איך להתעשר ומהר: השיטות שרק עשירים מבצעים

בואו נקדיש רגע לשאלה מדוע צעירים אינם משקיעים. ההבנה תעזור לכם לעשות את מה שרוב המילניאלים מתמחים בו: למתוח ביקורת על אחרים.

שאלו כל אחד ואחת מהחברים שלכם כמה הם משקיעים, והם יאמרו דברים כמו, "מה?" או "אין לי מספיק כדי להשקיע". רובם יאמרו, "אין לי מושג איך לבחור מניות", תשובה אירונית בהתחשב בעובדה שהשקעה היא לא בחירה של מניות. אמנם נכון שחלק מהם אולי מפרישים כסף לפנסיה, אבל כנראה אין להם יותר השקעות. ואלה הרי שנות ההשקעה החשובות ביותר בחיינו!

סיבה נוספת לכך שאנשים לא משקיעים היא שהם מפחדים להפסיד כסף. אירוני שאנשים מפחדים שהם "עלולים" להפסיד כסף בשוק המניות. הרי הכסף ייגמר להם בוודאות אם הם לא ישקיעו. בעיתון "וושינגטון פוסט" נכתב, "סקרים מראים שרוב האנשים המבוגרים יחסית חוששים שכספם יאזל יותר מכפי שהם חוששים מהמוות". המאמר המדכדך ממשיך: "כתוצאה מכך, עובדים מבוגרים רבים יוצאים לדרכים כנוודי עבודה ‑ הם מוותרים על אורח חיים יקר, קונים קרוואן ונוסעים ברחבי ארצות הברית לעבודות עונתיות, בדרך כלל כאלה שהשכר בהן שעתי וההטבות הסוציאליות מעטות עד אפסיות".

לאנשים יש דעות משונות בנוגע לסיכון. אנחנו מפחדים למות מנשיכת כריש (במקום לחשוש ממחלות לב). כשיש מבצע על ביצים או על עוף אנחנו שמחים ‑ אבל כששוק המניות פתאום זול יותר, אנחנו חושבים שזה רע. (משקיעים לטווח ארוך צריכים לאהוב ירידות בשוק: אפשר לקנות יותר מניות תמורת אותו סכום.)

זכרו, לא ברור מאליו איך להשקיע. וזאת הבעיה. בכל הנוגע לכסף קל מאוד להגיע למצבם של רוב האנשים: פשוט... לא עושים כלום. אחרי שנים שבהן אני מדבר עם צעירים על כסף הגעתי לכמה מסקנות: קודם כול, אני שונא כמעט את כולם. שנית, אני מאמין שיש שלוש קטגוריות של אנשים: א', ב' וג'. אנשים מסוג א' כבר מנהלים את כספם ורוצים לעשות אופטימיזציה של התנהלותם. אנשים מסוג ב', הקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסייה, לא עושים שום דבר, אבל אפשר לשכנע אותם לשנות את המצב אם מבינים מה מניע אותם. אנשים מסוג ג' הם אספסוף נבער שאין לו תקומה. תיאורטית אפשר לתת להם מוטיבציה, אבל קשה עד בלתי אפשרי לפענח את ההיגיון המטומטם שלהם ואת התירוצים שלהם להורדת ניהול הכספים לסוף סדר העדיפויות.

אמנם הנסיבות מקשות על חלק מהאנשים, אבל הרוב לעולם לא יתעשרו, פשוט כי יש להם גישות גרועות והתנהגויות גרועות בכל הנוגע לכסף. רוב האנשים בשנות ה‑20 לחייהם נמצאים בקבוצה ב': מצב לא מצוין אבל לא נורא. נשאר להם הרבה זמן ליעדי השקעה אגרסיביים, אבל אם הם לא יעשו כלום הם יידרדרו בסופו של דבר לסוג ג', וחבל. אל תיתנו לזה לקרות לכם!

מחבר הספר: רמיט סייתי. צילום יח"צ

למה לרבים כל כך מאיתנו יש גישות גרועות כל כך לכסף? אפשר בהחלט לומר שהאשמה בהיעדר חינוך מספיק, בעודף מידע, במסרים מבלבלים באמצעי התקשורת או פשוט בחוסר עניין. אבל לא משנה מה הסיבה, ברור שצעירים לא משקיעים מספיק.

