ארצות הברית חוגגת 250, כולם מנבאים לה קריסה – אז איך המנוע שלה מסרב לעצור?

יש בדיחה ותיקה בשווקים הפיננסיים, לפיה הכלכלה האמריקאית חזתה בהצלחה תשעה מתוך חמשת המיתונים האחרונים. במילים אחרות, כמה שלא מנבאים לה נפילה, כמה שלא מסבירים שהיא עומדת להתרסק תחת כובד המשקל של עצמה – היא שוב ושוב קמה, מתנערת וממשיכה לרוץ. בדיוק בזמן שהיא חוגגת את יום ההולדת ה-250 שלה, ארצות הברית מציגה לעולם סיפור סינדרלה כלכלי מטורף. מצד אחד, המדינה שרויה בקיטוב פוליטי עמוק, חובות עתק ומערכת בחירות סוערת שמשאירה את כולם במתח. מצד שני, המנוע הכלכלי הגדול בתבל פשוט ממאן להתקרר, והוא ממשיך להפתיע את כל האנליסטים הכי נחשבים בעולם.

כדי להבין איך הקסם הזה עובד, לא צריך תואר שני בכלכלה, אלא פשוט להסתכל על השטח. "הרבה פעמים אנשים מסתכלים על כותרות מפחידות בתקשורת ושוכחים לבחון את היסודות", מסביר נועם שפלטר, יזם סדרתי וממייסדי ובעלי בית ההשקעות האלטרנטיביות אינווסטו ו-Be Rich, נציגות גרנט קרדון בישראל. לדבריו, הכלכלה האמריקאית צומחת כיום בקצב שנתי בריא מאוד של כ-2 עד 2.5 אחוזים, מספר מרשים ביותר עבור כלכלה כה עשירה ובוגרת. בעוד שחלק מהמומחים מזהירים מפני האטה, הסיכוי למיתון בפועל דווקא נמצא בירידה. הצרכן האמריקאי ממשיך להוציא כסף, השכר הריאלי בעלייה, ושוק המניות החזק מייצר תחושת עושר שגורמת לגלגלים להמשיך להסתובב.

הדלק המרכזי של השנה הוא ללא ספק מהפכת הבינה המלאכותית, שהפכה מטרנד טכנולוגי לכוח כלכלי מוחשי שבונה את אמריקה מחדש. ענקיות הטכנולוגיה כמו אמזון, גוגל, מטא ומיקרוסופט משקיעות סכומי עתק דמיוניים – מעל 700 מיליארד דולר – בבניית מרכזי נתונים ורכישת שבבים. שפלטר מדגיש כי לא מדובר רק בבועה של קוד ותוכנה: "כל שרת חדש שנפתח הוא לא רק שבב וירטואלי, הוא מרכז נתונים פיזי, קו חשמל, צוות בנייה ענק ומשכורות שזורמות לשטח. הבינה המלאכותית בונה כיום ברזל ובטון, והיא מייצרת מאות אלפי מקומות עבודה לחשמלאים, מהנדסים ופועלים ברחבי ארצות הברית". הבנייה הזו מזינה את השוק כולו, והמכירות הגלובליות של פיתוחי ה-AI כבר מתחילות להצדיק את השקעות הענק האלו.

לצד הטכנולוגיה, אמריקה נהנית מיתרון עצום נוסף ששומר עליה מפני זעזועים בעולם: עצמאות אנרגטית מוחלטת. בתוך פחות מעשור, המדינה שהייתה תלויה לחלוטין בנפט מהמזרח התיכון הפכה למעצמת האנרגיה הגדולה ביותר, המייצרת ומייצאת יותר נפט וגז טבעי מכל מדינה אחרת. האנרגיה הזולה והמקומית הזו פועלת כמו זריקת מרץ לתעשייה כולה ומאפשרת תופעה מרתקת של "ריּשור" – החזרת המפעלים הביתה. אחרי עשורים שבהם ייצור המוני עבר לסין, חברות ענק בתחומי השבבים והתרופות, כמו מיקרון ואלי לילי, מקימות כיום פרויקטים של מיליארדי דולרים באדמת אמריקה, כאשר מדינות כמו טקסס ואריזונה הופכות למרכזי ייצור עולמיים חדשים.

חוב מטורף שאין לה איך להחזיר

אך האם סיפור הסינדרלה הזה חסין מפני פגיעה? לא בטוח. כלכלנים בכירים, בהם מומחים מאוניברסיטת ייל ובלומברג, מרימים תמרורי אזהרה ומזכירים שהחוב הלאומי של ארצות הברית חצה את רף 39 טריליון הדולר, כאשר הממשל מוציא סכומי עתק רק על תשלומי ריבית. יש מי שמשווים את המצב הנוכחי לשנות ה-2000, ערב המשבר הפיננסי הגדול, ומזהירים כי הצרכן האמריקאי הממוצע שוקע בחובות כבדים בכרטיסי אשראי ובהלוואות רכב. החשש הגדול הוא שאם בועת הבינה המלאכותית תתברר כניפוח מוגזם, השוק עלול לחוות תיקון כואב שימחק טריליוני דולרים מחסכונות הציבור, בעוד שהממשל, שסובל מגירעון עמוק, יתקשה לתמרן ולחלץ את הכלכלה.

