כמה פעמים שמעתם את הביטוי "צרכנות נבונה"? כנראה שלא מעט. הצרכן הישראלי אוהב לשים לב לאותיות הקטנות ולהתגאות בהבנתו את הדברים שמאחורי הקלעים. זה נוגע כמעט לכל תחומי הצריכה, ממזון, דרך ביטוחים ועד רכבים ונדל"ן – אומרים שתמיד חשוב להתייעץ, לחשוב, לעשות בדיקת רקע, להכיר את המוכר על שורשיו המשפחתיים וכדומה. אולם יש תחום שנצרך באופן כל כך נרחב, והמודעות למה שקורה מאחורי הקלעים שלו שואפת לאפס – פורנו.
עוד ב-mako כסף:
- כמה באמת מרוויחה המסעדה על סטייק? מעט מאוד
- "כלל" שינתה פוליסה בניגוד לחוק
- 10 סימנים שאתם צריכים סוכן ביטוח אחר
"להסתכל רק על פורנו מיינסטרימי זו המקבילה הסקסואלית ללאכול את כל הארוחות שלך במקדונלדס". כך לפחות טוענת שירה טארנט, חוקרת של תעשיית הפורנו העולמית בראיון למגזין "אטלנטיק". טארנט, שכתבה ספר על הנושא, The Pornography Industry, חושפת בראיון כמה עובדות וטענות מפתיעות ביחס לתחום המושמץ והפופולארי הזה.
בזמן שמונופול הגז או התחרות בתחום הסלולר זוכים לכותרות בעיתונים ולגדודי פעילים חברתיים, המבנה המונופוליסטי והכמות העצומה של כסף לא מפוקח של תעשיית הפורנו נותרים מאחור. אנשים אוהבים לצרוך פורנו עם הראש בתוך החול, כך טוענת טארנט, כמו בתוך תא וידויים קטן – חופשיים מעמדות אידיאולוגיות ומוסריות. מקום שבו הצורך המידי הוא היחיד שנחשב.
תעשיית הפורנו לא שונה בהרבה מכל תעשייה אחרת. וכמו שעולם כמנהגו נוהג בתחום הגז הטבעי, כך גם בפורנו. מונופול אמרתם? אז כן, תעשיית הפורנו היא מעיין חברת אחזקות שחולשת על כל האתרים שהאות X מופיעה בהם על הטיותיה השונות שבהם ביקרתם לאחרונה (או שלא). חברה בשם MindGeek, בעלת השם התמים לכאורה, מחזיקה, כך על פי הערכות, ב-8 מתוך 10 אתרי הפורנו הנצפים בעולם. רובם פועלים בשיטת הטיוב, בסגנון יוטיוב.
אחת מהבעיות של השיטה הזו היא שהיא מאפשרת הפצה פיראטית של תוכן פורנוגרפי שאמור להיות בתשלום. ממש כמו הורדה פיראטית של אלבום מוזיקלי. בסופו של דבר, מדובר בכסף שהושקע – גם אם לא למטרת פיתוח חקר המוח – ומשקיעיו מצפים להחזירו באמצעות הצריכה של התוכן.
"מדובר באתרי אגרגציה, שלוקחים לינקים מכל מיני מקומות, וזה לעתים מאוד קרובות תוכן פיראטי או גנוב. זו בעיה גדולה מאוד", אומרת טארנט. "יוצרי התוכן יכולים לנסות לרדוף אחריהם, אבל לרוב אין להם באמת סיכוי להצליח, וזה בזבוז של כסף ואנרגיה". טארנט מעריכה שבעמק סן פרננדו בקליפורניה, בירת הפורנו האמריקאית העולמית, מועסקים כ-20 אלף אנשים בתפקידים שונים בתעשייה – שעל פי הערכות שונות מגלגלת שני מיליארד דולר בשנה. אז אכן יש המון סוגיות של אתיקה ומוסר, אבל גם מדובר על המון כסף.
