על זה שאני לא יוצא מהבית ולא עובד; הוא טוען שאני מתייחס אליהם בתור כספומט, דבר שבעיניי אינו נכון. אימא שלי בדרך כלל מנסה להרגיע אותו, ומאמינה שכשיגיע הזמן, אהיה עצמאי. היא מנסה לעזור לי, לסדר לי ראיונות עבודה".
ומה לגבי בנות זוג?
"בדרך כלל, בחורות מעט מופתעות מכך שאני חי עם ההורים, אבל עוד לא פגשתי בחורה שזה דיל ברייקר מבחינתה. יכול להיות שאם הייתה לי בת זוג רצינית הייתי שוקל לעבור לגור איתה, אבל בינתיים רוב מערכות היחסים שלי היו קצרות, אז הנושא לא עלה".
אתה רואה את עצמך יוצא מהבית בשנים הקרובות?
"אני לא פוסל שום דבר, אבל לא נראה לי שזה יקרה בשנתיים הקרובות. ברור שבבוא היום אצא מהבית, אבל אני צריך קודם כל למצוא עבודה טובה ולהתבסס כלכלית".
שגיא (38), חי על חשבון בת זוגו: "היא עוזרת גם בתשלום המזונות"
"מעולם לא אהבתי לעבוד", אומר שגיא, גרוש המתגורר בתל אביב יחד עם בת זוגו, בדירה השייכת לה. "עבדתי מספר שנים בתחום המוזיקה, ולמרות העובדה שלא היה מדובר בעבודה עמוסה, אני לא יכול לומר שנהניתי. אני מעדיף להיות חופשי, ליהנות מהדברים הפשוטים, אני לא צריך יותר מדי בשביל להיות מאושר".
לדבריו, בנישואים עם אשתו לשעבר, התעוררו חילוקי דעות כלכליים: "בתקופה הזו אמנם עוד עבדתי, אבל היא עבדה יותר וההכנסה שלה הייתה גבוהה יותר. מאז שנולד לנו ילד, ההוצאות שלנו גדלו, והתחלנו לריב בעניין העבודה שלי. היא דרשה שאעבוד יותר, אבל היא ידעה מראש מי אני ושאני לא בנוי לעבודה. בסופו של דבר, הריבים האלה הובילו לגירושין שלנו".
לאחר הגירושין, בלית ברירה, נאלץ לעבוד בהיקף רחב יותר, ונעזר בהוריו במימון שכר הדירה. אולם, הדברים השתנו עבור שגיא כשהכיר את בת זוגו הנוכחית: "לאחר זוגיות של כשנה וחצי, עברתי לגור אצל בת זוגי, בדירה ששייכת לה. מאז עברו כמעט שנתיים נוספות, ולפני כמה חודשים נולד לנו בן".
איך מתחלקות ההוצאות ביניכם?
"בת זוגי עובדת במשרה בכירה ומרוויחה משכורת מכובדת, והיום אני בכלל לא עובד, אלא מטפל בתינוק המשותף שלנו. כלומר, בפועל, היא זו שמשלמת על כל ההוצאות שלנו, היא בעלת הדירה והרכב שלנו שייך למקום העבודה שלה. היא גם עוזרת בתשלומי המזונות שאני מחויב להם".
העובדה שהנטל הכלכלי כולו מונח על כתפיה מעוררת מתח ביניכם?
"לא. בת זוגי ידעה מראש שאני לא מעוניין לעבוד; כחלק מהפקת הלקחים ממערכת היחסים עם אשתי לשעבר, דאגתי להבהיר את זה. חלוקת התפקידים הזו נוחה גם לה - היא אשת קריירה ומאוד עסוקה ביומיום, כך שהעובדה שאני זה שמגדל את הילד מתאימה עבור שנינו".
עד כמה מצבה הכלכלי היה שיקול מבחינתך בהחלטה להתחייב לה?
"לא הייתי נכנס לזוגיות ממניעים כלכליים בלבד, אבל אני גם לא מיתמם, וברור שזה היה שיקול שהייתי צריך להתחשב בו. אם אני לא מעוניין לעבוד, אני לא יכול להרשות לעצמי להיות עם בת זוג ללא הכנסה או בעלת הכנסה נמוכה".
איך אנשים אחרים מגיבים לכך שאתה למעשה חי על חשבונה?
"החברה שלנו עדיין מחזיקה בתפיסה פטריארכלית. לראיה, אם זה היה הפוך, כלומר אם אישה הייתה חיה על חשבון בן זוגה, כנראה ששאלה כזו כלל לא הייתה עולה. אבל, היום יותר ויותר אנשים מקבלים צורות חיים שונות, והעובדה שגברים רבים שבוחרים להישאר בבית ולגדל את הילדים הופכת לגיטימית".
