את מלחמת המחירים אחרי ההשקה של קרפור השבוע גם אנחנו לא צפינו
בתחילת השבוע נחתה פצצה בישראל, או לפחות זה מה שקרפור - רשת הסופרים הצרפתית השנייה בגודלה בעולם שהשיקה בישראל 50 סניפים במקביל - מקווה שיקרה.
הרשת, שמתמקמת בסניפי יינות ביתן, כבר עוצבה בצבעי הרשת העולמית ומתהדרת במותג פרטי שמבטיח מחירים זולים לצד מותגים ישראלים מוכרים. אבל האם קרפור תחולל מהפכת מחירים, ותצליח להיאבק בשופרסל ובשחקניות חזקות אחרות בשוק כמו ויקטורי, רמי לוי, אושר עד ויוחננוף?
מבדיקה שערכנו נראה כי המותג הפרטי של קרפור אכן יותר זול מהמותגים המובילים בקטגוריה, ומשופרסל, אך ניכר כי מול המותג הפרטי של רמי לוי הוא עדיין לא מצליחים "לשבור את השוק", כפי שהבטיח המנכ"ל הישראלי אורי קילשטיין.
אבל מה שקרה אחרי פרסום הכתבה הוא החלק המעניין באמת. נציגי הרשתות החלו להתקשר ולבקש לעדכן מחירים (מן הסתם כלפי מטה). אמנם הסברנו להם שאת המחירים לקחנו ערב לפי מהאתר שלהם, הם המשיכו להתעקש, עד שהודענו להם שכל הורדת מחירים מבורכת - אבל את המלחמות שלהם הם מוזמנים לעשות על כיסו של הצרכן הישראלי, ולא על טבלה שהתפרסמה באתר.
הדבר הזה לימד אותנו דבר אחד: גם אם קרפור עדיין לא הוכתרה כרשת הכי זולה, אין ספק שהיא אכן מאתגרת את המתחרים. השאלה עכשיו האם לאורך זמן קרפור תיישר קו לכיוון המחירים הישראלים ולא נזכה בשום בשורה, או שהיא באמת תגרום לכל השוק להוריד את המחירים.
ומכאן נשלח מסר לכל הרשתות - אנחנו נמשיך לעקוב.
לא התכוונו לכתוב שוב על ניר ברקת, אבל הוא שבר עוד שיא השבוע
ועוד בענייני קרפור: את מה שעשו ראש הממשלה ושר הכלכלה השבוע אפשר להגדיר רק במשפט אחד: "הרצחת וגם ירשת?".
שני המכובדים התכבדו השבוע לגזור את הסרט בהשקת סניף הדיסקאונט בבית שמש, שם התגאה שר הכלכלה ניר ברקת איך "הפך עולמות" כדי שהמהלך הזה יקרה.
הפך עולמות? באמת? אז בואו רגע נזכיר את העובדות שהממשלה הנוכחית מתעקשת להתעלם מהם.
ההסכם עם קרפור נחתם אי שם במרץ 2022, כלומר בזמן כהונתה של הממשלה הקודמת, אז סיכם מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה צביקה שווימר עם שר האוצר אביגדור ליברמן שהאחרון ייסע להפחית מכסים ולהסיר חסמים רגולטורים כדי שלרשת הצרפתית יהיה כדאי להיכנס לארץ ולהביא להוזלת מחירים. ליברמן וברביבאי קידמו - והרשת התחילה במהלך שהושלם בהצלחה השבוע, עם פתיחת הסניפים בארץ.
נדגיש: אין כאן שום ניסיון לתפוס צד במפה הפוליטית. רק להציג עובדות. במקרה הזה, כל ניסיון לנכס את הבאת קרפור לארץ על ידי מי ממכובדי הממשלה הנוכחית הוא עוד ניסיון להטעות את הציבור.
והשאלה הנשאלת היא: כמה מטומטמים אתם חושבים שאנחנו?
בואו נקרא לילד בשמו: שוחד
באין הישגים משמעותיים, הממשלה הנוכחית מנסה להגיע להישג פסיכולוגי פנימי. במקום לנסות ולשכנע את הציבור, או לפחות את פקידי האוצר, שמישהו בממשלה דואג לכלל אזרחי המדינה, הכספים הקואליציוניים שיחולקו במסגרת התקציבים של השנתיים הבאות מבטאים ערך נדיר בפוליטיקה הישראלית: כנות. לא, זה לא למען כולם. המצביעים של מפלגות הקואליציה שווים יותר, והם יקבלו יותר. חוץ ממצביעי הליכוד, כמובן.
