יורשים, תרגיעו: המיליארדרים שמתים מפחד מהילדים המפונקים שלהם

להיוולד כילד או נכד של מיליארדר נשמע כמו כרטיס טיסה קבוע במחלקה ראשונה לחיים נטולי דאגות. יאכטות, מסיבות, מותגי על ואפס אילוצים כלכליים. אבל עבור הדור הצעיר של עשירי העולם, החגיגה הזו נתקלת לאחרונה בקיר בטון מפתיע: האבות והסבים שלהם. מתברר שהמייסדים שהקימו אימפריות בעשר אצבעות לא ממש סומכים על היכולות הניהוליות או על הבגרות של היורשים שלהם. במקום להעביר את השרביט באהבה, הפטריארכים הזקנים מקימים רשתות משפטיות מתוחכמות של קרנות נאמנות, שנועדו להשאיר את הילדים המפונקים רחוקים ממוקדי קבלת ההחלטות, גם שנים אחרי שהמייסד כבר לא יהיה פה.

הדרמה האחרונה שמסעירה את עולם העושר שייכת לפייר קסטל, מיליארדר צרפתי בן 99 שחולש על אימפריית משקאות ויין בשווי 10 מיליארד דולר. קסטל, שעבד מגיל 11 בכרמים ולא סבל את סגנון החיים הראוותני של ילדיו העשירים, ולכן בילה את שלושת העשורים האחרונים בבניית מבנה משפטי מורכב בסינגפור ובליכטנשטיין. המטרה שלו הייתה ברורה ומוצהרת: למנוע מהדור השני והשלישי להשיג כוח ממשי בעסק, ואף לקבוע שאף בן משפחה חדש לא יוכל להתמנות לתפקיד ניהולי בכיר. קסטל השאיר להם את הכסף והדיבידנדים כדי שיוכלו להמשיך לחיות טוב, אבל את הניהול בפועל הפקיד בידי עורך הדין שלו, גרגורי קלרק.

הילדים והאחיינים, שלא ממש אהבו את הרעיון שהם מורחקים מהחברה שנושאת את שם המשפחה שלהם, לא חיכו לקץ. בתו היחידה של קסטל, רומי בת ה-52 – שמעולם לא החזיקה בתפקיד תפעולי משמעותי באימפריה – חברה לבן דודה אלן, שהודח מדירקטוריון החברה. השניים פתחו חזית מול המנכ"ל המקצועי, האשימו אותו שהוא "מנסה להשתלט על העסק", וגררו את המשפחה לקרב משפטי מכוער ומביך בבית המשפט העליון בסינגפור. רומי עצמה הודתה בעבר בחששות של אביה, וסיפרה שלדורות הבאים במשפחה כבר אין את אותם ערכים או חזון, וכי מאבקי הכוח הללו תמיד הדאיגו אותו.

כשהילדים פותחים במלחמת עולם נגד האב

המגמה הזו, שבה המייסדים רואים בתוכניות הירושה הגנה על העסק בעוד שהילדים חווים אותה כחנק ואי אמון, מולידה קרבות יצריים בכל העולם, אבל אף אחד מהם לא מתקרב לרמת הטינופת והאובססיה של משפחת מרדוק. איל המדיה רופרט מרדוק סיפק לעולם את ההשראה האמיתית לסדרה "יורשים" (Succession), וכמו בטלוויזיה, המציאות עלתה על כל דמיון. מרדוק הקים בשנות השמונים נאמנות משפחתית בלתי ניתנת לביטול שהייתה אמורה לחלק את השליטה באימפריית המדיה שלו בצורה שווה בין ארבעת ילדיו הבוגרים: לאכלן, ג'יימס, אליזבת ופרודנס. במשך שנים הילדים נלחמו זה בזה על תשומת הלב של אבא, ניסו להוכיח מי המנכ"ל המוכשר יותר, בזמן שרופרט נהנה לראות אותם מתחרים כמו גלדיאטורים.

הפיצוץ הגדול קרה כשמרדוק הבין ששלושה מילדיו פשוט לא מחזיקים בדעות הפוליטיות הנכונות מבחינתו. מרדוק הפך את רשת "פוקס ניוז" למכונת כסף ימנית-שמרנית משומנת, והוא נתקף חרדה שמא ג'יימס, אליזבת ופרודנס – שמחזיקים בדעות ליברליות יותר – ישנו את הקו של הרשת לאחר מותו ויחריבו את מפעל חייו. היחיד שנשאר נאמן לחזון השמרני היה בנו הבכור, לאכלן. כדי להציל את פוקס ניוז מעצמה, מרדוק ביצע מהלך דרמטי וניסה לשנות באופן חד-צדדי את תנאי הנאמנות המשפחתית, כך שלאכלן יקבל שליטה בלעדית ומלאה בעסק, בעוד שאר האחים יישארו עם המזומנים אבל בלי גרם אחד של השפעה.

