לפני כמה שבועות הגיע למפעל 'אותנטבעי' בדימונה, המייצר אוכל טבעוני, סוכן מכירות המשווק חומרי ניקוי. הוא חיפש את מנכ"ל המפעל כדי לתת לו הצעת מחיר בנוגע למוצרים שהביא עמו.

"הוא שאל את העובדים שלי במפעל איפה בעל הבית, כדי להגיש הצעת מחיר על המוצרים שהציע למכירה. ניגשתי אליו ואמרתי לו שזה אני, ואלתי איך אני יכול לעזור לו. הוא הסתכל עליי במשך דקות ולא האמין לי. הוא לא יכול היה להאמין שאדם שחור יכול להיות בעל מפעל גדול", שחזר יאיר ישראל, מנכ"ל חברת 'אותנטבעי' בעצב.

וזה לא הסוף. כמה ימים לאחר מכן, ישראל ניגש לבנק כדי לברר עניין מסוים, הציג עצמו כמנכ"ל המפעל ולתדהמתו, נשאל על ידי מנהל באחת המחלקות אם "יש לכם יועצים לבנים בחברה שאפשר לדבר איתם".
"לצערי יש בישראל גזענות כלפי שחורים", אומר ישראל. החברה לא יכולה להכיל את זה שאנשים שחורים יכולים להיות בתפקידי ניהול ומפתח בכירים. הם חושבים שאנחנו צריכים להיות פועלי ניקיון ברחוב, שוטף כלים במסעדות או עובדי תחזוקה בבתי מלון".

ממה לדעתך זה נובע, הגזענות הזו?
"כי אנחנו אנשים שקטים, טובים ומנומסים. קהילה נחמדה שלא אוהבים לעשות רעש מכל דבר, ויש כאלה שמנצלים זאת לרעה כדי לפגוע בנו בצורה גזענית, חכמים על אנשים כמונו שיודעים שלא יגיבו להם".

ישראל החליט שהספיק לו, וההציף את התופעה הזו כדי להילחם בגזענות. הוא כתב פוסט ברשת בו הוא מתאר את הקשיים שהוא עובר וזכה להרבה תגובות ושיתופים. "לא האמנתי שהפוסט הזה יעשה רעש כל כך גדול.

פשוט הייתי חייב לפרוק את התחושות שלי ולספר מה עובר עליי. למה אנשים לא יכולים להאמין שאדם שחור יכול להיות בעלים של חברה. זו פרימיטיביות וגזענות שאין להם מקום בשום חברה אבל לצערי בישראל זה קורה כל הזמן", ציין. "זו תחושה נוראית מאוד. למה קשה לכם להאמין שאדם כמוני יכול להיות בעלים של חברה? למה זה נראה מוזר לאנשים בישראל שאדם שחור יכול לנהל חברה? מתי תפסיקו עם הסטיגמות אלה? אנחנו בשנת 2021. זו תעודת עניות לחברה בישראל".

יאיר ישראל עובדים (צילום: תמר אלמוג)
יאיר ישראל עובדים | צילום: תמר אלמוג

ואיך היו התגובות?
"לשמחתי כל התגובות של הגולשים תמכו בי, וזה חיזק אותי מאוד לדעת שיש הרבה אנשים שחושבים כמוני שמקומה של הגזענות היא מחוץ לחברה הישראלית, ושצריך למגר אותה ולעקור מהשורש".

"אנשים חששו מהתיבול שלנו"

ישראל, 44, מזה שנים הוא הבעלים והמייסד של מפעל 'אותנטבעי' בדימונה. הוא בן לקהילת העבריים שהגיע לעיר בשנת 1968. המפעל מייצר ארוחות טבעוניות ומוצרי מזון על בסיס טבעוני, ומעסיק 15 עובדים במפעל.

"ההתחלה לא הייתה קלה בכלל. היו המון קשיים כלכליים בדרך, וגם קושי ממשי לפרוץ את סוגיית האוכל הטבעוני ולחדור לקהלים חדשים שלא מכירים. התחום הזה לא מפותח מספיק בישראל. אנחנו בקהילה כולנו טבעוניים כבר עשרות שנים, אבל בישראל להציע אוכל טבעוני, שמבוסס על מתכונים ותבלינים שלנו לא היה קל. אנשים לא היו פתוחים לזה מספיק, חששו מהתיבול שלנו", הוא נזכר.

