בשנת 2012 החברה של רוברט קיוסאקי - מחבר קלאסיקת העזרה העצמית הפיננסית "אבא עשיר אבא עני" - פשטה את הרגל. מהאירוניות המרירות האלו של החיים, כזאת שכמעט משתווה לכך שאלן קאר מת מסרטן ריאות או אופנים אחרים שבהם החיים מתעקשים להיות שיר של אלאניס מוריסט.
"אבא עשיר אבא עני" יצא לאור בעברית בשנת 2000, בהוצאת מטר. בימים אלו הוא חוגג עשרים שנה לפרסום הגדול שלו בהוצאה מכובדת (הוא יצא בפועל לראשונה בשנת 1997, בהוצאה עצמית של המחברים) בדיוק בתקופה שבה המכירות שלו נוסקות שוב. לא רק אצלנו, בכל העולם אנשים החלו לרכוש שוב את הספר. איך תדע שהעולם על סיפה של אפוקליפסה כלכלית? מכירות "אבא עשיר אבא עני" מזנקות.
לאורך השנים מכר "אבא עשיר אבא עני" כארבעים מליון עותקים ברחבי העולם. קיוסאקי כתב עשרות ספרי המשך כמו "לפרוש צעיר, לפרוש עשיר", "ילד עשיר ילד חכם", "מי לקח את הכסף שלי?", "אבא עשיר אבא עני לבני נוער" ועוד סניפים של מפעלותיו שנקראים בקיצור "ריץ' דאד". זה אמנם נשמע כמו אתר הכרויות סליזי לגברים עשירים ונשים צעירות, אבל הוא מוקדש כולו לחיבור המסקרן בין כלכלה (מספרים, מניות, חישובים, כלכלה, קשיח), לעזרה עצמית (פלאף, נשיות, פסיכולוגיה חיובית).
קיוסאקי לא כתב את הספר לבד, אלא עם שרון לכטר, שעל העטיפה מוגדרת כ"שרון ל. לכטר, רואת חשבון". זה ככל הנראה הספר היחיד שבו ראוי לציין התמחות בראיית החשבון. בכל מקרה עושה רושם שקיוסאקי הוא זה שמינף את הצלחת הספרים, ולאורך השנים לכטר תבעה אותו, השניים הגיעו לפשרות מחוץ לכתלי בית המשפט.
אסופת מעשיות שהלקח שלהן הוא: כסף
אז מה זה "אבא עשיר אבא עני?" כזכור, מדובר באחת מלהיטי העזרה העצמית הגדולים של כל הזמנים. כזה שתמיד נמצא ברשימות של ספרי עזרה עצמית מצליחים ושהשפעתו התרבותית, ואולי גם הכלכלית, ניכרת עד היום. קיוסאקי, יפני אמריקאי שגדל בהוואי, מתאר בספר את ילדותו עם שני אבות: אחד הוא אביו הביולוגי, שכונה "העני" כי היה שכיר ולא שאף לפתוח עסק עצמאי, והשני אביו של חבר ילדותו, מייק, שאותו כינה "העשיר" מכיוון ששאף לעצמאות וחינך את הילדים לפתוח חברות משל עצמם.
את "אבא עשיר אבא עני" הוא מספר בראיונות שהוציא רק אחרי ששניהם מתו, כדי שאף אחד במשפחה לא ייעלב. לאורך השנים טענו כי האב העשיר הוא בכלל פרי דמיונו של קיוסאקי, מה שכנראה נכון, אבל הוא מכחיש והאמת שזה גם לא כזה משנה.
קיוסאקי טוען שכולנו זקוקים לחינוך פיננסי מחדש, ומנסה לתת לנו אותו על ידי שלל חוקי בסיס שלא נלמדים במערכות החינוך ושיעזרו לנו להפוך למיליונרים. את כל זה הוא עושה בספר עם העטיפה הכי מכוערת שראיתם בחיים. איך עושים כסף, שיעור מספר אחד: חוסכים על מעצב ובוחרים את הפונט הכי מגעיל מפאוור פוינט.
