מהגרים במבוי סתום: כך נתקעו אלפי ישראלים עם ויזות עבודה מתפוגגות

ביולי 2025 פקעה הוויזה המיוחדת לישראלים שהציעה ממשלת קנדה אחרי שפרצה המלחמה. הוויזה, שהייתה מיועדת לישראלים ופלסטינים, אפשרה לכל ישראלי, ללא דרישת מקצוע או השכלה, להגיע לקנדה ולהגיש בקשה לוויזת עבודה שתקפה לשלוש שנים.

קשה להעריך כמה ישראלים, וכמה משפחות, עשו את הצעד הזה, אבל כנראה שמדובר באיזור ה-12 אלף איש. אלא שלמרבה הצער, ישראלים רבים לא השתמשו בג'סטה הזאת בצורה מושכלת. הרבה לא הבינו איזה זכויות בדיוק הוויזה הזו מקנה, ושהיא בטח לא מסלול קביל לתושבות קבע או אזרחות. ישראלים רבים שהגיעו על בסיס הוויזה מצאו את עצמם בבעיה. חלקם עדיין מנסים להשתלב במסלולי ההגירה, אחרים מתגוררים בפרובינציות שלא מאפשרות מעבר לסטטוס קבוע. יש מי שטרם מצאו עבודה, מי שמנסים להישאר באופן חוקי, ויש גם כאלה שחזרו ארצה לאחר הפסדים כספיים כבדים.

בקנדה, מדינת הגירה, כל תהליך הרילוקיישן הוא מוגדר, מובנה ומאוד מסודר. יש מסלולים שונים, רבים מאוד, שבעמידה בתנאים שלהם תאפשר לקבל תושבות קבע בקנדה - צעד משמעותי בדרך לאזרחות. המסלולים מגוונים למדי: יש כאלה שמאפשרים הגעה למדינה על בסיס מקצועי או אקדמי, ויש על בסיס מגורים בפרובינציות מסוימות – פחות מרכזיות ויותר זקוקות להגירה איכותית מאשר טורונטו והערים הצמודות לה (לשם מרבית הישראלים שואפים להגיע). יש אפילו מסלול לדוברי צרפתית, שבו מספיק, ובכן, שתדברו צרפתית.

 אלא שבשקט בשקט קמה עוד קבוצה: ישראלים שמנסים להתאחד במטרה לשכור חברת לובינג מיומנת שתעזור להם לגייס פוליטיקאים למען המטרה: מציאת דרך לאפשר לישראלים לקבל תושבות קבע באונטריו. הקבוצה, שמתנהלת בין היתר בקבוצת וואטסאפ בשם הדרך ל-PR, מנסה לאחד את כל המשפחות הישראליות באונטריו שגרות שם עכשיו תחת ויזת עבודה. הישראלית שמנהלת את הקבוצה מסבירה שהיא, ומשפחות אחרות בקהילה, הבינו שאין עבורם מסלול מתאים להגירה ולכן מנסות לייצר להן אחד חדש.

"יש אנשים שפשוט רואים מקומות בקנדה ביוטיוב, מחליטים שעוברים לשם, ואין להם מושג באמת מה קורה שם", אומרת מיכל הראל, מקימת אתר עוברים לקנדה, המעניק מידע מהימן וייעוץ לגבי הגירה עבור ישראלים שמעוניינים לעבור לקנדה. "ואז הגבר מתקשר להתייעץ, ומספר לנו שאשתו בדיכאון מאז שהם עברו למשל לפרובינציה בשם אלברטה והיא רוצה לחזור לטורונטו, בה גרו תקופה קצרה. כאילו, ברור שהיא תהיה בדיכאון באלברטה. אנשים רואים טיקטוק וחושבים שזה מגניב. ואז הם מגלים שהילדים לא יכולים להתקבל למסגרות באלברטה בלי שיש להורים אישור עבודה".

גם בעניינים היומיומיים יש אתגרים: ללא היסטוריית אשראי נדרשים לשלם מראש חצי שנה שכר דירה. מעבר בין פרובינציות – לעיתים הכרחי לצורך קבלת תושבות קבע – מורכב כמעט כמו הגירה נוספת. לדברי הראל, המהגרים ההודים מבינים היטב שהם מהגרים ולכן גמישים יותר – מוכנים לעבוד בעבודות פחות יוקרתיות ולהתרחק מהמרכזים הגדולים. ישראלים רבים, היא אומרת, מתקשים להפנים את המציאות הזו.

"מי שהגיעו על הוויזה המיוחדת היו צריכים להגיע לקנדה, להגיש בקשה לוורק פרמיט, להתמקם, להמתין כמה חודשים ורק אז לקבל אישור עבודה שתקף לשלוש שנים. רק כשמקבלים אותו אפשר לחפש עבודה", מסבירה הראל. "את הדברים הקטנים-גדולים, הרוב לא לוקחים בחשבון. למשל, כשמגיעים אין קרדיט היסטורי, אז יש מקומות שבהם משלמים חצי שנה מראש על שכר דירה. ואז אם מגלים שחייבים לעבור פרובינציה כדי לקבל תושבות קבע ולכי עכשיו ותעברי פרובינציה. כל מעבר כזה של פרובינציה הוא גם קשה ומצריך כוחות. זה כמו עוד הגירה".

נשמע שהרבה אנשים הכניסו את עצמם לבלגן רציני.
"הבעיה היא שישראלים לא מבינים שהם מהגרים. המהגרים ההודים, למשל, מבינים את זה לגמרי, אז הם מתיישרים עם המציאות. אז הם יודעים להתחיל עם עבודה פחות טובה, ויודעים לגור רחוק מטורונטו. להרבה ישראלים האסימון לא נופל".

