במקום הקלות בפקקים, קיבלנו ביטול של מעצר עריקים

מתנה הפרידה של הממשלה: אצבע משולשת

יש לכם קרוב משפחה שחזר מהמלחמה עם פוסט-טראומה? חבל. החוק שהיה אמור לעגן לראשונה את מעמדו של נפגע הלם קרב עבר קריאה ראשונה בלבד, ונשאר תקוע במרחק שתי הצבעות מהשלמה. אתם דיירים בדיור ציבורי, מאלה שגרים בדירה עשרים שנה ומחכים מ-2023 לזכות לקנות אותה? תמשיכו לחכות. גם החוק שנועד להגן על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שנפגעו בידי בן דוד לא הגיע להצבעה. גם רפורמת התחבורה, זו שנועדה להוציא את ישראל מהפקקים אחרי שלושה עשורים ואושרה בוועדה פה אחד, קואליציה ואופוזיציה כאחד, נעצרה בין קריאה ראשונה לשנייה. באותה רפורמה שולב גם ביטול חוק החניונים, זה שגרם לכם לשלם לפי דקות. לא נורא, בינתיים המחירים ימשיכו לעלות.

כל אלה נמצאים בשלבי חקיקה מתקדמים. אף אחד מהם לא יגיע לקריאה שנייה ושלישית לפני שהכנסת תתפזר. הם פשוט לא על סדר היום.

מה כן היה על סדר היום? דילים פוליטיים. חוק-יסוד לימוד תורה אושר ברוב של 63 מול 52. חוק העריקים, שמקפיא את מעצרי משתמטי הגיוס עד אחרי הבחירות, אושר סופי. מעריכים שהוא לא יעבור את מבחן בג"ץ, ואולי זו בדיוק המטרה. רפורמת הכשרות בוטלה והמונופול הוחזר לרבנות הראשית, בעלות מוערכת של כ-750 מיליון שקל בשנה. מעמד היועץ המשפטי לממשלה הוחלש כדי לבטל את הפרדת הרשויות. בשבוע שבו זמן המליאה יקר מפז, הקואליציה שריינה אותו לחבילת הישרדות אחת. ולפי הדיווחים, אפילו צמצמה בכוונה את שעות הדיון כדי לפנות מקום.

וזה עוד לפני שמגיעים לכסף. כי כשמדובר במקורבים לצלחת, לתקציב הממשלה היוצאת אין תחתית. כחצי מיליארד שקל הוסטו מתוכנית החומש לפיתוח החברה הערבית, כדי להכניס את השב"כ ואת המשטרה למאבק בפשיעה ולפגוע עוד קצת בזכויות האזרח של הערבים. מעל מיליארד שקל אושרו לסלילת כבישי גישה להתנחלויות, כולל ליישובים בצפון השומרון שפונו בהתנתקות. ו-1.3 מיליארד שקל נוספים אושרו בקבינט להקמת יישובים חדשים, החלטה שהוסתרה מהציבור כחודש שלם.

הממשלה רוצה להבהיר לישראלים דבר אחד לפני שהיא הולכת: ראיתם מה עשינו לכם עד עכשיו? חכו חכו, זו רק ההתחלה

זו לא תקלה, או חוסר זמן, או פזיזות של ממשלה בשלהי כהונתה. זה סדר עדיפויות מוקפד, מנוסח היטב, מתוקצב עד השקל האחרון. ריסוק המוסדות ששומרים על המדינה כדמוקרטית, סידור ג'ובים למקורבים, הזרמת כסף למגזרים המועדפים, והרחקת כל סיכוי, קטן ככל שיהיה, לסיום המלחמה ולשלום. כאילו הממשלה רוצה להבהיר לישראלים דבר אחד לפני שהיא הולכת: ראיתם מה עשינו לכם עד עכשיו? חכו חכו, זו רק ההתחלה.

הפעם אף אחד לא יצא לרחובות. הציבור שבור ועייף אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה, והוא נשאר בבית, או ממשיך לשרת במילואים. אולי מתוך אדישות. אבל אולי, רק אולי, מתוך תקווה שהמלחמה האמיתית הזאת לא תתנהל השנה באיילון, אלא ב-27 באוקטובר, בקלפי.

