כששואלים אנשים מה חשוב להם במקום העבודה שלהם, הרוב יענו שהם בעיקר מצפים שיהיה בה עניין ואתגר אישי, ורק לאחר מכן עולה נושא השכר. אבל יש בנינו גם לא מעט אנשים, מתסבר, שמחפשים במקום העבודה שלהם ריגוש ברמה הגבוה ביותר של האקסטרים. מהסוג שרובנו היינו מוותרים עליו גם בתמורה לשכר גבוה במיוחד.
האנשים ברשימה שמובאת כאן, מדברים על העבודה שלהם בעיניים נוצצות מהתרגשות, ולכולם דבר משותף אחד: בקורות החיים שלהם מודגש בענק המילים: "מעולה בעבודה תחת לחץ".
חבלן משטרה
אחרי לא פחות משלושה עשורים כחבלן במשטרת ישראל, לברק פלד "יש על הראש" חמש מכוניות תופת, כמה עשרות מטעני חבלה ומאות רבות של רקטות.
המדגם המייצג של פלד מסביר את הכניסה של התחום לרשימת המקצועות המאוד מסוכנים. את דרכו כחבלן הוא החל ברצועת עזה,אחרי שדוד שלו, שהיה קצין בכיר, סיפר לו ש: "יש יחידה חדשה בעזה שמתעסקת גם בלוחמה וגם בחבלה, אקשן וגם מסתערבים, וזה מה שאתה צריך. אבל לא אמרתי לך כלום ואל תגיד לאבא".
אומנם אבא גילה בסוף, אבל זה לא מנע מפלד שרת בעזה 13 שנים. "הגעתי לשם עוד בימי האינתיפאדה הראשונה. התחלתי את השירות עם אבנים, המשכתי לתקופה של ירי, וסיימתי בשנות ה-2000 עם המטענים הענקיים".
פלד מסביר ש"חבלן בעזה מתעסק בשיטות טיפול שונות בהשוואה לשאר הארץ. נטרול של מטען נעשה לא פעם תחת ירי. זה טיפול אלים, ויש גם עבודה עם מסתערבים, עם השב"כ, מעקב אחרי חוליות חדשות". במסגרת השרות ראה חבר טוב שנהרג, חבלנים שנפצעו ולא מעט דם.
מעזה עבר למחוז דרום שם התעסק עם מטענים פליליים. "יש משפט שאומר: קודם חיי ציבור, אחר כך חיי חבלן ואז רכוש. אתה תסכן את עצמך ולא את הציבור, והטיפול צריך להיעשות מקרוב גם אם יש סכנה של פיצוץ. שם זה אתה והמטען. אתה לומד אותו ומסנן את רעשי הרקע מסביב. זה יכול להיות ירי של מחבלים או צעקות של אנשים, וגם לחץ של קצינים שרוצים לפתוח את הזירה. כשאתה שם אתה עוטף את עצמך בבועה ומתנתק".
למרות הקדמה והטכנולוגיה, מדובר באחד מהמקצועות המסוכנים ביותר בעולם. אם נלך לעולם הדימויים של הוליווד, אז כמה אנשים אתם מכירים שבמסגרת העבודה החיים שלהם תלויים בלחתוך את החוט האדום לפני שהטיימר מגיע לאפס?
זאת הסיבה שיש להם לא מעט הילה וגם שכר חריג למדי במושגים של משטרת ישראל. חבלן עם ותק של עשר שנים מגיע לשכר ממוצע של כ-20,000 שקלים בחודש. האמת לא הרבה ביחס לסקטור האזרחי אבל כפול מזה של השוטר הממוצע עם אותו הוותק.
טייס ניסוי
סרן א הוא טייס ניסוי בחיל האוויר. תפקידו חורג הרבה מהגבולות שמותרים לטייסים רגילים והוא למעשה בודק ציוד חדש לפני שמתירים לטייסים אחרים להתעסק איתו.
"העבודה של טייסי הניסוי היא לא רק בקבלה של מטוס חדש. מספיק שיש מערכת חדשה, חימוש חדש או כל דבר אחר מהסוג הזה התפקיד שלך זה לקחת את המטוס וללמוד איך זה מתנהג באוויר ואיך לתפעל את זה. על בסיס הנתונים של טיסות הניסוי יבנו למעשה את הנהלים והמעטפת עבור כלל צוותי האוויר".
המשמעות של זה ברורה. הטייס יבדוק מה המגבלות של המערכת והמטוס, לרוב הוא יעשה את זה כשיעבור את הסף המותר ואז ינסה להשתלט מחדש על מטוס שאיבד שליטה.
כאמור, לא לבעלי לב חלש.