רעם הרקטות, היירוטים, הנפילות והחיסולים השקיט את ההתנגדויות להזרמת כסף למגזרים מסוימים. ובכל זאת, המספרים האלה ממשיכים להדהים. 3.7 מיליארד שקל תוספת לישיבות, 1.18 מיליארד שקל תוספת שכר למורים חרדים במוסדות לא רשמיים, 850 מיליון שקל לתכנית תלושי המזון של דרעי, 500 מיליון שקל למשרד המסורת, 400 מיליון שקל תוספת לחטיבה להתיישבות, 285 מיליון שקל לרשות לזהות יהודית ולא פחות מ-24 מיליון שקל לחיזוק מורשת הרב דרוקמן. אלה הם רק חלק מהסעיפים. ישנם כמובן 4 מיליון שקלים מוזרים לתקציב להקמת מרכז למורשת גוש קטיף. זה הזוי, אבל בהשוואה לסעיפים אחרים באמת מדובר בפירורים.
בממשלה, ובמיוחד שר האוצר סמוטריץ', מתפלאים על הביקורת, כמו שמתפלאים שם על כל ביקורת. הרי הממשלה הנוכחית לא המציאה את הכספים הקואליציוניים. זה נכון. לא הייתה ממשלה - מימין או משמאל - שלא שיחקה בכספי משלם המיסים. אולם הממשלה הזו הגדילה את התקציב הזה פי כמה. כמה? בשנים 2015-2016, גם אז ראש הממשלה היה נתניהו, חולקו 4 מיליארד שקל למטרות פוליטיות. בשנים שלאחר מכן ירד הסכום. בתקציב הדו שנתי הנוכחי מפזרת המדינה כבר 12 מיליארד שקל. רובו ככולו למטרות שלא מעודדות צמיחה.
מצדיקי השוחד מיהרו לשלוף שלל צידוקים מזויפים, שאולי מתאימים לציוץ בטוויטר אבל לא למי שבודק את העובדות. לא, רע"ם לא קיבלה 53 מיליארד שקל מהממשלה הקודמת. מדובר היה בתכנית לפיתוח החברה הערבית, כזו שהתחילה בכלל בממשלת נתניהו, ובסכומים נמוכים הרבה יותר. סמוטריץ' מיהר לגנות את התקציב שניתן לעיקור חתולים בממשלה הקודמת, אבל נדמה שמדובר בכסף שהואיל הרבה יותר לכלל אזרחי המדינה ממימון ייעוץ על טהרת המשפחה.
אפשר להמשיך עוד ועוד ולדון באיוולת שבכספים האלה. על עידוד האבטלה אצל חרדים, על העובדה שתלושי המזון של דרעי מהונדסים כך שיגיעו בעיקר למשפחות חרדיות, וידלגו על משפחות נזקקות אחרות או על המימון העודף של תלמידים בחינוך הדתי על פני תלמידים בחינוך הממלכתי, או על מימון בוטה של זרם חינוך חרדי פרטי שמסרב לכל קריטריון של המדינה בזמן שזרמים פרטיים אחרים נדרשים להיכנס לפיקוח, ולקצץ בפעילות שלהם.
אבל אולי הנקודה החשובה מכולן היא העובדה שהסיבה שהכספים האלה מחולקים כאתנן פוליטי היא בעיקר כדי לבצר את מעמדם של הפוליטיקאים עצמם. אם הכסף היה נכנס לבסיס התקציב, הוא היה ממשיך לזרום, באופן כזה או אחר. היו שינויים, היו דיונים, אבל הוא היה מקבל את מקומו. כשמדובר בכספים שמחולקים רק למען הצבעה בכנסת, המצביעים מבינים: אי אפשר לוותר על הפוליטיקאים המגזריים ולהצביע למפלגות אחרות. כל ירידה בכוח שלהם, היא ירידה ברמת החיים. אין דאגה לציבור הכללי, בקושי יש דאגה לציבור המצביעים. יש רק דאגה לכסא ולתפקיד.
עכשיו ברור מאיפה הכסף לחרדים
לאחר שדיווחנו לכם בשבוע שעבר על העלאות מחירים של תנובה, טרה ושטראוס וכמובן דיפלומט, גם אסם מצטרפת לגל עליות המחירים: החברה הודיעה לקמעונאים כי חלק ממוצריה יתייקרו בשיעור ממוצע של כ-4.7% החל מהחודש הבא.