התקפת המשולש

השבוע שלנו הסתכם בחגיגה של מספרים: האינפלציה בישראל ירדה לשפל של חמש שנים (רק 1.6%!), באמריקה מדד המחירים הפתיע והתקרר ל-3.5%, ובסין מדווחים על האטה בצמיחה. על הנייר, זה נשמע כמו אוסף של נתונים יבשים. בפועל, המשולש הזה – ישראל, ארה"ב וסין – הוא הלב של המכונה שקובעת כמה כסף נשאר לכם בארנק בסוף החודש. בשביל להבין את הקשר בין מה שקורה במפעל בבייג'ינג, דרך הבנק המרכזי בוושינגטון, ועד למקרר שלכם בתל אביב, צריך פשוט לפשט את שלוש הצלעות של המשולש.

הצלע הראשונה, והכי רחוקה לכאורה, היא סין. בשפה פשוטה, סין היא המפעל של העולם. כשאומרים שכלכלת סין מאבדת מומנטום והצרכנים הסינים בקושי קונים, זה אומר שיש שם עודף ייצור מטורף. המפעלים הסיניים מייצרים בגדים, גאדג'טים, חלקי חילוף ומוצרי חשמל, אבל מכיוון שאין להם למי למכור בבית, הם חייבים לייצא הכל החוצה ובזול. עבור הצרכן הישראלי, הצרות של סין הן בשורה מצוינת. אולי זה בדיוק מה שהפיל השבוע את מחירי ההלבשה וההנעלה אצלנו ב-2.7% ואת מחירי הריהוט והציוד לבית. סין, במו ידיה, מייצאת לעולם "דיס-אינפלציה" (כלומר, הוזלות), וגורמת לכך שהקניות שלנו בעליאקספרס או בסופר המקומי הופכות לזולות יותר.

כאן אנחנו פוגשים את הצלע השנייה של המשולש: ארצות הברית. האינפלציה שם ירדה החודש בפעם הראשונה אחרי שש שנים בקצב חודשי, והתקררה לרמה שנתית של 3.5%. למה זה אכפת לכם? כי כשהמחירים באמריקה נרגעים, הבנק המרכזי שם יכול להרגיש בנוח להתחיל להוריד את הריבית.

ברגע שהריבית באמריקה יורדת, המשקיעים מבינים שהפיקדונות הבנקאיים המשעממים כבר לא יניבו להם תשואות גבוהות, והכסף הגדול נוהר בחזרה לשוקי המניות. הזינוק הזה בוול סטריט הוא המנוע האמיתי שמנפח ומשביח בצורה ישירה את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של כולנו, שמושקעות עמוק במדדים האמריקאיים.

השקל שלנו גם יכול להתחזק כתוצאה מכך מול הדולר, מה שמוזיל לנו מיד את הטיסות לחו"ל (שירדו החודש ב-1.6%), את מחירי הדלק (שצנחו ב-3.1%) ואת כל המוצרים שמגיעים לכאן ביבוא.

הכלכלה העולמית יכולה להוזיל לנו את החולצה ואת הדלק, אבל לא תצליח לפתור את המשבר בשוק הדיור

ובסוף, הכל מתנקז לצלע השלישית – המציאות הישראלית. מדד המחירים של יוני נותר ללא שינוי, והאינפלציה השנתית שלנו נכנסה עמוק לתוך יעד היציבות של בנק ישראל, לראשונה בחמש השנים האחרונות. זה אומר שהמחירים הכלליים בסופר, בבגדים ובנסיעות הפסיקו להשתולל, מה שנותן לבנק ישראל אור ירוק להמשיך להוריד את הריבית בארץ, כפי שקרה רק השבוע.

אבל בתוך החגיגה הזו, הצרכן הישראלי חווה דיסוננס מטורף: מחירי הדירות אומנם רשמו את הירידה החודשית החדה ביותר שלהם מזה שמונה שנים (צניחה של 1%, ושל 2.3% בתל אביב), אבל שוק השכירות רותח. מי שמחדש חוזה משלם 2.6% יותר, ושוכרים חדשים חוטפים זינוק מטורף של 6.6%.

השורה התחתונה היא שהגלובליזציה עובדת בשבילכם, כל עוד אתם לא מחפשים דירה להשכיר. החולשה בסין וההתקררות באמריקה עושות את העבודה השחורה עבור בנק ישראל, מרסנות את יוקר המחיה השוטף ומכינות את הקרקע להורדות ריבית נוספות שיקלו על המשכנתה שלכם. אבל הבועה המקומית של השכירות מזכירה לנו שלכלכלה העולמית יש גבול – היא יכולה להוזיל לנו את החולצה ואת הדלק, אבל את המשבר בשוק הדיור הישראלי, גם המפעלים של סין והבנקים של וול סטריט לא יצליחו לפתור עבורנו.

