מצאנו פתרון לבעיה הכלכלית הכי גדולה של השבוע

הנגיד תוקע ברקס: למה חגיגת הורדות הריבית נעצרה, ומה זה אומר לארנק שלכם?

אם בניתם על כך שנגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, ימשיך לחלק מתנות ולחתוך את הריבית חודש אחרי חודש כדי שהמשכנתה שלכם תתכווץ, השבוע קיבלתם שיעור מזורז בריאליזם פיננסי. אחרי שלוש הפחתות רצופות שהורידו את הריבית לרמה של 3.25%, הוועדה המוניטרית החליטה להרים את הבלם וללחוץ על ה-Pause.

לכאורה, זה נראה תמוה: האינפלציה המקומית התייצבה על 1.5% בלבד (עמוק בתוך טווח היעד הבטוח של המדינה), והמשק הישראלי צמא לחמצן. אז למה הבנק המרכזי עצר דווקא עכשיו? בגלל שלושה גורמים מרכזיים: אפקט ההשהיה, הדרמה התקציבית, ופער הריביות העולמי.

סביבת הריבית פועלת בדיוק כמו תרופה עם השפעה מושהית: לוקח בין חצי שנה לשנה עד שהורדה של רבע אחוז מחלחלת באמת לכלכלה הריאלית, משפיעה על תיקי האשראי של הבנקים וממריצה את הפעילות העסקית. בנק ישראל מבין שההוזלות הקודמות עדיין עושות את דרכן למשק, ולכן אין שום סיבה לרוץ ולהציף את השוק באשראי זול מדי, צעד שעלול ליצור ביקוש מלאכותי ולהדליק מחדש את אש האינפלציה.

בנק ישראל מעריך שבעוד שנה הריבית תעמוד על 3.0%. המשמעות: הורדה אחת בלבד של 0.25% ב-12 החודשים הקרובים

מעבר לכך, הנגיד הסתכל על הניהול התקציבי של הממשלה, ושם נורות האזהרה התחילו להבהב באדום. אי-הוודאות הפוליטית לקראת הבחירות, היעדר תקציב מדינה מאושר לשנה הבאה, והחשש מהרחבת הגירעון בעקבות דרישות מערכת הביטחון (שמדברות על תוספות עתק של מאות מיליארדים), מעמידים את הבנק המרכזי בכוננות. אם הממשלה תרחיב את הוצאותיה ללא מקורות מימון או קיצוצים תומכי צמיחה, האינפלציה תזנק שוב, ובנק ישראל מעדיף לעצור עכשיו מאשר להצטייר כמי שמוריד ריבית היום רק כדי להעלות אותה בבהלה מחר.

אם לא די בסיכונים הפנימיים, נכנסים לתמונה גם שוקי המט"ח והריבית הגלובלית. מאז ההחלטה הקודמת, השקל נחלש ב-3.1% מול הדולר, ומחירי האנרגיה בעולם הציגו תנודתיות חדה. כשהמטבע המקומי נחלש, היבוא הופך ליקר יותר, ואנחנו פשוט "מייבאים אינפלציה" מחו"ל. בנוסף, כשהבנקים המרכזיים בארה"ב ובאירופה שומרים על ריביות גבוהות, הורדת ריבית אגרסיבית בישראל תרחיב את פער הריביות, תבריח משקיעים לחו"ל ותחליש את השקל עוד יותר.

חגיגת ההפחתות המהירות הסתיימה. בנק ישראל לא הודיע על הקפאה מוחלטת לתמיד, אבל הוא העביר מסר חד וברור: כעת עוברים למסלול של זהירות, יציבות ובחינה מדוקדקת של המציאות הפוליטית והביטחונית.

גלולת הרעל שמוגשת לממשלה הבאה

התמימים מבינינו חושבים על חילופי שלטון כעל החלפת נהג. המכונית אולי חבוטה, המכל כמעט ריק, אבל בסוף מישהו אחר מתיישב ליד ההגה ומתחיל לנסוע. בסוף הרי שני הצדדים מעוניינים שהמדינה תתקדם, לא? לקראת הבחירות כדאי להיפרד מהדימוי המנחם הזה. הממשלה הבאה לא תקבל רק חשבונות לתשלום. היא תקבל גם שירותים ציבוריים מוחלשים, חסכונות שנשחקו וציבור שיש לו סיבות טובות לחשוד במי שמבקש ממנו עוד כסף.

חשבנו על הירושה הזאת כששמענו על ישיבת הממשלה ביום ראשון. בתוך כמה דקות אושר קיצוץ רוחבי של 2.6 מיליארד שקל לצורך רכש ביטחוני. בחינוך ובהשכלה הגבוהה אמורים לאבד 354 מיליון שקל, הרווחה 138 מיליון והבריאות 109 מיליון. הכספים הקואליציוניים, לעומת זאת, לא נפגעו. בכל זאת, יש גבול להקרבה שאפשר לדרוש מהקואליציה למען המדינה.