אבל מה זה משנה? עטיפה מכוערת או לא, הספר עדיין הצליח בטירוף ויתרונו העיקרי הוא שגרם להמון אנשים פשוטים, כמונו, שלא מבינים במניות או כלכלה או השקעות, להתחיל להתעניין בכסף שלהם. הוא עודד יוזמות קטנות, במיוחד כאלו שמניבות הכנסה פסיבית, עוד הרבה לפני שהגיעו הזדמנויות מפוקפקות באינטרנט.
בספר קיוסאקי פורש את סיפור חייו, ובין לבין שוזר כל מיני סיפורים על מיליונרים אחרים, חלקם התרוששו, חלקם עברו שיעור, הכל מרגיש כמו אסופת מעשיות חסידיות שהלקח שלהן הוא כסף. מוסרי השכל כמו "קל יותר לשנות את עצמך מאשר אחרים" ו -"העניים עובדים למען הכסף, העשירים גורמים לכסף לעבוד למענם" שמוכרים לנו ממגוון שורות ביו בפייסבוק, וססמאות כמו "אני לא עובד בשביל הכסף, הכסף עובד בשבילי" שנשמעות לנו כיום כמו קלישאיות סליזיות, אבל הוא זה שטבע אותן.
הכל מרגיש כמו אסופת מעשיות חסידיות שהלקח שלהן הוא כסף. מוסרי השכל כמו "קל יותר לשנות את עצמך מאשר אחרים" ו -"העניים עובדים למען הכסף, העשירים גורמים לכסף לעבוד למענם" שמוכרים לנו ממגוון שורות ביו בפייסבוק
סביר להניח שלעובדת היותו של קיוסאקי חצי יפני יש חלק בהצלחה, הרי אנחנו חולים על עזרה עצמית כשהיא מגיעה מזרים. פעם זה היה "חכם סיני עתיק", אחרי זה יפנים וסקנדינבים, יש איזו תחושה שזרים שמגיעים מתרבות שונה יצליחו לפענח משהו שאנחנו לא. אבל אין טעם לתת למראה להטעות, קיוסאקי הוא הכי אמריקאי שיש. הוא כל כך אמריקאי שהוא כתב ספר עם דונלד טראמפ בשם "רוצים שתהיה עשיר" ואף מחשיב אותו לאחד מחבריו הטובים.
התפיסה שלו – ממש כמו שאפשר למצוא ביתר ספרי העזרה העצמית האמריקאיים - היא קפיטליסטית קלאסית: האדם אחראי על גורלו ולכל אחד יש את היכולת להתעלות מעל נסיבות חיים, קשות ככל שיהיו, ולהפוך למליונר. מליונר הוא סטטוס בר השגה והדבר שכל אחד אמור להשקיע בו את זמנו. הוא טוען שאביו העני היה סוציאליסט ואביו העשיר היה קפיטליסט, וקפיטליסט יותר טוב.
כמובן שהצד הלא מדובר של ספרי העזרה העצמית שמשכנעים אותך שאתה יכול להצליח רק בזכות עצמך, הוא שההנחה המובלעת בהם היא שגם אם תיכשל זה יהיה אך ורק בגלל עצמך. ספרי עזרה עצמית ממקמים את האדם במרכז ומסירים אחריות מהחברה, ממערכות, מנסיבות חיים, ממשפחות אליהם נולדים, מגזע או מגדר. הנתונים בשטח, כמובן, מעידים ההיפך. סיפורי ה"הצלחה כנגד כל הסיכויים" זעומים, רוב האנשים מתקשים להיחלץ ממצב סוציואקונומי אליו נולדו, לבית הגידול ולסביבה שלנו יש השפעה מכרעת ולא, ברוב הפעמים זה לא תלוי רק בנו ובכח הרצון שלנו.
מי צריך חיי פנאי?