חלק מחובבי הטכנולוגיה, ובהם אילון מאסק, טוענים שזינוק הפריון בזכות הבינה המלאכותית יהיה ה"נס" שיעלים את החובות ויציל את המצב. עם זאת, מחקרים מראים שהמציאות מורכבת יותר. דוחות של מעבדת התקציב של ייל מזהירים כי הממשלה תצטרך להוציא מיליארדים כדי לתמוך בעובדים שהטכנולוגיה החדשה תתפוס את מקומם, מה שיקזז חלק ניכר מהרווחים הכלכליים. בנוסף, צמיחה מהירה מדי עלולה להפעיל לחץ על הבנק המרכזי (הפדרל ריזרב) להשאיר את הריביות גבוהות, מה שייקר עוד יותר את החוב הלאומי.

ההימור הגדול של טראמפ: האם חזון ה-MAGA באמת יבנה את אמריקה מחדש?

שאלת מיליארד הדולר (או ליתר דיוק, 39 טריליון הדולר) שמסעירה את וול סטריט היא האם חזון ה-"Make America Great Again" של דונלד טראמפ יצליח להזניק את הכלכלה, או שמא הוא מוביל אותה למלכודת מסוכנת. גופי מחקר כלכליים מובילים בעולם, בהם מכון ה-Tax Foundation ומומחי אוניברסיטת ייל, מציגים תמונה מורכבת במיוחד: מצד אחד, הגישה הלוחמנית של הנשיא הניבה הישגים בשטח, אך מצד שני, היא מייצרת "פצצות זמן" פיננסיות שעלולות להתפוצץ לכולנו בפנים.

בצד של ההצלחות, האסטרטגיה האגרסיבית של טראמפ מוכיחה את עצמה ככוח מניע חזק להחזרת התעשייה הביתה. באמצעות איומי מכסים נוקשים, הממשל מאלץ חברות ענק גלובליות להבין שאם הן רוצות נגישות לצרכן האמריקאי, הן חייבות לבנות מפעלים על אדמת ארצות הברית. הלחץ הכלכלי הזה כבר הוביל לגל השקעות חסר תקדים בייצור שבבים, רכבים ותרופות במדינות כמו טקסס ואריזונה. במקביל, הגישה העסקית והקשוחה של טראמפ הצליחה "לכופף" שותפות סחר כמו האיחוד האירופי, שהסכים לרכוש אנרגיה אמריקאית בשווי מאות מיליארדי דולרים כדי להימנע ממלחמת סחר – מהלך שמזרים מיליארדים ישירות למגזר הציבורי והפרטי בארה"ב.

אלא שלמטבע הזה יש צד שני ומדאיג מאוד, אותו מדגישים הכלכלנים הבכירים ביותר במדינה. המכסים שטראמפ מטיל אינם מגיעים ישירות מכיסן של המדינות הזרות, אלא מתגלגלים בסופו של דבר כתוספת מס על הצרכן האמריקאי הממוצע. דוחות עדכניים של מעבדת התקציב בייאל מראים כי המדיניות הזו, יחד עם זעזועים חיצוניים כמו זינוק מחירי הדלק בעקבות המתיחות במזרח התיכון, דחפו את האינפלציה לקצב שנתי מדאיג של מעל 4%. כדי להילחם ביוקר המחיה החדש, הבנק המרכזי נאלץ להשאיר את הריביות ברמה גבוהה, מה שמייקר את המשכנתאות וההלוואות ומכביד על הכיס של כל משפחה.

הסכנה הגדולה מכולן, שמדירה שינה מעיניהם של מומחי המאקרו-כלכלה, היא פקעת החוב הלאומי. הקלות המס המאסיביות שקידם הממשל הגדילו בצורה דרמטית את הגירעון, וכאשר החוב נושק ל-40 טריליון דולר והריביות בשוק גבוהות, הממשל האמריקאי מוציא כיום קרוב ל-90 מיליארד דולר בחודש רק על תשלומי ריבית – סכום מטורף ששווה למעשה לכל תקציב הביטחון והחינוך של המעצמה גם יחד. אפילו ההבטחות הגדולות של תומכי הממשל, לפיהן מהפכת הבינה המלאכותית תהיה ה"נס" שיזניק את הפריון וימחק את החובות, נתקלות בספקנות מצד החוקרים; בייל מזהירים כי אם הבינה המלאכותית תוביל לפיטורים המוניים של עובדי צווארון לבן, המדינה תיאלץ להוציא מיליארדים על תשלומי תמיכה וסעד, מה שיעמיק את הבור הפיננסי ויאיים על מעמדה של ארה"ב כמובילה העולמית.

למרות הצללים והאתגרים המורכבים, שוקי ההון של וול סטריט נותרו המגנט החזק ביותר להון מכל קצוות תבל. משקיעים וממשלות זרות עדיין רואים בדולר ובאיגרות החוב האמריקאיות את המקום הבטוח ביותר לכסף שלהם. בשורה התחתונה, העוצמה של ארצות הברית בשנתה ה-250 נובעת משילוב שלא קיים בשום מקום אחר: הובלה טכנולוגית, עצמאות אנרגטית ותרבות ייחודית. "יש מרכיב אחד שלא מופיע באף טבלה או גרף של כלכלנים, והוא ה-DNA היזמי האמריקאי", מסכם נועם שפלטר. "התרבות שמעודדת לקחת סיכונים, מתגמלת הצלחה ביד רחבה, ויודעת לסלוח וללמוד מכישלונות, היא הנכס הכי חשוב של הכלכלה הזו והכי קשה לחיקוי בעולם. המנוע האמריקאי רחוק מלהתקרר, ולמי שיודע לקרוא את המפה הנכונה – זו בעיקר הזדמנות ענקית קדימה".