בנו בן ה-25 של המנכ"ל שינה את הסופר, והרווח זינק ב-800%

הכותרות שזעקו "הבנקים בנסיגה" והאמת שמאחוריהן

אם פתחתם השבוע את אתרי הכלכלה וראיתם כותרות על מיליארדים שזורמים לבנקים לצד מילים כמו "דעיכה" או "שחיקה ברווחים", אתם כנראה חווים את הדיסוננס המוכר של האזרח הישראלי. מצד אחד, החשבון שלכם עדיין מנוהל במקום שמרוויח סכומים שקשה לדמיין. מצד שני, מדווחים לנו שהחגיגה הגדולה של שנת השיא 2025 מתחילה להירגע. אז מה באמת קורה מאחורי המספרים הגדולים? בשביל להבין את זה לא צריך תואר שני בכלכלה, מספיק להסתכל על דוחות הרבעון הראשון של 2026 דרך שלוש מגמות פשוטות.

הראשונה: המדינה לוקחת נתח גדול יותר מהעוגה. מס היתר המיוחד שהטיל משרד האוצר על המערכת הבנקאית נכנס השנה לתוקף במלוא העוצמה, וגילח מאות מיליוני שקלים מהשורה התחתונה של הכול. בנק הפועלים רשם ירידה של יותר מ-12% ברווח הנקי, ובנק לאומי הציג ירידה קלה, פשוט כי חלק משמעותי ממה שהם הרוויחו עבר ישירות לקופת המדינה. כשמנטרלים את המס, מגלים שהבנקים עצמם עדיין יעילים, חזקים ומייצרים רווחים נאים, פשוט הפעם הם נאלצו להתחלק בהם עם האוצר.

כשמנטרלים את מס היתר, מגלים שהבנקים עדיין מייצרים רווחים נאים, פשוט הפעם הם נאלצו להתחלק עם האוצר

השנייה: שוק הדיור מאט. בשנים האחרונות הבנקים רכבו על גל המשכנתאות המטורף, שהיה מנוע הצמיחה המרכזי שלהם. אלא שההאטה בשוק הנדל"ן והקושי של קבלנים למכור דירות חדשות יצרו קיפאון. תיק המשכנתאות של בנק הפועלים כמעט ולא צמח ברבעון הזה, ומזרחי טפחות, מלך המשכנתאות הבלתי מעורער, אומנם שומר על הובלה אבל נאלץ לחפש את הצמיחה במקומות אחרים.

והשלישית: הכסף הגדול עובר למגזר העסקי. כאן נמצא הטוויסט המעניין: הבנקים זיהו שהציבור הרחב מהסס, והעבירו את כובד המשקל לחברות הגדולות והבינוניות. בנק לאומי רשם זינוק של יותר מ-27% באשראי העסקי, ומזרחי טפחות הציג זינוק דומה. הבנקים מממנים כעת את הפרויקטים הגדולים, התשתיות הלאומיות והעסקים שמנסים לצמוח למרות המציאות הביטחונית המורכבת. עבורנו זה סימן חיובי: המשק הישראלי לא קופא על שמריו, והבנקים מאמינים ביכולת של החברות פה לשרוד ולהחזיר את החובות.

בשורה התחתונה, הירידה ברווחים היא "רשמית" בלבד ונובעת בעיקר ממיסוי ומהורדות הריבית הקלות שביצע בנק ישראל בשנה האחרונה. המערכת הבנקאית נותרה יציבה, מחלקת דיווידנדים שמנים לבעלי המניות (שזה כולל את קרנות הפנסיה של כולנו), ומתאימה את עצמה למציאות החדשה. הם אולי מרוויחים טיפה פחות ממה שהתרגלו בשיא של שנה שעברה, אבל אל תפתחו עבורם קרן סיוע. הם יסתדרו מצוין.

הממשלה מציגה: קח את הכסף וברח

זה לא היה השבוע של יואב קיש, אבל מצבו עדיין טוב יותר ממערכת החינוך שהוא מופקד עליה.