בבחינה מחודשת של הספר, יש משהו נכון במסקנותיו של קיוסאקי שאנחנו לא עושים דברים נכון. אנחנו עסוקים במרדף אחר תשלומי שכר דירה ומשכנתא וחשבונות וממתינים להעלאה, מה שקיוסאקי מכנה "מירוץ העכברים", ולפעמים זה מרגיש שיש דרכים טובות יותר לחיות. לטענתו, העשירים הם אלו שיצאו ממירוץ העכברים, גם אנחנו יכולים ללמוד איך עושים זאת. כלומר, הוא יכול ללמד אותנו איך עושים זאת, זה לא משהו שנלמד בבית הספר. וזו נקודה נוספת שבה קיוסאקי צודק – בית הספר לא מעניק לנו חינוך פיננסי שיכול להועיל לנו בחיים או סתם להכשיר אותנו אליהם. בתי הספר הם חלק ממה שכולא אותנו ב"מירוץ העכברים" הזה.
בגישה הזאת יש קצת ממסקנות דור הוואי – להמליץ לצעירים ללמוד ולעבוד קשה זה כבר לא רלוונטי, זאת לא עצה טובה מספיק. לימודים ועבודה קשה לא יובילו אתכם לשום מקום מלבד, במקרה הטוב, לאותו מירוץ עכברים מייסר שאיש לא רוצה להיות בו, אבל לא להיות בו זה גרוע יותר כי זה אומר שאתה בחל"ת קורונה. כיום, עבודה "עם ביטחון" או "עם קביעות" שמגיעים אליה בגיל צעיר ונשארים בה עד הפנסיה, היא לא שאיפה מקובלת. יש פחות ופחות מקומות כאלו, אף אחד כבר לא באמת מספק ביטחון תעסוקתי, לפחות לא בשכר שאינו מעליב. ובכלל, מותר לאנשים גם להעז לנסות לממש את עצמם, גם אם זה אומר לא להיתקע במשרה בטוחה בבנק. מהבחינה הזאת, העצות של קיוסאקי הקדימו את זמנן.
הספר נפתח ב-"המו״ל ומחבר הספר לא יהיו אחראים לכל נזק או הפסד שהם תוצאה של השימוש בספר", אולי בגלל שהגישה המרכזית של קיוסאקי היא תעוזה ומה לעשות שלא כל מי שמעז מצליח. קיוסאקי מציע לכל אחד לפתוח עסק עצמאי. הוא מעודד יזמות זעירה כאמצעי להגדלת הכנסות, לטענתו כל אחד צריך עסק משלו ולהיות עצמאי. יש כמה שולמנים שכנראה יטענו אחרת, בטח שבקורונה, אבל קיוסאקי מבהיר שאפשר לעשות זאת מבלי לעזוב את העבודה כשכיר, אלא מהצד כי מי צריך חיי פנאי.
לדעתו, עבודה קשה זה בלוף והכל הולך גם ככה לבנקים ולממשלה. עדיף להיות עשירים כי העשירים, כידוע, משלמים פחות מיסים בגלל שהם פותחים חברות. עכשיו, זה נכון, אבל הפתרון ההגיוני הוא דווקא שהעשירים ישלמו יותר מיסים מאיתנו, ולא פשוט להפוך לעשירים. מיסים הם חשובים, הם אמורים לחזור אלינו ולעזור לאנשים שיש להם פחות, אבל לפי קיוסאקי הם דבר שצריך לתחמן על ידי פתיחת חברה והפיכה למיליונרים.
קיוסאקי לא יעזור לנו להתעשר, אבל הוא אחת מהדרכים שבהם אנחנו מנסים להמציא את עצמנו מחדש, להתאים את עצמנו לתקופה, לגלות יכולות חבויות. לא כי אנחנו מתכננים להיות מיליונרים, אלא כי אנחנו מנסים להחזיק את הראש מעל המים
העיקרון המרכזי שלו הוא שלעשירים יש נכסים, בעוד לעניים יש התחייבויות. נכסים הם כל מה שמייצר כסף, התחייבויות הם כל מה שעולה כסף. לכן עדיף לקנות נדל"ן להשקעה, לא למגורים, ובכללי לפתוח תיקי השקעות. ללמוד איך לנהל את הביזנס שלנו ואז לעשות את זה, כי איש לא יעשה זאת בשבילנו. יש משהו מדכא במשפטים כמו "יש אנשים שאומרים שאני מנצל עובדים... אני טוען שאנשים מנצלים את עצמם" ו"עדיף לדעת מעט על הרבה" שמופיעים בספר, אבל כנראה שהתחום בא עם דושבאגיות בילט אין.
