ביום סמנכ"ל, בערב אלוף בריקודים סלוניים

ב- 18.4.1938 הפציע לראשונה דמותו האגדית של סופרמן על גבי חוברת קומיקס. דמותו של סופרמן כאלטר אגו של קלארק קנט סחפה אחריה מיליונים בין היתר כי הדמות מבוססת על הפנטזיה המשותפת לכולנו שבה אנחנו פושטים לרגע את החליפה והעניבה לטובת חיים אחרים, מרגשים ומלאי הרפתקאות.

אז אמנם עדיין לא למדנו לעוף, להניף אוטובוסים באוויר או לשלוח קרני חום מהעיניים אבל יש מי שלא נכנעו לחיי השגרה, וכשמסתיים יום העבודה פורשים גלימה (או כפפות אגרוף, או נעלי ריקוד) וצוללים אל עיסוקים מעניינים, מרגשים ובעיקר, לא צפויים.

"החבר פרש אחרי שני שיעורים, אני נשארתי עד היום"

אולג קריימר (32) משמש כסמנכ"ל פיתוח בחברת CallMarker, שמפתחת מערכת טלמרקטינג מתקדמת מבוססת ענן ובינה מלאכותית. ביתר שעות היום (והליל) הוא מעדיף דווקא את נעלי הריקוד. אולג הוא רקדן ריקודים סלוניים, מתאמן בין 4 ל-5 פעמים בשבוע, שלוש שעות בכל פעם, ומשתתף בתחרויות ברחבי העולם. לאחרונה זכה במקום שלישי באליפות הארץ מטעם התאחדות אידה לשנת 2017. 

איך הגעת דווקא לריקודים סלוניים?
"זה התחיל מכך שסבתי טטיאנה ז"ל רצתה שאדע לרקוד כמו אחד הרקדנים האהובים עליה. בגיל 12 חבר שלי רצה ללכת לשיעור נסיון והחלטתי לנצל את ההזדמנות ולהצטרף אליו. החבר פרש אחרי שני שיעורים ואני נשארתי עד היום." 

איך מתחבר עולם הריקוד אל חיי היום יום בעבודה?
"בדיוק כמו שאהבתי ריקוד מגיל צעיר כך גם תמיד גיליתי ענין בפיתוח תוכנה, ומגיל צעיר הייתה לי גישה טובה למחשבים. מבחינתי אלו שני עולמות שאני אוהב והם משתלבים האחד בשני. כמובן שזה דורש תכנון זמן ומשמעת משום שאני עובד לא מעט שעות ומנגד צריך להתאמן במהלך השבוע ובעיקר לקראת תחרויות".

עם כל כך הרבה שעות עבודה ואימונים, יש מקום גם לחיי פנאי ומשפחה?
"בשלב זה אני עדיין רווק ולכן יכול לחלק את הזמן בין העבודה לבין ריקודים אולם בהמשך כשתהיה לי משפחה משלי אין ספק שהזמן שאקדיש לה יהיה במקום חלק מהזמן המוקדש כיום גם לריקודים וגם לעבודה."

איך מגיבים לעיסוק הייחודי הזה בעבודה?
"לרוב אנשים מתלהבים מהעניין ומאוד מפרגנים ואני מקבל מהעבודה תמיכה מלאה כדי להמשיך ולטפח את יכולותיי בתחום הריקודים הסלוניים."

מנכ"ל מברזל

יורם בן פורת (59) משמש כמנכ"ל רשת הדיור המוגן "פאלאס" וכסמנכ"ל וראש תחום הדיור המוגן בקבוצת עזריאלי. במהלך היום עסוק יורם בשלל "זוטות" כמו ניהול חברה עם 700 עובדים והיקף נכסים של בשווי של כ-2 מיליארד שקלים. ביתר הזמן, מתאמן לקראת תחרות "איש הברזל" שאותה השלים כבר שלוש פעמים, אימונים לקראת ריצת מרתון שאותן השלים כבר 11 פעמים, כולל ריצת מרתון אתגרית במיוחד שכללה טיפוס על הר היוגנפראו המתנוסס לגובה של 4,158 מטר.