הנה מה שלמדתי בעסקי הפיתוח האישי: לכולנו יש הרבה סיבות לכך שאנחנו לא עושים משהו שאנחנו "אמורים" לעשות, כמו השקעה, שימוש בחוט דנטלי או הקמת עסק. אין זמן, אין כסף, לא בטוחים איפה להתחיל, וכו'. לפעמים האמת פשוטה יותר: אנחנו סתם לא רוצים.

אם אתם לא רוצים ללמוד איך עובד הכסף, שום דבר שאוכל לומר לכם לא יעזור. אתם יכולים לשכור מישהו שיעזור לכם (לעתים קרובות בתוספת עלות סמויה של אלפי דולרים, הודות לעמלות ולקרנות המנופחות שהם ממליצים לכם עליהן). אתם יכולים לעשות מה שעשו ההורים שלכם. או שאתם יכולים לפעול בצורה המוכרת והמסורתית: להתעלם מהבעיה ולקוות שהיא תיעלם. אני לא ממליץ.

מוסדות כלכליים הבחינו בתופעה מעניינת: כשאנשים מגיעים לשנות ה‑40 לחייהם, הם מבינים פתאום שהיו צריכים להשקיע מלכתחילה. כתוצאה מכך הדאגה הכלכלית הראשונה במעלה של אמריקאים היא שאין להם מספיק כסף לפרישה. לפי סקר גאלופ שנערך לאחרונה, יותר מחצי מהאמריקאים מודאגים "מאוד" או "במידה מסוימת" מכך שאין להם מספיק כסף לפנסיה.

אם אתם רוצים לקבל פרספקטיבה אישית, שאלו את הוריכם מה הכי מדאיג אותם. אני מוכן להתערב שהתשובה הפשוטה שלהם תהיה "כסף". ובכל זאת אנחנו לא מקדישים תשומת לב רבה יותר משהורינו השקיעו במצבנו הכספי.

משעמם אבל נכון

אמנם קל "לתכנן" לזכות בלוטו כדי להתעשר, אבל הדרך האמיתית לעשות זאת דווקא פשוטה הרבה יותר: שני שלישים מהמיליונרים באמריקה עשו את הונם בעצמם, כלומר הוריהם אינם עשירים. הם צברו את הונם הניכר באמצעות שליטה בהכנסות, השקעה סדירה ובמקרים מסוימים יזמות. זה לא סקסי כמו זכייה בלוטו, אבל זה מציאותי הרבה יותר.

לפי סקר עדכני של מיליונרים מטעם US Trust,א "83 אחוזים מכל העשירים אומרים שרווחי ההשקעה הגדולים ביותר שלהם נבעו מרווחים קטנים לאורך זמן, ולא מלקיחת סיכונים גדולים". (הערה: אין הכוונה לקצץ בגודל הקפה. הכוונה היא להתנהגויות עקביות בעלות משמעות כמו חיסכון והשקעה מתוך משמעת, במקום סיכונים ספקולטיביים ענקיים.)

העושר שלהם לא נמדד בסכום שהם משתכרים בכל שנה, אלא בכמה שחסכו והשקיעו במשך הזמן. במילים אחרות, מנהל פרויקטים יכול להרוויח 50 אלף דולר בשנה ולהיות בעל שווי נטו גבוה יותר מרופא שמשתכר 250 אלף דולר בשנה ‑ אם מנהל הפרויקטים חוסך ומשקיע יותר לאורך זמן.

התרבות האמריקאית אינה מעודדת אותנו לחשוב על השקעה של כספנו. אנחנו רואים ידוענים ופוסטים באינסטגרם שמראים לנו תוצאות של עושר, לא איך להגיע אליו. שלא במפתיע, ככל שהצורה הזאת של בידור צברה פופולריות הגישות שלנו השתנו.

איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי מדווח שאמריקאים כיום נראים מאושרים פחות משהיו בשנות החמישים, אף על פי שמספר הפעמים שאנחנו אוכלים בחוץ גדלה פי שניים ויש בבעלותנו פי שניים מכוניות. יש לנו הרבה יותר צעצועים כמו טלוויזיות גדולות, טלפונים חכמים ומכשירי מיקרוגל. אבל זה לא מוביל לחיים מספקים יותר.