לא מחלקים את המחסור. מחלקים חסינות מפניו. מי שנמצא בצד הנכון של השולחן ימשיך לקבל

הקיצוץ עוד טעון אישור של ועדת הכספים. אבל סדר העדיפויות כבר אושר. אין צורך בבדיקה נוספת כדי להבין מי נדרש להתכווץ ומי נשאר מוגן. במילים אחרות: לא מחלקים את המחסור. מחלקים חסינות מפניו. מי שנמצא בצד הנכון של השולחן ימשיך לקבל. האחרים מוזמנים להסתפק בפחות, רצוי בלי להפריע.

במשרד החינוך מצאו השבוע דרך נוספת לטפל במציאות. יואב קיש הורה לעצור את מבחני התנופה, לשעבר מיצ"ב, ולהפסיק את שיתוף הפעולה עם ראמ"ה. זה קרה אחרי שהבודק שמינה בעצמו לא מצא תשתית עובדתית להטלת ספק במהימנות התוצאות. קיש גם דרש את נתוני הגלם לניתוח עצמאי במשרדו. אם כבר משאירים למחליפים מערכת פצועה, למה להשאיר להם גם כלי עצמאי שבאמצעותו אפשר לבדוק את מצבה?

ממשלת הבלהות הזאת שולחת מסר ברור לבוחרים לקראת יום שלישי הקרוב: היא לא חושבת שהיא זו שתנהל את העניינים בזמן הקרוב. לכן אין לה בעיה להוביל לעוד קצת הרס. כשהממשלה הבאה תיאלץ לנקוט צעדים לא פופולריים כדי להתמודד איתו, אותה חבורה שהחריבה את כל המערכות שאמורות לשרת את כולנו תהיה שם כדי להטיח ביקורת ולקוות ששכחנו את מה שקרה.

בטווח הקצר, יש פתרון פשוט לקיצוצים. לבטל במחי החלטה אחת את המיליארדים שנשפכים על חרדים ומעבר לקו הירוק. פתאום יהיה כסף לחינוך.

לרוע המזל, מחכות לממשלה הבאה בעיות קשות יותר. כריות הביטחון הכלכליות שנצברו לאורך שנים נשחקו כדי לתחזק את הבייס על חשבון הציבור כולו. הממשלה הבאה תידרש למלא אותן מחדש, להשקיע במנועי צמיחה ולשקם שירותים, בתנאים קשים יותר.

האם הציבור המוכה יקבל בשמחה העלאות מסים, למשל, כשהוא חושד בכל שקל שהוא משלם למדינה? הממשלה הבאה תצטרך להוכיח שהכללים השתנו, והכסף חוזר לציבור. אז, אולי, אפשר יהיה להצמיח משהו מהאדמה החרוכה שהשאיר נתניהו.

זו הסיבה היחידה שאילון מאסק הוא הטריליונר הראשון בעולם

אם חשבתם שדרמות בוול סטריט שמורות לחברות טכנולוגיה רגילות, אילון מאסק הוכיח השבוע שוב שהוא משחק במגרש עם חוקים משלו. במהלך מתוכנן היטב, הקדים מאסק בשבועיים את דיווחי הרווח של SpaceX, חברת החלל בשווי שני טריליון דולר, והנחית אותם יממה בלבד לפני הדוחות של ענקית הרכב והרובוטיקה שלו, טסלה. התוצאה? זינוק מטאורי במספרים של SpaceX, עקיפת תחזיות בטסלה, ופצצה פיננסית אחת שהפילה לשוק את הלסת: הצעה רשמית למזג את שתי החברות לתאגיד-על מפלצתי בשווי 3.5 טריליון דולר.

המספרים ששחררה SpaceX לרבעון השלישי הבהירו מיד למה מאסק מיהר להציב אותה בחלון הראווה. החברה רשמה הכנסות של 14.58 מיליארד דולר (זינוק מטורף של 161% לעומת הרבעון הקודם) ורווח נקי של 35 סנט למניה, מעל כפול מתחזיות האנליסטים. בדוחות קיבלנו חותמת רשמית ש-SpaceX היא כבר מזמן לא רק חברה שמייצרת רקטות ומשגרת לוויינים. מנוע הצמיחה המרכזי שלה נשען על רשת האינטרנט הלוויינית סטארלינק (שחצתה את רף 13.6 מיליון המנויים), ובמיוחד על חטיבת תשתיות ה-AI שלה, שרשמה זינוק אדיר של 830% בהכנסות והגיעה ל-7.56 מיליארד דולר בזכות הקמת חוות שרתים והשכרת מעבדים גרפיים בקצב שיא.