השבוע נחשף שקיש ניסה למנוע את פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב באנגלית. הסיבה פשוטה: כ-80% מתלמידי ישראל לא עמדו ביעדי תוכנית הלימודים של משרדו שלו. כשלא הצליח להסתיר, הוא ניסה לרכך. דרש מראמ"ה, הגוף שאחראי למבחנים, להציג שכמחצית מהתלמידים עמדו בדרישות. בפועל רק 22% הגיעו לרמה הנדרשת. כשראמ"ה סירבה, קיש גנז גם את תוצאות המבחנים במדעים ובמתמטיקה. במדעים, אגב, רק 3% מתלמידי כיתות ט' צלחו את המבחן. שלושה אחוזים. מנכ"ל ראמ"ה כתב לקיש מכתב חריג: השר דורש מאיתנו לפרסם ממצאים שלא עולים מהמחקר. קיש, בתגובה, אסר על ראמ"ה להגיב. להסתיר נתונים זה רע. להשתיק את מי שאחראי למדידתם זה גרוע הרבה יותר.

רק 3% מתלמידי כיתות ט' צלחו את מבחן המדעים, וקיש בתגובה גנז את התוצאות ואסר על ראמ"ה להגיב

וקיש לא עצר שם. בפברואר הוא הודיע ל-OECD שישראל לא תשתתף במבחנים בין-לאומיים. אחר כך מנע סקרים על מצב התלמידים בזמן מבצע "שאגת הארי". ולבסוף ביטל את כל מבחני המיצ"ב שנותרו עד סוף השנה. שיטה שלמה: אם לא יכולים לתקן את המציאות, מפסיקים למדוד אותה.

זה מה שקורה כשהמציאות סוף סוף מתגלה, אחרי שעסקת בעיקר בהעברת מיליארדים לרשתות החינוך הפרטיות של השותפים החרדים שלך לקואליציה ובביקורים במשפט נתניהו. אבל אין מה להתפלא על קיש. הוא לא חריג. הוא סימפטום של ממשלה שעסוקה מיומה הראשון בדבר אחד: טיפול במקורבים. והשבוע, עם ריח הבחירות באוויר, הם מיהרו להעלות הילוך לפני שנסגר החלון.

נתחיל בכסף הקל. שר התרבות מיקי זוהר דאג לאשר משכורת של 28 אלף שקל בחודש ליו"ר הטוטו שבתאי צור, פוליטיקאי לשעבר מהליכוד. עד עכשיו התפקיד היה בהתנדבות. סמוטריץ' חתם על התקנות, והשכר ישולם רטרואקטיבית מאוקטובר 2024, כך שצור יקבל בבת אחת כחצי מיליון שקל. תפקיד בהתנדבות שנהפך לג'וב בתשלום, ביוזמת השר, לפוליטיקאי מהמפלגה. קלאסיקה.

אחר כך הגיע יום ירושלים, שהפך כבר מזמן ליום השנור הלאומי. הממשלה אישרה תוכנית חומש חדשה לקרן הכותל של רב הכותל שמואל רבינוביץ', בהיקף 110 מיליון שקל, למרות שהתוכנית הקודמת לא מוצתה ולמרות שאין תקציב מדינה ל-2027. על הדרך הוסיפו לקרן עוד 13.5 מיליון שקל בכספים קואליציוניים. עשרה משרדים ישתתפו במימון, כולל משרד החינוך, שיפריש שישה מיליון שקל דווקא מהתקציב לקידום ההייטק והבינה המלאכותית. היועץ המשפטי של האוצר הסתייג וכתב שההחלטה קודמה בלוחות זמנים שלא אפשרו בדיקה מקצועית. במשרד ראש הממשלה קראו את ההסתייגות ופסקו שאין מניעה.