אך האם MindGeek כורת את הענף שעליו הוא יושב? לכאורה כן. היחסים בין ענקי הפורנו שחולשים על מספר אתרים מבוססי טראפיק לבין מייצרי הסרטים משולים ליחסים בין רשתות השיווק לחקלאים. הרשתות גוזרות קופון גדול יותר, אך ללא החקלאים אין להן מה למכור. על פי ההיגיון הזה, כשתעשיית הפורנו המסורתית תתרושש מההצפה של התוכן החינמי והפיראטי, כבר לא יהיה משתלם להרים הפקות יקרות. אולם זה רק לכאורה. "תמיד יימצא התוכן הפורנוגרפי, אם זה לא הפקות מקור מגורם אחד אז מגורם אחר, ואם לא הפקות מקור אז סרטונים ביתיים זולים יותר", אומר רן גבריאלי, האיש שמאחורי ההרצאה המפורסמת "למה הפסקתי לצפות בפורנו", "ייקח לתעשיית הפורנו 300 שנה להתרושש מהמודל הזה".
"לצרוך פורנו כבד זה לא מספיק"
וכשמדברים על המודל הזה, של שליטה תאגידית בתחום הפורנו, אולי קצת מפתיע לגלות שהוא לא שמור רק לאמריקאים. גם כאן בישראל אפשר למצוא את הסוג הזה של שליטה. "יש בישראל אתר אחד שמחזיק בכמה אתרים שונים, אבל מדובר באותה בעלות", אומרת יעלה להב-רז, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, שחוקרת את תעשיית הפורנו, "מי שייכנס לאתר sexadir וייחפש סרטים בחינם, יופנה לסקסימו, ומשם לליפס, משם לסקס מובי, משם לבננה – ורק אז, לאחר שעברת 5 אתרים שונים תחת אותה בעלות, תגיע לקני פורן - שהוא אתר שמציע סרטים בתשלום".
"המודל הכלכלי כאן ברור – הכל מבוסס על טראפיק ואפשר לראות באתרים ממש כמות כניסות, כמות פרסומים וכדומה. כל הסרטים שמובאים בחינם הם סרטים מאוד קצרים, הסרט הארוך ביותר יהיה בן 5-7 דקות. לצרכן פורנו כבד זה כמובן לא מספיק, כי צריכת פורנו זה מעגל של הסלמה".
וכשמדברים על פורנו ישראלי, כבר לא ממש מדובר על הפקות מקור זולות עם שחקנים ושחקניות סוג ד'. "התעשייה הזו בקושי מצליחה לקיים את עצמה" אומרת להב-רז, "יש כסף ישראלי בפורנו, אבל הכסף הזה לא מגיע ישירות מהפקות ומכירה של סרטים כחול לבן, אלא מאתרי אינטרנט מבוססי טראפיק".
צלע נוספת בקשר הישראלי לתעשיית הפורנו העולמית היא חברות היי-טק שמוכרות טכנולוגיה אינטרנטית לאתרי פורנו עולמיים. בין השאר מדובר בשירותי סליקת אשראי, אבטחת מידע והצגת מדיה. כזו היא חברת קולוויז'ן הישראלית, שתחקיר של עובדה מ-2014 הראה את התנאים הבעיתים של הנשים שמועסקות על ידי האתר שהיא מפעילה, ImLive. "זה תחום מאוד אפור. קצת כמו מי שמייצר ומוכר רק את הקנה של האקדח ואומר 'תעשו עם זה מה שאתם רוצים'", אומרת להב-רז.
אנחנו יודעים אילו אנשים עומדים בראש פירמידת הפורנו הישראלית הזו?
"לרוב אנחנו לא ממש יודעים, התעשייה הזו במידה רבה פועלת במחשכים דווקא בגלל שבעלי ההון שמחזיקים פה הם אנשים נורמטיביים לחלוטין שלא רוצים להיחשף".
הם לא רוצים להיחשף כי זה לא חוקי או פשוט טאבו חברתי?
"עצם ההקרנה של סרטים פורנוגרפיים היא חוקית. בכל האתרים הללו אתה צריך להצהיר שאתה מעל גיל 18, ואז מבחינת החוק זה בסדר. מה שלא חוקי זה פרסום במרחב הציבורי ופרסום של פורנו של ילדים או פורנו גנוב".