חטיבת ה-AI של SpaceX רשמה זינוק של 830% בהכנסות והגיעה ל-7.56 מיליארד דולר ברבעון אחד

מהעבר השני, טסלה סיפקה דוח סולידי, כשהיא מציגה התאוששות במסירות הרכבים (כ-486 אלף מכוניות) ושומרת על נתח שוק של 54% ברכב החשמלי בארה"ב. אלא שבניגוד ל-SpaceX הטסה למעלה, טסלה מציגה בשנים האחרונות קצב צמיחה מתון בהרבה, סובלת מתזרים מזומנים שלילי בשל הוצאות עתק על פיתוח רובוטים (אופטימוס), מפעל שבבים חדש והשקת המונית האוטונומית (סייברקאב). כאן בדיוק נכנס הרצון של מאסק לחבר בין השתיים: לנצל את העוצמה והצמיחה המהירה של SpaceX כדי להזריק חמצן וטכנולוגיה לטסלה, ולייצר תאגיד שחולש על אינטרנט, אנרגיה, רכב, AI ורובוטיקה.

הדרך למיזוג הענק הזה, שמתוכנן לעלות להצבעת בעלי המניות של טסלה בדצמבר, לא צפויה להיות טיול בפארק. ב-SpaceX מאסק מחזיק ב-85% מזכויות ההצבעה ויכול לקבל החלטות כמעט לבדו, אבל בטסלה יש לו 20% בלבד והוא ייאלץ להשיג רוב של 51% מקרב הבעלים הצפים, מה שיחייב אותו להציע פרמיה נדיבה של 20%-30% כדי לשכנע מוסדיים שמרניים. מעבר לכך, החברות יצטרכו להתמודד עם מכשולים לא פשוטים, החל מהקשרים של טסלה בשוק הסיני שמנוגדים לסיווגים הביטחוניים של SpaceX עם צבא ארה"ב, ועד לעובדה שטסלה בוחנת גבולות עם דגמים עתידניים כמו ה"רודסטר 2" המעופפת. אם המהלך יעבור, מאסק יבסס מוטת שליטה חסרת תקדים על תאגיד שמחבר בין המעמקים של כדור הארץ לבין החלל החיצון.

המדינה קיבלה במתנה סכום כסף עצום שהיא אפילו לא חשבה לדרוש

אם הייתם צריכים הוכחה לכך שמשאבי הטבע של המדינה אינם הפקר, ואפשר לנצח גם את התאגידים החזקים במשק, פסק הדין הסופי של בית המשפט העליון שהתפרסם היום סיפק אותה בענק. העליון דחה באופן סופי את בקשת מפעלי ים המלח (חברת בת של ICL) לקיים דיון נוסף בפסיקה ההיסטורית, וחתם מאבק משפטי ארוך ועיקש שהובילו ארגוני "אדם טבע ודין" ו"לובי 99". השורה התחתונה: מפעלי ים המלח יחזירו לציבור כחצי מיליארד שקל עבור המים שהם מפיקים, ללא שום חסינות או פטורים מיוחדים.

הסיפור הזה התחיל כבר ברפורמת המים של 2017, שקבעה תשלום חובה על מפיקי מים מליחים. אלא שבמשך שנים, ענקית המחצבים נהנתה ממה שהשופטת דפנה ברק-ארז הגדירה בצדק "ניסיון להפוך את הזיכיון ההיסטורי ל'עיר מקלט' מפני רפורמות כלליות". בחברה טענו שתשלום התמלוגים השנתי למדינה כבר פוטר אותה מתשלום נפרד על המים. אלא שמדובר בחברה ששואבת כ-20% מסך המים של כלל התעשייה בישראל, ומפיקה רווחים עצומים משטח ציבורי. הפסיקה הבהירה עיקרון דמוקרטי בסיסי: אין דין אחד לתאגידים ודין אחר לאזרח הקטן. ICL כבר העבירה מעל 330 מיליון שקל לקופה, והיתרה תזרום בשנים הקרובות.

הכסף חוזר לציבור ישירות דרך מערכת משק המים ויביא להוזלה רוחבית בתעריף המים של כלל משקי הבית

אבל השאלה שמעניינת אתכם באמת היא מה יקרה לכסף הזה, ואיך הוא פוגש את החשבון החודשי שלכם? בניגוד לכספי המסים הכלליים שנעלמים ליתים בתוך הגירעון הממשלתי, הכסף הזה חוזר לציבור ישירות דרך מערכת משק המים. לפי הערכות מקצועיות (כולל של חברת מקורות), ההכנסה החריגה הזו תיכנס לתעריף המים הארצי ותביא להוזלה ישירה ורוחבית בתעריף המים של כלל משקי הבית בישראל. כשחברה מסחרית מפסיקה לקבל סבסוד סמוי על חשבון המשאבים הציבוריים, העול יורד ישירות מהכתפיים של הצרכן.

