החתונות המפוארות שבהן גם זרים מוזמנים בתשלום

ג’יי סינג חיפש מתנת חתונה מקורית באמת לאחותו הגדולה שהתחתנה באולם בניו דלהי, הודו. תכשיטים נראו לו בנאליים מדי, כלי בית או בושם לא ריגשו אותו, אז הוא חשב על משהו אחר לגמרי. הצלם בן ה-28 רשם את הזוג, בלי לגלות להם, לאתר שמאפשר לתיירים להשתתף בחתונות הודיות תמורת תשלום. בערב החתונה עצמו הוא שלף את ההפתעה: שתי אחיות אמריקאיות שהגיעו במיוחד והפכו לאורחות הכי מסקרנות באירוע. "הפתעתי אותה עם מתנה של אמריקאים וזרים", הוא מספר בחיוך. "והיא ממש עפה על זה".

בשנים האחרונות חתונות הודיות הפכו לאובססיה עולמית. סדרות כמו Indian Matchmaking ו-Made in Heaven הציגו לעולם את הטקסים הארוכים, הצבעים, הבגדים והפאר. בשנה שעברה זה כבר הגיע לשיא, כשאנאנט אמבאני הבן של המיליארדר העשיר בהודו, התחתן עם ראדיקה מרצ'נט, עם הופעה של ריהאנה ואורחים כמו מארק צוקרברג, ביל גייטס וכמובן, אם הצלחתם איכשהו לפספס את הסיקור הנרחב שהיה סביבן: האחיות קרדישיאן.

הבאזז הזה חלחל גם לחתונות הרבה יותר רגילות. זוגות התחילו להבין שאנשים מוכנים לשלם רק כדי להיות שם ולחוות את החוויה מקרוב. היום תייר שמגיע להודו יכול לשלם כ-150 דולר כדי להשתתף ביום אחד של חתונה, או כ-250 דולר כדי להצטרף לכמה ימי חגיגות ברצף. הביקוש, מתברר, רק הולך וגדל.

קתרינה באצביצ’יוס היא חובבת חתונות מושבעת, וכששמעה על האפשרות להצטרף לחתונה הודית אמיתית בניו דלהי, היא לא היססה. בת ה-37 עובדת כמתכננת טיולים בחברת תיירות, ומספרת שחוויות לא שגרתיות הן חלק בלתי נפרד מהמיתוג שלה. במהלך השנים היא כבר בילתה עם כוחות שמירת שלום של האו״ם בירושלים, ביקרה בפסטיבל סרטוני חתולים בקנדה והסתובבה במוזיאון לכישוף באיסלנד, אז מה זה כבר לדחוף את עצמה לחתונה מקומית? יחד עם אחותה קימה, היא החליטה להוסיף לרשימה גם השתתפות בחתונה הודית. "חשבתי לעצמי, איזה הרפתקה אקראית וכיפית", היא אומרת. "אנחנו כאן בשביל הסיפור, בשביל החוויה והזיכרונות".

הפלטפורמה שמחברת בין זוגות לתיירים נקראת Join My Wedding ומייסדת שותפה שלה, אורסי פארקאני, מתארת אותה כמעין איירבנבי של חתונות. לדבריה, זו חוויה שלא מספיק לשלם עליה כסף, צריך גם חיבור אנושי. "בדרך כלל אתה חייב להכיר מישהו, לקבל הזמנה מיוחדת", היא מסבירה.

מבחינת התיירים, חתונה כזו היא הדרך הכי מהירה להבין תרבות. "המוזיקה, האוכל, הבגדים, איך מדברים על אהבה", היא אומרת. פארקאני, שנולדה בהונגריה ומחזיקה גם אזרחות אוסטרלית, הסתובבה שנים בעולם הסטארט-אפים, וחבר הציע לה להתחיל דווקא בהודו. משם זה כבר התגלגל דרך קבוצות פייסבוק, חברים מקומיים ומשפיעני רשת שחיברו בין זוגות סקרנים למטיילים הרפתקנים.

פול רודריגס, חקלאי בן 42 מאזור שפשייר באנגליה, שילם כ-300 דולר כדי להשתתף בחתונה יחד עם בת זוגו סמנתה מוריסון, במהלך טיול של חודש בהודו. הם שמעו על הרעיון מחבר בבר של מלון בניו דלהי, הזמינו מקום והגיעו כבר למחרת. "אנחנו אוהבים חוויות שהן קצת מחוץ למסלול", הוא אומר. "וחתונה של אנשים זרים התאימה לנו בול. זה פשוט לא קורה בבריטניה. אתה לא מגיע לחתונה של מישהו שאתה לא מכיר", הוא מוסיף.

