בזמן שהחרם על תנובה תפס כותרות, הריקוטה זינקה ב-43%

נכנסתם לרשת הזאת? קחו משכנתא

תשכחו רגע מכל מה שסיפרו לכם בשבועיים האחרונים על "מרד הרשתות". אם פתחתם מהדורות לאחרונה, בטח ראיתם את בכירי שופרסל, רמי לוי ויוחננוף עולים על מדים, מציירים לעצמם צבעי הסוואה על הפנים ומכריזים מלחמת חורמה על תנובה. "אנחנו נספוג את עליות המחירים!", הם זעקו. "אנחנו נוריד את פיראוס מהמדף!", הם איימו.

זה נראה כמו המאבק הצרכני המרגש של השנה, רק חבל שהכל, אבל הכל, הוא בסך הכל הצגת יחסי ציבור מתוזמנת היטב שהבדיחה בה היא לגמרי על חשבוננו. כדי להבין מי באמת חולב אותנו בשבועות 2026, מספיק להעיף מבט במחקר העומק של ארגון "לובי 99", שמנפץ את האשליות שהרשתות מוכרות לנו.

המחקר, שבדק כ-500 מוצרי חג, מוכיח שאם אתם מחפשים את הרשת הזולה ביותר, כדאי שתסעו לאושר עד, שמציגה פער של 17.2% מתחת לממוצע הארצי. מיד אחריה רמי לוי בפורמט הגדול ויוחננוף. אבל אם בטעות נכנסתם לשופרסל אקספרס, תתכוננו לקחת משכנתא: מדובר ברשת היקרה בישראל, שגובה 17% מעל הממוצע.

אגב, הבלוף שנקרא קרפור הגיע רק למקום החמישי, אחרי אושר עד, רמי לוי, יוחננוף ויש חסד. הרשת הזו, שקיבלה מהמדינה צ'ופר פסיכי של 50 מיליון שקל ממשרד הכלכלה רק כדי לספק לנו את "הסל הזול במדינה", מוכיחה שוב שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. בזמן שכולם בטוחים שהם נכנסים לשדרה פריזאית זולה, נתוני לובי 99 חושפים שקרפור סיטי בכלל יקרה ב-5% מהממוצע, ורשמה את המחיר היקר ביותר בלא פחות מ-75 מוצרים מתוך הסל שנבדק.

הפורמט הגדול שלה, קרפור היפר, אמנם מציג מחירים נמוכים מהממוצע, אבל הוא ממש לא הזול במדינה ומשתרך מאחורי אושר עד ורמי לוי, כשהוא מחביא בתוכו 13 מוקשים של מוצרים שהם היקרים ביותר בשוק.

האירוניה היא שכל החגיגה הזו על הארנק שלנו קורית בדיוק כשהמדינה אשכרה עשתה משהו נכון כדי להגן על הצרכן. זוכרים את הימים שהייתם מגיעים לסופר בערב חג ומגלים שמדפי החלב בפיקוח נראים כמו אחרי ביזת סוף העולם? מסתבר שזו לא הייתה גזירת גורל, אלא תוצאה של אנומליה רגולטורית הזויה.

במשך שנים, מועצת החלב שלטה בנתונים עד לפתח המחלבה, אבל מרגע שהחלב נכנס פנימה נוצר "חור שחור". אף אחד לא באמת ידע בזמן אמת כמה חלב מפוקח מיוצר, ולכן גם אי אפשר היה למנוע את המחסור. השבוע, ועדת הכלכלה שמה לזה סוף ואישרה תקנות שמחייבות את המחלבות בדיווח יומי ושקוף. סוף סוף יש אפשרות לנווט חלב גולמי ממחלבה למחלבה בזמן אמת ולדאוג שהקרטונים הפשוטים יישארו על המדף. המהלך הזה גם פותח את השוק למחלבות קטנות ונותן חמצן לרפתני הפריפריה. בקיצור, המדפים יהיו מלאים. הבעיה היחידה היא שעם המחירים של היום, לא בטוח שיישאר לנו כסף לקנות את מה שעליהם.

זה לא מרד צרכנים. זה ניצול ציני של ספק אחד כדי לשפר עמדות סחר ולהרוויח כותרות, בזמן שאת שאר המקרר ייקרו לכם בלי למצמץ

ואם חשבתם שהמדפים המלאים יפצו על המחירים, כאן אנחנו חוזרים לאותו "מרד" קמעונאים מזויף שמתגלה עכשיו כבלוף השנה בזכות הבדיקה של המכון לחקר קמעונאות. מתברר ש"המחטף הגדול" התרחש בכלל במהלך חודש אפריל. הרחק מהרדאר התקשורתי, רשתות השיווק פשוט אפשרו למחלבות להשתולל ולהקפיץ מחירים בעשרות אחוזים. בזמן ששופרסל נכנסה חזיתית נגד תנובה מול המצלמות על חמאה ועל אחוז אחד מסכן במפוקחים, היא נתנה במקביל לגבינת הריקוטה של מחלבות גד לזנק אצלה בלא פחות מ-43.3%, ולגבינת "נעם" של טרה לקפוץ ביותר מ-21%.