נטע (26), חיה על חשבון בן זוגה: "החברים שלי לא יודעים שהוא נשוי"
"הכרתי את בן זוגי בבר של מלון יוקרתי בתל אביב", נזכרת נטע, סטודנטית המתגוררת בדירה שמחזיק בן זוגה בתל אביב. "ידעתי מה אני מחפשת, ולכן הסתובבתי במקומות הנכונים - בתי מלון, מסעדות יוקרה ואירועי צדקה. לבשתי את הבגדים הנכונים, נראיתי מעולה וידעתי שזה עניין של זמן עד שאפגוש מישהו. קיבלתי הרבה הצעות, אבל העדפתי לחכות למישהו שימצא חן בעיניי, וכשפגשתי אותו הכימיה הייתה מידית".
בן זוגה של נטע הוא ישראלי שחי על קו תל אביב-ניו יורק, איש עסקים המבוגר ממנה בכמה שנים טובות, ומממן את כל הוצאותיה. "מאחר והוא לא חי בארץ, אנחנו לא מתראים על בסיס יומיומי. לפעמים הוא מגיע ליומיים-שלושה בשבוע, לפעמים הוא מגיע אחת לשבועיים, זה משתנה. כשהוא מגיע הוא בדרך כלל ישן אצלי, וזה הזמן שלנו יחד", היא אומרת. "מערכת היחסים הזו מתאימה לשנינו; הוא נשוי ומתגורר בניו יורק עם משפחתו, כך שתמיד כיף לו להגיע לארץ אליי, ואני סטודנטית ועסוקה בלימודים, אז גם ככה אין לי זמן למערכת יחסים מחייבת".
את רואה את הזוגיות ביניכם כמערכת יחסים לטווח הארוך?
"לא. היום זה מתאים לשנינו וכיף לנו מאוד יחד, אבל ברור לי שלכל אחד מאיתנו יש חיים משלו, ושבשלב מסוים ניפרד. אני מאמינה שבהמשך אכיר בחור בן גילי ואיתו אקים משפחה".
יש לך חברות נוספות שמנהלות מערכות יחסים כאלה?
"אני לא מכירה אישית נשים נוספות שבן זוגן מממן אותן ברמה הזאת, אבל ברור שיש הרבה כאלה. אני כן מכירה לא מעט נשים שנעזרות בבן זוגן במידה כזו או אחרת".
כיצד הגיבה הסביבה שלך?
"אני אדם די פרטי, ולא מרגישה צורך לשתף אחרים בזוגיות שלי. חברים שלי לא יודעים, לצורך העניין, שבן זוגי נשוי, או שהוא מממן אותי".
משה (42), נסמך כלכלית על חבריו: "אם הייתי חילוני, אנשים לא היו תורמים"
"אני נשוי ואב לארבעה ילדים, ומצבנו הכלכלי בכי רע", מתוודה משה, המתגורר עם משפחתו בירושלים. "אני עובד בשתי עבודות, מהבוקר עד הלילה, וגם אשתי עובדת, ועדיין, יש לנו חובות ואנחנו לא גומרים את החודש. לכן, בעשר השנים האחרונות, פחות או יותר, אנחנו נעזרים מבחינה כלכלית בחברים ובאנשים אחרים".
לדבריו, בכל חודש הוא מקבל סכומים של אלפי שקלים במזומן ממכריו, שמסכימים לסייע לו ולמשפחתו. "הכול התחיל כשחבר אחד הציע לסייע לי באופן חד פעמי. תחילה הובכתי, אבל באמת הייתי זקוק לכסף עבור הילדים שלי, והסכמתי; בסופו של דבר, הוא היה נותן לי מעטפות מדי חודש. לאט-לאט התחלתי לבקש בעצמי עזרה מחברים ומכרים נוספים, הבנתי שאין לי סיבה להתבייש במצבי הכלכלי. היום, יש מי שנותן חמישים שקלים בשבוע, יש מי שנותן כמה מאות ויש יותר".
לאנשים לא אכפת להעביר לך אלפי שקלים?
"לא, הם עושים זאת מתוך אהבה לזולת ורצון כן לעזור. אני חושב שזה מתאפשר רק בזכות העובדה שאני שייך לחברה הדתית, בה העזרה ההדדית היא ערך. קשה לי להאמין שאם הייתי חילוני, אנשים היו תורמים לי סכומים כאלה. הרבה אנשים לא נותנים לי את הסכום ישירות, אלא מעבירים אותו לרב, והרב מעביר אליי".
רוב האנשים, גם אלה שמצבם הכלכלי קשה, מסתדרים בעצמם ולא פונים לחברים.
"יכול להיות, אבל אנשים רוצים לעזור לי, מבחינתם זו מצווה. מעבר לזה, אם הייתי מנסה להסתדר בעצמי, או נאלץ לסמוך על סיוע מצד המדינה בלבד - לא הייתי יכול לשרוד כלכלית. אז למה לא? יום אחד, כשמצבי ישתפר, אעזור לאחרים".