ואז הג'ובים עצמם. משה ארבל מש"ס, שר הפנים לשעבר שחלש על מנהל התכנון, התפטר מהכנסת ותוך שעות מונה ליו"ר דירקטוריון מהדרין, חברת נדל"ן של יצחק תשובה. אותה חברה שמתכננת להסב קרקעות חקלאיות לבנייה למגורים, תחום שנמצא בדיוק תחת הסמכויות שהיו לארבל כשר. בוועדת הכספים, המתנחלים הצניחו הצעת חוק להטבות מס שאיש לא יודע מי כתב. לא צורפו לה דברי הסבר, לא חוות דעת משפטית, וצה"ל סירב למסור את רשימת היישובים שמתאימים להגדרות שנקבעו בה. מי שהשיב על שאלות חברי הכנסת היו לא נציגי ממשלה, אלא ראש מועצת יש"ע והמנכ"ל שלו.

אתם יכולים להתלונן, לכעוס ולבחור במישהו אחר. מבחינת שרי הממשלה זה לא משנה. הכסף כבר חולק.

ויקטורי מציגה: איך שואב אבק ליד הגבינה הצהובה שינה את כללי המשחק

אם גם אתם מצאתם את עצמכם עומדים השבוע בתור בסופר, מניחים על המסוע קרטון חלב, שקית עגבניות ושואב אבק אלחוטי, אתם לא לבד. דוחות ויקטורי לרבעון הראשון של 2026 נראים כאילו נלקחו מעולם מקביל: זינוק של כמעט 800% ברווח הנקי וצמיחה של 25% בהכנסות. במציאות הישראלית של מלחמה ויוקר מחיה חונק, המספרים האלה יכולים להרגיז במבט ראשון. אבל אם נקלף את האופוריה, נגלה שהדוח הזה הוא שיעור בדיוק איך השתנינו כצרכנים ואיך הרשתות מנווטות על הגב שלנו.

התובנה הראשונה: קטגוריית ה"סופרמרקט" המסורתית מתה, ומי שקבר אותה הוא דווקא הילד של הבוס. המנכ"ל, אייל רביד, הודה בגלוי שבנו בן ה-25 לחץ עליו להכניס מוצרי חשמל ואלקטרוניקה לסניפים, אחרי שקלט שהחברים שלו נוטשים את הרשת לטובת האייפונים של "אושר עד". התוצאה? הצרכן הישראלי גילה שטבעי לו לגמרי לקנות טלוויזיה של סמסונג בין המקרר של הגבינות למדף של הקורנפלקס.

הצרכן הישראלי גילה שטבעי לו לקנות טלוויזיה של סמסונג בין הגבינות לקורנפלקס, ולרשתות המזון זה שווה הרבה יותר מעוד מבצע על חלב

עבורנו הצרכנים, זו בשורה מצוינת. הכניסה של רשתות המזון ליבוא מקביל של מכשירי חשמל, בגיבוי הרפורמות האחרונות, שוברת את המונופול של רשתות החשמל הגדולות ומורידה מחירים במאות שקלים. אבל אל תטעו, הרשתות לא עושות לנו טובה. האסטרטגיה מבריקה: מוצרי החשמל ממוקמים ממש בכניסה לחנות. מי שבא לקנות שואב אבק זול כבר ימלא עגלה במזון, ומי שבא לקנות מזון יתפתה לקנות גריל גז. "מלכודת דבש" צרכנית שמגדילה את הסל הכולל שלנו.

המכירות של ויקטורי למטר רבוע זינקו משמעותית, ומעבר לחשמל הדוחות חושפים עוד שתי נקודות שמשפיעות על הכיס שלנו. הראשונה: מעבר מסיבי לעובדים זרים. ויקטורי קלטה מאות עובדים מתאילנד ומהודו, ורביד כבר חוגג את העובדה שהחנויות "מדוגמות ונקיות" ויש פחות חוסרים על המדפים. השאלה היא אם החיסכון בעלויות יגיע בסוף אלינו בדמות הורדת מחירים, או יישאר בשורת הרווח של החברה. השנייה: זינוק של יותר מ-20% ברכישות אונליין. אנחנו קונים יותר מהבית, אבל פעילות האונליין מייקרת לרשתות את שרשרת האספקה, מה שעלול ללחוץ את מחירי המזון כלפי מעלה.

