המלחמה עם איראן יכולה לעלות לכם יותר ממה שחשבתם

הרפתקאות דוד אריה בסוואנה האיראנית

"מה קורה אצלכם? כולם בסדר?".

"שמענו שזה היה קרוב אליכם, אתם שלמים?".

"היה בום מטורף".

"מזל שזה רק רכוש הפעם".

כמה פעמים אפשר לנצח? ניצחנו כבר כל כך הרבה פעמים בשנתיים וחצי האחרונות עד שקשה לספור. מרוב ניצחונות, אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותה המלחמה, כדי לנצח שוב. אם זה עובד, למה להפסיק?

הציבור הישראלי הפך מורגל במצבי החירום. כנראה שרק אדם שגדל במקום אחר, נורמלי, יכול להבין כמה המשפט הזה הזוי. המזוודה עם הבגדים כבר ארוזה למקרה שהבית ייפגע. מי שאין לו מקלט כבר יודע לאן לרוץ, או לא לרוץ כי אין לאן.

מי שלא הייתה מוכנה היא הממשלה.

לא המלחמה הפתיעה. אותה כולם חזו. מה שהפתיע, שוב, הוא שהשרים גילו שאין להם תוכנית. כל שר בתורו שיבח וקילס ופאר ורומם את נתניהו על המתקפה. תוכנית עבודה למשרד שהם מופקדים עליו? את זה שכחו בבית.

במשרד החינוך עוד לא בטוחים מה עושים עם הלמידה מרחוק, אחרי שש שנות ניסיון שהיו אמורות להפוך את ישראל למומחית בתחום. משרד התחבורה שוב לא טרח להסיע חיילים שגויסו בשבת, ואז חיכה מספר ימים עד שסוף סוף הגה תוכנית להשבת הישראלים שנתקעו בחו"ל. בינתיים, חברות פרטיות כבר החלו להפעיל טיסות לטאבה. במחיר מופקע, כמובן.

מלחמה? יאללה, מגדילים את התקציב כמה שצריך. חינוך? בריאות? תשתיות? אוי ואבוי, בואו נצטמצם

במשרד האוצר הגיבו מהר. כלומר, מיהרו להגיד שהם לא מתכוונים להגיב כל כך מהר. בעוד עסקים נסגרים ועובדים לא יודעים אם יקבלו משכורת, סמוטריץ' כבר ביום ראשון האחרון כינס מסיבת עיתונאים ואמר: "פשוט תסמכו עלינו. יש מדינה מאחוריכם". אלא שלא מעט עסקים עוד לא סיימו להתאושש מהסבבים הקודמים של המלחמה.

באוצר, כמו בכל פעם, ממתינים בתקווה שהמלחמה תסתיים מהר ולא יצטרכו להתחייב. גם ביוני, במבצע "עם כלביא", חיכו שבוע שלם לפני שפרסמו מתווה. וכשסוף סוף שלפו תוכנית? אותו מתווה מהקורונה, דרך חרבות ברזל, ועד היום. סמוטריץ' עצמו הסביר את זה הכי טוב: "יש לנו ארון בגדים מלא חליפות, רק צריך לשלוף את החליפה המתאימה". רק שבינתיים עשרות אלפי בעלי עסקים עומדים בחוץ, בלי חליפה ובלי מטריה.

ובינתיים סמוטריץ' לחץ על פיקוד העורף לפתוח את המשק, בלי מתווה פיצויים. עובד שחוזר לעבודה מפסיד את הזכאות לחל"ת. אז למה שיחזור? בעלי עסקים בקבוצה סגורה ניסחו את זה יפה: "הוא מזדרז לפתוח את המשק כדי לא לפצות".

עד עכשיו נמשכים הדיונים על מתווה הפיצויים, כאילו מדובר באירוע חדש.

אבל מה שמפחיד באמת הוא לא חוסר המוכנות. זה שאף אחד לא מתכוון לשנות את זה. תשעה מיליארד שקל אושרו למערכת הביטחון תוך יממה. סמוטריץ' עצמו אמר שגם 20 מיליארד שקל חריגה בגירעון "זה שום דבר". אבל מתווה פיצויים לעסקים? אחרי שבוע עדיין מחכים. בנק ישראל כבר חוזה שהחוב הלאומי ידרדר ל-80% מהתוצר, ותקציב הביטחון, שכבר עומד על 112 מיליארד שקל, רק ימשיך לתפוח. את הכסף הזה ייקחו ממקום כלשהו, וכולנו יודעים מאיפה. כי הנוסחה עובדת: מלחמה? יאללה, מגדילים את התקציב כמה שצריך. חינוך? בריאות? תשתיות? אוי ואבוי, בואו נצטמצם.