סחיטה רגשית

אם יצא לכם לשבת השבוע במסעדה המועדפת עליכם, להזמין רול סושי ולראות כותרות על ירי ורימונים שנזרקו לעבר סניפי "ג'פניקה", כנראה הרגשתם שנקלעתם לסרט פשע מקומי. המשטרה חושדת שמדובר במלחמות העולם התחתון וניסיונות סחיטה של דמי חסות ("פרוטקשן") מברק אברמוב, הבעלים של קבוצת לאנדורה המחזיקה ברשת. אבל הטוויסט האמיתי בעלילה הזו הוא לא רק הפחד של הסועדים בהרצליה, אלא העובדה שבסרט הזה משתתף, לגמרי בעל כורחו, גם השותף החדש והשמרן של הרשת: בנק לאומי. זרוע ההשקעות של הבנק, "לאומי פרטנרס", שמה רק במאי האחרון 200 מיליון שקל על הקבוצה לפי שווי של מיליארד שקל, ומצאה את עצמה בן לילה בעמודי הפלילים במקום במדורי הכלכלה.

כדי להבין מה חיפש מוסד בנקאי מעונב בעולם המסעדנות התנודתי, צריך להבדיל בין בית קפה שכונתי לבין אימפריית לוגיסטיקה קמעונאית. ג'פניקה היא לא רק מסעדה, היא מכונת כסף משומנת הנתמכת במרכז לוגיסטי עצום בחולון ("יונימרקט") שמספק את חומרי הגלם לעשרות סניפים, ומייצר יציבות ורווחיות נקייה של עשרות מיליוני שקלים בשנה. הבנק נכנס לעסקה הזו כשלב מקדים לקראת הנפקת הרשת בבורסה שתוכננה לתחילת 2027. המודל פשוט: קונים בזול כשהחברה פרטית (דיסקאונט), מנפיקים לציבור בשווי מנופח, נהנים מהצפת ערך וגוזרים קופון שמן. אלא שרימוני רסס הם לא נתון שאפשר להכניס למודל אקסל של הערכת שווי, והתוצאה המיידית היא שההנפקה נכנסה להקפאה עמוקה, כי שוק ההון מתעב חוסר ודאות, וחתמים לא יודעים איך לתמחר מניה שהכותרות שלה נכתבות על ידי כתבים פליליים.

רוב הציבור בטוח שהפנסיה שלו מושקעת באפיקים סולידיים ומשעממים. בפועל, המוסדיים הם בעלים של חלקים גדולים בבנק לאומי. בעצם, אתם שותפים עקיפים בהשקעה בג'פניקה

השאלה שצריכה להטריד אתכם כאן היא לא אם ברק אברמוב יצליח להדוף את הסוחטים, אלא איך הרימונים האלה קשורים ישירות לפנסיה שלכם. רוב הציבור בטוח שכספי החיסכון שלו מושקעים רק באפיקים סולידיים ומשעממים, אבל במציאות של 2026, הגופים המוסדיים שמנהלים את הפנסיה שלכם (כמו הפניקס, מנורה או הראל) הם הבעלים של חלקים עצומים מבנק לאומי. המשמעות היא שכשלאומי פרטנרס עושה השקעה ריאלית גדולה, אתם הופכים לשותפים עקיפים בה. יותר מזה, קרנות הפנסיה שלכם משקיעות באופן קבוע לצד הבנקים בעסקאות ענק בתחומי האנרגיה, הנדל"ן והקמעונאות. ברגע שסכסוך בעולם התחתון מקפיא הנפקה של חברה בשווי מיליארד שקל, פוטנציאל הרווח של המניה נשחק, ותוכניות הצפת הערך של המשקיעים הגדולים - כלומר, של החיסכון הראשי שלכם לעת זקנה - נדחות לזמן בלתי מוגבל.

האם הבנקים והמוסדיים יברחו עכשיו מהשקעות ברשתות קמעונאיות? ממש לא. בטווח הקצר מדובר במכה תדמיתית כואבת לבנק שמרן, שמזכירה ששום תהליך של "בדיקת נאותות" (דיו-דיליג'נס) לא יכול לחזות פשיעה ואיומים. אבל בסופו של דבר, הכסף הגדול מנצח: קבוצת לאנדורה חזקה ורווחית מדי, ואם החקירה המשטרתית תנקה את השטח במהירות, התוכניות להנפקה יחזרו לשולחן. עד שזה יקרה, האירוע הזה הוא תזכורת חדה לצרכן ולקורא הישראלי לכך שהגבול בין האוכל בצלחת, המלחמות ברחוב הראשי והכסף של הפנסיה שלנו בבורסה – דק והרבה יותר מטושטש ממה שאנחנו אוהבים לחשוב.