שי, בן 44, נשוי שבע שנים ואב לשתי בנות

לפני כחודשיים ערכתי צוואה. זו החלטה שישבה לי בראש כבר כמה שנים, אבל כנראה שהייתי זקוק לזמן התבשלות, נפשית ומנטלית, כדי להוציא אותה לפועל.

לפני כמעט עשר שנים אבא שלי נפטר. לא היינו מוכנים למוות הזה, וגם אבא שלי לא.

אבא שלי לא השאיר צוואה והיה לזה מחיר משפחתי גבוה. התחייבויות שנאמרו על ידי אבי ללא כל תיעוד, הלוואות שנתן לאחד מילדיו בציפייה להחזר או מתנות שנתן, כל אלה היו פתוחים לפרשנויות עם המוות שלו.

אני ואחיי, שעד אז קיימנו יחסים חמים, פתאום נאלצנו להתמודד עם דיונים של חלוקת רכוש, זה טוען ככה, וזה טוען אחרת. לתקופות מסוימות אפילו היינו בנתק מוחלט, או שמרנו על קשרים קרים. כל אחד מאיתנו עשה מאמץ לא להגיע לנקודת רתיחה שלא תהיה ממנה דרך חזרה, אבל המשקעים נשארו. והיום, עשר שנים אחרי, אני יכול להגיד בכאב שהיחסים לא חזרו למה שהיו. לא הלכנו לבית משפט, ובסופו של דבר, נעשתה חלוקה טכנית בין שלושתנו, אבל משהו באמון בינינו נסדק.

אגב, מעט סמוך למוות של אבי, גם דודי נפטר, ואצלו דווקא נעשתה צוואה. האופן שבו ילדיו יכלו להתמודד עם מות אביהם ללא הרעש שנוצר מהעדר צוואה, הבליט עוד יותר את הקושי שהתמודדנו איתו אנחנו.

מאותו רגע היה לי ברור שילדיי לא יאלצו להתמודד עם זה. אז נפלה החלטה לערוך צוואה, ועכשיו גם עלו שאלות שכרוכות באופן עריכת הצוואה.

החשש הגדול הוא שלאחר מותי, בת זוגי תינשא מחדש ואף תביא ילדים נוספים. היה לי ברור שאני צריך לדאוג לאינטרסים של בנותי, כך שההון שצברתי אני לאורך השנים, שלא קשור להון הזוגי שצברנו שנינו, יועבר אליהן ולא יגיע לילדים שאינם שלי.

לכן, שמרתי את עריכת הצוואה בסוד מבת זוגתי. זו לא הייתה החלטה טריוויאלית, אבל היא נראתה לי הכרחית. הנושא של בעלות על ההון הוא סוגיה שאנחנו כזוג חיים אותו מעת לעת. זה עלה עם ההחלטה לערוך הסכם ממון עם נישואינו, שם כמובן שנינו היינו שותפים להסכם. הפעם החלטתי להשאיר את זה לעצמי.

הופתעתי עד כמה בין חבריי צוואה הוא נושא שמתעסקים בו. ישראלים, ואני אומר את זה בצער, זו חברה של קאסטות. העבודה היום יומית שלך לא באמת תאפשר לך לצבור הון, והיכולת שלך לחיות חיי רווחה ויותר חשוב מזה, לדאוג לילדיך זה רק באמצעות ירושה. הכסף שצברת מירושה יהיה תמיד משמעותי הרבה יותר מהכסף שצברת מעבודתך כשכיר.