מלחמה עם איראן והכסף שלנו: למה הדלק, הקניות והמשכנתה עלולים להתייקר

ההשפעה הכלכלית של מלחמה רחבה לא מגיעה בבת אחת, ולא תמיד רואים אותה מיד. אבל היא בדרך כלל מופיעה באותם מקומות מוכרים: בתחנת הדלק, בקניות בסופר, בהחזרי הלוואות ובתנאי האשראי. "אפשר להאמין שהמשק יתאושש," אומר נועם שפלטר, יזם סדרתי וממייסדי ובעלי בית ההשקעות האלטרנטיביות אינווסטו ו-Be Rich, נציגות גרנט קרדון בישראל, "אבל בטווח הקצר יש התייקרויות כמעט אוטומטיות. מי שמבין את המנגנון, פחות מופתע".

לדבריו, כדי להבין מה עשוי לקרות לכיס שלנו לא צריך להיות מומחה. צריך להסתכל על שלושה "ברזים" שמזינים את ההתייקרויות.

המדינה מוציאה יותר, ואז מחפשת כסף: מסים ושירותים

במלחמה גדולה המדינה משלמת יותר: ביטחון, העורף, פיצויים, סיוע לעסקים ולעובדים. במקביל, חלק מהמשק עובד פחות בגלל גיוסי מילואים, מגבלות ושיבושים. "כשהמדינה מוציאה יותר ומכניסה פחות ממסים, נוצר חור," מסביר שפלטר. "לחור הזה קוראים גירעון. ואז צריך לממן אותו".

איך מממנים? המדינה מגייסת כסף, ובשלב הבא היא גם מחפשת דרכים "להחזיר" אותו: העלאות מסים עקיפים, שינויי בלו על דלק, דחייה של הקלות מס שתוכננו, או קיצוץ בתקציבים אזרחיים.

"מסים עקיפים הם הכי מורגשים," הוא אומר, "כי כולם פוגשים אותם. לא משנה אם נפגעת ישירות מהמלחמה או לא, אתה משלם יותר בתחנת הדלק ובקופה בסופר". וגם קיצוץ בשירותים ציבוריים עלול להגיע לציבור דרך אגרות, פחות שירותים, או יותר הוצאות פרטיות כדי להשלים את מה שחסר.

אנרגיה והובלה: כשהנפט מתייקר, כמעט הכול מתייקר

העימות עם איראן הוא גם אירוע עולמי, בעיקר כי השווקים חוששים משיבושים בנתיבי שיט מרכזיים של נפט. אפילו חשש בלבד מספיק כדי להעלות מחירים. "כשהאנרגיה מתייקרת, זה לא נשאר רק במחיר הבנזין," אומר שפלטר. "זה נכנס להובלה, לביטוחים, לייצור, ולבסוף למדף".

השרשרת נראית בערך כך: דלק מתייקר, ולכן גם נסיעה ברכב ותחבורה ציבורית עלולות להתייקר עם הזמן. הובלה מתייקרת, כי משאיות, אוניות ומטוסים צורכים אנרגיה וגם משלמים יותר על ביטוח וסיכון. יבוא מתייקר, וישראל קונה הרבה מאוד מוצרים מחו"ל. עסקים מגלגלים חלק מהעלייה למחיר לצרכן, לפעמים מהר מהצפוי.

"ישראל היא משק קטן ומוטה יבוא," הוא מסביר. "גם אם לא כל החשמל כאן בא מנפט, המחיר העולמי נכנס דרך הסחורות שמגיעות לנמל, דרך חומרי גלם, דרך הובלה. בסוף זה מגיע לקניות של המשפחה".

כסף נהיה "יקר" יותר: ריבית, משכנתאות והלוואות

הדבר השלישי פחות מוחשי, אבל הוא אחד הכואבים: בתקופות של מלחמה ואי-ודאות, המערכת הפיננסית נזהרת יותר. אם במקביל מחירים בעולם עולים בגלל אנרגיה והובלה, לבנק המרכזי קשה יותר להוריד ריבית מהר.

