אפשר לבנות על חשמל בשקל מרמי לוי?

האם רמי לוי באמת ימכור לנו חשמל זול או שהוא סתם מדבר?

הרפורמה בשוק החשמל הייתה אמורה להיות הסלולר החדש של ישראל – מעבר חופשי בין ספקים פרטיים, הבטחות להנחות של עד 20% בחשבון החודשי ושבירת המונופול של חברת החשמל. אלפי צרכנים כבר הצביעו ברגליים, עזבו את המודל המסורתי, וחוו חיסכון ושירות מותאם אישית. עכשיו, עם כניסתו של רמי לוי, האיש שהפך את שוק הסלולר והרשתות הקמעונאיות על ראשם, רבים מצפים למהלך נוסף שיטלטל את המחירים למטה. אבל השאלה שכולם שואלים היא: האם הציפייה הזו מציאותית או שמדובר באשליה תקשורתית?

ההיסטוריה של רמי לוי מוכרת היטב: "מחיר נמוך לכולם" הפך לסיסמה מנצחת שגררה אחריה מהפכות צרכניות אמיתיות. אולם שוק החשמל של 2025 אינו שוק הסלולר של 2012. לוי אמנם מצטרף למגרש עם מוניטין חזק ויכולות לוגיסטיות מרשימות, אך השאלה הגדולה היא האם יש לו באמת מרווח לשבור את השוק מחדש, או שהוא פשוט יעמוד בשורה אחת עם שאר הספקים ויציע פחות או יותר את אותם תנאים.

אם לוי יסתפק בהצעת מחיר דומה למתחרים, הציבור יקבל עוד מותג מוכר אבל לא מהפכה צרכנית

נכון להיום, ההסכם ארוך הטווח שחתם עם סולגרין אמור להבטיח לו מקור אנרגיה זול יחסית - תנאי מקדים חשוב ליצירת בידול במחיר. אבל הבטחה לבדה לא משלמת את חשבון החשמל. אם לוי יסתפק בהצעת מחיר דומה למתחרים, הציבור יקבל עוד מותג מוכר אבל לא מהפכה צרכנית. האתגר האמיתי שלו הוא להעז ללחוץ את המחירים עוד למטה, גם במחיר שחיקה ברווחיות, ולתת לישראלים סיבה אמיתית להאמין שהשוק שוב עומד בפני שינוי דרמטי. אחרת, כל מה שיישאר מהרעש התקשורתי הוא עוד שם גדול על אותו מחירון ישן.

חגיגה על הריסות

נכון להשבוע, חולון היא העיר הכי ישראלית שיש. זה לא אומר עליה שום דבר טוב. יותר משהיא מייצגת את הישראלים, היא מייצגת את ממשלת ישראל - זו שמנסה בכוח להפוך אסון לאומי לחגיגה, בלי להתייחס לאחריות שיש לה על תושבי המדינה.

הסיפור פשוט: בחולון נפגע בניין מטיל איראני. התושבים שאיבדו את ביתם נאסרו להיכנס לדירותיהם כי זה מסוכן. אבל כשהגיע הזמן לערוך טקס עם בופה ויין לכבוד הריסת הבניין, פתאום מישהו כן היה מוכן להסתכן ולהיכנס פנימה - כדי לתלות דגל ישראלי ענק לצרכי הצילום.

איש לא שאל את התושבים אם בטיול הזה פנימה אפשר גם להוציא להם משהו אישי. הרי מה הם חושבים? שהטקס בשבילם?

בזמן ששר הביטחון יואב כץ עמד על הבמה וסיפר על הצלחות צה"ל, התקיימה לווייתו של סמל ינון נוריאל שנהרג בחאן יונס. זה לא הפריע לשר לחגוג הרס בניינים ולהתחמק מלווויות חיילים. אולי כי עם המתים קשה יותר לעשות צילומים? ובכלל, מה עושה שר ביטחון בטקס הריסת בית בעיר במרכז ישראל?

איציק גואטה, לא הסכים לשחק את המשחק. "אתה עושה היום אירוע על הכאב שלנו!", זעק אל ראש העיר. המאבטחים סילקו אותו

אחר כך הגיע ראש העיר שי קינן. מאז שהפיל את מוטי ששון אחרי שלושה עשורים בכסא, הוא מתנהג כמו מיני נתניהו מקומי. סוגר מוזיאונים, דוחה עובדים ערבים, ותוהה מה לפוליטיקאי ערבי לעשות בנס ציונה אחרי שהותקף שם. התושב החטוף בר קופרשטיין? לא קיבל אזכור.

כאן נכנס לתמונה איציק גואטה, שלא הסכים לשחק את המשחק. "אתה עושה היום אירוע על הכאב שלנו!", זעק לעבר ראש העיר. "אתה שותה כוסות יין על הכאב שלי!" המאבטחים סילקו אותו.

מה שקרה בחולון חושף משהו יותר עמוק מאכזריות מקומית. זה מראה איך הפוליטיקאים שלנו רואים בתפקידים ציבוריים הזדמנות לקידום אישי, לא שירות לציבור. קינן לא רוצה לנהל עיר - הוא רוצה להתקדם בסולם הפוליטי ולרצות את הבוסים בירושלים.

גואטה הוא הגיבור של השבוע. הוא עשה מה שרבים חושבים אבל לא אומרים - קם וזעק נגד מי שהופך את הסבל שלו לתיאטרון.