איך עושים את זה? פשוט מאוד. טסים לכיוון הים, נוסקים לגובה רב ואז גורמים למטוס לאבד את היציבות שלו. מה פחות פשוט? בזמן שהוא צולל מטה במהירות של 600, 700 קמ"ש להשתלט עליו מחדש לפני שהוא הופך לכלי תת ימי. זה רק סעיף אחד שהופך את עבודת טייסי הניסוי לכל כך מסוכנת, אבל חשובה
א' מספר שהוא מסוג האנשים שתמיד חלמו להיות טייסים ואף היה מאלה שבנו טיסנים בגיל מאוד צעיר. "לעולם הזה נחשפתי עוד כנער, דרך הסיפורים של דני שפירא האגדי ,וכבר בקורס טיס אמרי שאני רוצה להיות כמוהו", הוא מספר. אחרי קורס הטייס הוא הפך לטיס קרב, ואחרי תקופה יצא לקורס טייסי ניסוי בארה"ב וישראל. מאז צבר אלפי שעות טיסה על סוגים שונים של מטוסים בחיל האוויר.
ומה השכר? כמו במקרה של החבלנים- הרבה פחות גבוה ממש שציפינו לו. מכיוון שמדובר במקצוע צבאי, הנתון הזה תלוי דרגה ותוספות של מרכיבי סיכון, כמו איש צוות אוויר. בפועל, מדובר בממוצע על 25-30 אלף שקלים לחודש ברוטו, כולל עוד שלל תוספות והטבות של אנשי קבע.
עבודה בסנפלינג על בניינים גבוהים
דמיינו את עצמכם תלויים מחוץ לבניין בגובה של 30 קומות במשך שעות ארוכות, עם לא מעט סכנה בשל הגובה הרב כמו גם משקל הציוד, ותבינו למה עבודה בסנפלינג זה לא דבר שגרתי עבור רוב בני האדם.
אלעד ברייטמן, הוא בעלים שותף של חברת א.ב מעל ומעבר, המבצעת עבודות תחזוקה, שיפוצים וניקיון בגובה. "אנחנו משתדלים לעבוד בבניינים של מאה מטר ומעלה", הוא מספר. "אנחנו באוויר 4 עד 5 שעות כי מעבר לזה אתה יכול לאבד את זה. העבודה מונוטונית, למשל בניקוי חלונות, אבל בניגוד לאיך שזה נשמע זאת עבודה מאוד פיזית וזה לא פשוט. אנחנו מורידים שני חבלים, אחד לנו ואחד אבטחה ולקפל חבל של 200 מטר אורך בסוף היום זה מאוד קשה".
ברייטמן מפרט שכדי לעבוד בסנפלינג, חייב העובד קודם כל לעבור קורס של "גולש מעטפת" שנמשך שבוע. לאחר מכן אותו עובד צריך להתמקצע שלושה חודשים עד חצי שנה כשהוא עצמו צמוד אליו. "זה יכול להיות מפחיד ,והיה מצב שבו שלחתי עובד לביתו אחרי שאמרתי לו להודות לאלוהים שהוא חי", הוא נזכר. "לי אישית היה מקרה שנפלתי מגובה של שמונה וחצי מטר. היה לי כל כך הרבה אדרנלין שאחרי זה פשוט קמתי ורצתי, אבל שבועיים אחרי זה לא הצלחתי לזוז".
לסוג הזה של העבודה הוא נחשף בזמן שעבר בקיוסק אחרי הצבא. "בכל יום היה מגיע בן אדם בשלוש בצהריים כדי לשתות בירה. זה הדליק אותי. לא הבנתי איך בן אדם עובד ויש לו זמן לשתות בירה". כך הוא הכיר את הבוס הראשון שלו בעבודת סנפלינג ואחרי כמה שנים כשכיר פתח חברה משלו יחד עם שותף.
הסכנות, מעבר לנפילה מגובה, הן גם פציעות הקשורות בעבודה עם החבלים, המשקלים והגובה. מדובר בדלקות ועוד. כך שאם אתם מתכננים ללכת על זה- קחו בחשבון גם את הקריטריונים הללו.
ומה ההכנסה אתם שואלים? ברייטמן מספר שהוא משלם לעובד שכיר בין 650 לאלף שקל ליום עבודה אחד. החברה עובדת שישה ימים בשבוע והעובד יכול אם הוא רוצה לעבוד בכל יום. מה שאומר שכר חודשי ממוצע של כ-17,000 שקלים לחודש והרבה יותר אם אתה עצמאי. כל זה ועוד יהיה לכם זמן לבירה בצהריים ואולי גם שנ"צ.