הכשל העיקרי בשיטה של קיוסאקי הוא, כמובן, שלא כולם יכולים להיות מיליונרים. למעשה, רוב האנשים לא יכולים להיות מיליונרים. בשלב מסוים עלינו להכיר, בתבוסתנות מפוכחת, שנועדנו להיות אנשי המעמד הבינוני. הממוצע. יש סיבה לכך שרובנו איפשהו שם. לא כל אחד יכול לתפעל מהצד עסק עצמאי, יש יותר סיכויים שעסק עצמאי ייכשל ויגרום לחובות ולכאבי ראש מאשר ינהל את עצמו ויספק הכנסה פסיבית לבעליו. יש לקיוסאקי כמה עצות טובות - כולנו זקוקים לחינוך פיננסי נכון יותר ולהפסיק לאבד הכרה בכל פעם שמישהו בסביבתנו מכניס לשיח מונחים מתחום ראיית החשבון. ולשם כך שווה להאזין בקביעות לפודקאסטים ולעבור על מדורים כלכליים. כן, אפילו אם בהתחלה לא נבין רבע ממה שכתוב בהם.
לא מפתיע שמכירותיו של הספר נוסקות שוב, יותר מעשרים שנה אחרי שיצא. בישראל ובעולם כולו אנשים מנסים להתמודד עם השלכות הקורונה, הסגרים, הבידודים, החל"תים והפיטורים. שלושים אחוזי אבטלה מצליחים לייאש אותנו, אבל הם גם מנוע של יצירתיות והתחדשות. אבל אם לפני עשרים שנה אנשים קראו את קיוסאקי מתוך איזושהי תקוות שווא להפוך למיליונרים, היום הם סתם רוצים לשרוד. קיוסאקי לא יעזור לנו להתעשר, אבל הוא אחת מהדרכים שבהם אנחנו מנסים להמציא את עצמנו מחדש, להתאים את עצמנו לתקופה, לגלות יכולות חבויות. לא כי אנחנו מתכננים להיות מיליונרים, אלא כי אנחנו מנסים להחזיק את הראש מעל המים. "אבא עשיר אבא עני" לא ממש יוביל אותנו לאפיקי הכנסה פסיבית, אבל הוא חלק מפעולה אקטיבית עבור לא מעט אנשים שגילו ששני האבות שלהם עניים.
המדריך המקוצר למיליונר לעתיד
- תלמדו על הכסף שלכם
האזינו לפודקאסט כלכלי וקראו עיתונות כלכלית. אל תאבדו הכרה מול רואה החשבון או נציג ההשקעות שלכם, אף אחד אחר לא ידאג לכם. - אל תפחדו לקחת סיכון
לא כל סיכון, אבל סיכון מסוים, תוך הכרת החומר והבנתו, יעזור לכם למקסם רווחים. - תפתחו עסק מהצד
גם כשכירים, שווה שיהיה לכם אפיק הכנסה צדדי שאתם גם נהנים ממנו. בין אם זה למנף את תחביב האפייה, הגינון או הצילום שלכם, או כל יוזמה אחרת שעלולה להתגלות כשימושית. - מי שחוסך לא מתעשר
מי שמשקיע כן. עדיף להשקיע כסף בנכסים שיניבו הכנסה פסיבית. - שכירים לא מתעשרים
את זה כבר ככל הנראה גיליתם לבד. - ככל שאתם משלמים פחות מיסים אתם יותר עשירים
זה אמור להיות הפוך, כן, אבל זה לא. לעשירים יש דרכים מדהימות לשלם כמה שפחות מס, לימדו אותן. - תלמדו איך למכור
את עצמכם ודברים. יזמים חייבים לדעת איך למכור. - צעירים? אל תעבדו במשהו שיכניס לכם כסף, אלא במשהו שילמד אתכם דברים
השתמשו במה שלמדתם כדי לפתוח את העסק של עצמכם.