אף שבמפעל סודה סטרים ברהט (אזור תעשייה "עידן הנגב"), עובדים כ-900 מוסלמים, חלקם פלסטינים, לא מדברים שם על פוליטיקה, גם לא על רקע האירועים הקשים בעזה והעברת השגרירות לירושלים. במפעל עובדים כ-1,800 איש ואישה, מחציתם מוסלמים ומחציתם יהודים. כ-650 מהם בדואים, כ-100 פלסטינים מהגדה ולמעלה מ-100 ממזרח ירושלים וסביבתה.
רק לפני שבוע חנכו במפעלים שבאתר, זה לצד זה, ארבעה בתי תפילה למוסלמים, וספר תורה הוכנס לבית הכנסת. בטקס החנוכה השתתפו זה לצד זה הרב הקונסרבטיבי ארווין בירנבאום ראש עיריית רהט, האימאם טלאל אל קרינאוי, ושייח שריף אבו האני, ראש המועצה הדתית ברהט.
סודה סטרים הוא מותג המים המוגזים הגדול בעולם; המפעל מייצא ל-45 מדינות כ-50 מיליון מוצרים עליהם מוטבע את דגל ישראל ומשפט האומר כי "מוצר זה יוצר בידי יהודים ומוסלמים בדו-קיום של שלום". לנגב עבר מפעל סודה סטרים ממישור אדומים, שמעבר לקו הירוק. לפני כשנתיים החברה הפיצה סרטון ויראלי שהציג את שגרת יומם המשותפת של עובדיה, ישראלים ופלסטינים, ערבים ויהודים, בו צפו למעלה מ-40 מיליון איש. הסרטון שתורגם לערבית, הופץ על ידי סודה סטרים במדינות ערב. לדברי דניאל בירנבאום , מנכ"ל החברה, המעבר ממישור אדומים התבקש בעיקר משום שהחברה גדלה והייתה זקוקה לשטח גדול בהרבה מזה שהיה לה במישור אדומים, שם העסיקה כ-1,200 עובדים.
"לא האמנו שבמפעל ישראלי נזכה לבתי תפילה מוסלמיים משלנו"
עלי ג'אבר מכפר סוואחרה שליד ירושלים, עובד כבר חמש שנים בסודה סטרים וכיום הוא מנהל ייצור בהרכבות. "אנחנו מרגישים כולם כמשפחה; ההנהלה דואגת לכולנו ללא אפליה. אני אישית לא מרגיש כפלסטיני בין יהודים, רק מי ששואל מאיפה אני, אני אומר לו", הוא אומר.
לא קשה לך להגיע כול יום עד לרהט?
"יש לי עוד שעתיים בבוקר ושעתיים בערב, לעומת עובדים מהאזור. אני יוצא מהבית בהסעה עד למעבר הר הזיתים ומשם ממשיך למפעל בהסעה אחרת. אבל בגלל שאני אוהב את המקום ואת האנשים, אין לי בעיה עם זה, גם אם זה יהיה עוד יותר רחוק. עבדתי תקופה במקום אחר עם שכר גבוה יותר, אבל חזרתי לסודה סטרים כי אני אוהב את המקום, כי זו המשפחה שלי".
והוא מוסיף: "אני חייב לציין, שאירוע החנוכה של המסגד בשבוע שעבר ריגש אותי מאוד כמו את כול העובדים המוסלמים במפעל. לא האמנו שבמפעל ישראלי נזכה לבתי תפילה שלנו לצד בית כנסת. פתחו לנו ארבעה בתי תפילה, מהם אחד לנשים, שיש בו את כול הציוד הנדרש. ההנהלה נתנה לנו הרגשה מאוד חשובה שהדת שלנו לא נופלת מהדת של היהודים. עבדתי בהרבה מקומות, וגם במפעלים לא יהודיים לא היו לנו בתי תפילה מסודרים כמו שבנו לנו כאן".
ומה קורה בימי מתיחות כמו שהיו עכשיו בעזה?
"אני מרגיש שסודה סטרים זה אי של שלום, שמראה איך אפשר לחיות ביחד. גם בימים האחרונים כול העובדים הפלסטינים הגיעו למפעל כרגיל. בנינו פה גשר של שלום למרות שעזה נמצאת רק 22 קילומטר מפה. אנחנו חוגגים יחד ימי הולדת ואירועים משפחתיים אחרים. כול אדם שנכנס למפעל מרגיש את הרוח המיוחדת והמשפחתית שיש בו".
הבעיה הביטחונית באה מאלה שלא עובדים ומיואשים
"יש פה לא רק שקט מבחינה פוליטית, יש פה חברות אמיתית", מוסיף המנכ"ל דניאל בירנבאום, "באחת התגובות לסרטון חנוכת בתי התפילה שהעליתי לפייסבוק, כתב עובד שלנו מרמאללה: 'בואו ללמוד מסודה סטרים איך עושים שלום, ואם לא תצליחו, תמיד אפשר לריב'. כול האנשים מתערבבים אחד בשני – בדואים עם עולים מאתיופיה או מרוסיה, עם פלסטינים ותושבי מזרח ירושלים; לא יושבים בקבוצות נפרדות – כולם עובדים יחד, בלי קשר למוצא.
"נוצרו פה חברויות מדהימות; יש לנו עובד מרהט שהוא חירש ועובד יהודי מבאר שבע שגם הוא חירש; הם הפכו לחברים קרובים, מדברים ביניהם בשפת הסימנים וגם יוצאים לבלות יחד לאחר שעות העבודה. אני עצמי אירחתי בבית משפחה של אחד מהעובדים הפלסטינים, הילדים בערך באותו גיל, לקחנו אותם לים, בפעם הראשונה בחייהם. הנשים התקרבו ובישלו יחד. היה ממש כיף".
בירינבאום ממשיך להאמין שהמודל שמציב המפעל הוא בר שכפול. "ככול שנעסיק יותר פלסטינים אצלנו, זה ישפר את הביטחון שלנו. בעזה האבטלה מגיעה ליותר מ-50%, אז כשאנשים משועממים ומיואשים, הם עושים שטויות. זה אינטרס לאומי שלנו להעסיק כמה שיותר פלסטינים במפעלים בישראל, במקום לייבא אותם מסין או מתאילנד. אין לפחד מהבעיה הביטחונית מצד 100 אלף הפלסטינים שעובדים בישראל; הבעיה הביטחונית באה מאלה שלא עובדים בכלל. אני קורא לזה כלכלת השלום, וביום מן הימים אני מקווה שיבואו אלינו גם פועלים מעזה. גם בימים של חושך אנחנו צריכים לזכור שיש תקווה ולא לוותר,".