איך מנכ"ל עסוק מגיע לעיסוק בספורט מאתגר כל כך?
"בגיל 45 התחלתי להרגיש כאבי גב, כשאחת הסיבות לכך הייתה עודף משקל. באותה תקופה לא עסקתי כלל בפעילות גופנית ומיותר לציין כי עבודתי כללה הרבה שעות של ישיבה ועבודה משרדית. הבנתי שאם לא אתחיל לטפל בעצמי, המצב רק ילך ויתדרדר. ידעתי שהדרך היחידה שלי להתמיד היא למצוא ענף שאני אוהב ובחרתי בספורט אתגרי בשילוב יוגה ופילאטיס. הספורט האתגרי הציב בפני אתגרים מסוג חדש ובהיותי אדם חובב אתגרים, עם האוכל בא התיאבון. איכות החיים שלי השתפרה פלאים והכאבים הלכו ונעלמו." 

איך מגיבים בעבודה על העיסוק יוצא הדופן הזה?
"בעבודה מכירים את העיסוק כחלק בלתי ניפרד ממני. הבחירה בספורט אתגרי הייתה מאוד נכונה וטבעית עבורי ועבור העיסוק שלי משום שגם בעבודה וגם בספורט ובתחרויות השונות אני מציב לעצמי יעדים חדשים כל הזמן. בדרך כלל כשאני מסיים תחרות מעניינת במיוחד הסביבה מתעניינת ומפרגנת אבל אף פעם לא מופתעת כי הם יודעים כמה זה מתאים לאישיות האנרגטית שלי."

יו"רית וחותרת

מירית הררי (50) מגדירה עצמה כ"יזמית בנשמה". היא הבעלים של push אימון לשינוי ופריצת דרך ויושבת ראש הועד המנהל בעמותת סח"י - סיירת חסד ייחודית. היא אמא לשלוש וסבתא לשניים ובשאר הזמן ה(לא) פנוי היא חותרת על קיאק ימי ועל סרף (קיאק גלים), עוסקת גם בדייג על הקיאק ולפני כמה חודשים חזרה ממסע חתירה באלסקה. בעוד חודשיים צפויה להשתתף במסע לבאחה שבמקסיקו.

איך הגעת ונחשפת לענף הלא שיגרתי הזה?
"לפני כמה שנים הגעתי לבדי לחתונה של חברים בעכו. ישבתי בשולחן וחברה שלי שלחה אלי בחור בשם איתן גלוזמן, המנכ"ל של מרכז דניאל לחתירה בתל אביב. אחרי שיחה קולחת קיבלתי הזמנה אישית להגיע למרכז דניאל. לקח לי שנה להגיע לשם אולם כשהגעתי, עברתי פחות או יותר לגור שם והחבר'ה במועדון טוענים שמה שאני הסתפקתי בשנתיים אחרים לא מספיקים גם בעשר שנים. התחלתי בחתירה אקדמית, עברתי לחתירה ימית על קיאק וסרף וכיום אני עושה חתירה אולימפית בירקון, מתגלגלת בקיאק ויוצאת בגלים גבוהים. מידי בוקר אני מתייצבת במרכז דניאל בשעה שש רבע  והאהבה והאדרנלין ממלאים אותי במשך כל היום."

איך התפקיד שלך מתחבר עם עולם החתירה?
"העולמות הללו מאוד מתחברים. תהליך אימון מורכב מארבעה שלבים כאשר השלב השלישי הוא שלב האומץ. צריך לבצע מעשה אמיץ אחד קטן לפני שמתחילים להטמיע את הכלים שקיבלנו. כשאני חוזרת מהים אחרי  שניצחתי את הפחד, או את הגלים או את עצמי אני מתמלאת תחושת גאווה שמלווה אותי כל שאר היום וזה כמובן משפיע ומשליך על איך שהיום שלי נראה ואפילו על תהליך קבלת ההחלטות בעבודה."

איך מגיבים בעבודה על העיסוק יוצא הדופן הזה?
"זה מתחלק בין אלו שחושבים שאיבדתי את זה לבין אלה שמעריצים ומעריכים ואפילו העניקו לי את הכינוי 'מלכת הים'. יש גם את אלו שדואגים לי אם אני לא עונה לטלפון אחרי השעה 9:00."

