אם ישראל לא תתעורר – היא תישאר מחוץ לעסקת הענק של העשור

הביקור האחרון של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ במזרח התיכון עורר גל תגובות פוליטיות ותקשורתיות. אך מאחורי ההצהרות הדיפלומטיות מסתתרת מגמה שקטה אך עמוקה בהרבה: מפת קשרים כלכלית חדשה שמתהווה בין מדינות המפרץ, אפריקה – ובפוטנציאל, גם ישראל.

מה שמתחיל כהתקרבות פוליטית בין סעודיה לישראל עשוי להפוך להזדמנות עסקית בקנה מידה חסר תקדים, במיוחד בתחומי קליימטק – חדשנות סביבתית בתחומי אנרגיה, מים וחקלאות. באפריקה. לפי דו"ח של UNCTAD כבר ב־2022 עמדו ההשקעות הישירות של מדינות המפרץ באפריקה על יותר מ־60 מיליארד דולר. סעודיה לבדה התחייבה להשקיע 10 מיליארד דולר בקניה עד סוף העשור, דרך הקרן הסעודית לפיתוח (SFD), שמממנת עשרות פרויקטים ב־40 מדינות – כולל הקמה של תחנות כוח סולאריות, מתקני התפלה וחקלאות חכמה.

"כל פרויקט כזה – תחנת כוח סולארית בטורקנה, מערכת השקיה באתיופיה או מיזם תחבורה חכמה ברואנדה – הוא פוטנציאל ממשי לטכנולוגיה ישראלית: מערכות בקרה חכמות, פתרונות IoT לחקלאות, מתקני טיהור מים מבוזרים ועוד", טוענת חגית פרויד מנכ"לית NURA המעבדה לחדשנות גלובלית. "הבעיה היא שללא קשרים דיפלומטיים רשמיים קשה להשתלב בפרויקטים הללו, אך אם היחסים עם סעודיה ייפתחו – הדלת תיפתח לרווחה. לא רק לסחר ישיר, אלא ליצירת שותפויות משולשות: סעודיה-אפריקה-ישראל, בהן ישראל מספקת את החדשנות, סעודיה את ההון ואפריקה את הצורך המיידי".

החדשנות הישראלית יכולה לעשות את ההבדל

בעשור האחרון התגבשה מגמה חדשה בזירה הבין־לאומית: מדינות המפרץ ובראשן סעודיה מגדילות באופן דרמטי את השקעותיהן באפריקה, לא רק כביטוי ליחסי חוץ, אלא כמהלך אסטרטגי ארוך־טווח. מדובר בהשקעות במיליארדים – בעיקר בתחומים של אנרגיה מתחדשת, מים, חקלאות ותשתיות – בדיוק התחומים שבהם לישראל יש יתרון טכנולוגי מובהק.

אם וכאשר ייפתחו היחסים עם סעודיה, יוכלו יזמים וחברות ישראליות להשתלב בפרויקטים הממומנים על ידי ריאד באפריקה – לא כגורם צדדי, אלא כחלק אינטגרלי משרשרת הערך. ישראלים שפיתחו פתרון במעבדה בתל אביב, יוכלו לראות אותו מוטמע בשטח בקניה, באמצעות מימון סעודי, תוך שותפות עם ארגונים מקומיים ובינלאומיים.

"החיבור הזה בין מימון מהמפרץ, צורך קיומי באפריקה, וטכנולוגיה ישראלית אינו תיאוריה – הוא כבר מתחיל לקרום עור וגידים", קובעת פרויד. "כך, למשל, באיזור טורקאנה שבצפון קניה – אזור צחיח שסובל ממדבור מתקדם וממחסור כרוני במים – הקימה הקרן הסעודית מערך השקיה סולארי רחב. אך בעוד התשתיות קיימות, הפתרונות הטכנולוגיים שמייעלים את השימוש במים – מערכות השקיה חכמות, IoT לחקלאים, ניטור יבולים – עדיין חסרים. זו בדיוק הנקודה שבה החדשנות הישראלית יכולה לעשות את ההבדל – אם תהיה גישה לתכנון, למימון ולשותפים בשטח."

גם מזרח אפריקה, שבמשך שנים נתפסה בישראל כמוקד הומניטרי בלבד, הופכת בשקט לאחד האזורים האסטרטגיים החשובים לחדשנות ישראלית. לא רק בגלל הצורך, אלא דווקא בזכות הפתיחות, הרגולציה והמימון הקיים.

אבל מדוע זה עדיין כמעט ולא קורה?

"במילה אחת: תודעה. רוב היזמים והמשקיעים בישראל עדיין תופסים את אפריקה כנחשלת, כיבשת של סיוע, עוני, מגיפות ומלחמות. אך המציאות השתנתה באופן רדיקלי. מזרח אפריקה – קניה, אוגנדה ורואנדה – כבר מזמן הפכה לאזור של חדשנות טכנולוגית, עם מרכזי פינטק, אקוסיסטמים צומחים, קרנות הון סיכון ממשלתיות ורגולציה מעודדת יזמות", טוענת פרויד.

