מעמדן של הנשים בשוק העבודה הוא נחות, ברוב המקרים, מזה של הגברים. התוצאה, פערי שכר מקוממים במקומות עבודה שונים. העשור האחרון מבשר על שינוי, אבל הפער עדיין ישנו. נשים רבות בוחרות לסגור את הפער על ידי כך שייצאו לעצמאות, ויקבעו בעצמן את שכרן.
אולם גם הדרך הזאת הזאת קשה ומלאה במהמורות. שלוש היזמיות האלה הצליחו להתגבר, בינתיים, על המכשולים, ולהגשים חלום מקצועי וכלכלי.
הגירושין הקשים שעברה דקלה כהן, מעצבת תכשיטים ומדריכת קורסים מקצועיים וסדנאות תכשיטנות, הביאו לקריסה כלכלית של עסק התכשיטים שלה אותו בנתה במשך שנים.
אחרי קריירה כמורה למתמטיקה, חזרה כהן לתשוקה הראשונית שלה והקימה עסק שבו העסיקה 17 עובדי ייצור בעלי מוגבלויות. אבל הגירושים עצרו את הכל, והיא נאלצה לפטר את העובדים. "ממש קרסתי, הייתי צריכה לבחור בין קוטג' לבין גבינה לבנה", היא מספרת.
כהן מצאה את עצמה בדיכאון עמוק, עם ארבעה ילדים אותם העבירה מירושלים לראשון לציון. "לא היו לי מקורות הכנסה. חששתי שאצטרך לוותר על הכל".
שתי החלטות גורליות הצילו אותה, והכפילו את הרווחים של העסק שלה פי 15. ההחלטה הראשונה הייתה להוסיף לעסק ממד של הוראה: כהן התחילה ללמד עיצוב תכשירים, ועברה למכירה וללימוד באופן דיגיטלי.
ההחלטה השנייה הייתה להצטרף לקורס של עמותת "יוזמות עתיד", שנתן לה לראשונה כלים לניהול העסק. " עבדתי מבלי לדעת שצריך לעשות תוכנית עסקית- יעדים, טבלה, איך להשיג יעדים, כמה שיחות טלפון לעשות וכו'. חייתי על העיקרון של מה שאני רוצה אני מרוצה, למזלי הרווחתי יפה, אך לא ידעתי לשמור על הכסף. למדתי לכתוב יעדים, ולהבין איך אני רוצה להשיג אותם".
לפני שנתיים, הבת הגדולה שלה (ענוג) הצטרפה לעסק והחלה להדריך איתה. רוב הנשים שבאות אליה לסטודיו, באות בשביל הכיף וההנאה לנפש, ויש גם כאלה שרוצות להפוך את זה לעיסוק עיקרי או צדדי ולהרוויח מההנאה הזו. לא מעט נשים שלימדה הפכו בעצמן למעצבות תכשיטים, והחלו לשווק את העיצובים שלהן במדיה.
"כשהתחילה הקורונה והשמים נסגרו נוצר מצב שהכנסה מהחנויות פסקה ברגע אחד ומיד לאחר מכן פסקו ההזמנות לסדנאות, באותו רגע החלטתי ביחד עם הבת שלי להפיץ את הידע הרב שיש לי בתחום דרך הדיגיטל" היא אומרת ומוסיפה "בחודשים הראשונים הייתה לי אפס הכנסה החלטנו לנצל את הזמן בתי ענוג ואני לצלם את כל הידע לסרטונים, כשענוג אמרה לי, אמא, הידע שלך כזה מטורף בעיצוב מתכות, הלחמות, שיבוץ אבנים שילובים ורעיונות עיצוביים החלטנו להפיץ את הידע לעולם לא רק לנשים שיכולות להגיע פיזית לסטודיו".
אחריות כלכלית בלתי פוסקת
ניצן צליק נולדה פגה במשקל 900 גרם ולקתה בקוצר ראייה. היא למדה בתיכון בירושלים, שירתה בשירות לאומי בנהריה ולמדה קורסי כתיבה יוצרת. היא בעלת תואר ראשון בספרות ובתאטרון ותואר שני מחקרי בספרות מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. צליק תמיד אהבה לכתוב אך מעולם לא חשבה שזה יהיה העיסוק שלה, בטח לא כשהיא סובלת מלקות ראיה. ביום הולדתה ה-28, קבלה כרטיס מתנה לרכישת ספרים ב"סטימצקי" , צליק בחרה לרכוש את "הרשימה - לצעוק את החלומות" ספריו של יובל אברמוביץ, והשתכנעה שהיא מסוגלת, למרות מוגבלותה, להגשים את חלומותיה.
חצי שנה אחרי שקנתה את הספרים וסיימה לקרוא אותם - הספר הראשון שלה כבר יצא לאור. זהו ספר שירה בשם "לא רואים עלי" שמספר על החוויות, התחושות והמחשבות שלה כאישה לקוית ראייה שחיה בעולם של אנשים רואים. כמה חודשים אחרי שהספר יצא לאור, התחילה לפתח בצורה מקצועית את ההרצאה על סיפור חייה שנקראת "לא רואה ממטר", ומהר מאוד התחילה להעביר אותה בבתי ספר, בארגונים ובעמותות.
כשהרגישה שהיא בטוחה שהיא רוצה להפוך את הכתיבה והרצאותיה לעסק ומקור להתפרנס ממנו, פנתה לעמותת "יוזמות עתיד", שסיפקה לה את הכלים העסקיים לשיווק ופיתוח של העסק שלה.