אמא ובת שוכבות על הספה הפוכות (אילוסטרציה: DC Studio, shutterstock)
לעשות צוואה דווקא בזמנים הטובים | אילוסטרציה: DC Studio, shutterstock

 

לחסוך את ההתעסקות

לירן, בן 36, נשוי ואב לתינוקת

התהליך אצלי התחיל עם לידת בתי הבכורה, ממש לאחרונה. עבורי זו הייתה נקודת זמן שבה אתה מתחיל להרהר על היורשים שלך. אני מודע לזה שזה לא שכיח לעשות צוואה בגילי, אבל החיים לימדו אותי שהמוות יכול להגיע בכל רגע. אבי חלה כשהייתי נער, ונפטר לאחר כשנתיים. הוא היה בן 51. מטבע הדברים, לא הייתה צוואה וכל נכסיו התחלקו בין יורשיו הטבעיים, אמי, אחותי ואני. מכיוון שהנכסים היו ברובם נכסי נדל"ן, החלוקה יצרה הרבה עניינים בירוקרטיים בינינו והתעסקויות שהבנתי שאני רוצה לחסוך אותם מהיורשים שלי.

למזלנו ההתמודדות ביני לבין אחותי לא העיבה על היחסים בינינו, אבל לא רציתי לקחת את הסיכון הזה עם ילדיי. חוויתי על בשרי את ההשלכות של חוסר התכנון, וקיבלתי החלטה שאני אערך אחרת, גם למוות שלי.

אם חלילה אסיים את חיי בגיל צעיר, ארצה שאישתי תמשיך בחייה. אני ריאלי שזה יכול לקרות. אני כמובן אשמח בשבילה, אבל במקרה כזה אני רוצה לדאוג לבתי, ולוודא שנכסי והוני יגיעו גם אליה. אגב, בצוואה גם לקחתי בחשבון את הצרכים של בת זוגי. אמרתי לעצמי שאם חלילה יהיה סכסוך בינה לבין בתי, שלא יקרה מצב שבתי עלולה להוציא את אמה מהבית שאנחנו חיים בו. אני מודע לזה שרוב האנשים ירגישו לא בנוח עם מה שתיארתי, אבל לתחושתי נקודת הזמן הטובה ביותר להסתכל על הסיטואציות הללו, היא דווקא כשהכל טוב, כשהיחסים חמים וקרובים.

שיתפתי את אישתי בהחלטה. מהתחלה זה היה מאוד גלוי בינינו. לשמחתי השיתוף הקל עליה לקבל את זה וזה עבר בקלות. את חבריי לעומת זאת, לא שיתפתי. שם הרגשתי שעובר הגבול, שזה אישי מדי. הרבה חבר'ה צעירים בגילי לא מסתכלים כ"כ רחוק, אבל המוות של אבי, והולדת בתי הובילו להבשלה של ההחלטה הזאת.

ברור שיש גם מאוכזבים מהצוואה

לילך, בת 50, אמא למתבגרים,  בתהליך גירושין

כשחברה הציעה לי לערוך צוואה זה נראה היה לי מאוד טבעי לרצות לוודא שכל רכושי יעבור בירושה לילדי ויחולק ביניהם באופן שווה. הייתי אז בתחילת תהליך הגירושין, שמטבעו גורם לאנשים "לעשות סדר" בתחום הפיננסי והרכושי ומחלק את המשפחה לשתי יחידות כלכליות נפרדות. תהליך הפרידה והגירושין עורר בי מחשבות על ההווה והעתיד מבחינה כלכלית והביא אותי לתכנן את השנים הבאות כשרק אני אחראית על התחום הפיננסי בחיי ואחראית לדאוג לילדי במקביל לפרוד שלי. ההצעה לערוך צוואה הגיעה לתוך ה- state of mind  הזה ולכן נראתה לי כדבר הנכון לעשות.

גם הורי נהגו כך ועצם קיום הצוואה שחילקה את הרכוש שווה בשווה לנו היורשים, ואח"כ צו הירושה, פישט מאוד את התהליכים – בעיקר מול הרשויות והמוסדות השונים ומנע דילמות, עיכובים וסכסוכים מיותרים.

לצערי, בשכבת הגיל שלי אנו מתחילים להיפרד מהורינו. אני רואה בקרב חברים ובני משפחה אחרים כמה זה פשוט כשיש צוואה שהיא ממוקדת וברורה. רצון הנפטרים ברור, בין היורשים בפועל ואלו שקיוו להיות יורשים אין מקום לוויכוח כי רצון הנפטרים ברור לכולם. גם אם יש מאוכזבים, זה ברמה הרגשית וצריך להתייחס לזה ברמה הרגשית וכמובן לטפל בזה. ברמה הפרקטית, נחסכים הליכים משפטיים מורטי עצבים וגזלני זמן וכסף.

