כך מצאו המשפיעניות את הדרך הכי ריווחית לעשות כסף מהאינסטגרם שלהן

בשנים האחרונות, הפיד של כולנו התמלא במשפיעניות. בהתחלה הן היו "יוצרות תוכן" שקיבלו מוצרים לסקירה, אחר כך הגיעו שיתופי הפעולה הממומנים, אבל היום אנחנו עדים למהפכה של ממש: המעבר מתלות מוחלטת באלגוריתם של אינסטגרם לשליטה מלאה במותג ובכסף. בעידן של אי-ודאות כלכלית וירידה בחשיפה האורגנית, המשפיעניות של 2026 הן כבר לא רק פנים יפות על המסך, הן מנכ"ליות של אימפריות אי-קומרס קטנות.

הסיפור של עדי פטרי, אמנית צעירה מבצלאל, מתחיל בכלל בצבא. "התחלתי לצייר בגיל 12 ומעולם לא כיוונתי להיות מוכרת", היא מספרת בחיוך. "ב-2022 פתחתי טיקטוק וזה פשוט התפוצץ. פתאום מצאתי את עצמי עם קהילה של 200 אלף עוקבים שצמאים לידע על אמנות".

"עולם האמנות לפעמים נראה מנוכר, גבוה מדי, וזה מרתיע אנשים", היא מסבירה, "אז החלטתי לדבר בגובה העיניים ולהנגיש את העולם הזה בצורה נעימה." הגישה הזו יצרה סביבה קהילה עצומה עוקבים בטיקטוק, יוטיוב ואינסטגרם, שביקשו ללמוד ממנה על חומרים וטכניקות. עדי זיהתה מחסום שמשותף לכל יוצר: החרדה מהדף החלק. "הייתי פותחת סקצ'בוק ורוצה לצייר, אבל לא היה לי מושג מאיפה להתחיל." מהצורך הזה נולד הרעיון של "הסקצ'בוק המודרך" - ספר שנותן "ניצוץ" של השראה ומשימות שפתוחות לפרשנות אישית.

המעבר למכירות לא היה קל, ועדי חששה מאוד מהמהלך. היא בילתה חודשים בבניית התוכן, נפגשה עם בתי דפוס, גרפיקאים ומפיקים כי היה לה חשוב לא להתפשר על איכות הדפים והחוויה. ביוני 2024 היא הוציאה מהדורה ראשונה של 200 עותקים בלבד. "פחדתי שאולי אף אחד לא ירצה מוצר פיזי ממני," היא מודה.

תוך חודשיים הכל נמכר. "מצאתי את עצמי מנהלת עסק מדירת שותפים בקומה רביעית בלי מעלית בירושלים. הייתי אורזת על הרצפה בין קרטונים, מתאמת עם שליחים שפשוט היו מסרבים לעלות למעלה וסוחבת קרטונים בעצמי, ועושה שירות לקוחות בזמן הפסקות בין שיעורים בבצלאל." היום, כשהיא מנהלת צוות ומתפעלת את הכל מסטודיו מקצועי, היא נזכרת בקרטונים על הרצפה כרגע שבו הכל התחשל. העסק הפך לעבודתה היחידה, והיא מעסיקה עובד שמנהל את שירות הלקוחות.

גם עבור אן סגל, שהיום מנהלת קהילה של 160 אלף עוקבות סביב עולם הניקיון והסדר (Marmorhouse), הכל התחיל מצורך אישי בקורונה. המותג "Marmorhouse" נולד מתוך רצון להפוך כל בית ישראלי ל"מלון בוטיק". אן, שהייתה קצינת יחסי ציבור בצבא, מצאה את עצמה בסוף לימודי התקשורת שלה בתוך סגר קורונה עולמי. "היינו סגורים בבית והתחלתי להעלות עיצובים וטיפים שעשיתי לעצמי ולהורים. פתאום כולם רצו לדעת איך לארגן את הארון או איפה קונים פתרונות אחסון."