בשורה התחתונה, ויקטורי פיצחה את ה-DNA של הצרכן הישראלי מודל 2026: הוא לחוץ מהמצב הביטחוני ולכן אוכל יותר בבית, הוא מחפש הזדמנויות ולא נאמן לאף מותג, והוא ישמח לקנות סלולרי מוזל ליד הקופה של הירקות. עבור הצרכן הנבון, השוק הזה מציע הזדמנויות לחתוך עלויות במוצרים יקרים, כל עוד הוא זוכר לעשות הפרדה ברורה בין קניות הבית השוטפות לבין "מציאות" אלקטרוניות שלא היו בתוכנית המקורית.

רוצו לבדוק את חיוב האשראי: העוקץ שכולכם יכולים ליפול בו

תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: הטלפון מצלצל בשיאו של משבר רפואי משפחתי. הלב דופק, הראש במקום אחר, ועל הקו נמצא נציג אדיב ושירותי להפליא. הוא מציג את עצמו תחת השם המבטיח "פלטינום", זורק לחלל האוויר שמות מותג מוכרים כמו "כללית" או "הראל", ומבטיח לכם שמעכשיו אתם בידיים בטוחות וש"הוא כאן בשבילכם".

אתם, שנמצאים ברגע של פגיעות עמוקה, בטוחים שמדובר בשירות הרחבה רשמי של קופת החולים שלכם ונותנים את אישורכם. רק חודשים לאחר מכן, כשאתם צוללים לפירוט כרטיס האשראי, אתם מגלים שאלפי שקלים נעלמו לטובת חברה פרטית לחלוטין.

התחקיר של mako וארגון "אמון הציבור" חושף את מה שניתן לכנות רק כ"מלכודת הפלטינום": שיטה מתוחכמת שמנצלת ערפול מותגים ומצוקה נפשית כדי למכור לצרכנים, ובעיקר לקשישים וחולים, מוצר שהם בכלל לא צריכים.

כדי להבין איך המלכודת עובדת, צריך קודם לעשות סדר במונחים. יש הבדל תהומי בין "ביטוח בריאות" לבין "כתב שירות". ביטוח בריאות, בין שהוא פרטי ובין שהוא השב"ן של קופת החולים (כמו כללית פלטינום או מכבי שלי), הוא רשת ביטחון פיננסית שנועדה להגן עליכם מפני קטסטרופות רפואיות בעלויות של מאות אלפי שקלים, כמו השתלות או תרופות מחוץ לסל. השוק הזה מפוקח באדיקות על ידי המדינה.

לעומת זאת, "כתב שירות" הוא בסך הכול חוזה מסחרי, סוג של מנוי נוחות לשירותים קטנים כמו הזמנת רופא הביתה בלילה או בדיקות מעבדה פרטיות. החברות המשווקות את כתבי השירות אינן חברות ביטוח, והן מנצלות את העובדה שהן לא כפופות לפיקוח הנוקשה של המפקח על הביטוח כדי למכור לכם במחיר מופקע מנוי שברוב המקרים בכלל מגיע לכם בחינם, או בגרושים, דרך קופת החולים שלכם.

החברות משתמשות במילה "פלטינום", שבישראל מזוהה באופן כמעט מוחלט עם מסלול הדגל של כללית, כדי ליצור מצג שווא בשיחות של שניות בודדות

הבעיה האמיתית מתחילה כשמוקדני המכירות משתמשים בשפה מכובסת ובטקטיקות אגרסיביות כדי לטשטש את העובדה שמדובר בגוף פרטי למטרות רווח. החברות משתמשות במילים כמו "פלטינום", שבישראל מזוהה באופן כמעט מוחלט עם מסלול הדגל של קופת חולים כללית. הן יוצרות מצג שווא מהיר, לעיתים בשיחות של שניות בודדות, ומחתימות אנשים שלא מסוגלים להבין על מה הם חותמים.

