כמה תשלמו על המלחמה של הממשלה בדמוקרטיה?

דמוקרטיה: בעד ונגד

לשר המשפטים יריב לוין ולשר התקשורת שלמה קרעי יש בעיה. הבחירות מתקרבות, ולשני השרים, שכל אחד מהם רואה את עצמו כבכיר, אין באמת הישגים. לא עוולה שתוקנה ולא שיפור באיכות החיים של הישראלים. לא מפתיע במיוחד, בהתחשב בכך שעיקר פועלם של השניים מתמצה בחירוב המערכות שעליהן הם מופקדים. גם במלאכת ההרס לא צלחו במיוחד, לפחות ברמה המיידית. אפילו ניר ברקת יכול לנסות ולהציג את הסל של המדינה. ולהם, מה יש להם?

הפתרון הפוליטי הבנאלי ביותר לחסרי ההישגים הוא כמובן יצירת אויבים. השבוע נפל לידי השניים פרי בשל: הממשלה אישרה פה אחד את הצעתם שלא להכיר בהחלטות מועצת הרשות השנייה, בניגוד לפסיקת בג"ץ. לראשונה בתולדות המדינה מכריזה ממשלה שלמה שלא תכבד פסק דין. מערכת המשפט סומנה כבר מזמן, ואפשר להמשיך במלאכה.

כל הקווים האדומים כבר נחצו, אז למה לא לרסק את הציות לבג"ץ ולהכין את הקרקע למלחמת אזרחים?

נתניהו וממשלתו עמדו מאחורי ההחלטה, חוגגים את הכאוס, ואז מיהרו להסביר שאין כאן קריאה לאי-ציות, רק "ביקורת חריפה". מה פתאום? אנחנו? לא לציית? תראו, ציפור.

זו לא הפעם היחידה השבוע. פסק הדין של בג"ץ על פארסת הבחירות למבקר המדינה הגיע לפתחם של השניים בדיוק באותו זמן. הכנסת בחרה למבקר את מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של נתניהו, בהצבעה שבה חברי כנסת מהקואליציה, קרעי ביניהם, צילמו את עצמם בקלפי כדי להוכיח נאמנות. בג"ץ קבע פה אחד שהצבעה חשאית המתועדת בווידאו איננה הצבעה חשאית, פסל את הבחירה והורה לקיימה מחדש. לא רפורמה, לא אקטיביזם, פשוט אכיפת חוק שהכנסת עצמה חוקקה. קרעי מיהר לדרוש שראבילו ייכנס לתפקיד בכל זאת, ולוין הודיע שאי אפשר לקיים בחירות חוזרות. שומר הסף הפך למוביל ההפרה.

נודה על האמת: זו תקופה קשה לשרים. מתברר שהמטרה האמיתית של הקואליציה, המשך הכהונה, עלולה להתגלות כפחות מושכת בקלפי. צריך לייצר הישגים ואויבים. לכן סמוטריץ' מאוורר רפורמות ומסית נגד היועצת המשפטית, מירי רגב חוגגת השקות של מחלפים והקצאות תקציבים, ובעלה של עידית סילמן מנסה להזכיר את סדר העדיפויות שלה: נאמנות לנתניהו. אבל כולם יודעים למה הבוס באמת מצפה: תקיפה של המערכת שעלולה לשים אותו מאחורי סורג ובריח.

יש, כמובן, שלל השלכות מעשיות למשחק של "לא נציית לבג"ץ". המטרידה מכולן היא האפשרות של אי-ציות לתוצאות הבחירות, אם אלה לא יהיו לרוחם של אנשי הקואליציה. אבל גם עצם יצירת אווירה שבה פסיקות הן לא סוף פסוק עלולה להזיק למדינת ישראל כמדינה, וגם לאזרחים שלה כפרטים. אם נצטט את דבריו היבשים אך הברורים של נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון: "ברור לנו שככל שהדבר הזה יתרחש, ויהיה עימות כזה ויהיה אי ציות, אז הפרשנות של זה תהיה שלא ברור בדיוק מה המסגרת הרגולטורית בישראל. ואנחנו מבינים שזה פוגע בכלכלה". ובהמשך: "צריך לציית, אי ציות זו פגיעה בדמוקרטיה". במילים פשוטות: מהצהרות של יריב לוין ועד חברה שמסרבת לקיים את החוזה שחתמה איתכם הדרך קצרה.

עבור הממשלה, פירוק הדמוקרטיה נדמה כניצחון כפול. אם יקרה, יתגשמו הפנטזיות האפלות ביותר של חבריה, שחלקן עולות למרבה הבהלה כחוקים בשבועות האחרונים, לעתים דווקא כדי שבג"ץ יבטל אותם. גם אם לא יקרה, העיסוק החשוב בנושא הזה, ביסודות שעליהם עומדת המדינה, מסיט את תשומת הלב מהדבר העיקרי: האחריות של הממשלה לאסון הגדול ביותר שקרה למדינה מאז ומעולם, ולכל הכישלונות שבאו אחריו.

הריבית שלכם בדרך למטה, "אם ירצה הטראמפ"

אם פתחתם השבוע את אתרי הכלכלה וראיתם את הכותרות על החלטת בנק ישראל להוריד את הריבית בפעם השנייה ברציפות, הפעם לרמה של 3.5%, סביר להניח ששאלתם את עצמכם מה זה אומר בשבילכם. התשובה הקצרה היא שמדובר בחדשות מעולות לכיס שלכם, במיוחד אם אתם מחזיקים בהלוואות או חולמים על דירה. בנק ישראל מאותת שהמשק נכנס לתקופה של הקלות, ואף צופה שהריבית תמשיך לרדת ותעמוד בעוד שנה על 3%. אבל ההחלטה הזו מגיעה עם כוכבית אזהרה גיאופוליטית, שקיבלה השבוע תזכורת כואבת.