העיזבון המשפטי הזה אינו עומד לבדו. הוא מגיע בדיוק כשמשרד האוצר מקדם את חוק הזיכיון החדש לקראת שנת 2030, שמטרתו להעלות את נתח המדינה מרווחי הזיכיון מ-35% ל-50% לפחות, לצמצם את השטח שנלקח מהציבור, ולבטל את זכות הקדימה ההיסטורית של החברה. המאבק של לובי 99 ואדם טבע ודין אולי החזיר עכשיו חצי מיליארד שקל לתעריף המים שלנו, אבל הוא בעיקר הציב תמרור אזהרה ברור לקראת הזיכיון הבא: משאבי הטבע של ים המלח שייכים לציבור, והעידן שבו תאגידים נהנים מהקלות על חשבון הארנק של כולנו נגמר סופית.

תעודת עניות: סיכום הקדנציה של הממשלה

את החלק הזה אפשר היה לסכם בבקשה פשוטה מכל קורא להיזכר ב-7 באוקטובר 2023. אלא שהמציאות הישראלית דורשת הרבה יותר. אחרי שנים של בחירות חוזרות ונשנות, דווקא הממשלה שאחראית לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה נשארה יציבה, והבהירה שרצון להיצמד לעטיני השלטון גדול יותר מכל היגיון בריא.

לא הייתה ממשלה שביקשה לנתץ את היסודות עליהם נבנתה המדינה כמו הממשלה הזו. חברתי, משפטי, ביטחוני, בכל תחום הממשלה שלחה את ידה וזרעה הרס. גם כאשר נדמה היה לרגע שהושג ניצחון שמיטיב עם העם כולו, גבר האינטרס האישי על הציבורי וחזרה הצלילה מטה.

אם אין לכם כוח לעבור משרד משרד, אפשר לזכור את תגובת הממשלה במהלך השבת השחורה ובימים שאחריה. הפקרה של המערכה, כאשר אנשים פרטיים וארגונים אזרחיים (שהושמצו אחר כך), לוקחים על עצמם את כל העול כדי להציל את מה, ואת מי, שניתן. עיקר המאמצים הוקדשו לשימור תדמיתי, ולטיפוח הזיות משיחיות על מלכות ישראל השנייה. אבל כפי שייווכח מי שימשיך לקרוא, זו רק ההתחלה.

לא הייתה ממשלה שביקשה לנתץ את היסודות עליהם נבנתה המדינה כמו הממשלה הזו

ראש הממשלה | בנימין נתניהו | ציון: 7.10-

את מיטב מאמציו הקדיש בעיקר לניסיון להילחם בגורמים שמעורבים במשפט השחיתות שלו. הוא הניח לקיצוניים שבשריו להשתולל חופשי, עד שצפה במדיניות ההכלה שניהל עם חמאס מתפוצצת למדינה שלמה בפרצוף וגובה מחיר של אלפי הרוגים. אז מה אם הזהירו אותו מראש. טרפד עוד ועוד עסקאות חטופים כדי לשמר את ממשלתו. רבים מהם שילמו בחייהם על העיכוב. גורמים בלשכתו עדיין חשודים בקשר עם קטאר. אפילו ההסברה, לכאורה התחום החזק של נתניהו, הייתה כושלת. מדינת ישראל מבודדת מתמיד.

משרד המשפטים | יריב לוין | ציון: 1/10

איזה ציון אפשר לתת לשר שניסה, וממשיך לנסות, להרוס את המערכת עליה הוא מופקד? לכאורה, כדי להחזיר את הכוח לנבחרי ציבור. בפועל, כדי להנציח את שלטון מפלגתו ולאפשר דריסה של זכויות אזרח. האזהרות הגיעו מכל כיוון אפשרי, אבל לוין לא הסכים להתפשר. את המחיר שילמו כל אזרחי המדינה. ברקע סירב לוין אפילו לטפל בבעיות הבסיסיות של מערכת המשפט, שתחת "הובלתו" צברה למעלה מחצי מיליון תיקים פתוחים. איך כתב עלי מוהר: הוא לא למד שום לקח, ואין לו שכל גם להצטער.