"במרכז הארץ יש מודעות גדולה לאכול טבעוני ולחשיבות שלו לגוף האדם אבל בדרום ובנגב כמעט ולא. מרבית הלקוחות שלנו בדרום הם סטודנטים וזוגות צעירים שמנהלים אורח חיים טבעוני, ומבינים עד מה הוא עושה טוב למערכת החיסונית, כולל לנצח את הקורונה, אבל הקהל הלקוחות הגדול שלנו הוא ממרכז הארץ וירושלים".

אוכל יאיר ישראל (צילום: תמר אלמוג)
אוכל יאיר ישראל | צילום: תמר אלמוג

לדבריו, העובדה שאיש כהה עור כמוהו מנהל מפעל כזה, ולא אדם לבן, גרמה לחשדות מצד אנשים שלא היו מוכנים לסגור עמו עם עסקאות כי התקשו להאמין שהוא באת הבעלים של המפעל.

"אנשים היו חשדניים מאוד כלפי שזה שאני שחור ומנהל מפעל. שפטו אותי לצערי בגלל צבע עור. זה עצוב. למרות זאת לא נשברתי. הקמתי את העסק יש מאין. היו שנים קשות מאוד. ידעתי שיש לנו מוצרים טובים אבל לא היו לנו מספיק לקוחות".

מתי זה השתנה?
"אני חושב שבשנתיים- שלוש האחרונות המודעות לאוכל הטבעוני עלתה מאוד. מכירים את המוצרים שלנו. התרגלו לתיבול במוצרי המזון שהם שונים מאלה שהישראליים רגילים אליהם. אנשים מתעניינים גם בקהילה שלנו ששורדת שנים רבות וחבריה כמעט ולא חולים גם לא בקורונה בזכות אורח חיים טבעוני", הסביר ישראל.

החליטו לא להתחסן נגד הקורונה

בני קהילת העבריים עלו ארצה לפני למעלה משלושים שנה בראשותו של המנהיג בן עמי קרטר ותקעה יתד בעיר דימונה. הם מגדלים כמעט את כל המזון שהם צורכים באמצעות חממות שהקימו, פירות וירקות אורגניים, מיצים טבעיים, ובגדים מכותנה שהם מגדלים בשטחים חקלאיים, ואף המציאו גלידה טבעונית במגוון טעמים. חלק גדול מהתוצרת הם מוכרים לחנויות.

השנה האחרונה, הייתה קשה מאוד עבור המפעל בגלל משבר נגיף הקורונה, והעובדה שהמפעל לא קיבל מענק מהמדינה. ישראל הצליח להמציא את עצמו מחדש.

יאיר ישראל פוסט פייסבוק (צילום: תמר אלמוג)
יאיר ישראל פוסט פייסבוק | צילום: תמר אלמוג


"עבדנו און ליין בהזמנות מאתר שלנו. עשינו משלוחים לכל רחבי הארץ. עבדנו קשה מאוד. הצלחנו להגיע ללקוחות חדשים, זכינו לחשיפה גדולה יותר. זה עדיין לא זה אבל אנחנו בכיוון הנכון", ציין ישראל, "לא קיבלתי שקל מהמדינה כסיוע, אבל שרדנו וזה מה שחשוב".

לדבריו, הוא וכל אנשי קהילת העבריים החליטו שלא להתחסן נגד קורונה."אנחנו לא מאמינים בחיסונים. מערכת החיסון שלנו חזקה כדי להתמודד עם הנגיף ועד היום זה הצליח. נכון שעשו בדיקות קורונה לאנשי הקהילה, וטענו שרבים היו חיובים למחלה אבל אני לא מאמין בזה", הוא מציין."עובדה שעד היום אף אחד מבני הקהילה לא מת מהנגיף הקטלני, האוכל הטבעוני שאנחנו אוכלים מגן על המערכת החיסונית שלנו".

מה שהכי עצוב לי שהמדינה לא מכירה בנו כאזרחים. אנחנו תושבי קבע. הילדים שלנו מתגייסים לצבא אבל אנחנו לא אזרחים מן המניין. גם לא נעשה כלום להקים לנו שכונה חדשה וכפר חקלאי כפי שהובטח לנו. זוכרים אותנו רק כשיש בחירות מקומיות או ארציות".