אז מהו מוסר ההשכל הצרכני? השיעור הראשון הוא כלל ברזל: לעולם לא סוגרים עסקאות בריאות או ביטוח בטלפון בשיחה הראשונה. אם מישהו מתקשר ומציע לכם שירות רפואי, בקשו שישלח את כל תנאי ההתקשרות בכתב, למייל או לוואטסאפ, לפני שאתם מקריאים אפילו ספרה אחת מכרטיס האשראי. חברה לגיטימית תשמח לעשות זאת, חברה שמחפשת "עקיצה" מהירה תנסה להלחיץ אתכם לסגור עכשיו.

השיעור השני הוא חובה צרכנית ומשפחתית כלפי ההורים והסבים שלנו: עשו לכם מנהג קבוע, פעם בחודש, לעבור על חיובי האשראי של בני הגיל השלישי במשפחה. חברות הרוכלות הטלפונית בונות על כך שהחיובים הקטנים יבלעו בנוף, ועד שהמשפחה תשים לב, אלפי שקלים כבר ירדו לטמיון.

החדשות הטובות הן שהחוק בישראל דווקא עומד לצידנו, אם רק נדע להשתמש בו. תיקון 47 לחוק הגנת הצרכן מעניק הגנה מיוחדת לאזרחים ותיקים, עולים חדשים ואנשים עם מוגבלות, ומאפשר להם לבטל עסקאות מכר מרחוק בתוך ארבעה חודשים, ללא שום תנאי. גם אם עבר הזמן הזה, העובדה שהעסקה נעשתה תחת הטעיה, ניצול מצוקה או חוסר כשירות קוגניטיבית, מהווה עילה חוקית מוצקה לדרוש ביטול והשבה מלאה של הכסף, ואפילו לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות כדי לקבל פיצויים לדוגמה של עד 10,000 שקל ללא הוכחת נזק.

אל תפחדו להתעקש, אל תתפשרו על פירורים שהחברות מציעות לכם כ"מחווה שירותית", ותזכרו תמיד: הבריאות שלכם אולי שווה זהב, אבל לא כל מה שקורא לעצמו "פלטינום" באמת בא לעזור לכם.

המלחמה שבה ניצחנו פעמיים (ועדיין מפסידים)

ישראלים קמים כל בוקר ובודקים את החדשות. לא כדי לדעת מה קרה, אלא כדי לדעת אם מה שקרה הולך לקרות שוב. המלחמה באיראן, שבה ניצחנו כבר פעמיים, לא נגמרת. היא פשוט עוצרת לרגע, אוגרת כוח וממשיכה.

בינתיים, החשבון מוגש.

ניתוח של רויטרס חושף שהמלחמה עלתה לחברות בעולם לפחות 25 מיליארד דולר. 279 חברות נאלצו לנקוט צעדי חירום: העלאות מחירים, פיטורים, השעיית דיווידנדים. ענף התעופה לבדו ספג 15 מיליארד דולר. טויוטה הזהירה מנזק של 4.3 מיליארד. ווירלפול קיצצה את תחזית הרווח בחצי. מקדונלד'ס מדווחת על ירידה בביקושים. מחירי הנפט עברו את ה-100 דולר לחבית. והמכה האמיתית, לפי אנליסטים, עדיין לא באה לידי ביטוי.

התוצר לנפש נמצא בקיפאון מאז אוקטובר 2023. שלוש שנים שבהן ישראלים עומדים במקום בזמן שהעולם ממשיך קדימה

וישראל? התוצר התכווץ ב-3.3% ברבעון הראשון. התוצר לנפש צנח ב-4.5%. הצריכה השוטפת לנפש ירדה ביותר מ-10%. במילים פשוטות: הישראלים קונים פחות, מוציאים פחות, חיים פחות. התוצר לנפש נמצא בקיפאון מאז אוקטובר 2023. שלוש שנים שבהן ישראלים עומדים במקום בזמן שהעולם ממשיך קדימה.

לפעמים שווה להפסיד כסף. שווה להפסיד כסף בשביל ביטחון. שווה להפסיד בשביל עתיד טוב יותר. שווה להפסיד בשביל שלום. זה הרווח האמיתי, זה שלא נמדד בתוצר לנפש.

אבל נכון לכתיבת שורות אלה, אנחנו רק בצד של המפסידים.