תם עידן ההייטקס?
אמזון הצטרפה השבוע לפייסבוק, טוויטר, סיסקו ולענקיות טכנולוגיה נוספות והודיעה שתפטר כ-10,000 עובדים. המהלך מגיע דווקא בעונת החגים האמריקאית, תקופה טובה בדרך כלל עבור אמזון עם מבצעי הקניות המסורתיים, ולכן הוא מעיד עד כמה המצב הכלכלי מאלץ את אמזון לחתוך בהוצאות.
בנוסף, כמו רוב חברות ההייטק, בשנה שעברה אמזון גדלה וגייסה עובדים רבים - כנראה יותר מדי, ויתכן שהעסיקה עובדים פחות איכותיים. דוחות הרבעון הנוכחי של אמזון היו חלשים, ומניית החברה מחקה 8% רק החודש.
שינוי הכיוון בשוק נובע ממספר גורמים: חברות הענק, במיוחד אלו שמונפקות בנאסד"ק, חייבות להציג תחזיות צמחיה גבוהות אם הן לא רוצות להבריח משקיעים. כשאלו לא מתממשות זה מכניס ללחץ לא רק את השוק, אלא גם את הבורד של החברה שדורש להתחיל להתייעל ולצמצם כדי לא לפגוע חלילה בשורת הרווח.
בנוסף, המשבר הכלכלי והרוחות המנשבות בפתח מדאיגות מאוד את קרנות הון הסיכון שגדולות, שמשקיעות סכומי עתק בסטארטאפים, והן דורשות מהם שינוי גישה: במקום לכוון לצמיחה, שמצריכה עוד ועוד גיוסי כסף ועוד גיוס עובדים, משרדים וכו', כדי להראות שהחברה גדלה - עכשיו הקרנות דורשות שיראו רווחים. סטארטאפים כבר לא יכולים להציג שורת רווח צנועה רק כי היא כל הזמן בשלבי התרחבות יותר. עכשיו דורשים מהם להציג קודם כל את שורת הרווח.
לכן, סטארטאפים שהתנהלו עד עכשיו בשוק שקידש צמיחה והתרחבות, חייבים לשנות פאזה דחוף ולהתחיל להציג רווחים. אחת הדרכים הקלות והמהירות היא לפטר את כל העובדים שגויסו בשנים האחרונות, בשם הצמיחה וההתרחבות.
התרגיל המלוכלך של חברת תנובה
גם חברת תנובה מצטרפת לניסיון לעלות מחירים ושולחת לרשתות המזון דרישות מחיר חדשות. הטענה של תנובה היא כי מדובר בעלייה מידתית לאור הגידול המשמעותי בתשומות הייצור ובראשן מחיר החלב הגולמי, שעלה ב-24% מאז שנת 2019.
לכן, כך היא טוענת, היא בוחרת להעלות מחירים אבל רק ב-4.7 אחוזים.
אבל הבעיה של תנובה היא שרשתות המזון עומדות על הרגליים האחוריות ומסרבות לאשר את עליות המחירים. מה היא עשתה? פשוט העבירה קובץ ענק עם כל המוצרים שהיא מייצרת ואת המחירון החדש שלה לרשתות. מן הסתם, לא כל המוצרים ברשימה מתייקרים אך תנובה בחרה לשלוח רשימה עם כל המגוון שלה ועם המחירים המעודכנים ולא ציינה במפורש מה מתייקר. את עבודה הנמלים הזו הרשתות יצטרכו לעשות.
האם מדובר באסטרטגיה של תנובה, שמבינה שככל הנראה תתקל בסירוב להעלות את המחירים ולכן שולחת בכוונה מסמך מעורפל לרשתות, בידיעה כי אולי משהו יצליח להשתרבב פנימה?
בכל מקרה, אל תרחמו יותר מידי על הרשתות. בניגוד לדאגה כי ההן עלולות להישבר אם הן לא יתחילו לאשר עליות מחירים, מהחשש שהן ימצאו את עצמן עם מדפים ריקים ויאבדו לקוחות - החשש התבדה.