מנכ"ל ביום ומתאגרף בלילה

מיכאל רזניק (30) הוא הבעלים והמנכ"ל של חברת מטנויה, חברת טכנולוגית בתחום הנדל"ן. אך כשאחרון המחשבים כבה, עוטה רזניק את כפפות האגרוף. "למרות שאגרוף נתפס כספורט אגרסיבי, הוא ספורט שנדרשת בו חשיבה רבה ותכנון מהלכים", אומר רזניק, "ולטעמי, גם יש בו חן רב".

כיצד הגעת לעסוק בענף זה?
"עוד כילד נהניתי לצפות בקרבות אגרוף בטלוויזיה. לפעמים נסעתי במיוחד כדי לצפות בקרבות. בגיל 16 התחלתי להתאמן בעצמי ולמעט הפסקה בעקבות השירות הצבאי אני מתאמן ברציפות עד היום."

כיצד מתחבר תפקידך במסגרת העבודה עם העיסוק הלא שיגרתי הזה?
"המקצוע שלי באופן טבעי מביא איתו לא מעט לחצים ומהמורות ודווקא העובדה שבסוף היום אני יכול לפרוק הכל במסגרת הספורט משחררת מאוד. בסופו של דבר גם העולם העסקי הוא 'זירה' לכל דבר ואמנם אני לא מרגיש שאני נמצא שם במאבקים יומיומיים אבל כמו שבאגרוף השחקן נדרש לחשוב מהר ולהגיב מהר כך גם בעולם העסקים, אולם את הסימנים הכחולים אני מעדיף להשאיר לזירה בלבד." 

איך מגיבים בעבודה על העיסוק יוצא הדופן הזה?
"שאלה טובה. אני מאמין שרובם היו שמחים להגיע בעצמם ולראות אותי חוטף אגרוף או שניים".

פרקליטה מברזל

מיכל מוזס (52) היא עורכת דין בעלת משרד עצמאי ומנכ"לית המרכז הישראלי ליישוב סכסוכים במשפחה אך בשאר הזמן, היא מתאמנת ומתחרה בריצות מרתון, תריאטלונים וחצי איש הברזל.

איך הגעת לעסוק בתחום מאתגר כל כך?
"זה התחיל כשהילדים שלי היו האחד בן שלוש והשני בן שנה, והרגשתי שאני חייבת למצוא עיסוק בשביל הנשמה. קמתי כל בוקר בשעה רבע לחמש ויצאתי לרוץ כעשרה ק"מ, משם ממשיכה לקפה, חוזרת הביתה לארגן את הילדים ומשם לעבודה."

איך משתלב העיסוק האינטנסיבי הזה עם עולם העבודה?
"באופיי אני רצה למרחקים ארוכים. זה נכון על המסלול ובהחלט נכון גם בעבודה. זה מתבטא בכך שאני לא עוזבת לקוח או תיק עד שמתקבלת התוצאה שאליה אני מכוונת. כשפתחתי את המשרד הגיע אלי לקוח בתיק שכבר התנהל בבית משפט אצל שופט שלא אהד את הצד שלנו בלשון המעטה. התיק התנהל בבתי משפט במשך עשר שנים ולא עזבתי אותו עד שהתקבלה התוצאה שרצינו. זה דומה מאוד לתהליך של ריצת מרתון, לכן עבורי, מדובר בעולמות דומים.  בנוסף, התחושה של להגיע לעבודה אחרי ריצה ואימון היא מדהימה. כל היום נראה אחרת."

איך מגיבים בעבודה לעיסוק?
"במשרד שלי יש פינה מלאה בגביעים ותעודות. כמעט כל לקוח או אורח חדש שנכנסים אלי תעכבים על זה ומתחילים לשאול שאלות ולרוב התגובות מאוד מפרגנות."