שלושת האחים המורדים סירבו להשלים עם המהלך שמתייג אותם כפחות מוכשרים או פחות ראויים, ופתחו במלחמת עולם משפטית נגד אביהם ואחיהם הבכור. הקרב הגיע לבית המשפט בנבדה והפך לקרקס תקשורתי עולמי. האחים טענו שאביהם פועל בחוסר תום לב ומפר את ההסכם ההיסטורי, בעוד שעורכי הדין של מרדוק האב טענו שהוא מנסה להגן על השווי המסחרי של החברה עבור כל הילדים, כי שינוי פוליטי ברשת יבריח את הצופים ויגרום לקריסה כלכלית.

בית המשפט פסק בסופו של דבר נגד הניסיון של מרדוק לשנות את החוזה, מה שאילץ את המשפחה לשבת למשא ומתן מתוח ומייגע. בסופו של דבר, רק כסף גדול פתר את הבעיה: שלושת האחים המורדים הסכימו לוותר על המניות שלהם ועל השאיפות הניהוליות, בתמורה לפיצוי בלתי נתפס של כמיליארד דולר במזומן לכל אחד מהם. הם קיבלו את העושר, אבל הפסידו את האימפריה.

יורשים גרסת המציאות

האינטרס של ההורים המיליארדרים ברור: הם מנסים להילחם בנפוטיזם ובחוסר הכישרון של הדור הבא, בידיעה שלא כל מי שנולד לעושר מופלג מסוגל או צריך לנהל חברות ענק שמשפיעות על חייהם של עשרות אלפי עובדים ומליוני צרכנים. הבעיה היא שהניסיון לשלוט ביורשים דרך נאמנויות נוקשות מייצר פיצוצים מיידיים, והופך את הדרמות המשפחתיות לפומביות ומלוכלכות במיוחד.

במקרים אחרים, המאבקים האלה פשוט מרסקים את מה שההורים ניסו לבנות. באימפריית המדיה של המיליארדר סאמנר רדסטון (הבעלים של Viacom ו-CBS), הקרבות סביב הניהול כשהוא נכנס לשנות ה-90 לחייו ואיבד את צלילותו הבהילו את המשקיעים ופגעו קשות בשווי החברות. בתו, שרי, נאלצה להילחם בשיניים מול מנהלים, חברי דירקטוריון ואפילו מול בני משפחה אחרים שניסו לנצל את המצב של אביה. שרי הצליחה בסופו של דבר לנצח במאבק השליטה ולאחד את החברות, אך המחיר הנפשי היה כבד מדי. כעבור כמה שנים היא נשברה ומכרה את החברה המשפחתית למשקיע חיצוני רק כדי, כדבריה, להיות חופשייה מהסיוט המשפחתי שליווה אותה כל חייה.

גם בפולין, ניסיונו של איל המדיה זיגמונט סולורז לבטל ברגע האחרון החלטה להעביר את השליטה לשלושת ילדיו הוביל למשפט ראווה מכוער. הילדים, שחשו פגועים ומדורתים, האשימו את אשת אביהם הרביעית – שהייתה בכירה באחת החברות – בכך שהיא מנצלת את מצבו הבריאותי המידרדר של האב ומסיתה אותו נגדם. בזמן שהמשפחה הטיחה רפש בבתי המשפט בארצות הברית ובאירופה, מניות החברות צללו בבורסה והמשקיעים זעמו על כך שההנהלה עסוקה בצהוב ובסכסוכי ירושה במקום באסטרטגיה ופיתוח.

היועצים הפיננסיים של האלפיון העליון מסבירים שהסיפורים האלה הופכים לנפוצים יותר בגלל המורכבות של משפחות מודרניות הכוללות נישואים שניים ושלישיים, ילדים חורגים ואחים למחצה, ובגלל פער דורות עמוק לגבי המטרה של כסף וירושה. הניסיון לכפות מבנים נוקשות על הדור הצעיר בלי לנהל איתם דיאלוג פתוח מייצר תסכול קשה. כשהילדים המפונקים מרגישים שאבא לא סומך עליהם ומתייחס אליהם כאל איום, הם לא נשארים חייבים. הם לוקחים את מיטב עורכי הדין, משתמשים בכסף של אבא נגד אבא, ויוצאים למלחמה. פייר קסטל, רופרט מרדוק ושאר המיליארדרים המזדקנים אולי קיוו להשיג שקט נפשי ויציבות לעסקים שלהם, אבל בפועל, הניסיונות שלהם לחנך ולרסן את הילדים מהקבר רק מייצרים את הדרמות הכי חמות, יצריות ומלוכלכות בבתי המשפט.