נתחיל בבשורות המשמחות. המנצחים הגדולים של המהלך הם בעלי המשכנתאות, ובמיוחד מי שנמצאים במסלול הפריים. המומחים מסבירים שמדובר בהפחתה מצטברת שכבר חוסכת מאות שקלים בחודש למשפחה ממוצעת, ומשחררת את התזרים החודשי, במיוחד עבור זוגות צעירים שלקחו מינוף גבוה. מעבר לכך, כשהריבית יורדת הבנקים בודקים מחדש כמה אתם יכולים להחזיר בכל חודש.

כשההחזר קטן, אותה משכורת בדיוק יכולה להחזיק משכנתה גדולה יותר

המשמעות: כוח הקנייה שלכם בשוק הדיור גדל, ועסקאות שנדחו משתחררות. הכסף שנחסך בהחזרי ההלוואות משאיר יותר מזומן פנוי, וזה צפוי לתת דחיפה לרשתות האופנה, המזון והחשמל, פשוט כי יש לנו יותר מה לבזבז.

אבל כאן נכנסת המציאות הישראלית. בזמן שבנק ישראל מנסה להקל עלינו, הלילה האחרון שוב הבהיר שהעיניים כולן נשואות לאיראן. התקיפות של ארה"ב, הכוננות הגבוהה של חיל האוויר והדיווחים על פעילות חריגה במתקן הגרעין המסתורי "הר המכוש" מלמדים שהמצב הביטחוני נזיל בצורה קיצונית. כשהזירה המרכזית רותחת והיכולת לצפות מה יקרה נמוכה משהייתה כאן זה זמן רב, החשש הגדול הוא שהאינפלציה תרים ראש מחדש בגלל שיבושים בשרשראות האספקה או זינוק בהוצאות המלחמה. אם המצב יסלים, בנק ישראל עלול להיאלץ לעצור את הורדות הריבית כדי להגן על השקל. הריבית בירידה והכיס מתחיל להרגיש את ההקלה, אבל כל עוד הטילים באוויר, אל תתרגלו אליה יותר מדי.

הסיבה המדהימה שבגללה אין קוטג' על המדף

תשמעו סיפור: השבוע נכנסנו לסופר וראינו משהו נדיר מאוד על המדפים. משהו שצריך בשבילו מזל של לוטו, ואם כבר זוכים להיתקל בו, כדאי לקנות ארבעה-חמישה גביעים, כי מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה. אנחנו מדברים, כמובן, על הקוטג'.

אם גם אתם שאלתם את עצמכם איך הגענו למצב שבו קוטג' הפך למצרך נדיר שצריך לצוד בשבע בבוקר, דעו שהסיבה כבר מזמן לא נעוצה ברפתות, וגם לא ב"תקלה הממש קטנה" שתנובה ניסתה למכור לנו אי שם אחרי חג השבועות, כשהמדפים כבר עמדו ריקים. זהו שיעור בדרך שבה המצב הגיאופוליטי חונק לנו את ארוחת הערב: מתברר שהקוטג' שלכם לא חסר כי הפרות שובתות, אלא כי כמה מהנדסים מאמריקה מפחדים לעלות לטיסה לישראל.

הדרמה האמיתית מתחוללת מאחורי הקלעים, במחלבת אלון תבור של תנובה. ה"מוח" המרכזי שמנהל את המחסן האוטומטי, מנתב את המשטחים ומשלח אותם למשאיות, הושבת חלקית. מכיוון שהמערכת הממוחשבת פותחה על ידי ענקית לוגיסטיקה אמריקאית, התיקון שלה דורש הגעה פיזית של טכנאים מחו"ל, ואלה מסרבים להגיע בשל המצב הביטחוני.

התוצאה: המערכת מושבתת כבר יותר מחודש, העובדים עברו לשינוע ידני מיושן שאינו מסוגל לעמוד בקצב, וחצי מכמות הקוטג' והיוגורטים פשוט תקועה במפעל. תוסיפו לכך את העובדה שהמתיחות עם איראן השאירה את כולנו בארץ בקיץ הזה והקפיצה את הביקושים לחלב ב-4%, וקיבלתם מרדף בלתי אפשרי: אספקה חלקית מול מקררים ריקים.

והאבסורד הגדול בסיפור הזה הוא, כרגיל, המחיר שכולנו משלמים. המחסור החריף מגיע אחרי גל התייקרויות כואב של מוצרי החלב הלא-מפוקחים, וכאן מסתתר החלק המרגיז באמת.

דווקא החודש מחיר החלב הגולמי צנח ב-5%, אבל המחיר בקופות לא יירד בשקל לפחות עד נובמבר

הסיבה: מנגנוני העדכון האיטיים של המדינה, שמגלגלים כל התייקרות במהירות אבל מחזירים כל הוזלה באיחור.

כך אנחנו מוצאים את עצמנו משלמים ביוקר על מוצרים שהרשתות בקושי מצליחות לספק, בזמן שבתנובה מתרצים את המצב ב"עיכובים לוגיסטיים". הקיץ של 2026 מוכיח שכשהמצב הביטחוני רותח, אפילו הגביע הכי ישראלי שיש אינו חסין. תיהנו מהקוטג' שהצלחתם לתפוס, ותזכרו שבימינו טכנולוגיה אמריקאית וגיאופוליטיקה הן שקובעות מה תמרחו על הלחם.