אמזון מציגה: לשתק את העולם ולהרוויח מזה כסף

למה המשקיעים לא התנקמו במניית אמזון השבוע?

חצי מהאינטרנט קרס בתחילת השבוע. לא פחות. פורטנייט לא עלה, זום לא התחבר, דיסני פלוס הפך למסך שחור, ואפילו במקדונלד'ס לא הצליחו לקחת הזמנה. תקלה עולמית בשירותי הענן של אמזון ,AWS ,שיתקה למשך שעות את כל מה שאנחנו רגילים לראות כמובן מאליו: עולם דיגיטלי שפועל בלי הפסקה. מסתבר שגם הענן הכי חזק בעולם עלול להירטב בגשם.

אמזון מיהרה לדווח על "סימני התאוששות", כאילו מדובר בשפעת קלה, ולא באירוע שממחיש עד כמה כולנו הפכנו שבויים של החברה. מאגרי המידע קרסו, ומה שהוגדר כפגיעה אזורית בחוות השרתים בווירג'יניה הפך לשרשרת השבתות עולמית. פורטנייט, קאנבה, זום, סנאפצ'אט, דיסני פלוס, רדיט, מאנדיי, רובין הוד, כולם נפלו יחד. פתאום התברר שהריכוזיות הדיגיטלית היא לא סתם מונח טכנולוגי, זו סכנת מונופול אמיתית על המציאות.

ועדיין, בשוק ההון שקט מופתי. מניית אמזון, במקום לצלול, סגרה את יום המסחר בעלייה של כשאחוז וחצי. כן, אחרי קריסת הענן ששיתקה מיליארדים, המשקיעים מחאו כפיים. לא כי הם סלחניים, אלא כי הם מבינים משהו פשוט: אם רשימת הלקוחות שנפגעו כוללת דיסני, רובולוקס, זום וקאנבה, כנראה שאמזון לא סתם ספקית ענן, היא תשתית החיים עצמם.

המשקיעים לא רואים קריסה, הם רואים רשימת לקוחות נוצצת

וזה, אם תרצו, השיא האמיתי של הסיפור הזה. בעולם שבו חברה אחת מחזיקה שליש מהאינטרנט, גם תקלה ענקית היא לא אזהרה, אלא תזכורת לכוח. המשקיעים לא רואים קריסה, הם רואים רשימת לקוחות נוצצת. הם יודעים שכשכולם תלויים באמזון, כל נפילה שלה היא רק הוכחה שאין באמת אלטרנטיבה. או במילים אחרות: אמזון יכולה להפיל את העולם ובסוף היום להרוויח מזה.

כי ככה זה כשהענן שלך מכסה את כולם. גם כשברקים מכים בו, הוא עדיין מטיל ביצי זהב.

נחשו מה: כנראה שילמתם יותר מידי על הדירה שקניתם

העשור האחרון היה חגיגה של עליות מחירים בשוק הדיור. אבל מאחורי הקלעים, מתברר שהמדינה עצמה לא באמת יודעת על מה היא גובה מס. דוח חדש של מבקר המדינה מצייר תמונה מטרידה: מאגר הנדל"ן של רשות המיסים מלא בטעויות, חלק מהדירות כלל לא רשומות בו, ובמקרים מסוימים נתוני הבנייה פשוט מופרכים, עד כדי כך שבבניין אחד דווח על 21 שנות בנייה שונות. המשמעות: הציבור, הקבלנים והיזמים מקבלים החלטות על בסיס נתונים שגויים.

בבניין אחד דווח על 21 שנות בנייה שונות. הציבור, הקבלנים והיזמים מקבלים החלטות על בסיס נתונים שגויים

הביקורת חריפה במיוחד כלפי רשות המיסים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמפעילות מאגרי מידע שונים שמציגים תוצאות סותרות. המשמעות חורגת הרבה מעבר לשוק הדיור. מענקי עבודה נשללים בגלל טעויות במידע, והמדד הרשמי של מחירי הדירות עלול להטעות את הציבור. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, קרא להקמת מאגר מידע לאומי אמין ואחיד וסיכם זאת כך: בלי נתונים נכונים – אי אפשר לנהל מדיניות דיור אמיתית.

הכנסת שלך חזרה

בשבוע שעבר זכה פרופ' יואל מוקיר, הישראלי-אמריקאי, בפרס נובל לכלכלה. מוקיר עסק במשך עשרות שנים בשאלה שמעסיקה כלכלנים מאז אדם סמית': מה גורם לצמיחה כלכלית ארוכת טווח? מה הפך חברות מסוימות לעשירות ומשגשגות, בעוד אחרות נותרו מאחור?

