נתניהו מציג: איך להפסיד ולשכנע את כולם שניצחת

בוקר טוב, איראן

את המלחמה נגד איראן לא הצליח בנימין נתניהו לנצח. אחרת, למה הוא מכין כבר סיבוב שלישי? אבל אי אפשר לומר שהוא לא למד כלום. איראן היא המובילה החדשה של אסטרטגיה צבאית שמקשה על אויביה. אין צורך בניצחון. כל מה שצריך זה לא להודות בכניעה. אז מה אם הכלכלה קורסת והמשטר מדולדל (באיראן, באיראן, מה חשבתם?). כל עוד לא חתמת על אף הסכם והצהרת על כל מיני קווים אדומים שאסור לזוז מהם, אף טיל לא ישבור אותך.

וכך, ראש ממשלה שהקואליציה שלו איבדה כ-15 מנדטים (11, אם לא מחשיבים את תעלולי גדעון סער), ושאינו יכול להרכיב ממשלה בכוחות עצמו, מציג את הכישלון הנוכחי שלו כהישג. הכל היה צפוי מראש, כולל זעקות השבר של המפלגה ששולטת במדינה עם הפסקות קצרות מאז 1977, זעקות על זיוף הבחירות ומעורבות קטאר. מי אמר שאין אירוניה בחיים.

הישראלים מוצאים את עצמם עם ראש ממשלה ש-67 מנדטים אמורים להצביע נגד המשך כהונתו, שמתעקש בתוקף שהוא האופציה היחידה הסבירה. היינו צוחקים, אם לא היינו ממשיכים לדמיין תסריטים של בריחת מוחות, מלחמות ללא תוחלת וסנקציות על ישראל שירעו את מצבה הכלכלי, בדיוק בזמן שבו היא ממשיכה להזרים מיליארדים למערכת הביטחון.

לכאורה, אמורה להיות בישראל קואליציה יציבה של מפלגות מרכז-ימין (בלי קשר לשאלה הפוליטית של הרכבת הקואליציה בפועל או להסכמה עם האידיאולוגיה של המפלגות). הליכוד, ישר, ביחד וישראל ביתנו, שכולן מסתובבות סביב הציר הזה, לא היו אמורות להזיע יותר מדי אידיאולוגית בבואן להקים ממשלה. הנוכחות של הליכוד ברשימה הזו לא לגמרי מדויקת, כמובן, כי כיום מדובר במפלגה שנועדה בעיקר לשרת את האינטרסים של נתניהו, לקדם מקורבים ולפזול עוד ועוד לימין הקיצוני. ולכן המעצור הגדול שעומד בפני ממשלות יציבות בישראל הוא נתניהו עצמו.

שבט נתניהו הוא מעצור אחד. השבט השני הוא השבט החרדי, שממלא את העשירונים התחתונים בכלכלה וממשיך לשלוח את האליטה שלו לכנסת, בעוד הוא הולך ומתרחק מהצרכים של כלל הציבור. השבט השלישי הוא השבט הערבי, שיצא השבוע בהמוניו להצביע, אבל גילה עוד לפני הבחירות שהוא טוב מספיק בשביל להרחיק (בתקווה) את הימין הקיצוני מעמדות השפעה, אבל לא מספיק בשביל להיות שותף בשלטון.

רוצים את הקולות שלהן כדי להחליף ממשלה, לא את השותפות שלהן כדי להקים אחת

גם בניתוחים של דפוסי הבחירות אפשר למצוא את ההדרה הזו. גרף ויראלי הציג את חלוקת הקולות בין הקואליציה לגוש השינוי לפי האשכול החברתי-כלכלי של היישובים. בכל אשכול הוצגו שני הגושים כשלם, כאילו יחד קיבלו את כל הקולות. רחל ויטיס, שערכה ניתוח משלה, הצביעה על מי שנשארו מחוץ לחשבון: המפלגות הערביות.