"בקניה, למשל, 80% מהאוכלוסייה משתמשים בתשלומים דיגיטליים. הצעירים באפריקה לא מחכים ש'יעזרו' להם – הם קופצים על פני שלבים בפיתוח, ומחפשים פתרונות פשוטים, יעילים ומותאמים לשטח. זה שוק שאינו דורש טכנולוגיה נוצצת, אלא כזו שמצליחה באמת לעבוד – במצבי קצה.

ישראל, היא טוענת, שנולדה מתוך תנאי קיום מדבריים ומחסור תמידי, מחזיקה דווקא ביתרון יחסי במצב הזה. אלא שהבעיה היא אין כמעט תשתיות מוסדיות שתומכות ביצוא החדשנות הזו לשווקים כמו אפריקה. להבדיל ממדינות כמו הולנד, איטליה או קוריאה, ליזמים ישראלים אין תקציבי תמיכה, מערך ליווי, או מדיניות ממשלתית סדורה שמניחה להם גשר כלשהו לשטח.

קניה גייסה 56 מיליארד דולר לאקלים – והכסף על השולחן

לתוך הוואקום הזה נכנסת יוזמת: Pears Challenge, תוכנית שמטרתה להפוך חדשנות ישראלית לפתרונות רלוונטיים בשטח. בניגוד למסלולי האצה שגרתיים היוזמה הזו שמה דגש דווקא על הבנת השוק המקומי, התאמה תרבותית, בניית שותפויות והכנה לפיילוטים אמיתיים.

התוכנית עובדת בשיתוף עם מרכז החדשנות לדזרטק ואקלים, אשר הוקם על ידי קרן מיראז', חממת אינגב, המכון הישראלי לחדשנות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וקבוצת 19, בתמיכת רשות החדשנות. המרכז פועל להפוך את הנגב למוקד עולמי לחדשנות אקלימית, מקדם יזמות, תומך במחקר יישומי, מסייע בפיתוח פתרונות טכנולוגיים המיועדים להתמודד עם אתגרי אקלים בסביבות צחיחות, באמצעות חיבור בין סטארטאפים ישראליים לשותפים בינלאומיים בתחומי החקלאות, המים, האנרגיה והתשתיות.

"אי אפשר לפתח מוצר בישראל ולצפות שיעבוד באוגנדה בלי שיחה רצינית עם מי שאמור להשתמש בו", אומרים בתוכנית. "אנחנו עוזרים ליזמים לא רק לפתח טכנולוגיה, אלא להקים חברה שיכולה באמת להצליח באפריקה – כלכלית, רגולטורית ותרבותית"., אומרת פרויד.

"זיהינו בתוכנית את מזרח אפריקה, ובעיקר קניה, כאזור הבוער ביותר מבחינת צרכים ופתיחות – במיוחד בתחום הקליימט", מספרת פרויד, "וכאן מתגלה החיבור המפתיע: דווקא בעידן שבו סוגיות כמו אקלים, מים וחקלאות הופכות לגלובליות, אפריקה הופכת לזירת מבחן – לא רק ליזמות ישראלית, אלא גם לדיפלומטיה כלכלית אזורית".

קניה, היא אומרת, כחלק מהתחייבותה להסכם פריז, גיבשה תכנית השקעות אקלימית בהיקף של 56 מיליארד דולר עד 2030. הכסף הזה מיועד בדיוק לאותם תחומים שבהם ישראל מובילה: אנרגיה מתחדשת, השקיה חכמה, אגירת מים, חיזוי סיכוני אקלים וערים חכמות. ובינתיים? רוב הסטארטאפים הישראלים אפילו לא מודעים להזדמנות.

"האינטרס כאן אינו רק מוסרי – הוא עסקי מובהק. לפי דו"ח של IFC (חטיבת ההשקעות של הבנק העולמי), שוק הקליימטק באפריקה צפוי להגיע להיקף של טריליון דולר עד סוף העשור.

מדובר בשוק צעיר, מתפתח, עם צורך מיידי בטכנולוגיות אמיתיות – ולא רק מצגות. החברות שישכילו להתמקם עכשיו – ירוויחו יתרון תחרותי דרמטי בעוד חמש שנים. אבל כדי שזה יקרה, צריך אומץ, חזון ותמיכה מוסדית".

בשורה התחתונה אם וכאשר תיפתח הדלת מול סעודיה, ישראל תוכל להיכנס לאפריקה בדלת הראשית – לא כתיירת, אלא כשותפה אסטרטגית. אבל לא צריך לחכות להסכם מדיני: ההזדמנות כבר כאן, בטורקאנה, בקיסומו, בניירובי. צריך רק לדעת לראות אותה – ולבנות עבורה את הכלים המתאימים. הסיפור הזה לא עוסק רק באפריקה. הוא עוסק בעתיד של ישראל – ככוח טכנולוגי גלובלי שלא מפחד מהשטח, אלא מבין שהוא המקום שבו החדשנות נבחנת באמת".