המעבר למכירה הגיע מרגע של תסכול צרכני: אן חיפשה מצעי כותנה מצרית איכותיים ולא הבינה למה המחירים כל כך לא נגישים. "החלטתי שאני מייצרת את זה בעצמי - איכותי ונגיש." מי שהיה הרוח הגבית שלה הוא סבא שלה, שהאמין בחזון שלה עוד לפני שהיה אתר באוויר. "הוא מאוד דחף אותי ללכת על זה," היא מספרת בהתרגשות.

בהתחלה הכל היה בבית שלה. זה התחיל מחדר אחד קטן, עבר לסלון, למטבח ובסוף גם לחצר. הבית פשוט נעלם תחת ערימות של סחורה. "סבא, סבתא, ההורים, האחיות ובעלי – כולם ישבו וארזו חבילות עד השעות הקטנות של הלילה."

תהליך הייצור לא היה פשוט. אן התחילה בייצור כחול-לבן, עברה לטורקיה, ועם פרוץ המלחמה והשינויים הפוליטיים קיבלה החלטה אמיצה לעשות שוב התאמות כדי לא להתפשר.

היום המותג שלה כבר כולל הרבה מעבר למצעים: כריות, שמיכות, נרות ומפיצי ריח, המעניקים את חוויית ה"בית מלון בבית". אן למדה את העסק "מהרגליים", ומספרת שהעוקבות שלה מגיבות לה שהן רואות בה יזמית שבונה מותג במו ידיה ומתפרנסת כיום רק מהאתר ומהרשת.

בת שי אנטלר היא ההוכחה שקהילה נבנית על אמון לאורך שנים. עוד מימיה כדיילת שהעלתה המלצות מניו יורק לאלף עוקבים, היא הבינה את כוחה של השפעה. "תמיד הייתי הבחורה ששואלים אותה 'מה שווה?'", היא אומרת.

אחרי שנים של קמפיינים למותגי ענק כמו סופר-פארם ותנובה, היא הבינה שהיא מייצרת לאחרים מכירות במיליונים, והגיע הזמן לעשות את זה עבור עצמה. היא זיהתה שיש לה כוח השפעה שאנשים באמת פועלים בעקבותיו, והחליטה להקים את "80 Summers".

הקמת המותג לא הייתה רק מהלך עסקי, אלא משימה רגשית שנולדה מכאב אישי. "במשך שנים לא מצאתי בגד ים שגרם לי להרגיש טוב עם הגוף שלי. למדוד בגד ים זו חוויה חשופה, לפעמים אפילו טראומטית." יחד עם בעלה איתן, אנליסט במקצועו, הם ניגשו להקמת העסק, בדקו כל מספר ותרחיש והבינו את הסיכון הכלכלי. הם בחרו לייצר בתאילנד תוך הקפדה אובססיבית על פרטים, גזרות ותמיכה בחזה גדול - פתרונות שהיו חסרים בשוק.

השם של המותג נושא מסר מרגש: "יש לך בערך 80 קייצים בחיים, אל תבזבזי אותם על לשנוא את עצמך. לכי לים, תלבשי ביקיני ותרגישי טוב."

לדבריה, התגובות היו חסרות תקדים: "כשפתחנו את הפופ-אפ הראשון וראיתי נשים מודדות ומתרגשות, הבנתי שזה הרבה מעבר לבגד ים - זה שינוי תודעתי." למרות ההצלחה, היא נשארת עם הרגליים על הקרקע: היא עדיין לא מושכת משכורת מהמותג ומשקיעה כל שקל בחזרה בעסק ובעובדות, תוך שהיא ממשיכה לתחזק את האינסטגרם כערוץ התוכן המרכזי והאותנטי שלה.