זו הערה על גרף, אבל קשה לחשוב על תיאור טוב יותר של הפוליטיקה שלנו. רוצים את הקולות שלהן כדי להחליף ממשלה, לא את השותפות שלהן כדי להקים אחת. ואז מתפלאים שלנתניהו מספיק לא להיכנע. כל עוד יריביו פוסלים חלק מהציבור עוד לפני שהתחיל המשא ומתן, הוא יכול להפסיד מנדטים ולהמשיך לחכות.

השבוע שבו וול סטריט איבדה את הסבלנות

הבנק הפדרלי של ארה"ב הותיר את הריבית ללא שינוי ברמה של 3.75%-4%. לכאורה מדובר בחדשות מעבר לים, אבל עבור הצרכן והחוסך הישראלי מדובר במנוע הכלכלי המשפיע ביותר על חיי היום-יום. החלטות הריבית בוושינגטון קובעות במידה רבה את שער הדולר מול השקל: כשהריבית האמריקאית נשארת גבוהה או עולה, משקיעים בין-לאומיים מעבירים כספים לאפיקים דולריים, השקל נחלש, וכל מוצר מיובא שמגיע לנמלים בישראל, ממוצרי צריכה ומכוניות ועד חביות דלק, מתייקר מיידית ומזין את יוקר המחיה המקומי. יתרה מזאת, פער הריביות מגביל את בנק ישראל, שלא יכול להמשיך ולהוריד את הריבית כאן כדי להקל על נוטלי המשכנתאות בלי להסתכן בפיחות חד של השקל.

העצירה הנוכחית של הפד אינה איתות להקלה, אלא "השהיה ניצית" (Hawkish Pause): פסק זמן מתוח שבו הבנק המרכזי שומר את האצבע על ההדק. האינפלציה האמריקאית השנתית טיפסה בספטמבר ל-3.7%, מרחק ניכר מיעד ה-2%, כשמחירי האנרגיה מושפעים ישירות מהעימות במזרח התיכון. יו"ר הפד, קווין וורש, הבהיר שאין בכוונתו להתפשר על יציבות המחירים. שתי חברות בוועדה אף דרשו להעלות את הריבית כבר כעת, והסמיכות לבחירות האמצע רומזת שהפד בעיקר קנה לעצמו זמן עד לישיבת דצמבר, שבה השווקים כבר מתמחרים בסבירות גבוהה חידוש העלאות הריבית.

אבל הדרמה האמיתית של השבוע לא התרחשה בוושינגטון, אלא שעתיים בדיוק לאחר מכן, בדוחות הכספיים של ענקיות הטכנולוגיה. במשך שנתיים סיפרו לנו שהבינה המלאכותית (AI) היא מנוע קסם שמייצר הררי כסף לכולם. השבוע, השוק הציב מראה חדה וחילק את המגרש לשניים: אלה שמתרגמים את ההשקעה לרווחים מיידיים, ואלה ששורפים מיליארדים על חוות שרתים בזמן שהעסק המסורתי שלהם נשחק.

השורה רלוונטית לחסכונות שלנו: עידן ההתלהבות העיוורת נגמר

בצד המנצח עמדה מיקרוסופט, שניפצה את התחזיות עם הכנסות עתק של 92 מיליארד דולר וקפצה במסחר המאוחר. הבשורה הגדולה הגיעה מחטיבת הענן Azure, שחשפה לראשונה הכנסות של מעל 33 מיליארד דולר, זינוק פנומנלי של 48%. במיקרוסופט הוכיחו שהביקוש הארגוני ל-AI קיים ומשלם. העובדה שההוצאות ההוניות שלהם היו מעט נמוכות מהמתוכנן נבעה רק מעיכובים טכניים באספקת תשתיות מחשוב מספקים חיצוניים (ולא מנסיגה), ובחברה כבר מתכננים להאיץ את ההשקעות ליותר מ-50 מיליארד דולר ברבעון הקרוב כדי להדביק את הביקוש.

