ב–2013 הוצג דודו רוז כ"איש שחי את החלום האמריקאי". ביום חמישי בשבוע שעבר התברר כי אותו חלום אמריקאי הוא סיוט לעשרות משקיעים, שקנו את הבטחותיו של רוז לרווח מהיר בזכות למידה של מסחר תוך־יומי. מסחר תוך־יומי הוא ניסיון להרוויח ממסחר בבורסה, כשהעיקרון הוא לא ניהול השקעות ארוך טווח, תוך ניתוח מקרו ומיקרו כלכלי של החברות והשוק הפיננסי — אלא ניסיון לנחש אם מניה שנרכשה במחיר של 10 דולרים תעלה באורח מיידי ל–11 דולר, ואז ניתן יהיה למכור אותה ברווח.

הניסיון המר של שוק ההון מלמד כי ההסתברות להצליח כסוחר יום היא אפסית. נתונים אלה לא עניינו את אלו שנהו אחרי רוז והמכללות, שהבטיחו ללמד אותם את "סודות הרווח בשוק ההון", או שאותם סוחרים לא הכירו את הנתונים הללו. הכלל שמלמדים את אנשי מכירות כי "המרחק מהכיס ללב קצר יותר מהמרחק מהכיס למוח" — מסתבר לעתים מזומנות כדרך הנכונה לפנות לכיסו של הלקוח.

איך בכל זאת ניתן להבחין בנורות אדומות בתחומי ההשקעה/ההימור הללו?

מציעים ארוחות חינם

הכלל הבסיסי בניהול השקעות הוא שאין ארוחות חינם. אם מישהו מציע רווח גבוה בהרבה מזה שניתן לקבל דרך נכסים רגילים בשוק, הדבר צריך להדליק נורה אדומה מאוד. יש נסיבות מסוימות שבהן הפיתוי להרוויח הרבה גובר על הפחד, למשל כשהתשואות של האג"ח הן בשפל. אחת הדרכים לשכנע או לפתות את המשקיע הפוטנציאלי היא באמצעות סיפורים אישיים, למשל סיפורה של קרן בן מאיר (מתוך האתר של סימפל טרייד): ״אני אימא לשניים, הגעתי לסימפל טרייד בעקבות אחי. עם היחס האישי והמקצועיות של סימפל טרייד אני כבר יודעת להרוויח בעסקות של 100–200 דולרים. מצאתי את המקום הנכון ללמוד בו מסחר יומי״. קשה לדעת אם יש אמת מאחורי הסיפורים האלה, אבל גם אם כן — הם אינם משנים את הסטטיסטיקה היבשה: הסיכוי להצליח במסחר תוך־יומי הוא אפסי.

 אין לחברה רישיון מסחר בחו"ל

נורת אזהרה שנייה קשורה לרישיון. כחלק מניסיונותיה של רשות ניירות ערך להסדיר את ניהול ההשקעות בישראל, נקבע כי כל מי שעוסק במסחר וניהול כסף מחויב ברישיון ניהול תיקים. הרישיון הוא אישי, וגם החברה המנהלת חייבת ברישיון. הרישיון אמור להיות תלוי במקום גלוי בבית ההשקעות, כך שכל מי שנכנס אמור לראות אותו בלי בעיה. המשמעות של הרישיון היא שיש פיקוח על החברה. הבעיה היא שמי שמציע לסחור בחו״ל אינו מחויב ברישיון. ואולם, יש בתי השקעות שיש להם רישיון לסחור בחו״ל. במקום זה נפתח פתח לתרגילים שונים, שמאפשרים גישה של מנהלי המסחר לחשבון של הלקוח.

חשבון ההשקעות לא נמצא בבנק או בגוף מוסדי

נורה אדומה שלישית היא תפעול. כשלקוח פותח חשבון השקעות, שרק הוא מורשה לפועל בו, הוא צריך לוודא כי החשבון נשאר במקום בטוח, דוגמת בנק או בית השקעות עם רישיון, גם אם משמעות הדבר היא תשלום עמלת מסחר גבוהה יותר. כך ניתן להבטיח שהכסף לא ינדוד למקומות לא רצויים. רק לבעל החשבון יש גישה אליו.

הבטחות מוגזמות

נורה אדומה רביעית היא הבטחות שאינן מחוברות למציאות. לפי הסטטיסטיקה, השקעה בתיק מניות בבורסה מניבה תשואה ממוצעת של 9%–7% בשנה כשבוחנים זאת לאורך שנים. התשואה הממוצעת בתיק אג״ח היא נמוכה יותר. השקעות אלה הן ארוכות טווח, אם מובטחת תשואה גבוהה יותר לפרקי זמן קצרים יותר — הדבר צריך להדליק כמה נורות אדומות.

מסתמכים על מקריות

נורה אדומה חמישית נוגעת למקריות (או בלשון שגורה — המזל). כפי שאי־אפשר לדעת איך לנצח את הרולטה, כך אי־אפשר לדעת איך לנצח את שוק ההון במסחר תוך־יומי. רולטה היא מכשיר שבו המקריות היא השחקן הראשי, ולעתים קרובות השחקן היחיד. לידע אין ערך, למעט בנסיבות מאוד מסוימות, שנעזרות בחישובים סטטיסטיים, למשל במספר גבוה של הטלות מטבע, עם השקעה שמכפילה את עצמה בכל פעם. כפי שאין כל דרך לדעת מה יהיה המספר הבא שעליו הכדור יפול בגלגל, כך אי־אפשר לדעת מה יקרה במסחר תוך־יומי בבורסה. אי־אפשר לדעת מה יעלה ומה יירד ובכמה. אפשר לנהל תיק שבו בוחרים מניות זולות, ולקוות כי לאורך הזמן המשקיעים יכירו במחירן הנמוך, ישקיעו בהן — ואז מחירן יעלה. ואולם, פעילות כזו אינה מסחר תוך־יומי, אלא השקעה.

אילולא הרצון לעשיית כסף קלה והבורות שמאפילים על ההיגיון והבנת התחום, הנוכלים לא היו מצליחים להונות את הלקוחות להאמין שיש קיצורי דרך. הפיתוי לעשיית כסף קל, בעיקר בשוק ההון, מסתיים לרוב במפח נפש, שמוצא את דרכו לבסוף לכותרות בעיתונים על משקיעים שכספם נעלם להם עם חלום ההתעשרות.

 

יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
מתנות לא חוקיות: משרד הבריאות מחסל את מוקדי המכירות של קופות החולים
בהיכל ארנה או בטדי: העלות של אירוח האירוויזיון בישראל - וכמה תיירים יגיעו

 

mako כסף - כל מה שצריך לדעת