כבר בשבוע שעבר שאלנו את עצמינו היכן משרד הכלכלה (אפרופו ניר ברקת) ולמה הוא לא נלחם בהעלאות המחירים, וזכינו להסבר מפתיע מכיוונו של אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר שטוען שלממשלה אין שום אינטרס לטפל ביוקר המחיה כי היא מכניסה המון המון כסף למדינה.
"גל ההתייקרויות בשנתיים האחרונות הכניס לקופת המדינה למעלה מ-15 מיליארד שקלים, בגלל המע"מ שמשלם הציבור על כל קנייה", טוען לין. "הממשלה איננה יודעת כיצד להוריד את יוקר המחייה ואין לה את האומץ להתמודד עם בעיות האמת. שיטת המיסוי בישראל גורמת לכך שהממשלה עצמה מגבירה את יוקר המחייה. הממשלה מאיצה את יוקר המחייה בכך שהיא גובה מס על ההתייקרויות".
ואם כל זה נכון עכשיו הכל מובן. איך אתם מצפים שהממשלה תממן הסכמים קואליציוניים ותזרים מילוני שקלים לבני ישיבות, ועוד קצת לחינוך לטהרת המשפחה, אם הציבור לא ימשיך לשלם המון מיסים?
בעיית כשרות
זו שעת מבחן לישראל. קודם כל, קרן המטבע רומזת שכדאי להשקיע מעט יותר בצמיחה ובהפחתת אי שוויון ומזכירה שהמהפכה המשפטית מזיקה לישראל, גם כשהיא מתקיימת רק כאיום תמידי של הקואליציה. אחריה תגיע S&P ותגיש את תחזית הדירוג (ייתכן והדוח כבר הוגש בשעה שאתם קוראים את השורות האלה).
אבל נדמה שאם הייתה סוכנות להיגיון בריא, ישראל הייתה מקבלת ציון נמוך במיוחד. תחום החשמל הוא דוגמה טובה. שורה של בעיות חשמל מגיעות לכיווננו. כושר הייצור הולך ופוחת, והממשלה נדרשת לקבל החלטות שישפיעו על הדורות הבאים כדי שהפסקות חשמל לא יהפכו להרגל בעוד שנים ספורות. לא מעט עיתונאים נזפו בממשלה על כך שלא אישרה הקמת תחנת כוח בשרון, ולא טרחה להחליט כיצד יש להפעיל את תחנת הכוח ברדינג כדי שתספק את הצרכים של המרכז. ייתכן והיה מדובר בעיכוב נכון, אם לממשלה הייתה תכנית אחרת – שימוש באנרגיה מתחדשת, מיקום משופר לתחנות או כל דבר אחר שמזכיר מינהל תקין.
במקום, קיבלנו החלטה להקים מתקן לחשמל כשר. לא על חשבון הציבור, כמובן. רק 100 מיליון שקלים שיגיעו מחברת החשמל. שר האנרגיה ישראל כ"ץ גילה כישורים של חיזוי עתידות והבטיח שהמתקן (שעוד לא הוקם) כבר רווחי, ועוד רגע, בתוך שלוש שנים, נמכר למגזר הפרטי ומחזיר את ההשקעה. לנו זה הזכיר מעט את הקו האדום של הרכבת הקלה, שנפתח בנובמבר 2021. אה, עוד לא נפתח? סליחה.
בניגוד לשמועות, לא מדובר בפרויקט "ראשון מסוגו". כפי שציין כתב כלכליסט, עדיאל איתן מוסטקי, בטבריה מוקם בימים אלה מתקן לאגירת חשמל לשכונה חרדית, על ידי EDF Renewables Israel, הזרוע הישראלית של חברת החשמל הצרפתית ויצרנית החשמל הסולארי הגדולה בישראל. החברה פועלת כבר שנה בפרויקט, אך בפועל הוא נמצא בתהליכי הקמה כבר שלוש שנים תמימות. אילון וניש, מנכ"ל החברה, סיפר בריאיון שהחברה מקימה בימים אלה מתקן אגירה בבני ברק. אז חידוש גדול אין כאן.
מה יש? חזרה של חברת החשמל למרכז הבמה, וקבלת דריסת רגל בפרויקטים שעד לפני שנים ספורות היו אמורים להתבצע על ידי השוק הפרטי, בין אם בגלל האמונה הגדולה של הממשלה בהפרטה, ובין אם בגלל שמדובר בצורך מסוים של מגזר מאוד מאוד מסוים. כזה שמנתק את עצמו מהמדינה בכל תחום רשמי אפשרי, אבל מקבל ממנה שירותים מיוחדים.