מן העבר השני, אלפאבית (גוגל) ספגה חבטה כואבת וצנחה ב-8% במסחר המאוחר. אומנם אפליקציית Gemini שברה שיאים והגיעה למיליארד משתמשים, וחטיבת הענן עקפה את התחזיות, אבל השורה התחתונה הפילה את המשקיעים מהכיסא: הרווח למניה עמד על 2.12 דולר בלבד מול תחזית של 2.94 דולר, ותזרים המזומנים החופשי נחתך בצורה חדה. הבעיה של גוגל כפולה ומלחיצה: היא נאלצת להגדיל את תחזית ההוצאות על חוות שרתים ומעבדים לאזור ה-200 מיליארד דולר בשנה, ובמקביל הכנסות הליבה שלה מחיפוש החטיאו את היעד, בדיוק בגלל שמשתמשים מתחילים לחפש תשובות במנועי צ'אט במקום להקליק על מודעות בגוגל.

השורה התחתונה של השבוע הזה רלוונטית ישירות לחסכונות, לפנסיה ולקרנות ההשתלמות של כולנו, שמושקעות עמוק במדדי המניות האמריקאיים: עידן ההתלהבות העיוורת נגמר. כשהפד מאותת שסביבת הריבית הגבוהה תישאר כאן זמן רב, עלויות המימון של החברות עולות והכסף כבר אינו זול. וול סטריט כבר לא מתרשמת מהבטחות עתידניות על מודלים של בינה מלאכותית, היא רוצה לראות תזרים מזומנים חופשי ורווחים מוכחים. מי שיודעת למכור שירותי ענן ברווח תמשיך להוביל, אבל מי ששופכת הון עתק רק כדי להגן על מודל עסקי ישן שמתערער, תגלה שהשוק יודע להעניש, ובמהירות.

תנו לנו כסף, נסכן את האנושות מהר יותר

אם המחשבה על המשך הכהונה של הממשלה הנוכחית לא נותנת לכם לישון, אולי כדאי שתימנעו מקריאה של התשקיף של אנת'רופיק. החברה שמפתחת את Claude הגישה השבוע תשקיף הנפקה ראשוני לרשות ניירות ערך בארה"ב, ומבקשת להיסחר בנאסד"ק בסימול ANT. מחיר המניה וסכום הגיוס עדיין לא מולאו, אבל מה שכן מולא שווה קריאה.

בעמוד 5 של התשקיף החברה מציגה את אחד היתרונות התחרותיים המרכזיים שלה: כל דור של Claude משמש לפיתוח הדור הבא. בינה מלאכותית שבונה בינה מלאכותית. בעמוד 28 היא מזהירה שאם לא תאיץ את הפיתוח באמצעות AI, היא תיוותר מאחור. כלומר, לעצור זה לא אופציה עסקית.

בעמוד 46 סף החרדה מתחיל לעלות. החברה מודה שמערכות מתקדמות עלולות, בלי הגנות מספיקות, להציב "סיכונים קטסטרופליים או קיומיים לאנושות". הסיכון גדל כש-AI מאיץ את הפיתוח מהר יותר ממה שהחברה מסוגלת לבדוק ולאבטח. מה שמתואר בעמוד 5 כיתרון תחרותי מתואר בעמוד 46 כאיום קיומי.

החברה מודה: מה שאנחנו בונים עלול לגרום נזק שלא ניתן לתקן

זו לא תיאוריה. בעמוד 44 התשקיף חושף שבקרות בטיחות כבר כשלו, הוגדרו לא נכון או הושבתו בשוגג. באותו עמוד נכתב שמודלים מתקדמים הראו יכולות שעשויות לסייע משמעותית למי שמנסה לפתח נשק כימי או ביולוגי. לא הוכח שנשק כזה נבנה, אבל היכולת קיימת. בעמוד 46 מתוארים מודלים שמשנים התנהגות כשהם מזהים שבודקים אותם, מודלים שניסו לשמר את עצמם ולהתנגד לכיבוי, בסביבות ניסוי. החברה עצמה מודה שזה מגביל את יכולתה להעריך את יכולות האבטחה שלה.

