איך הפכה המדינה לקופה הקטנה של הסמוטריצ'ים
שבועיים ומשהו נשארו לשנת 2023 הארורה, והנה שוב אושר תקציב למדינה. כזה שכולו מוכוון לחימה. אלא שהשבוע האחרון לא הוקדש לטיפול ראוי במפונים, אלא במאבק שהוא כנראה החשוב ביותר עבור מפלגת הציונות הדתית: המאבק על כסף לאנשים ששלחו אותה לכנסת. מעל כולם עמד בגאון המשרד של אורית סטרוק, שזכה לתוספות של 200 מיליון שקל (ובסך הכל חצי מיליארד שקל) ללא הצדקה נראית לעין. עוד 110 מיליון שקל מחכים לאישור משפטי.
כמה מביך היה לראות בוועדת הכספים את ראשי הרשויות המקומיות של יהודה ושומרון מגיעים לדרוש את הכסף במקום שר האוצר שהבטיח שיגיע. נזרקו הצהרות גדולות על ביטחון ועל דמו של מי סמוק יותר. רק נשכחה העובדה שמי שביטחונו הופקר לפני חודשיים (חודשיים, אלוהים אדירים), לא היו הם, אלא דווקא תושבי ישובי עוטף עזה.
שולחיו של סמוטריץ' ניסו להפוך את הדיון התקציבי לדיון אידיאולוגי על עצם קיומן של ההתנחלויות ותפקידן הביטחוני. זוכות למספיק הגנה, או לא זוכות למספיק הגנה? בולמות מתקפות טרור על כפר סבא או לא בולמות? בפועל, אין קשר בין הדברים. על ביטחון ההתנחלויות מופקד משרד הביטחון, המרופד מבין המשרדים הממשלתיים, שעכשיו קיבל תוספות תקציב עצומות. מפלגת הציונות הדתית נלחמה על כסף למטרותיה המגזריות.
כמה בונוסים של ימי מילואים אפשר היה לממן ב-98 מיליון שהשקלים של "מנהלת זהות יהודית"?
כמה שקי שינה, מעילים ותנורים אפשר היה לקנות ב-94 מיליון שקלים של החטיבה להתיישבות במקום שאתם תתרמו להם?
כמה דירות באשקלון אפשר היה למגן ב-71 מיליון שקלים של "תמיכה בשטח C"?
הממשלה הבטיחה שהכיס פתוח ויש כסף להכל. המציאות מוכיחה אחרת. החברה האזרחית, זו שלקחה אחריות בלי להמתין לרגע, הוציאה מכיסה מיליונים, וממשיכה להוציא מיליונים, בתרומות כדי לעזור לנפגעי המתקפה ולמאמצי הלחימה. מצד אחד המדינה חוסכת כסף על האנשים אותם הפקירה, ואז מפנה אותן למטרות אחרות.
מילא אם היה מדובר בחלק מתנופה של השקעה מחודשת של הממשלה בשירות הציבורי ובתשתיות. בפועל משקיעים מיליארדים במלחמה ובשיקום מי שנפגע, אבל מקצצים בחדות לכל השאר. פרט למקורבים, כמובן.
זו התוצאה של ממשלה שאין לה מדיניות פרט למדיניות של כיבוי שריפות וחלוקת שלל. לא סתם דרש השבוע גדי ירקוני, ראש המועצה אזורית אשכול, תוספת ל-18 מיליארד שקל שתוכננו לשיקום הישובים שנפגעו בשבת השחורה. גם הוא יודע שכסף שלא שמת את ידיו עליו עכשיו לא יגיע לעולם.
עבור סמוטריץ' וסטרוק לא מדובר בבעיה. לא בשנה הזאת, בכל אופן. השיקולים הפוליטיים האפילו על השיקולים הממלכתיים. לכו תדעו אם בעוד שנה לא יגיע האסון האמיתי, והם לא יהיו בשלטון.
הישראבלוף של חברות הספנות
כבר שבועיים שאנחנו מדברים על החות'ים, והבעיות החדשות שהם הכניסו לחיינו. ההשתלטות של המורדים החות'ים בתימן על ספינות שנחשדות כ"ישראליות", דוחפות את חברות הספנות לחשב מסלול מחדש - ומאיימות ליצור בזמן הקרוב מחסור במוצרים בישראל.
רק לפני שלושה ימים פורסם כי מכלית הנפט הנורווגית STRINDA נפגעה על ידם לאחר ש"לא שעתה לקריאות מתימן שלא להגיע לישראל". בהודעה טענו החות'ים גם כי ביומיים האחרונים גרמו לכמה ספינות שהיו בדרכן לישראל לשנות את נתיב השיט שלהן.
ההפרעה לנתיבי השיט שמסבים המורדים החות'ים בתימן צפויים לפגוע ביבוא כלי רכב ומוצרי חשמל וכן ביבוא רכיבים וחומרי גלם לייצור מקומי. האיומים כבר דחפו את חברת הספנות הישראלית הגדולה צים להודיע כי תפסיק להוביל את כלי השיט שלה דרך מיצר באב אל מנדב אל ים סוף. במקום זאת אוניות החברה יקיפו את כל אפריקה, ייכנסו לים התיכון דרך מצר גיברלטר ומשם יעשו את דרכן לנמלי החוף המערבי של ישראל. הוויתור על הגעה לנמל אילת צפוי ליצור עיכובים ממושכים של מספר שבועות בהגעת סחורות מהמזרח, ולהקפיץ את עלויות השינוע, מה שיוביל להעלאות מחירים עבור הצרכנים הישראלים במוצרים המיובאים מהמזרח.