משרד הביטחון | יואב גלנט | ישראל כ"ץ | ציון: 4/10

גלנט לא הצליח לעצור. לא את ההפיכה המשפטית ולא את הטבח. הוא לפחות ניסה לעבוד אחרי שפרצה המלחמה. כ"ץ עבד בעיקר בשביל הבייס. הפסיק את השימוש במעצרים מנהליים נגד מתנחלים (התוצאות כבר ניכרות בשטח), נמנע מלגבות את מערכת הביטחון בנושא גיוס חרדים, הרבה להתעמת עם הרמטכ"ל שמינה בענייני מינויים, קידם את סגירת גלי צה"ל בניגוד להמלצות ועדה מקצועית ושחרר הצהרות חסרות אחריות בכל שני וחמישי. רגע, הוא גם מנע מינוי מנכ"ל לתעשייה האווירית וחשף מבצעים ביטחוניים בשידור חי בערוץ הבית של המפלגה. בניגוד למשרדים רבים אחרים, כאן אנשי המקצוע המשיכו לעבוד.

משרד האוצר | בצלאל סמוטריץ' | ציון: 3/10

ברגע של כנות אמר סמוטריץ' בבוקר 7 באוקטובר: "בתוך 48 שעות הם ידרשו מאיתנו להתפטר, והם צודקים". הרגע הזה עבר. בעוד ישראל נלחמה בטענות על ג'נוסייד, שר האוצר קרא להשמיד ערים בעזה ולהתיישבות יהודית ברצועה. הצביע בעד עסקת החטופים הראשונה, ומאז התנגד לכל עסקה. את הקבינט הכלכלי-חברתי לא טרח לכנס בזמן המלחמה. עסק בהכשרת מאחזים והזרמת כסף ציבורי ליהודה ושומרון. מודי'ס הורידה את דירוג ישראל בשתי דרגות בבת אחת, לראשונה בהיסטוריה, והתוצר לנפש ירד שנתיים ברציפות. סמוטריץ' העלה מע"מ וביטוח לאומי על כולם, אך סירב לגעת בכ-14 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים בשנים 2023-2024 בלבד.

האזרח שילם, הסקטור קיבל, וחמש מדינות כבר הטילו סנקציות אישיות על שר האוצר.

המשרד לביטחון לאומי | איתמר בן גביר | ציון: 1/10

בן גביר ממשיך לדבר הרבה על משילות ועל צעדים הזויים יותר ופחות. נגד הדברים האלה עומדת המציאות שמעידה על התרסקות מוחלטת. תוספת של כתשעה מיליארד שקל ו-3,225 תקני שוטרים הייתה אמורה להקנות ביטחון. בפועל, בכל שנה קצב הרציחות רק הלך ועלה (שיא של 295 נרצחים ב-2025. שנת 2026 תהיה גרועה יותר). קצב פענוח רציחות צלל. הפרוטקשן הפך למכת מדינה. גניבות הרכב עלו ב-50% ואירועי האלימות קפצו מ-6,500 לכעשרת אלפים. המשרד, בתגובה, ניסה בעיקר להסתיר מידע. הכשלים כל כך חמורים, שאי אפשר שלא לתהות אם זו לא הייתה המטרה מלכתחילה.

משרד הכלכלה והתעשייה | ניר ברקת | ציון: 2/10

ניר ברקת חלם על דזרטק, ונשאר עם מחירים גבוהים בסופר. רפורמת "מה שטוב לאירופה" הוזילה עלויות ליבואנים, והם השאירו את החיסכון בכיסם, בעוד המחירים זינקו בקצב גדול פי ארבעה מהתקופה המקבילה. ברקת הציב אולטימטום לחברות המזון, שהתעלמו ממנו, ניהל מסע הדחה נגד הממונה על התחרות עד שבג"ץ בלם אותו, והשקיע ב"סל של המדינה" שרק רשת אחת ניגשה אליו ואז ויתרה עליו כדי לחזור ולהעלות מחירים.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים | מירי רגב | ציון: 2/10

ב-2025 נהרגו בכבישים 459 בני אדם, שיא של 19 שנה, ומחיר הנסיעה הבודדת זינק מ-5.5 לתשעה שקלים. גם העזיבה של אנשי מקצוע והמינויים הפוליטיים שברו שיא. רפורמת "צדק תחבורתי" הגיעה ל-14% מהזכאים (רובם מהבייס). חישמול הרכבת נדחה ל-2027. תחקיר מטריד חשף את "שיטת הרמזור": תקצוב ראשי רשויות לפי נאמנות פריימריז. שרת התחבורה שהתה בחו"ל 100 ימים על חשבוננו.