גם אצל רמי לוי, זה שמתהדר בסל הזול ובחרם על תנובה, מארז יוגורט של אותה תנובה בדיוק טיפס ב-18% באפריל לבדו. זה לא מרד צרכנים, חברים, זה ניצול ציני של ספק אחד כדי לשפר עמדות סחר ולהרוויח כותרות, בזמן שאת שאר המקרר ייקרו לכם בלי למצמץ בשיעורים של עד 33% בתוך חודש אחד.

אז הנה השורה התחתונה, צרכנים יקרים: בחג השבועות הקרוב, שצפוי להיות היקר בתולדות המדינה, אל תאמינו לאף קמפיין, אל תתרגשו ממנכ"לים שמחרימים מחלבות בשם ה"צדק", ואל תיפלו למלכודות המיתוג של רשתות אירופאיות. הדרך היחידה לעבור את החג הזה בלי חור בכיס היא פשוטה: תבדקו, תשוו, ותצביעו ברגליים רק איפה שהקבלה מדברת בעד עצמה.

פיונים במשחק שלהם

ידידינו ע' נוהג לנזוף בנו מדי שבוע על יחסינו לדונלד טראמפ. הוא לא מבין למה אנחנו מתלוננים על מלחמה עם איראן שהחלה בלי תכנית ובלי מחשבה על יעד סופי, על מכסים שלוחי רסן שמופעלים ומתבטלים בכל יומיים, איומים בכיבוש גרינלנד וביזוי כללי של שלטון החוק בארה"ב. הכל מסך עשן, הוא טוען. צריך להסתכל על מה שטראמפ עושה, ואיך הוא בונה את מעמדה של ארה"ב כמעצמה לשנים הבאות.

נודה על האמת, רוב הזמן אנחנו חושבים שמדובר במתן הנחות מופלגות לנשיא שמקדם את מה שנחשבה הדמוקרטיה הגדולה בעולם לעבר שלטון חצי אוטוקרטי ומלחמת אזרחים, בלי שום מידה של תחכום או מחשבה לעתיד. אבל דווקא בסוף השבוע הזה, מצאנו משהו בדבריו של ע'. כי אי שם בבייג'ינג, במפגש בין הנשיא האמריקאי למנהיג סין שי ג'ינפינג, מתחילה להתעצב תמונת העולם בשנים הקרובות. זה משחק גלובלי, שבו אנחנו רק כלי משחק. גם העובדה שפחדתם שטיל איראני יפגע בבית שלכם היא לא יותר מקלף מיקוח של הנשיא האמריקאי, שקיווה להשתלט על הנפט האיראני כדי להגיע מחוזק יותר לפסגה.

וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. בזמן כתיבת השורות האלה, הפסגה בבייג'ינג עדיין מתנהלת, ולא ברור אילו בשורות ייצאו ממנה, אם בכלל. אבל מה שכבר ידוע מספיק כדי להבין את הכיוון. בהיכל העם הגדול, טראמפ ושי ישבו ליותר משעתיים של דיונים. על השולחן היה הכל: סחר, טכנולוגיה, חקלאות, נשק. מאסק, הואנג מאנבידיה וקוק מאפל הגיעו בהרכב מלא, וכששאלו אותם איך עברה הפסגה ענו "נפלא" ו"מדהים". כולם מרוצים.

אבל שי ג'ינפינג לא הגיע רק כדי לחייך. הוא הבהיר לטראמפ שטאיוואן היא קו אדום, ושניהול כושל של הסוגיה יוביל ל"מצב מסוכן ביותר" בין שתי המעצמות. ושי לא סתם מאיים, גם הוא משחק. בדיוק כמו שטראמפ משתמש במלחמה עם איראן כקלף מיקוח, שי משתמש בטאיוואן כקלף נגדי. הוא יודע שטראמפ צריך את עזרתו בלחץ על איראן לפתוח מחדש את מצר הורמוז, ושחסימת המצר היא מה שדוחפת את האינפלציה בארה"ב לשיא של שלוש שנים. אז הוא מציע עסקה: תעזבו את טאיוואן, ואנחנו נסדר לכם את איראן. תקראו לזה דיפלומטיה, תקראו לזה סחיטה הדדית. הכל אותו דבר כשמעצמות על מתיישבות לדבר.

ברגע שטאיוואן, איראן, נפט ושבבים נמצאים על אותו שולחן, ישראל הופכת לפרט שולי. מלחמה שעבורנו היא שאלה של חיים ומוות, עבור שתי המעצמות היא עוד קלף שמחליפים בעסקת סחר

והנה מה שצריך להטריד אותנו. ברגע שטאיוואן, איראן, נפט ושבבים נמצאים על אותו שולחן, ישראל הופכת לפרט שולי. מלחמה שעבורנו היא שאלה של חיים ומוות, עבור שתי המעצמות היא עוד קלף שמחליפים בעסקת סחר. וחסימת הורמוז שמייקרת לנו את הדלק והסופר? היא בכלל לא בשבילנו. היא כלי לחץ של שי על טראמפ, ושל טראמפ על שי. אנחנו פשוט משלמים את המחיר.