אני מכירה מקרוב משפחה בה הנפטרת, חשוכת ילדים, הורישה את הונה לחלק מהאחיינים – אלה שבעיקר סעדו אותה לפני מותה. נכון, היו הרמות גבה ואכזבה אבל היחסים בין האחיינים לא נפגעו. המקרה קרה לפני שנים רבות ובפרספקטיבה של שנים אני רואה שזה לא פגע ביחסים בתוך המשפחה המורחבת וכולם המשיכו את חייהם בהרמוניה וביחסים טובים וקרובים.

גבר צועד עם אישה מבוגרת (אילוסטרציה: Image Point Fr, shutterstock)
להיפרד מההורים | אילוסטרציה: Image Point Fr, shutterstock

מי עושה צוואה?

"יותר ויותר צעירים ישראלים מודעים היום לחשיבות עריכת צוואה, ולא נרתעים או חוששים מעריכתה, להיפך", אומרת  עו״ד רות דיין-וולפנר, מומחית לדיני משפחה, צוואות וירושה.

לדבריה, ניתן לחלק את אלו שבוחרים לעשות צוואה בגיל צעיר לשלוש קבוצות -  בקבוצה הראשונה מצויים אלו שחוו אובדן של בן משפחה מדרגה קרובה וחשו על בשרם את ההתמודדות עם חלוקת העיזבון בהעדר צוואה ברורה.

עו"ד רות דיין וולפנר (צילום: איליה מלניקוב)
רות דיין-וולפנר | צילום: איליה מלניקוב

בקבוצה השניה מצויים המתעשרים הצעירים. יותר ויותר צעירים בארץ הם בעלי הון משמעותי, אותו צברו בעסקים, מירושה או כתוצאה מעבודה מתגמלת בחברת סטראט-אפ או בחברת היי טק. בעלות על הון משמעותי בגיל צעיר מובילה לעתים קרובות לעיסוק בצורך לתת הוראות לגביו במסגרת צוואה.

בקבוצה השלישית מצויים אלו שעוברים או עברו הליך גירושין. במקרה כזה עריכת צוואה היא מהלך כמעט מתחייב, כשברוב המקרים מטרת הצוואה היא לדאוג שהרכוש יגיע לילדים ולא לבן או בת הזוג מהם מתגרשים.

 

5 דברים שעו"ד רות דיין-וולפנר ממליצה לדעת כשעורכים צוואה:

  1. צוואה בכתב יד (של המצווה עצמו) שנושאת תאריך וחתימה היא צוואה תקפה לכל דבר, כך שגם בתקופת הסגר ובבידוד ניתן לערוך צוואה כזו.
  2. ניסוח הצוואה צריך להיות בהיר ומובן, ויש להימנע מניסוח מסורבל שיכול להתפרש בכמה דרכים.
  3. כאשר היורשים הם ילדים מתחת לגיל 18 כדאי למנות איש אמון כדוגמת בן משפחה, רו״ח או עו״ד שישמש כמנהל העיזבון וינהל עבור הילדים את חלקם בירושה עד הגיעם לגיל שתקבעו. ניתן לקבוע שהילדים יפגשו את הכסף עם הגיעם לגיל מיושב יותר, דוגמת 25 ואף לתת הוראות לגבי העברת כספים לילדים עד אז.
  4. אין חובה לפרט בצוואה כל פריט רכוש שיש בבעלותכם כיום, אלא אם אתם רוצים להוריש נכס ספציפי ליורש מסוים.
  5. הצוואה אינה חלה על ביטוחי חיים, קרנות השתלמות, קופות גמל ועוד. חשוב בד בבד עם עריכת הצוואה לוודא מי המוטבים שרשומים בכל הביטוחים והקרנות שלכם.