פקידי מס הכנסה היו בטוחים שהם צודקים. עד שפגשו את עינב בובליל

אחרי שזומנה לבירור במע"מ, עינב בובליל החליטה להציב לעצמה יעד חדש: להגיע עד בית המשפט כדי שהמדינה תכיר בהוצאות הנראות שלה כהוצאה עסקית מוכרת. לדבריה, אי־אפשר להפריד את העסק ממנה, כיוון שהיא עצמה היא העסק. בובליל הסבירה שקיים ויכוח, למשל, על טיפולים אסתטיים. היא מצטלמת מדי יום ולא יכולה לאפשר לעצמה שיהיו לה קמטים או פיגמנטציה כהה בפנים, שכן היא מוכרת את עצמה. כעת הם נמצאים בדין ודברים על הנושא, והיא בטוחה שהרשויות יבינו את עמדתה. בובליל מוסיפה כי תשמח לסלול דרך לאלפי יוצרי תוכן כיום ובעתיד, ומתכוונת להסביר לשופט בדיוק איך התחום פועל, מתוך נחישות לא להיכנע.

הסיפור האישי של בובליל הוא רק דוגמה אחת לשאלה רחבה הרבה יותר – האם הוצאות על איפור, שיער וטיפוח, עבור מי שהפרנסה שלו תלויה בנראות ובנוכחות ברשתות, צריכות להיחשב כהוצאה עסקית לכל דבר?

בעולם המסורתי, כשהחברות הפיקו פרסומות, הוצאות על מאפר, סטייליסט ומעצב שיער הוכרו באופן טבעי כחלק מהפקה עסקית. רו"ח והמשפטן רני רבין, שותף בכיר במשרד קופרברג רבין ושות', מסביר: "אם בפרסומת טלוויזיה זה מוכר, מדוע שמשפיען, שמייצר תוכן מסחרי על בסיס יומי, לא ייהנה מהכרה דומה?"

משפיענים ויוצרי תוכן הם עסקים של ממש. הם חותמים על חוזי פרסום, מנהלים קמפיינים ומייצרים תוכן ממומן לקהלים של עשרות ואף מאות אלפים. כאשר יש קשר ישיר וברור בין ההוצאה להכנסה – כמו איפור לצילום מסחרי – קיימת הצדקה עקרונית להכיר בהוצאה.

רבין מדגיש כי לא כל הוצאה תזכה לאישור. יש לקבוע רף סבירות ענפי שיתחשב בהיקף הפעילות העסקית, לצד תיעוד מוקפד – חשבונית על שם העסק, אזכור האירוע וקישור לתוכן. במקרים של שימוש משולב, עסקי ופרטי, ניתן לקבוע אחוז שימוש עסקי במסמך פנימי.

ומה לגבי הוצאות גבוליות כמו בוטוקס, ניתוחים פלסטיים או טיפולים אסתטיים? רבין ממליץ לבקש מראש אישור מרשות המסים במסגרת "פרה־רולינג" או חוות דעת מקצועית – ולא להמר. "זה לא תקדים", הוא מזכיר. "אם לראש הממשלה ובת זוגו מוקצים תקציבים להופעה ייצוגית, מדוע שמשפיען פעיל לא יוכל ליהנות מהכרה דומה?"

הגישה הזו אינה חדשה. בישראל, בית המשפט כבר הכיר בעבר בהוצאות על מטפלת מאחר שאיפשרו להורה להמשיך בעבודתו. בעולם יש דוגמאות ססגוניות: רקדנית שקיבלה הכרה בשתלי חזה חריגים כאביזר במה, דיילת שניכתה מוצרי טיפוח החיוניים לעבודה בתנאי טיסה, והפקות הוליווד שרשמו טיפולים אסתטיים על חשבון האולפן.

המכנה המשותף ברור – ההוצאה מוכרת רק כשיש הוכחה חד־משמעית שהיא נועדה לייצור הכנסה, ולא להנאה פרטית בלבד.

"במציאות שבה משפיענים מעלים תכנים מדי יום, לעיתים כמה פעמים ביום, הנראות היא חלק מהמותג האישי" סור רבין. "יש מקום לאפשר הכרה חלקית ומבוקרת בהוצאות טיפוח – מספר, מאפר, סטייליסט או מוצרי טיפוח בסיסיים – כל עוד נשמרת מידת הסבירות".

הכרה ביוצרים הדיגיטליים כעסקים לגיטימיים מחייבת גם כלים שיאפשרו להם לפעול ולצמוח, לצד גבולות ברורים. "במקום לחכות לפסיקה תקדימית, עדיף לגבש מדיניות מוסדרת עם רשות המסים", הוא מסכם. "מס אמת שמבין את הכלכלה החדשה – ישרת את כולם".