"כשיש סיכון, השוק מתמחר את הכסף ביוקר," אומר שפלטר. "זה יכול להגיע דרך ריביות על הלוואות, דרך תנאים פחות נוחים, ולפעמים פשוט דרך זה שהבנק נהיה קשוח יותר".

מי מרגיש את זה ראשון? משפחות עם משכנתה בריבית משתנה, מי שנשען על מסגרת אשראי או הלוואות צרכניות, או מי שמתכנן לקחת הלוואה חדשה בתקופה של חוסר יציבות. גם מי שבריבית קבועה לא תמיד "מוגן", כי אם הקניות והדלק מתייקרים, ההחזר החודשי תופס חלק גדול יותר מהמשכורת.

"דחיית תשלומים יכולה לעזור למי שבאמת נפגע בהכנסה," הוא אומר, "אבל לדחות רק כדי להרגיש הקלה בחודש הקרוב זה מסוכן".

הסיבה פשוטה: הדחייה לא מוחקת את החוב. היא רק מזיזה אותו קדימה. לפעמים ממשיכים לשלם ריבית בזמן הדחייה, ולפעמים אחרי התקופה ההחזר קופץ. "אתה מחליף לחץ של עכשיו בלחץ גדול יותר אחר כך," הוא מסכם.

בשורה התחתונה, לדבריו, המלחמה יכולה להתבטא אצל רוב המשפחות בשלוש נקודות: יותר הוצאות סביב דלק והובלה, יותר יוקר מחיה בקניות השוטפות, ויותר זהירות סביב אשראי וריביות. "הדברים האלה לא דורשים תואר בכלכלה," מסכם שפלטר. "הם דורשים תשומת לב. מי שנכנס לתקופה כזו עם סדר, כרית ביטחון וזהירות בחוב, עובר אותה הרבה יותר טוב".

המלחמה על העגלה: האם הסופרים באמת "עשו קופה" על הגב שלנו?

בתחילת השבוע הרשות להגנת הצרכן שיגרה מכתב חריף למגזר העסקי בגלל טריק מוכר: סיום מבצעים שמוביל לעלייה בפועל בעגלה. ברשות טענו שהם מזהים מגמה של ביטול או אי-חידוש מבצעים בתקופת חירום, והבהירו שלא יתעלמו מניצול מצוקת צרכנים.

איגוד לשכות המסחר הלך על קו הפוך: הרשתות, לטענתו, עסוקות בעיקר בלוגיסטיקה, מחסור בעובדים שהחריף, עומס משלוחים, רמדאן, ובמקביל היערכות לפסח. בשורה התחתונה שלהם: ברוב הרשתות המבצעים דווקא התגברו, ואין "העלאות יזומות".

כשמבצע נגמר בזמן חירום, הצרכן מרגיש שדפקו אותו, גם אם רשמית לא העלו מחיר

אז בדקנו מספרים. סקר של המכון לחקר הקמעונאות בחן סל של 737 מוצרים ממותגים זהים בשבע רשתות דיסקאונט, והשווה בין 26 בפברואר לארבעה במרץ. התוצאה הפתיעה גם אותנו, שותיקי בחינות סלים: השינוי הממוצע בסל היה כמעט אפסי, ירידה של כ-0.22%. מתוך 5,159 תצפיות, 76.8% מהפריטים לא השתנו, 15% הוזלו ורק 8.2% התייקרו.

אז איפה בכל זאת מרגישים התייקרות? בעיקר אצל מי שנפל על רשת שבה נסגרו מבצעים. ויקטורי בלטה עם עלייה של 5.44% בסל, ובכמה מוצרים נראו קפיצות חדות אחרי סיום מבצע. במקביל נרשמו עליות ממוקדות בקטגוריות "חמות": תחליפי חלב התייקרו סביב 7%-8% על רקע מחסור וביקוש, וממתקים לקראת פורים טיפסו בעיקר כי המבצעים נגמרו וחזרו למחיר הרגיל.

המסקנה: לא הייתה התייקרות רוחבית "בגלל המלחמה" ברוב הרשתות, אבל כן הייתה תזוזה בשוליים שמייצרת הרבה רעש. כשמבצע נגמר בזמן חירום, הצרכן מרגיש שדפקו אותו, גם אם רשמית לא העלו מחיר. אם יש משהו ששווה מעקב עכשיו, זה פחות תג המחיר ויותר שלט ה"במבצע" שנעלם.