צליק הצליחה לשלש את ההכנסות שלה, אבל היא מודה שזה לא פשוט. "שני הקשיים המרכזיים הם האחריות והקנאה. האחריות הכלכלית היא בלתי פוסקת. לפחות בהתחלה. האחריות על מציאת הפרנסה תמיד תהיה עלי וזה לא פשוט. אי אפשר לנוח אפילו לרגע ואני חייבת לפעול כל הזמן כדי להרוויח כסף - לשווק, לחפש לקוחות, לחשוב איך לפתח עוד את העסק. כשאני לא פועלת - אני מרגישה את זה בחשבון הבנק שלי. וכן, יש גם קנאה. אני מודה שיש כמה אנשים מהתחום שאני מאוד מקנאה בהם. אנשים שהצליחו בצורה לא נתפסת, גם בתוך תחום הספרות וגם בכלל".
גם היום, כשהעסק עובד היטב, היא מקפידה לעבוד בחצי משרה בעמותה. "הסכומים שאני מרוויחה לא תמיד מספיקים לקיום. הסיבה העיקרית לזה היא שיש כל מיני גופים או מוסדות שלא משלמים לי מיד לאחר ההרצאה אלא משלמים שוטף פלוס 30 או 60", היא מספרת.
"הוצפתי בתחושה שכל אחד צריך לדעת את זה"
אם היו אומרים ליעל נדלר, לפני 10 שנים שבעתיד תהיה בעלת עסק בתחום הפיננסי, הייתה חושבת שיש כאן טעות. היא גדלה במשפחה של שני מורים, ללא כל חשיפה לכלכלה ועסקים וכשבגרה, במשך יותר מעשרים שנה הייתה שכירה, עם תקרת זכוכית מבחינת ההכנסה.נדלר עבדה במשרד החינוך בתפקידי הדרכה ובעשר שנים האחרונות כמפקחת ארצית על הוראת העברית בחינוך הדתי.
כיום נדלר היא מאמנת פיננסית ויועצת לכלכלת המשפחה, מגשרת ומנטורית. מעבירה הרצאות, סדנאות ותהליכי ליווי במפגשים פרונטליים ודרך המחשב.
"ההחלטה הראשונית על בחירת המקצוע הייתה תשוקה אישית. אחרי שהבנתי איך צריך להתנהל עם כסף, הייתי מאוד מתוסכלת. הסתובבתי עם השאלה: איך לא ידעתי את זה קודם? הפסדתי המון המון כסף בכל השנים האלו. זה שיגע אותי. הוצפתי בתחושה שכל אחד צריך לדעת את זה. וככה יצאתי לדרך".
בתחילת תקופת הקורונה נתקלה הסיפור של בעלת עסק פרטי שספרה על עמותת "יוזמות עתיד", שם למדה להשתחרר מדרך המחשבה של שכירה, ולמכור את עצמה בשלל כלים שיווקיים.
עד שהצליחה להכפיל את ההכנסות שלה, נדלר טעמה גם מטעם הכישלון. "היה רגע שחשבתי לוותר על הכל. זה היה רגע כואב, כאילו קיבלתי בוקס בבטן. זה היה רגע בו הבנתי שלמרות שהקמפיין בפייסבוק היה מוצלח והוובינר שעשיתי קיבל תגובות מעולות, לא נשאר לי רווח כי מכרתי קורסים דיגיטליים במחיר נמוך מידי. הרגשתי שהשקעתי המון שעות אבל בסוף לא נשאר לי שקל".
אבל נדלר קמה משם והמשיכה לעבוד. נכון לעכשיו היא מדובר בתוספת למשרה הרגילה שלה ("אני מבינה את הערך של פנסיה תקציבית ממשרד החינוך"), אבל היא מניחה את התשתית לעבודה במשרה מלאה בעסק.
צופית גורדון, מנכ"לית עמותת יוזמות עתיד": "אנחנו מלוות נשים הרבה מאוד שנים, אבל בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ הקורונה, אנחנו רואות עליה במספר הנשים שבוחרות לעשות הסבה משכירה לעצמאית. אצל חלקן זה היה אילוץ (פיטורין, חל"ת וכו') אבל אצל חלקן זה דווקא בא מתוך מקום של בחירה. הקורונה טלטלה רבות מאיתנו, ואפשרה לנו לבחון באיזו מידה אנחנו מחוברות למקצוע שבחרנו. חלק מהנשים מספרות שדווקא הקורונה הטעינה אותן באומץ לעשות את הצעד שחלמו עליו שנים רבות.
"לרבות מבעלות העסקים יש חזון לגבי העסק שהן רוצות לבנות, אבל לא תמיד הן משוכנעות מה הם הצעדים הראשונים שיש לנקוט בהם כדי להוציא את החלום לפועל. זה נכון במיוחד כשמדובר על עסק זעיר או קטן שמבוסס כמעט תמיד רק על היזמת ומעגל האנשים עמם ניתן להתייעץ הוא מצומצם מאוד. לכן, יש חשיבות אדירה שכל יזמת תבנה לעצמה את המסגרת, שמורכבת גם מאנשי מקצוע וגם מקולגות דומות אליה, איתם היא יכולה להתייעץ, לעלות סוגיות מקצועיות, וגם רק לשתף.
נשים פעמים רבות בטוחות ביכולת המקצועית שלהן, אבל מתקשות לתמחר את המוצר או לגבות עבורו תשלום ראוי.
חלק מהתהליך שאנחנו עושות ב'יוזמות עתיד' הוא לבסס אצל כל אישה את השיח הפנימי ואת הביטחון העצמי שיאפשר לה להגיד, קודם כל לעצמה, ואח"כ ללקוחותיה: השירות או המוצר שאני מציעה הוא איכותי ולכן ראוי שאקבל עליו תגמול ראוי והוגן.
היקף הנשים שנעזרות בשירותים שלנו בכל שנה, כ-1,000, מחזק אותנו בנחיצות של מסגרות מהסוג הזה."