חרף ההתמקדות הזאת במותרות חומריים ולמרות מגוון מסחרר של מקורות מידע ‑ כולל ערוצי חדשות כלכליים שפועלים 24/7, המוני יועצים מומחים ומיליון אתרי אינטרנט פיננסיים ‑ אנחנו לא מנהלים את הכסף שלנו טוב יותר. למעשה, אנחנו מלאים יותר חרדות. אפילו בעלי הכנסות גבוהות אינם מטפלים היטב בכספם: כרבע מכל האנשים שמרוויחים 100 אלף דולר בשנה ויותר עדיין מדווחים שהם חיים ממשכורת למשכורת, לפי סקר של SunTrust.

מה אנחנו עושים? אנחנו גוערים בעצמנו ומבטיחים להשתפר בהבטחות של תחילת השנה. אנחנו מורידים אפליקציות חדשות (כאילו אפליקציה תפתור את הבעיה). אנחנו מדברים על "השכלה" בתור הפתרון, כאילו אנשים לא יודעים כבר שהם צריכים לחסוך יותר ולהשקיע לעתיד.

מידע לבדו אינו מספיק ‑ אתם כבר "יודעים" על ריבית דריבית, ואילו הייתם צריכים רק מידע כבר הייתם מוצאים אותו. הבעיה האמיתית, והפתרון, נמצאים בכם. הפסיכולוגיה שלכם, הרגשות שלכם, התסריטים הסמויים שלכם... הכול. בלי להבין מדוע היחס שלכם לכסף הוא כפי שהוא ‑ ולהחליט מדוע אתם רוצים להשתנות ‑ כל מידע יהיה חסר כל משמעות.

שימו לב לאמונה הקודרת שהעולם כולו מתוכנן נגדנו. כמה אנשים מתלוננים שאין דרך לחסוך כסף, וּודאי שלא להשקיע? מבחינה מסוימת זה חוסר אונים נרכש שיכול להיות ממכר. "הצחקת אותי! להשקיע? אי‑אפשר. אין שום דבר שאני יכול לעשות! דור הבייבי בום דפק אותי". במציאות, אם תיתנו לי עשר דקות עם היומן ועם רשימת ההוצאות שלכם, אני אראה לכם את סדר העדיפויות האמיתי בחייכם ‑ ואיך לתקן אותו.

נכון, להרבה אנשים יש תפיסות נאיביות ולעתים קרובות חסרות ביסוס בנוגע לכסף, אבל אתם לא צריכים להיות כמוהם. אני אעזור לכם להתמודד עם המציאות, לתפוס את השליטה ולהבין שגם אתם, את ואתה, יכולים להשקיע. אולי 50 דולר בחודש. אולי 5,000 דולר בחודש. הייתי בשתי הרמות האלה, ואני יכול להראות לכם מה צריך לעשות. בעוד עשר שנים ‑ בעצם, אולי כבר בעוד שלושה חודשים ‑ תראו חשבון השקעות מלא כסף שגדל אוטומטית מדי חודש. אתם תרוויחו כסף תוך כדי שינה. ובמקום לחכות לזכייה קסומה בלוטו, תשתמשו באופן מודע בחשבון ההשקעות כדי להתעשר.

כשתפתחו חשבון השקעות תיתנו לעצמכם גישה למכשיר הטוב ביותר לעשיית כסף בהיסטוריה של העולם: שוק המניות. פתיחת חשבון היא צעד ראשון מצוין לקראת השקעה ממשית, ולא צריך להיות עשירים כדי לפתוח אותו. גופי השקעות רבים יוותרו על סכום המינימום הדרוש לפתיחת חשבון אם תעשו הוראת קבע חודשית להשקעה.

הספר איך להתעשר של רמיט סייתי הוא מדריך פרקטי שמטרתו לשנות מהיסוד את הדרך שבה אנשים מנהלים את כספם. סייתי מציע שיטה פשוטה וישירה שמבוססת על אוטומציה של החלטות פיננסיות, הורדת רעשי רקע וחיסול רגשות אשמה סביב כסף. באמצעות תכנית בת שישה שבועות הוא מלמד איך להיפטר מחובות במהירות, איך לחסוך בלי לוותר על ההנאות הקטנות של החיים, ואיך להשקיע בצורה שמנצחת גם את אנשי המקצוע. הספר מציע שפת כסף חדשה שלא מתמקדת בצמצום אלא בבניית חיים עשירים באמת - כאלה שמתאימים לערכים האישיים של כל קורא. בזכות השילוב בין הומור, פרקטיות וניסיון מוכח, סייתי מצליח להפוך ניהול פיננסי לא רק לאפשרי אלא גם למעצים