אולי ע' צודק, וטראמפ באמת בונה סדר עולמי חדש. עוד לא ברור מה ייצא מבייג'ינג, אבל דבר אחד כבר ברור: אנחנו לא יושבים ליד השולחן. אנחנו על השולחן.

האם באמת האוצר עומד לפגוע בפנסיה שלכם?

עונת הבחירות כבר כאן, וכולם נערכים.

שר החינוך יואב קיש, למשל, החליט השבוע שתוצאות מבחני המיצ"ב במדעים לא יפורסמו. לא בגלל שהתוצאות טובות ואין מה לדווח. בדיוק ההיפך. לפי גורמים במשרד, מדובר בתמונת מצב "קשה במיוחד" של תלמידי כיתה ט'. אבל קיש, שמתהדר בכך שהוא שם דגש על לימודי המדע, העדיף להאשים את הרשות הארצית למדידה והערכה ב"פרסומים מטעים" ולגנוז את הנתונים. כשהתוצאות חיוביות בעברית בכיתות ד', קיש התגאה. כשהתוצאות עגומות במדעים, קיש הסתיר. ככה עובד חשבון פוליטי, לא חשבון חינוכי.

גם במשרד האוצר עובד חשבון דומה. השבוע פרסם האוצר את נתוני הגירעון לחודש אפריל, ובוודאי מישהו יפתח שמפניה. הגירעון המצטבר ב-12 החודשים האחרונים צנח ל-3.8% מהתוצר, הרמה הנמוכה ביותר מאז נובמבר 2023. נשמע מצוין, רק שגם כאן שכחו כמה פרטים.

הראשון הוא אקזיט Wiz. עסקת הענק של גוגל, 32 מיליארד דולר, הזרימה לבדה כ-8 מיליארד שקל מס לקופת המדינה ברבעון הראשון. בלי האקזיט הזה, הגירעון היה נראה אחרת לגמרי. הפרט השני הוא שמשרדי הממשלה פשוט לא הצליחו להוציא כסף. עד סוף אפריל הם ניצלו רק 29% מהתקציב השנתי, במקום 33% שהיו צריכים על פי קו ליניארי. למה? כי עד מרץ הממשלה עבדה עם תקציב המשכי שכפה עליה רסן מלאכותי, ומענקי המילואים שהיו אמורים להיכנס באפריל נדחו למאי. הכסף לא נעלם, הוא פשוט עוד לא יצא מהקופה.

כפי שאמר מיקי פלד מקרן ברל כצנלסון בשיחה עם mako, לדבריו: "נתוני גירעון של אמצע השנה הם כמו בשמים. אפשר להריח אותם, לא לשתות אותם". היו יותר מדי גורמים חד-פעמיים מכדי לייחס חשיבות גדולה לנתון הזה.

כמו שכתבו ברשת: בישראל יש אי-שוויון כמו במקסיקו, פקקים כמו בדלהי, מלחמות, וחצי מזרמי החינוך ברמה של עולם שלישי. ובכירי האוצר הגיעו למסקנה שהבעיה היא שלפנסיונרים יש יותר מדי כסף

אבל בעוד באוצר חוגגים, בכירי המשרד כבר מכינים ברקע את התוכנית הרב-שנתית לשנים 2027 עד 2029. מה יש בתפריט? העלאת גיל הפרישה ל-70. הפחתת ההפרשות לפנסיה. ביטול הפטור ממע"מ באילת. ביטול הפטור על פירות וירקות. מס נסועה. קיצוץ בהטבות מס לעולים חדשים. כלומר, שוב מעמד הביניים. שוב העובדים. שוב אתם.

ציוץ ברשת סיכם את זה יפה: בישראל יש אי-שוויון כמו במקסיקו, פקקים כמו בדלהי, מלחמות, וחצי מזרמי החינוך ברמה של עולם שלישי. ובכירי האוצר הגיעו למסקנה שהבעיה היא שלפנסיונרים יש יותר מדי כסף.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מיהר להתכחש לצעדים שמציע האוצר ברשתות החברתיות. במידה מסוימת, הוא צודק. לא מדובר בצעדים שיקרו בקרוב, אלא במעין תכנית עבודה שבאגף התקציבים מקווים שתיכנס לחוק ההסדרים הבא. אלא שמי שמכיר את הצעות האגף ב-20 השנים האחרונות מזהה לא מעט מהיוזמות כאן. כך שבפועל מדובר בשילוב של תכנית עבודה, תקוות פרועות ועזים שהאוצר מכניס להצעות שלו כדי שיוכל להעביר את הרפורמות שמעניינות אותו בצורה חלקה יותר.

ככה זה עובד לקראת בחירות. קיש מסתיר את מה שמפריע לו, האוצר מנפנף בנתון שמתאים לו, סמוטריץ' מתכחש לתוכניות של המשרד שלו עצמו, והציבור אמור לבלוע את הכל ולהודות. העיקר שלא תזכרו את 7 באוקטובר כשאתם מגיעים לקלפי.