בפירמת הייעוץ BDO מעריכים כי המסחר מהמזרח דרך נתיבי השייט בים האדום מהווה כ-30% מתוך הסחר הימי למדינת ישראל, שנאמד בכ-400 מיליארד שקל בשנה. הסחר הימי מסין לבדה מהווה כ-20% מהיקף הסחר הימי.
בחברות הספנות כבר פועלים לגיבוש פתרון שיאפשר בכל זאת להמשיך בתובלה ימית לישראל תוך מניעת הסיכון לעובדי האוניות, והפתרון המפתיע כאילו נוצר במוחם של ישראלים טיפוסים: שימוש בשטר מטען פיקטיבי. בדרך הזו, מקוות חברות הספנות, לא יידעו האם הסחורה מיועדת לישראל.
עוד פתרון יצירתי שעלה הוא שהספינה המיועדת תעגון בנמל קונקשן ביוון, טורקיה או מצרים, שבו יעגנו ספינות מהמזרח וספינה קטנה ישראלית תכניס את המכולות לישראל בדרך קצרה יותר.
בקיצור ישראבלוף המיטבו, ולנו נותר לקוות שהמהלך אכן יצליח, והתקווה שהמורדים החות'ים לא כאלו אינטליגנטים לא תתבדה.
למה אף אחד לא חושב להוריד את מחירי הדירות
השבוע פרסמנו כי בחודש האחרון נרכשו 2,294 דירות (חדשות ויד שניה) בלבד. מדובר בכמות שהינה מן הנמוכות ביותר שנרשמו בשוק הנדל"ן לפחות מאז תחילת שנות האלפיים, והיא נמצאת בפער משמעותי גם בהשוואה לחודשי אוקטובר בשנות האינתיפאדה השנייה.
אבל האם המגמה הזו בהכרח תימשך, מה שיוריד עוד את מחירי הדירות? למי שיוצא לקרוא קצת עיתונות כלכלית לאחרונה יודע כי זה לא בטוח בכלל.
מומחי נדל"ן יצביעו על קצב התחלות הבנייה שירד השנה בחדות, מה שאומר שהמחסור בהיצע הדירות רק ילך ויחמיר. גם בשל סירוב הקבינט לאשר כניסה של פועלים פלסטינאים, שוק הדיור נמצא למעשה בקיפאון, והקבלנים טוענים כי ללא כוח אדם הם יתקשו עוד יותר לספק דירות.
כמו כן הצפי ב- 2024 הוא שהריבית בישראל תתחיל לרדת, יקל על בעלי המשכנתאות את העול הכלכלי, ויכניס עוד קונים לשוק, מה שיעלה עוד יותר את מחירי הדירות.
ההערכות גם מדברות על כך, שבגלל שכל הנתונים מצביעים שמתישהו יהיה מחסור בדירות, הן למעשה עשויות ליצור עדר של רוכשים שיקנו רק בגלל ההערכה שיהיה מחסור, עוד לפני שבאמת יהיה מחסור בפועל.
אייננו מתיימרים לחזות את העתיד, אבל בדבר אחד אנחנו בטוחים - כל עוד המדינה לא תפשיר קרקעות בקצב – מחירי הדירות לא בדרך לירידה, והמלחמה רק הקפיאה את שוק הדיור והורידה רק במקצת את מחירו לטווח הקצר, ולא לטווח ארוך.
אנשי המילואים לא באמת מעדיפים כרטיס לקולנוע על פני בונוס
הדיון שפרץ בעקבות הפרסום של כתבתנו נטע צ'חנובסקי על הפסקת התגמולים הנוספים לחיילי המילואים הפשוטים הצליח לאחד באופן נדיר נציגים מכל מפלגות הכנסת.
בזמנים רגילים, חיילי מילואים מקבלים מענקים כספיים, מעבר למשכורת שלהם, בהתאם למספר המילואים ששירתו באותה שנה. 3,000 שקל עבור 8 ימי המילואים הראשונים, ו-4,000 שקל ל-30 ימי מילואים. לאחר מכן מקבלים המילואימניקים תוספת יומית של 133 שקלים על כל הימים ששירתו בין היום ה-32 ליום ה-60. מעבר ליום הזה, רק מפקדי פלוגות ומעלה ממשיכים לקבל את הבונוס הזה.
מי חשב עד בוקר ה-7.10 שיהיו בכלל חיילי מילואים שישרתו מעבר ל-60 יום? כיום, זו מציאות, ולא ברור מתי ייגמר השירות הזה. אלא שהתקנות הן התקנות, ונכון לעכשיו, המדיניות הצה"לית היא להמשיך בשירות ולוותר על הבונוס.
במשרד האוצר מיהרו להבהיר שהמשך תשלום התוספות לכל חיילי המילואים יעלה 25 מיליון שקלים ביום. עכשיו "שוקלים" את שינוי התנאים וככל הנראה מחכים לראות כמה זמן יימשך הלחץ הפוליטי שמאחד חברי כנסת מעוצמה יהודית וממפלגת העבודה. אולי היה כדאי לחשוב על פתרון מראש ולא לאלתר? כנראה שאלה תקוות לאזרחים במדינות אחרות.