הפשיעה המאורגנת בישראל מרימה את ראשה ביתר שאת בשנים האחרונות, ומדי יום אנו נחשפים לממדיה המדאיגים ההולכים וגוברים, תוך חציית קווים אדומים וערעור הביטחון האישי במדינה.

בשונה מסוגי פשיעה אחרים בהם מטפלים גופי האכיפה השונים דוגמת עבירות מין, אלימות ועוד, מטרתה המובהקת של הפשיעה המאורגנת היא צבירת הון, בכסף ובשווה כסף, בידי ראשי הארגונים השונים. ולפיכך, מלחמה זו חייבת להיות מטופלת בראש ובראשונה בידי רשות אכיפה כלכלית, ורשות המסים היא המתאימה לכך ביותר.

בעולם המשפט הפלילי, עליו מופקדות המשטרה והפרקליטות, נטל ההוכחה גבוה מאוד, ובאמצעות שימוש באנשי קש למיניהם, ראשי הארגונים חומקים לא פעם מאימת הדין, בשל קשיים משפטיים כאלה ואחרים.

עולם המס הוא חריג בנוף המשפטי. בעולם זה, חשיבותו של הרישום הפורמאלי, גם במאגרים רשמיים של המדינה דוגמת רשם החברות, רשם המקרקעין ועוד, בטל בשישים לעומת זהותו של הנהנה האמיתי מהשימוש באותם נכסים. עקרון זה, המאפשר לרשות המסים להתעלם לחלוטין מהרישום הפורמאלי לצורך מיסוי אמת, חוזר בפסיקותיו של בית המשפט העליון חדשות לבקרים.

לפיכך, אם רשות המסים תיטול חלק פעיל במאבק בפשיעה המאורגנת, היא תוכל לפעול כנגד המתעשרים האמיתיים מאותה פעילות עבריינית, כלומר ראשי ארגוני הפשיעה, וזאת בשונה מאופן פעילותה של המשטרה שנאלצת לא פעם לפעול כנגד ה-"קופים" באותם ארגונים, שלרוב מעמדם ההיררכי נמוך למדי. בשונה מהדין הפלילי, נטל ההוכחה בדיני המס הוא נטל ההוכחה הנדרש בתחומי המשפט האזרחי, אשר נמוך משמעותית מזה הנדרש בדין הפלילי.

עצם העובדה שהפקת הרווחים נעשית אגב פעילות עבריינית המנוגדת לחוק, איננה שוללת משלטונות המס את הזכות למסות את הרווחים שהצטברו כפועל יוצא מפעילות זו. דוגמאות לכך ניתן למצוא במיסוי תקבולי השוחד שקיבל שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, וכן בפסק הדין הידוע בעניינה של אטלה וסרמן שעסקה בזנות בניגוד לחוק ובכל זאת בית המשפט הכשיר את עמדת פקיד השומה וקבע כי עליה לשלם את המס שהפיקה מפעילות זו.

לדוגמה, נניח שארגון פשיעה גובה דמי חסות בסך של 100,000 שקל בחודש מעסקים שונים. מבחינה משפטית, אין כל קושי לקבוע כי מדובר בפעילות שיטתית ומאורגנת העולה לכדי הכנסה עסקית לכל דבר ועניין. לפיכך, העוסק באותה הפעילות עבריינית יתחייב במע"מ בשיעור של 17% מסך דמי החסות שגבה, ובשלב שני יתחייב בשיעור מס הכנסה מקסימאלי. בדרך זו, רשות המסים, ובפרט אגפי מס ערך מוסף ואגפי מס הכנסה, יוכלו להנפיק שומות לפי מיטב השפיטה כנגד "המושכים בחוטים" באותו ארגון, הנהנים האמתיים מאותם רווחים. לצד שומות אלה, המטופלות במישור האזרחי, ניתן לפתוח בהליכים פליליים, לא כנגד ביצוע העבירה עצמה עליה מופקדת המשטרה, אם כי רק בהיבטי העלמת המסים הנלווית לה באופן אינטגרלי.

בדרך זו, ניתן יהיה לנהל הליכים כלכליים - אזרחיים כנגד אותם עבריינים כלכליים, ובהיעדר תזרים מזומנים לכיסוי חובות המס, ניתן יהיה לפנות להליכים של חילוט הרכוש המצוי בידיהם, הגם אם אינו רשום במישרין על שמם. שכן, חילוט הרכוש יהווה כלי אפקטיבי לפגיעה במעמדם הכלכלי והחברתי של אותם ראשי ארגונים, תוך ערעור "חיי הזוהר" שסיגלו לעצמם – בדמות כסף מזומן, מגורי יוקרה, רכבי יוקרה, תכשיטים וכיו"ב.

אין חולק כי לו רשות המסים תגביר את מעורבותה במלחמה בפשיעה המאורגנת, בין אם באמצעות משרדי השומה השונים ובין אם באמצעות יחידת יהלום שהוקמה לשם כך בדיוק. הדבר יגביר את אמון ציבור הנישומים "הנורמטיבי" המפיק רווחים מפעילות עסקית לגיטימית. בנוסף, הפעילות האמורה עשויה להביא לתוצאות בטווח יחסית קצר מבלי להשקיע סכומי עתק בהקמת יחידות אכיפה חדשות, ותוביל  להעמקת הגבייה ולהעשרת הקופה הציבורית.   

הכותבת היא שותפה במחלקת המסים במשרד עורכי הדין עמית, פולק, מטלון ושות'