משרד החוץ | אלי כהן | ישראל כ"ץ | גדעון סער | ציון: 3/10

אלי כהן נפגש עם שר החוץ של לוב, ורץ לספר לחבר'ה. אחר כך הסתבך בפרשת חלוקת דרכונים דיפלומטים למקורבים. ישראל כ"ץ, כמו במשרד הביטחון, העדיף לתקוף מנהיגים זרים ברשתות חברתיות במקום ליצור בריתות, או אפילו לשמר יחסים עם מדינות ידידותיות, ברגע שבו ישראל נזקקה להן יותר מתמיד. גדעון סער, שחזר לממשלה במופע של אופורטוניזם פוליטי, העדיף יחסי ציבור על פני מהות. סגר את הקונסוליה הבריטית במזרח ירושלים (שלא נסגרה באמת), קידם צעדים מזיקים כמו סגירת השגירות באירלנד, העמיק משבר עם צרפת והצליח ליצור משבר גם גרמניה. תקציב עתק הושג והושקע בקמפיינים שלא עניינו איש, בזמן שהשירות שהמשרד אמור לספק לציבור המשיך להתדרדר.

משרד האנרגיה והתשתיות | אלי כהן | ציון: 6/10

זוכרים שאלי כהן היה שר חוץ? לא משנה. כ-450 אלף משקי בית עברו למספקי חשמל פרטיים עם הנחות של 5%-20%. אלי כהן חתם את עסקת יצוא הגז הגדולה בתולדות המדינה: 35 מיליארד דולר למצרים עד 2040. מנגד, החשמל הירוק עצר ב-17% עם יעד של 20%, אגירת החשמל מפגרת, והמבקר מצא תכנון של "כיבוי שריפות". על הקדנציה הסבירה מינוס מעיב משבר ההתפלה, אליו המשרד לא התכונן.

משרד החינוך | יואב קיש | ציון: 3/10

מה עושים כשתוצאות המבחנים נמוכות? קיש מצא פתרון: מבטלים את המבחנים. בעוד עוד ועוד כסף מוזרם לחינוך החרדי שלא מחויב בלימודי ליבה, תלמידי ישראל סובלים ממחסור חמור במורים, עלייה באירועי אלימות ומחסור במעונות פרטיים. קיש הצליח לחתום על הסכם שכר עם הסתדרות המורים, אבל תוספת השכר הזו לא בהכרח מכסה על שאר החוליים של המערכת. על הדרך, הוא ניסה למנוע את פרס ישראל מאיל וולדמן, כי הוא העז לא להיות תומך של הממשלה.

משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות | אורית סטרוק | ציון: 1/10

"קודם כל חג שמח", אמרה אורית סטרוק בבוקר ה-7 באוקטובר. "תקופה של נס", היא אמרה לאחר מכן. זה לא פגע במעמדה. תפקידו של המשרד היה ברור: להזרים כספים כדי לקדם את היעדים האידיאולוגיים הקיצוניים של סטרוק ומפלגתה, גם בימים שבהם המשק כולו מצטמצם בימי המלחמה. עד מרץ 2026 הוזרמו למשרד כ-2.7 מיליארד שקל, ומסעיפי חירום המלחמה נותבו 75 מיליון למועצות ביו"ש. הפוליטיקה המגזרית במלוא תפארתה, ואם אתם חלק מהמגזר, אתם מוזמנים להעניק לה ציון גבוה יותר. אז מה אם זה מונע כל סיכוי להסדר מדיני.

משרד הבריאות | יואב בן-צור | משה ארבל | אוריאל בוסו | חיים כץ | ציון: 4/10

בתי החולים סורוקה וברזילי קלטו כאלף פצועים ביום הראשון למלחמה. הצוותים סיפקו את הגבורה, המערכת סיפקה המתנה ממוצעת של שישה חודשים וחצי לטיפול נפשי ראשוני. לפי מבקר המדינה, 56% ממיטות האשפוז שנבדקו לא היו מוגנות, ותקני השיקום לא עודכנו מאז 2003. בישראל יש 1.76 מיטות אשפוז בלבד לאלף נפש (לעומת 3.6 ב-OECD), והרופאים עוזבים.

משרד הרווחה והביטחון החברתי | יעקב מרגי | חיים כץ | ציון: 6/10

הסכם העובדים הסוציאליים הביא תוספות של 200 מיליון שקל בשנה ו-500 תקנים, וחוק שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות נכנס לתוקף, אבל 37% מבוגרי החינוך המיוחד נותרו בלי מענה המשכי. במקביל נגנזה המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, ותקציבי העוני הוזרמו לכרטיסי מזון מגזריים של דרעי עד שבג"ץ עצר אותם. אף על פי כן, הקריטריונים עדיין ממשיכים להעדיף חרדים על פני כלל האוכלוסייה.