הם הוציאו 150 אלף דולר מאז שהגיעו

הגירה היא דבר מורכב מאין כמוהו – בכל רמה אפשרית. זה משהו שבאמת קשה להסביר למי שלא עשה את זה, מסוג הדברים הגדולים האלה שצריך לחוות כדי להבין. ואם זה קשה באופן בלתי צפוי גם עבור אלה שהיגרו בתנאי לוקסוס, למקום עבודה שמחכה להם פלוס חבילת רילוקיישן מפנקת - אז מה יגידו אלו שברחו בעקבות המלחמה אל הלא נודע.

הראל מסבירה שהגל הזה מאופיין בעוד אלמנט מאתגר, וזו כנראה גם הסיבה שבגללה הרבה פשוט לא מחזיקים מעמד. "באזור ווהן (עיר לווין הצמודה לטורונטו מצפון – י.פ) יש יזמת בשם מרינה, שהקימה מרכז טיפולי לישראלים אחרי שעלה שם צורך. הגיעו כל כך הרבה ישראלים לאיזור", היא אומרת. "אחרי השבעה באוקטובר אנשים פשוט ברחו. הם מגיעים לפה בטראומה. לוקח כמה חודשים להבין איפה אתה נמצא, זה שוק ממש. ובגלל שאנשים הגיעו לקנדה בלי תכנון מראש, הם לא עשו תהליכים ובירורים".

"הגענו לכאן בתחושה של הקלה גדולה", מספרת ד', אם לשניים ממרכז הארץ. "חשבנו שהאשרה לשלוש שנים תיתן לנו מספיק זמן להתבסס ומשם הדרך תהיה קלה יותר. רק לאחרונה הבנו שאנחנו חייבים להתחיל את תהליך ההגירה מחדש, מה שיוצר המון לחץ ואי ודאות." ואילו  א', עובד הייטק שעבר לקנדה מתל אביב משתף:  "אם הייתי יודע עד כמה התהליך מורכב, הייתי מתחיל להתכונן למבחני השפה עוד בישראל, ומחפש מעסיק קנדי במקום לעבוד עם ישראל דרך חברת צד שלישי שמוציאה משכורות בקנדה. צריך פה לחשוב כמה צעדים קדימה".

הראל מספרת גם על גבר בן 65 שפנה אליה לייעוץ. "זה מישהו שאין לו סיכוי להשיג PR. הם הוציאו 150 אלף דולר מאז שהגיעו, אבל אין לו עבודה. הוא עובד במסעדה".

קשוח.
"אלה אנשים מפונים מהדרום, הם מרגישים שאין להם לאן לחזור. זה דברים שנעשו מתוך מצוקה. וזה גורם לאנשים לא לבדוק דברים. לחשוב מה הלאה, מה יקרה עוד שלוש שנים. סיפור עצוב".

יש הערכות על כמה אנשים מתייאשים וחוזרים לארץ?
"קשה להעריך כמה חוזרים, אבל יש יותר ויותר פוסטים בפייסבוק של אנשים שמוכרים הכל וחוזרים. הרבה אומרים שהמשפחות לוחצות עליהם. לפעמים זה תירוץ. להגר זה מאוד קשה, זה לא לכולם".

הקנדים רוצים את המוחות של הישראלים

ממש לאחרונה, קנדה הודיעה על שינוי במדיניות ההגירה שלה. בממשלה לא היו מרוצים מגלי ההגירה של השנים הקודמות, ולכן התחילו להטיל הגבלות על מהגרים. בין היתר, החלת מכסה על סטודנטים בין לאומיים, סגירת האופציה לרשיונות עבודה לבני זוג של סטודנטים לתואר ראשון, ומגבלות נוספות, במטרה למתן את ההגירה של אוכלוסיות שונות.

"הקנדים מנסים בכל הכוח לקחת את נהר ההגירה ולשנות לו את הכיוון כדי לשלוט בכל מי שמגיע לפה", אומרת הראל. "הם מנסים שקנדה תשמור על איזה ציביון. והאמת שזה עובד ממש טוב".

במסגרת חזון ההגירה הקנדי, במדינה מעוניינים להביא אנשים איכותיים מכל מיני תחומים. "הקנדים רוצים את המוחות של הישראלים", אומרת הראל. "חלק מהמקצועות שעומדים להיות נדרשים פה זה כל מה שקשור לרקע צבאי, במטרה לשפר את הצבא. גם מקצועות הבריאות חזקים מאוד פה".

אז מה יכולים לעשות אלה שעברו עם אישור עבודה, ואין להם מקצועות נדרשים, והשעון מתקתק? הראל מסבירה, שגם עבורם, זה לגמרי אפשרי להשיג תושבות קבע. "יש מלא אופציות אבל צריך ללמוד על האפשרויות ולעשות שינויים בשבילן, כמו מעבר פרובינציה ושינוי מקום עבודה. אפילו באונטריו יש רשימה של מקצועות נדרשים, כאלה שכבר אחרי תשעה חודשים אפשר להגיש בהם PR".

יש לך עצה עבורם?
"העצה שתמיד אנחנו נותנים זה להיות יותר צנועים. להבין שקנדה לאו דווקא תתכן לך דרכון ביד. אז פחות להתפנק ויותר להתגמש. צריך כוח רצון ותמיכה נכונה. היה מישהו שהתקשר וביקש עזרה, אמרתי שאם הם יחליטו לעבור לפרובינציה רחוקה יותר אני אקשר אותם לישראלים שיכולים לעזור. יש כאלה בכל הפרונביציות, אנשים טובים שעוזרים ממש. אבל צריך לדעת לאן ללכת. אני מאמינה בהם. הם עשו צעד אמיץ. רק צריך להתאמץ עוד קצת".