כפי שחשפנו בסוף השבוע, מחירי המותגים הפרטיים ברשתות המובילות עלו בעשרות אחוזים בשנה החולפת. אם בעבר החסכון בקניית מותג פרטי היה של יותר מ 30% - הפער נעלם והצטמצם ועומד כעת על יחס של כ 12% בקנייה מרוכזת. בקניות קטנות נוכל למצוא שהחיסכון אפילו קטן יותר.
החשש מפני עליית מחירים של הספקים כרגע לא מוצדק, במיוחד שרשתות השיווק סוף סוף השיגו את מה שהן התאמצו להשיג כל השנים: נתח שוק משמעותי.
עליות הריבית לא מוכיחות את עצמן
למרות העלאות הריבית האחרונות, מחירי הדיור בחודש אוקטובר ממשיכים לעלות. מתחילת השנה המחירים בצפון עלו ב-20.9%, במרכז 20.3%, חיפה (20.0%), תל אביב (19.5%), ירושלים (18.6%) ודרום (17.9%).
המסקנה המתבקשת היא שההעלאות הריבית, במטרה לעצור את האינפלציה ובכללה גם את מחירי שוק הדיור, הן מוגזמות, והקשחת תנאי המשכנתאות פוגעות הן בקבלנים והן ברוכשי הדירות. תנאי המשכנתאות שהוקשחו, כך שההחזר הממוצע עלה בכ-900 שקלים מאז התחלת העלאות הריבית, פוגעת אנושות במשקי הבית שכבר נטלו משכנתא, ומונעת מאלפי זוגות צעירים לרכוש דירה.
"בנק ישראל הגיב באיחור, באגרסיביות וללא תוכנית כלכלית עדכנית. לבנק ישראל יש שני תפקידים – להבטיח את יציבות המחירים, תוך עמידה ביעד שהאינפלציה לא תעלה על 3%, ולשמש כיועץ הכלכלי לממשלה ולהגיש לה המלצות למדיניות פיסקאלית מתאימה", טוען דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי. "מאז התחילה עליית האינפלציה ובמשך חודשים רבים, בנק ישראל לא פרסם תכנית המלצות לממשלה על נקיטת צעדים פיסקאליים, הנדרשים לבלימת האינפלציה ויצירת יציבות מחירים במשק. להשתמש רק בכלי של העלאת ריבית איננה תכנית עבודה רצינית למשק."
אולי העובדה כי האינפלציה בארה"ב נסוגה באוקטובר לרמתה הנמוכה מאז ינואר במונחים שנתיים, וקצב העלייה החודשי והשנתי, גם בניכוי מחירי המזון והאנרגיה, היה נמוך מהצפוי, תשכנע את בנק ישראל לעצור את העלאת הריביות המתמשכת, ולהתחיל לחשוב על פתרון אחר למניעת המשבר הכלכלי.
אנחנו מוכנים להתחיל לעזור עם כיוון: הגדלת היצע דירות, הפחתת בירוקרטיה והליכי רישוי והיתרים בלתי נגמרים, שאין כמותם בעולם כולו. "נכון להיום ישנן למעלה מ-200 אלף דירות שלכאורה אושרו לשיווק, אולם תקועות בצנרת מסיבות כאלה או אחרות", מצביעה ענת קריספין, בעלת TLV TOP, על הבעיה האמיתית.
אולי בממשלה החדשה.
עיר הילדים (ששומרים את הכסף לעצמם)
אלון הוא בחור נאמן מאוד. לחבריו, לשירי פופ מתקתקים-אך-איכותיים, לעבודה שלו ובעיקר לעיר שבא בילה את מרבית חייו: חולון. לא משנה לאן נוהה הלב שלו: ניו יורק, לוס אנג'לס, תל אביב, הוא ממשיך לעמוד בפקקים בכיכר קוגל בדרכו לעבודה וליהנות מהדיונה שמשקיפה (בינתיים) על הדירה אותה רכש בעמל רב.
אבל אפילו תושב נאמן כמוהו הופתע לגלות השבוע שהעירייה שלו היא העירייה החזקה בישראל. זו שלא רק שמחזירה את חובותיה בקביעות, אלא מייצרת עודפים מדי שנה. לאור המצב הכלכלי, הלוואי על כולנו התנהלות שכזו. לא עניין טריוויאלי בימינו.