ברגע שהן מצליחות - הן הופכות למחסנאיות

כאן נכנסת לתמונה הצלע הרביעית בסיפור הזה, האישה שזיהתה שהמשפיעניות בישראל תקועות בתקרת זכוכית שקופה שעשויה למעשה, מקרטון. טל ניאגו יסעור, מייסדת ומנכ"לית EHouse, הבינה שמשפיעניות רבות הן מכונות שיווק משומנות, אבל ברגע שהן מצליחות -הן הופכות בעל כורחן למחסנאיות. "הן יודעות למכור ולייצר ביקוש מטורף, אבל הן טובעות בתוך הקרטונים," מסבירה טל את ההחלטה שגרמה לה להקים את המיזם.

הסיפור שלה התחיל אלא בתוך אותה חוויה בדיוק. "תקופת הקורונה מכרתי מדבקות קיר לחדרי ילדים מהבית," היא משחזרת. "בגלל שהעולם נסגר והביקוש לעיצוב הבית זינק, העסק צמח בקצב מסחרר. פתאום מצאתי את עצמי מתעסקת כל היום באריזות, משלוחים, מרדף אחרי ספקים וניהול מלאי, במקום לפתח את המוצר הבא. הבנתי שאני לא היחידה - שיש המון יזמים שיש להם מוצר מעולה וקהילה נאמנה, אבל הם נתקעים בשלב התפעול."

ברגע של תעוזה, במהלך אחד הסגרים, היא ישבה עם חבר בבניין לוגיסטי שהיה כמעט ריק. שם נזרע הזרע ל-EHouse: להקים מקום שנותן ליזמים את כל התשתית המקצועית של חברה גדולה, אבל עם גמישות של עסק קטן.

המודל שטל יצרה שונה מהותית מכל מחסן לוגיסטי מסורתי. "בניגוד למחסני ענק שעושים ליקוט ממחסן אחד סגור ולא מאפשרים גישה, אצלנו כל יזמית מקבלת את המחסן הפרטי שלה," היא מסבירה. "יש להן מפתח והן יכולות להגיע 24/7. אם משפיענית רוצה לעלות לסטורי ב-3 בלילה, לצלם תוכן בתוך המחסן שלה, לעשות בקרת איכות או פשוט לעבוד בחלל העבודה שלנו - היא יכולה. המקום הפך לסוג של 'בית ליזמים', מרחב של נטוורקינג וצילום תוכן, ולא רק מחסן לוגיסטי."

מה ש-EHouse עושה בפועל הוא "להוריד מהגב" של המשפיעניות את כל המעטפת המתישה. ברגע שמתבצעת הזמנה באתר של אן, עדי או בת שי, המערכת של EHouse מקבלת אותה אוטומטית. הצוות מלקט את המוצרים, אורז אותם בקפידה (לפעמים עם מיתוג אישי שהן בחרו), ושולח אותם ללקוחה. "הן לא צריכות לשבת עם אקסלים ולנהל מלאי או להפוך את הסלון למחסן".

כמה זה עולה?

"המודל הכלכלי הוא למעשה מודל שמאפשר לגדול או להצטמצם במהירות, בלי להתחייב למערכי ענק. אם מישהי הייתה מנסה להקים מערך כזה לבד, היא הייתה צריכה לשכור מחסן באלפי שקלים, להעסיק עובדים, לקנות חומרי אריזה בסיטונאות ולנהל מערכות טכנולוגיות מורכבות. זו הוצאה אדירה עוד לפני המכירה הראשונה. ב-EHouse מנוי בסיסי נע בין 59 ל-275 שקלים בחודש. האחסון עצמו מתחיל ממדף ב-52 שקלים, דרך לוקר ב-425 שקלים ועד מחסנים של עשרות מטרים".

כלומר אם אתמול משפיענית מצליחה עשתה תוכן ממומן היום היא נשבת מצליחה אם יש לה מותג משלה?