משרד הבינוי והשיכון | יצחק גולדקנופף | חיים כץ | ציון: 4/10

ב-2025 אושרו כ-76 אלף דירות בפינוי-בינוי, אך בפברואר 2026 המתינו לקונים כמעט 86 אלף דירות חדשות ו-4,300 זכאים חיכו לדיור ציבורי. בין 2023 ל-2025 הוסבו יותר מ-14 אלף דירות שיועדו לציבור הכללי ליישובים חרדיים, כולל שכונה שלמה בקריית גת. גולדקנופף הסביר: "אם מחירי הדירות עולים, זה לא שייך אלינו".

משרד הפנים | משה ארבל | ציון: 7/10

בתוך 35 ימים הונפקו כ-425 אלף דרכונים: הוכחה שמשרד ממשלתי מסוגל לקצר תורים, ולא רק להסביר אותם. מנגד, תקציב כרטיסי המזון שגיבש דרעי לפי הנחות בארנונה הזרים 30% מהכסף למשפחות חרדיות, פי שלושה מהחלק שמגיע להם, ונעצר רק בבג"ץ. ארבל קידם פתרונות למחסור בעובדים זרים, אך הפינוי חשף מחסור במידע על קשישים ואנשים עם מוגבלות. שירות טוב, שיוך מפלגתי פחות.

המשרד לשירותי דת | מיכאל מלכיאלי | ציון: 2/10

רפורמת הכשרות בוטלה והמונופול של הרבנות שוחזר. באוצר התריעו על ייקור של כ-25% בעלויות ההשגחה. כש"חוק הרבנים" נתקע, ניסה מלכיאלי למנות רבני ערים לכל החיים דרך תקנות, ודחה את החלתן רק לנוכח המאבק המשפטי. המבקר מצא פיקוח לקוי בשירותי הקבורה. למשרות נמצאו מסלולים יצירתיים, למשפחות האבלות פחות. גם זה סדר עדיפויות.

משרד התקשורת | שלמה קרעי | ציון: 3/10

את מרבית הקדנציה הקדיש קרעי למלחמה בכלי התקשורת, תוך שהוא מתעלם מממשל תקין, משלטון החוק ומהיגיון בסיסי. במקום לפתח תשתיות אזרחיות, קרעי ניסה לכופף את התקשורת כדי שתדווח את מה שנוח לו. ערוץ 14 קיבל הקלות, והתאגיד ספג איומים. לפחות את הדואר הצליחו למכור, אבל עוד לא ברור אם באמת מדובר במהלך חיובי.

משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה | גילה גמליאל | ציון: 3/10

תקציב סוכנות החלל נחתך מ-62 מיליון שקל ב-2023 ל-14 מיליון ב-2026. מנהל הסוכנות ויו"ר ההיגוי התפטרו, ובמקומם גויסו מקורבים, אפילו יועץ שמכר אלקטרוניקה בחנות. מבקר המדינה מצא שאין אסטרטגיה לאומית מאושרת לבינה מלאכותית ומימוש תקציבי דל. בשם המשרד יש חדשנות, מדע וטכנולוגיה. גמליאל לא דאגה לקדם אף אחד מהם. עד 2024 היא הייתה שרת המודיעין, אבל משום מה לא הייתה אחראית לכשל המודיעיני הגדול בתולדות המדינה.

המשרד להגנת הסביבה | עידית סילמן | ציון: 0/10

מתחרה חזקה על תואר "השרה הכושלת ביותר אי-פעם בכל משרד". סילמן הייתה אמורה לשמור על הקואליציה הקודמת, ופירקה אותה. מהלך דומה היא ביצעה במשרד שהיה הפרס על הפירוק הזה. כתבי האישום נגד מזהמים ירדו מ-30 ב-2023 לחמישה ב-2025, ו-22 משרות מרכזיות עמדו ריקות. חוק פסולת הבניין קודם בלי תקציב יישום, וועדת השרים לאקלים לא התכנסה מיום הקמתה. השיא: סילמן הכריזה על תנין היאור "חיית בר מטופחת" כדי לאפשר חפיר תנינים ב-21 מיליון שקל סביב כלא קציעות, נגד עמדת המומחים במשרדה.

משרד החקלאות וביטחון המזון | אבי דיכטר | ציון: 5/10

בממשלה שהתגאתה בהיותה "ימין על מלא", אבי דיכטר נטש את גישת השוק החופשי ואימץ אסטרטגיה של פרוטקציות והגנה על החקלאות המקומית תוך מלחמה בפתיחת המשק ליבוא. הוא לא הצליח להילחם בקיצוצים שהמשרד ספג שוב ושוב, והתוכנית השאפתנית לביטחון מזון ב-2050 לא קודמה והמחקר החקלאי הלך והתפוגג. דווקא בתחום כוח האדם הצליח לקדם רכבת של עובדים זרים שהצילה משקים.

משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי | יצחק וסרלאוף | ציון: 5/10

וסרלאוף השיג כשני מיליארד שקל לשנתיים, לאחר שמפלגתו החרימה הצבעות קואליציוניות כדי לסחוט אותם: 160 מיליון לפרויקטי צמיחה, 114 מיליון למבני ציבור. הסיוע לרשויות במיצוי קולות קוראים סיפק כלי שימושי. אבל לפי מבקר המדינה, ועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל לא התכנסה שנתיים, והמשילות בנגב שואפת לאפס.

המשרד לשיתוף פעולה אזורי | דוד אמסלם | ציון: 3/10

מבקר המדינה המליץ לבחון אם בכלל צריך משרד עצמאי. בפרויקט "שער הירדן" הושקעו מעל 60 מיליון שקל, ובצד הישראלי לא קמה תשתית. מה שכן פעל: כ-20 מתוך 34.5 התקנים הם "משרות אמון" אישיות של השר והמנכ"ל. אמסלם השיב שהביקורת עוסקת בשנים שלפני כהונתו. זו תשובה שראוי לשמוע, אבל עדיין חסרה תשובה בשביל מה צריך את המשרד.

משרד התרבות והספורט | מיקי זוהר | ציון: 5/10

זוהר השיג תוספת של מיליארד שקל, בלם קיצוץ והעביר מקדמות לגופי ספורט בזמן המלחמה. לצד זאת שלל תמיכות מיצירות שלא מצאו חן בעיניו, הפסיק את מימון טקס אופיר אחרי זכיית "הים" והקים תחליף ממשלתי ב-2.5 מיליון שקל, וב-2026 נחקר באזהרה בלהב 433 בחשד שסייע לסוכן ביטוח מקורב תמורת קולות בפריימריז.

משרד התיירות | חיים כץ | ציון: 7/10

כ-90 אלף מפונים שוכנו במלונות בחירום שהעניק למשרד תפקיד שלא תוכנן עבורו, ובהמשך גובש נוהל של 175 מיליון שקל לשיקום המלונות. התיירות הנכנסת נותרה מרוסקת: במאי 2026 נרשמו רק 64.4 אלף תיירים.

משרד העלייה והקליטה | אופיר סופר | ציון: 6/10

ב-2025 הגיעו כ-22.5 אלף עולים, כשליש פחות מ-2024, והמשרד ניסה לעודד עלייה בתמריצים ובתוכנית "אף על פי כן". אלא ששוברי הלימוד באולפנים הפרטיים נעצרו, ורק תקציב חירום של 20 מיליון שקל חידש את החמצן. סופר התנגד לביטול סעיף הנכד, סירב ליישר קו על פטור הגיוס, ופרש מהפוליטיקה בטריקת דלת.

משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות | עמיחי שיקלי | ציון: 2/10

לפי תחקיר ניו יורק טיימס, קמפיין של כשני מיליון דולר הפעיל חשבונות פיקטיביים להשפעה בארצות הברית. המשרד הכחיש קשר לחברה המפעילה. במקביל אושרה התקשרות של עד 142 מיליון שקל עם חברה שטרם החלה לפעול, ותחקיר חשף יועץ מטעם המדינה שעבד בעיקר על הפריימריז של השר. המשרד הפך לכלי להזרמת כסף לעמותות ימין פוליטי.

משרד המורשת | עמיחי אליהו | ציון: 2/10

השר שהציע להטיל פצצת אטום על עזה וקבע שאזרחיה "צריכים לרעוד". משרד שולי בממשלה הפך למוקד של הסתה, סיפוח זוחל ביהודה ושומרון, ושערורייות של ניתוב כספי ציבור לעמותות ומקורבים, במה שזכה לכינוי "שיטת עמיחי".

המשרד לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה | מאי גולן | ציון: 0/10

האם מאי גולן בכלל הייתה שרה, במובן הקלאסי שמקובל לחשוב עליו? אדם שמוביל מדיניות שמיועדת לסייע לציבור? לא. המשרד, שנתפר פוליטית כדי לספק לה ג'וב, היווה בשבילה פלטפורמה לשחיתות לכאורה ולקידום עצמי. על מטרות המשרד אין מה לדבר. גולן, גזענית מוצהרת, עשתה כל שביכולתה כדי לפגוע בקידום החברה הערבית עליה הייתה מופקדת ונלחמה ברשות לקידום מעמד האישה. אבל זה עוד כלום לעומת פרשת "מד גובה", בה גולן נחשדת בשימוש בכספי ציבור למטרות אישיות. במובן מסוים, היא רק עשתה לכאורה בגלוי את מה ששרים אחרים עשו בהיחבא: נכסי המדינה הפכו לקופה קטנה שמיועדת לתגמול פעילים פוליטיים, מקורבים ובני משפחה.