הטקס נגמר, שר הביטחון חזר להרחיב את המלחמה במקום לפעול לשחרור החטופים, וקינן המשיך לפלס את דרכו ללב אנשי מרכז הליכוד. תושבי חולון נשארו מאחור, לחכות שיבנו להם בית חדש.

מה באמת שווה ההסכם עם האיחוד האירופאי? אף אחד לא באמת יודע

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין הודיעו השבוע על עסקת סחר חדשה שאותה כינה טראמפ: "העסקה הגדולה אי פעם". ההסכם כולל הטלת מכסים של 15% על רוב הסחורות האירופיות הנכנסות לארה"ב, במקום האיום הקודם של 30% אך ללא פירוט מלא לגבי סעיפיו ומשך יישומו.

מה כן יודעים? ההסכם קובע התחייבות מצד האיחוד האירופי לרכוש מוצרי אנרגיה מארה"ב בהיקף של 750 מיליארד דולר ולהשקיע בכלכלה האמריקאית 600 מיליארד דולר נוספים. מדובר בהתחייבות חסרת תקדים בהיקפה, אך לא נמסרו פרטים על לוחות זמנים, סוגי האנרגיה שיירכשו או כל פרט ודאי אחר. כמו כן לא ניתנו תשובות ברורות לגבי תחומים כמו יצוא תרופות, מוצרים רפואיים ורכש חקלאי. הנושאים האלה קריטיים למדינות באיחוד כמו צרפת וספרד שחששו מוויתורים חד-צדדיים מול ארה"ב. בנוסף, לא ברור אם ההסכם יבטל מגבלות עתידיות או יאפשר חריגים למדינות מסוימות.

לא ניתנו תשובות ברורות לגבי תחומים כמו יצוא תרופות, מוצרים רפואיים ורכש חקלאי

גם המתחים שההסכם עורר בין המדינות השונות באיחוד לא ממש הואילו להם במשא ומתן מול טראמפ: בעוד שגרמניה ואיטליה דחפו להסכם מהיר כדי להגן על תעשיות הרכב שלהן, צרפת וספרד ביקשו תנאים משופרים. איום המכסים האמריקאי של 30% היה מנוף לחץ משמעותי, מה שגרם לאיחוד להתגמש, אך במקביל עורר ביקורת פנימית על כניעה ללחצי וושינגטון.

כאמור, הפרטים המלאים של ההסכם לא פורסמו, וההודעות הרשמיות הסתפקו במספרים כלליים והצהרות פוליטיות. אין מידע ברור על מנגנוני אכיפה, מועדי יישום או סעיפים מגבילים נוספים. הדבר יוצר בלבול בקרב מומחים וציבור המשקיעים לגבי המשמעויות המעשיות של העסקה והאם היא אכן מבטיחה יציבות ארוכת טווח ביחסי הסחר.

מה שכן מדובר בהישג משמעותי לטראמפ כי האיחוד האירופאי הוא אחד משותפי הסחר המרכזיים של ארה"ב, ומובילים אותה עוד שלב קדימה בדרך להסכם הנחשק באמת עם סין.

האוצר מגיש את הנקמה שלו קרה

רגע לפני סוף היום בחמישי הגיעה ההודעה של משרד האוצר.

בית הדין האזורי לעבודה אישר למדינה לנכות שכר מהמורים ששבתו בחודש מאי. לא כל המורים - רק אלה שהעזו להוציא ימי מחלה במהלך השביתה הספונטנית. הם קראו לזה "שביתה פראית ולא חוקית". המורים קראו לזה "הישרדות".

בחמש שנים האחרונות המורים התמודדו עם מערכת חינוך מפורקת ומבוהלת. משרד חינוך שאוהב לשווק תכניות שורשים ובינה מלאכותית, אבל משום מה לא דואג לתנאים הבסיסיים ללימוד בכיתה. כשהשכר שלהם החל לרדת באמת, והסתדרות המורים הגיעה עם הישגים זעומים, הם החליטו לפעול לבדם.

חמש שנים האחרונות המורים התמודדו עם מערכת חינוך מפורקת ומבוהלת. כשהשכר שלהם החל לרדת באמת, והסתדרות המורים הגיעה עם הישגים זעומים, הם החליטו לפעול לבדם

לא כולם אהבו את הפגנת הסולידריות הזו. בטח לא בבתי הספר שרואים את עצמם מגדלים לקואליציה מצביעים, ופחות דחוף להם זכויות עובדים. כמו כל פעולה ספונטנית, השביתה הגיעה לשיא ואז דעכה. ככה זה כשאתה מתמודד מול הגופים החזקים במשק.

עכשיו הגיע הזמן של האוצר לממש את האיומים. להבהיר לעובדים כולם מה קורה כשמישהו דורש לקבל באמת את מה שמגיע לו. לא העלאת שכר שנשחקה עוד לפני שהתקבלה, או במקרה של המורים - שקוצצה עוד לפני שהתקבלה.

בהחלטה של בית הדין יש גם פרט מעניין: הם פטרו את המורים מימים שישי וראשון שבהם התקיימה שביתה מאורגנת של הסתדרות המורים. כשהשביתה רשמית ומאושרת, פתאום הכל בסדר.

הכל חוקי. הכל נכון. הכל מדויק מבחינה פרוצדורלית. לא נורא. עוד ערעור של האמון במדינה. עוד צעד בדרך להפרטה שתרמוס עוד את החלשים.

מעניין אם זה משכנע מישהו להיות מורה.