בסיבוב מהיר בשוק מקומי הם מצאו בגדים מתאימים. רודריגס לבש קורטה מסורתית עד הברכיים ונעליים עם חרטום מתעקל, ומוריסון בחרה סארי משי. הוא מודה שהכניסה לאולם הייתה מלחיצה, אבל בתוך דקות האורחים האחרים עטפו אותם בחום. קבוצת גברים משכה אותו הצידה כדי לסדר לו את כיסוי הראש, והחתן והכלה הזמינו את השניים לבמה לצילומים. "זה הרגיש כמו להיות סלבריטי", הוא אומר. "כמו להיות ביונסה ליום אחד. הכול נוצץ, הכול זוהר".

ב-Join My Wedding החתונות מוצגות כמו פרופילים, עם תמונות, סיפור אישי והזמנה מרגשת. פארקאני עוברת על כל פנייה בעצמה ומסננת זוגות שנראים לה מונעים רק מכסף, או כאלה שמבקשים סוג מסוים של אורחים. "לפעמים כותבים לנו דברים כמו 'אני רוצה בנות רוסיות בחתונה'", היא מספרת.

העניין בפלטפורמה זינק. בעונת החתונות הנוכחית, מנובמבר עד פברואר, מספר החתונות הרשומות צפוי להגיע לכ-10,000, פי שניים משנה שעברה. גם מספר האורחים המשלמים צפוי להכפיל את עצמו לכ-500. בדרך כלל ההשתתפות מוגבלת לחמישה זרים בלבד בכל חתונה, כדי לא להפוך את האירוע לאטרקציה תיירותית. גם המחיר, היא אומרת, מסנן מי שמחפש רק ארוחה חינמית.

כמו בכל חתונה, לא הכול תמיד הולך חלק. יש זוגות שמתחרטים ברגע האחרון על אירוח זרים. רוב החתונות ההודיות הן בלי אלכוהול, וחלקן מתנהלות באווירה רגועה יחסית. זרים גם מוצאים את עצמם לא פעם מוקפים באורחים מקומיים שרק רוצים תמונה.

האחיות באצביצ’יוס, לבושות סארי משי שהותאמו להן במלון, קיבלו גישה מאחורי הקלעים בחתונה בניו דלהי. הן נכנסו לחדר צדדי שבו התארגנה הכלה וצילמו בטלפון נשים שמתאפרות ומסתדרות, בזמן שצלמים מקצועיים תיעדו את הכלה רנג’נה סינג בחצאית וחולצה אדומות עמוסות חרוזים.

סינג, מאפרת בת 32, סיפרה שרק בלילה שלפני החתונה אחיה הודיע לה ששתי אמריקאיות שילמו כדי להגיע. היא עצרה לרגע את ההכנות, חיבקה אותן ואמרה: "לא ממש הבנתי על מה אחי מדבר, אבל אתן לא זרות. אתן אורחות".

בחוץ התקהל סביבן קהל סקרן. רק אחרי שאישה אחת ניגשה ולחשה "תמונה?", נפתח הסכר ועשרות אנשים עמדו בתור.

"אני אוהב אמריקאיות, הן כל כך יפות", אמר אמן גאוטם בן ה־23, בעל בר נרגילות, בזמן שחיכה בסבלנות. בן דודו של החתן, סנג’יי סינג, השווה את הזרים בחתונה להופעת קרקס. משהו חדש שמרים את האווירה. "זה לא משנה אם אתה אמריקאי, אירופי או אפריקאי", הוא אומר. "זה מסקרן, זה שונה, אז רוצים תמונה".

ואז הערב קיבל תפנית פחות חגיגית. בזמן שקימה באצביצ’יוס בת ה־36 עמדה והתבוננה בריקודים סביב הגעת החתן בכרכרה רתומה לסוס, כייס גנב שני טלפונים מהתיק שלה.

היא, תושבת בוסטון ומנהלת מותג בחברת הפצת אלכוהול, בילתה את שלוש השעות הבאות עם שוטרים בחדר שמירה קטן וצפוף, בוהה שוב ושוב בצילומי האבטחה. היא פרצה בבכי על אובדן טלפון העבודה שלה. "אני מניחה שזה מוסיף לסיפור", אמרה לבסוף. "זה חלק מהעלילה".