פועל בניין
למרות שמדובר באנשים שבונים את ארץ ישראל, או כל ארץ אחרת, מדובר במקצוע מסוכן מאוד בלי שום הילה מעליו. כמעט שאין שבוע שבו אנחנו לא שומעים על פועל בניין שנהרג או נפצע קשה.
לצורך הכנת הכתבה הלכנו לכמה אתרי בנייה כדי לדבר עם הפועלים, כולם פלסטינים או זרים. הם דווקא הסכימו לדבר, אולם מנהלי האתר והקבלנים ממש לא הסכימו ולא נתנו להם לדבר. למה? כי זה לא נראה טוב במכירות. "אנחנו לא באים לפה כדי למות, אנחנו באים לפה כדי לפרנס את המשפחה שלנו", אמר אחד מפועלי הבניין שמגיע משטחי הרשות הפלסטינית.
מה שמעניין זה שלמרות המצב הבטיחותי האיש מאוד אוהב את העבודה שלו. "נכון שזה מסוכן, כי עובדים בגובה עם דברים כבדים, אבל אם שומרים על החוקים הכל בסדר. אתם היהודים צוחקים, שאנחנו הערבים בונים לכם את הבית, אבל בתכלס זה יפה לבנות משהו חדש".
"פה בישראל אני מרוויח הרבה יותר מברשות הפלסטינית. שם לא משלמים אפילו חצי ממה שאני עושה פה", הוא מספר. בנוסף, "פה המנהלים מתייחסים אלי בכבוד. אולי אנחנו נביא את השלום". ואנחנו אומרים, האם השלום העתידי שווה את הסכנה? שלא לדבר כמובן שמדובר על עבודה מאוד פיזית ושוחקת שנעשית גם בחום כבד או בשיא הקור?
בשנת 2019 נהרגו בישראל 8 פועלי בניין ואילו ב-2020 נהרגו ארבעה. נכון להיום גם נרשמו ב-2021 4 הרוגים. הנתון העצוב הזה לא כולל את מספר הפצועים קשה ובינוני שדווקא נמצא בעלייה: 282 פצועים בשנת 2020 אל מול 220 פצועים בשנת 2019
וכמה מרוויח פועל בניין פלסטיני בישראל? עובד פלסטיני מרוויח באזור ה-8,000 וגם 10,000 שקלים לחודש, בהנחה שאין עוצר או סגר. עובד טורקים יכולים להגיע לכפול מזה והסינים מגיעים לאזור ה-25,000, 30,000 שקלים בממוצע. הנתון משתנה מאוד בהתאם לסוג הפועל והמומחיות שלו.
עיתונאים
במקור רצינו להגיד שהמקצוע הזה מסוכן רק לכתבי מלחמה, בקטגוריה מיוחדת הקרויה על שם איתי אנגל. אתם יודעים, המשוגעים שנסעו לעיראק בימי דאע"ש או לסוריה, ועכשיו נוהרים לאפגניסטן שתחת הטאליבן.
אולם בשנים האחרונות התגברה האלימות נגד העיתונאים במהלך עבודתם בשטח, בין אם הם מנסים להעביר דיווח חי מהפגנה או מנסים להתעמת עם אדם שרימה אנשים. יוטיוב וטוויטר מוצפים בסרטונים של עיתונאים ישראלים שהותקפו בשנה האחרונה.
בשיחה עם קולגות, והיו גם לא מעט שהתראיינו על כך, עולה כי השטח הפך מאוד עוין לאנשי התקשורת. לטענתם בעיקר בשל הסתה של פוליטיקאים שחלחלה לשטח שהפך מאוד יצרי כלפי עיתונאים.
אם נחזור לכתבים באזור מלחמה, או כאלה שמסקרים את העולם הפלילי במדינות כמו מקסיקו או אינדונזיה, מדובר בסכנה של ממש. זה מתחיל בפציעה מירי טועה, חטיפה ומוות, בסגנון של הפרדת הראש מהגוף. מאוד חשוב להביא לציבור את הדיווח והאמת על כל מקום ומכל מקום, אבל מעטים מוכנים לקחת את הסיכון.
בישראל עיתונאים נכנסו עם צה"ל לכל מני אזורי לחימה אולם מעטים מאוד, שלא להגיד בודדים ביותר, העזו להיכנס לאזורי מלחמה במדינות נכשלות.
ומה השכר? במדינות מערביות העיתונאים במקצועות האלה מגיעים לשכר ממוצע של כ-35 עד 40 אלף דולר בחודש. בישראל מדובר בחוזים אישיים משתנים אולם הסכום דומה מאוד רק שבשקלים, כמובן שזה רק למי שמוגדרים כבכירים או טאלנטים. רוב העיתונאים בישראל אומרים תודה אם נותנים להם 10,000 שקלים בחודש.