"אנחנו רואים היום שינוי תרבותי," היא מסכימה. "אנשים לא רוצים להיות תלויים במקור הכנסה אחד. אנחנו רואים משפיעניות, יוצרי תוכן, עמותות ואפילו סופרים עצמאיים מחפשים את הפתרונות האלה. יש לנו מתחמים בתל אביב, בראשון לציון וממש לאחרונה פתחנו גם בחיפה, כדי לתת מענה ליזמות בכל הארץ. זה מאפשר למישהי שעושה 'סטורי ממומן' לבעלת מותג אמיתי, עם משרד, מחסן וצוות- בלי הסיכון והכאב ראש של להקים הכל מאפס."

המדריך למשפיענים: כך תהפכו את הקהילה שלכם לאימפריה של אי-קומרס

אם הגעתם לשלב שבו הסטוריז שלך מייצרים ביקוש גבוה למוצרים של אחרים, אתם כנראה מוכנים לצעד הבא. אבל לפני שאתם פותחים דומיין, כדאי שתקראו את חמשת הכללים של אלו שכבר עשו את זה:

1. הזמן הנכון הוא (תמיד) עכשיו. הטעות הכי גדולה של יזמיות ויזמים היא ההמתנה ל"שלמות". אתר מושלם, אריזה מושלמת, וקולקציה של 20 פריטים. בפועל, השוק זז מהר. החסם העיקרי הוא מנטלי – הפחד מחוסר הצלחה או ממה יגידו. עדי פטרי התחילה עם 200 עותקים בלבד מתוך דירת שותפים; אן סגל התחילה עם מוצר אחד.
2. תתחילו בקטן. תשיקו "גרסת בטא", ותלמדו מהתגובות של הקהל תוך כדי תנועה. הטכנולוגיה היום כל כך פשוטה וזולה (אתר אפשר להקים במינימום עלות), שאין באמת תירוץ טכני לעיכוב.
3. אל תמכרו מוצר, תמכרו "למה" (הבידול). בעולם של אינסוף אפשרויות בעליאקספרס ובקניונים, הלקוח שלכם לא קונה רק "בגד ים" או "מחברת". הוא קונה את האג'נדה שלכם. בת שי לא מוכרת רק ביקיני, היא מוכרת את הזכות להרגיש טוב עם עצמך ב-"80 הקייצים" שלך. אן סגל לא מוכרת רק סדינים, היא מוכרת את השאיפה לחיים מעוצבים ונקיים. אל תדביקו סתם שם על מוצר גנרי; תשאלו את עצמכם: איזה ערך מוסף אני מביא? מה חסר לי באופן אישי בשוק? אם המוצר פותר לך כאב אמיתי, הוא יפתור אותו גם לאחרים.
4. הקהילה היא השותפה העסקית שלכם (Co-Creation). היתרון העצום שלכם על פני כל רשת קמעונאית הוא הקשר הישיר. אל תנחיתי את המוצר ביום אחד; שתפי את הקהילה בתהליך היצירה חודשים מראש. תעלו סקרים בסטורי: "כריכה כחולה או ירוקה?", "חיתוך גבוה או נמוך?". כשאתם מתייעצת איתם על סקיצות או צבעים, אתם הופכים אותם לשותפים. ביום ההשקה, הם לא ירגישו שהם "קונים ממך", אלא שהם קונים את המוצר שהם עזרו לעצב. זה יוצר נאמנות עמוקה וציפייה ששום קמפיין ממומן לא יכול לקנות.
5. חנות היא לא רק "תמונה יפה". קל להתאהב בצילומים ובקריאייטיב, אבל אתר מצליח הוא קרחון שרובו נמצא מתחת למים. הקדישו זמן למחקר שוק ותמחור ריאלי: האם המחיר מכסה את עלויות הייצור, האריזה, הסליקה, המיסים והשיווק? חנות אונליין היא מערך שירות לקוחות (מי עונה כשהחבילה מאחרת?), תפעול (איך מנהלים מלאי שלא ייגמר באמצע ההשקה?), ומעקב אחרי נתונים (איפה אנשים נוטשים את העגלה?). תבנו תוכנית עסקית מסודרת, גם אם היא פשוטה, כדי שלא תגלו בדיעבד שאתם מוכרים הרבה – אבל מפסידים כסף.