המרדף אחר שטפונות

בשנת 1996 יצא לאקרנים סרט האקשן "טוויסטר" בכיכובה של הלן האנט בתור חובבת סופות הוריקנים שנוסעת ברחבי ארה"ב ממקום מוכה אסון אחד לאחר במרדף רווי אדרנלין. גם לנו יש גרסה ציונית מוקטנת ויש מי שאת מנת האדרנלין הזו מקבל ממרדף אחר שטפונות ברחבי הארץ.  כזה הוא ניר קריס (43), ראש צוות תשתיות מחשוב בחברת אאוטבריין, שמזה עשר שנים נוהג לעקוב אחר תחזית מזג האוויר ולהיות הראשון שמגיע לכל שיטפון בארץ.

מהיכן הגיע התחביב הזה?
"אני מאוד אוהב לטייל. בגיל 40 נסעתי לעשות טרק בנפאל ואני אחד מארבעת האדמינים של קבוצת הפייסבוק: 'טיולון - מבלים עם הילדים ומדווחים מהשטח' המונה מעל 90 אלף חברים. כשמטיילים כל כך הרבה כמו שאני מטייל, נמשכים גם לכל מיני תופעות טבע נדירות או מיוחדות. שיטפונות במדבר זה אחד מהם. מעבר ליופי והייחודיות שבתופעה עצמה, יש כמובן גם את האתגר של להצליח להגיע אל השיטפון ולתפוס אותו בשיאו."

איך מגיבים בעבודה לתחביב הלא שגרתי הזה?
"מידי שנה אני מעביר בעבודה הרצאה בנושא שיטפונות. הרבה מהאנשים בעבודה שלא הכירו את הצד הזה שבי מתלהבים, וחלקם מגיעים אחר כך בעצמם לצפות בשיטפונות ומתמכרים לתחביב."

סמנכ"ל בעקבות גורלו

יש ילדים שסבא שלהם אוסף אותם ברגל או במכונית משפחתית ויש כאלה שקיבלו סבא שמגיע הביתה רכוב על אופנוע הארלי דיווידסון. כאלו הם ילדי שלי, נכדיו של אלי לוי (63), סמנכ"ל בחברת מיקרופוקוס (לשעבר HP) וחובב מושבע של אופנוע ה"ארלי דיווידסון" וקהילת הארלי דיווידסון בארץ ובעולם.

מאיפה הגיעה החיבה דווקא להארלי דיווידסון?
"זה התחיל כחלום ילדות אי שם בשנות ה-60 ו-70 כשתנועות החופש קיבלו ביטוי בארצות הברית. החלום התעצם בעקבות סרט הקאלט Easy Rider שנתן לחלום המעורפל של רכיבה על הארלי אל עבר החופש נופך ממשי ומציאותי. למרות שהחלום היה מאז ומתמיד, רישיון לאופנוע הוצאתי רק בגיל 50 ואת ההארלי הראשון שלי קיבלתי במתנה מאשתי בגיל 55. מאז הספקתי לטייל הרבה על ההארלי ועם חבורת רוכבי ההארלי גם בארץ וגם בעולם, ובשנה האחרונה הגשמתי את החלום האולטימטיבי בטיול אופנועי הארלי ברחבי ארצות הברית."

איך משתלב התחביב הזה עם עולם העבודה?
"לשמחתי ומזלי הטוב זכיתי בעבודה עם מרחב תמרון רב, ועם יכולת לעבוד שעות גמישות וזכיתי בצוות מהנדסים מצוין שבזכותם אני יכול לממש את התחביב ולשלב אותו בתוך חיי היום יום שלי, מבלי לפגוע בתפקודי ובעבודתי בשוטף."

איך מגיבים בעבודה לתחביב הלא שגרתי הזה?
"אצלנו בחברה חרטנו על דגלנו את החשיבות שבאיזון שבין בית לעבודה וחשוב לנו להנחיל זאת לעובדים. אני חושב שזה מעביר מסר חשוב מאוד כי אם עובד בכיר מרשה לעצמו לפתח ככה עיסוק נוסף, כל עובד אחר יכול גם הוא. בנוסף, התחביב שלי הפך לגימיק ונושא שיחה חם בחברה ובאירועים של החברה."

• תחביבים