אלא שאז אלון גילה עוד סדק בנאמנות שלו. "ברור שמדובר בעירייה הכי יציבה", הוא טען. "היא לא מוציאה כלום על התושבים שלה". זו אמירה נוקבת, אך סובייקטיבית מאוד. מה אומרים הנתונים?
הערים שמשקיעות הכי הרבה כסף, נכון ל-2020, בתושבים שלהן הן ת"א (שמשקיעה 7,813 שקל לתושב), רעננה, חיפה, רמת השרון, אילת והרצליה. פרט לאילת, מדובר בערים עשירות יחסית, אם כי לא בהכרח יציבות מבחינה כלכלית על פי הדירוג שלנו. חולון, למקרה שתהיתם, לא נכנסה אפילו לעשירייה.
חולון, על פי הנתונים המעודכנים ל-2018, דורגה במקום ה-40 בהשקעה פר תושב. ברווחה היא דורגה במקום ה-51 בהשקעה ברווחה, 30 בחינוך אבל במקום השמיני בתרבות. מנגד, באותה שנה דורגה חולון במקום ה-10 בהכנסות העירייה. היא גם סיימה עם עודף בתקציב של 23 מיליון שקלים.
חולון, כמובן, היא רק דוגמה. גם עיריית לוד מדורגת גבוה ברשימת הערים היציבות מבחינה פיננסית. גם היא מקפידה להשאיר עודף בתקציב.
איתנות פיננסית היא דבר חשוב, ואין שמחה כמו שמחת האקסל המאוזן בסוף שנת התקציב. לא תמצאו אותנו קוראים להשתוללות עירונית בהוצאות. אבל אי אפשר שלא לתהות אם עדיף היה לערים הסופר-מאוזנות האלה להשקיע פחות זמן באיזון התקציבי שלהם ו(עוד) יותר בתושבים. סביר להניח שהעירייה הייתה קצת פחות חזקה, אבל התושבים היו הרבה יותר מרוצים.
תחזירי את הכסף, רוחמה
אם יש משהו שלמדנו מהבחירות האחרונות הוא שעם ישראל מעדיף עימותים חזיתיים על פני ניסיונות פיוס. מדממים כמה שיותר, אם אפשר. השבוע סיפקה את העימות הזה הודעה מפתיעה של חברת קסטרו, על כך שהיא תובעת מרוחמה אברהם וממנהלים נוספים בקרן הפנסיה של הסוכנות היהודית לא פחות מ-49 מיליון שקלים.
הסיבה לעימות עסקית למהדרין: קסטרו רצתה מאוד לשכור נכס של קרן הפנסיה בצריפין עבור הפעילות הלוגיסטית שלה. קסטרו סיכמה השכרת הנכס עם השוכרת הנוכחית, קימברלי קלארק. אלא שלקרן הפנסיה היו תכניות אחרות, והיא מכרה את הנכס לחברת הנדל"ן אמות. אברהם וחבריה, טוענים בקסטרו, הסתירו את ההסכם השכירות המתגבש כדי לא לפגוע במחיר הנכס.
קשה לדעת אם קסטרו אכן תראה את הסכומים האלה בסוף. אפשר לנחש, במידה מסוימת של ביטחון, שאברהם לא תצטרך להוציא מכיסה שקל. התביעה של החברה רוכבת על גל חדש במשק הישראלי, כזה שדורש מבעלי תפקידים לקבל אחריות אישית על הפעולות שלהם. שימו פנים על העוול, והוא יהיה בולט וברור יותר. בפועל, לא קורה הרבה בנושא מעבר לרחשי לב. בבנק לאומי השיבו בכירים בונוסים בהיקף של 5.1 מיליון שקלים, נכון, אבל במקרה של בנק הפועלים לא.
עד שנעבור לתרבות של לקיחת אחריות של ממש מבחינה עסקית וציבוריות יעבור עוד הרבה מאוד זמן. בינתיים, תביעות כאלה יעבירו לנו את הזמן, כמו תכנית ריאליטי ששווה מיליונים.