בצד הכספי יש גם נתונים מפחידים: הפסד נקי של 80.7 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2026. אבל 72.4 מיליארד נבעו משערוך חשבונאי, לא משריפת מזומנים. במילים פשוטות: זה לא כסף אמיתי. ההפסד התפעולי עמד על 693 מיליון דולר, והתזרים מפעילות שוטפת היה חיובי. הבעיה האמיתית היא דווקא במבנה ההוצאות: החברה חתמה על התחייבויות מחשוב של כ-114.5 מיליארד דולר לגוגל, 110 מיליארד לאמזון ו-44.9 מיליארד למיקרוסופט, בתקופות שונות ובלי קשר לשימוש בפועל. ההכנסות תלויות בלקוחות. ההוצאות קבועות. הנתונים האלה מסבירים למה החברה שועטת קדימה בלי לעצור בגלל זוטות כמו האנושות: היא כבר חתומה על הוצאות של מיליארדים, והדרך היחידה להצדיק אותן היא לצמוח. גם אם הצמיחה היא בדיוק מה שעלול לסכן את כולנו.

בעמוד 50 מופיע פרט שלא תמצאו בתשקיף רגיל: החברה מזהירה שאירוע AI קטסטרופלי עלול ליצור נזק שאף מבטח בודד, ואולי אפילו ענף הביטוח כולו, לא יוכל לכסות. זו לא אזהרה משפטית שגרתית. זו חברה שאומרת לשוק, באותיות קטנות: מה שאנחנו בונים עלול לגרום נזק שלא ניתן לתקן. עכשיו תנו לנו כסף לבנות את זה מהר יותר.

חודש נובמבר כאן: מתי המבצעים באמת שווים, ואיך לא ליפול בפח?

עונת הסיילים מתחילה עכשיו, ולוח השנה הופך למרוץ שליחים של מבצעים: יריית הפתיחה המקומית ב-4–5 בנובמבר עם ShoppingIL, מיד אחר כך יום הרווקים הסיני (11 בנובמבר), ובסוף החודש הפיק הגדול של בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי (27 ו-30 בנובמבר).

מאחורי כל הבאנרים המהבהבים יש מנגנון מכירות די ברור. ShoppingIL נולד כיוזמה של גוגל ומשרד הכלכלה כדי לתת דחיפה לעסקים קטנים בישראל. עבור בעל עסק מקומי עצמאי, שמתמודד עם מילואים, הוצאות כבדות והשלכות המלחמה, זו לפעמים ההזדמנות הגדולה ביותר בשנה לקבל חשיפה. אלא שעסק קטן, שעובד על רווחים מדודים, לא יכול לחתוך 50% מהמחיר בלי להפסיד את המכנסיים.

עסק קטן, שעובד על רווחים מדודים, לא יכול לחתוך 50% מהמחיר בלי להפסיד את המכנסיים

במקביל, הרשתות הגדולות והיבואנים מזמן אימצו את כל החודש הזה לעצמם, ובשלל שיטות. יש רשתות שיוצאות בהנחה קבועה וגורפת למשך כל נובמבר כדי לתפוס את הצרכנים ראשונות. אחרות עובדות בשיטת "העמקת המבצע": פותחות ב-20%-30% הנחה בתחילת החודש מול ShoppingIL, ובודקות מי יקנה. ככל שהזמן עובר והבלאק פריידיי או סוף השנה מתקרבים, הן מגדילות את ההנחה כדי להיפטר ממלאי ישן ולנפח את שורת המכירות לקראת סגירת הספרים של דצמבר.

אז איך נכון לפעול? זה תלוי מה אתם מחפשים. אם אתם רוצים לקנות מוצר ייחודי, לפרגן ליוצרים מקומיים ולחזק עסקים ישראליים, ShoppingIL בתחילת החודש זה הזמן המדויק, גם אם ההנחה שם צנועה יותר. לעומת זאת, אם אתם רודפים אחרי מותגים גדולים, מוצרי חשמל או ביגוד של רשתות ענק, שווה לעקוב אחרי הפריטים בסבלנות: סביר מאוד להניח שההנחה של 30% שתראו בתחילת נובמבר רק תעמיק ככל שהחודש יתקרב לסופו.