התשובה שמצא מוקיר פשוטה ומורכבת בו זמנית: ביסוד הצמיחה עומדת תרבות שמעודדת חדשנות. לא מספיקים משאבים טבעיים או מיקום גיאוגרפי נוח. צריכה להיות חברה שמאמינה שאפשר להתקדם, שמעודדת ייצור ידע חדש בחקירה אמפירית מדעית, שמטפחת חשיבה ביקורתית ויצירתית. חברה שבה יש קשר בין מדענים למעשה, בין תיאוריה לפרקטיקה, בין "מה עובד" ל"למה זה עובד". וכמובן, חברה שמשקיעה בהון אנושי - עובדים מיומנים, משכילים, בעלי יכולות טכניות.

מוקיר הדגים איך בריטניה של המאה ה-18 יצרה את התנאים האלה. לא בגלל שהבריטים היו חכמים יותר מהצרפתים, אלא בגלל שהחברה שלהם העניקה מקום של כבוד לחדשנות, עודדה מדע וטכנולוגיה, ופיתחה שווקים שתמכו בכל זה. התוצאה? המהפכה התעשייתית שהפכה את העולם.

ואז חזרנו למושב החורף של הכנסת.

בראש סדר היום של השבוע הראשון: חוק נציב שירות המדינה, שיאפשר לשרים למנות את הנציב ללא מכרז ותחרות. חוק הפקידות, שיאפשר לממשלה חדשה למנות מחדש את כל צמרת השירות הציבורי. חוק ההרכבים, שיבטל את סמכותו של נשיא בית המשפט העליון לקבוע הרכבי דיון. וכמובן, המשך המאמצים להעביר חוק פטור מגיוס לחרדים - 13% מהאוכלוסייה שבחלקים שלה, כדברי תלמידו של מוקיר, "יש דחייה מובנית של רעיון ההשכלה".

רשימה ארוכה של חוקים שרובם לא יעברו לעולם. אנחנו כבר יותר מדי זמן בסיפור הזה, ואין לו היתכנות משפטית. אבל החוקים משרתים מטרה אחרת: להשתלט על השיח, למשוך זמן, ולתלות כל כשל במערכת המשפט.

חוקי הכנסת משרתים מטרה אחת: להשתלט על השיח, למשוך זמן ולתלות את הכשלים במערכת המשפט

אבל לשיא המבוכה הגענו הפארסה של הצעת החוק להחלת ריבונות על יהודה ושומרון. השבוע אישרה הכנסת את ההצעות בקריאה טרומית. שתי מפלגות מהקואליציה תמכו, הבייס עלץ. אבל נתניהו, שלא רצה להכעיס את האמריקאים בזמן ביקורו של סגן הנשיא בישראל, הורה מיד לגנוז את ההצעות. "לא צריך כל הזמן לרצות את הבייס. אפשר גם לפעול באחריות", נזף בשרים. משרד ראש הממשלה מיהר להודיע שההצבעה הייתה "פרובוקציה פוליטית" ושהחוקים לא יתקדמו.

זה, בעצם, הישג של אביגדור ליברמן שאנשים לא מעריכים מספיק: בהצבעה אחת הוא הצליח לחשוף את הפער בין הרטוריקה למציאות, לגרום לראש הממשלה להכריז בפומבי שהוא לא באמת מתכוון לעשות דבר.

במילים אחרות: כשחברה נעה בכיוון של ריכוזיות מחשבתית, חשדנות כלפי ידע ועוינות כלפי קידמה, היא מערערת את יסודות הצמיחה הכלכלית של עצמה. מוקיר הראה שזה קורה. התרומה שלו לא הייתה רק תיאורטית - הוא הזהיר מפני בדיוק מה שקורה כאן.

ובינתיים, הדברים החשובים באמת? נדחים. חודשים אחרי שהממשלה התחייבה על תוכניות שיקום ליישובי הצפון המפונים בלמעלה ממיליארד שקל, התקציבים לא הגיעו. במועצות האזוריות נקלעו למשבר כלכלי. 13 חללים עדיין לא הושבו לישראל מעזה.

אבל העיקר שעסוקים בחוקים שמחלישים את מערכת המשפט, שמפטרים פקידים בכירים בגלל שהם לא "שלנו", ושמשלהבים את הבייס עם הצבעות סמליות שמתפוצצות בפנים אחרי יומיים. העיקר שלא מעודדים חשיבה ביקורתית. העיקר שלא משקיעים בהון אנושי. העיקר שלא בונים מוסדות חזקים ועצמאיים.

מוקיר מצא את הגביע הקדוש של הכלכלה - התנאים לצמיחה ושגשוג. הכנסת מצאה משהו אחר: המתכון המושלם לאיך לקחת חברה מצליחה ולהרוס אותה מבפנים. גם זה הישג, אם כי לא כזה שנותנים עליו פרס.