נניח, רק לרגע, שהשנה הקרובה עומדת להיות השנה האחרונה בחייכם. איך לדעתכם הייתם מחלקים את הזמן שלכם? ואילו היה מדובר בעוד שנה רגילה, ללא מחשבות מורבידיות, איך היא הייתה נראית אז? אפשר להניח שאצל רובנו חלוקת הזמן היא תמהיל קבוע מראש הכולל קצת שינה פה, הרבה נהיגה שם, המון שעות עבודה ומעט מדי חו"ל. אנחנו בכיוון?
אז החלטנו לחסוך לכם את הניחושים והתהיות: טובי הסטטיסטיקאים ועורכי הסקרים כבר עשו בשבילנו את העבודה ובדקו איך נראית שנה ממוצעת בחייו של ישראלי וישראלית, מה בדיוק מרכיב את הזמן שלנו, איך הוא מתחלק בין המטלות השונות, כמה ימים אנחנו מבלים על הכביש, כמה בעבודה, כמה בשינה וכמה זמן נותר לנו לפנאי ולבילויים (רמז: מעט מדי).
פנאי: הרבה פחות מהצרפתים
על פי נתוני ה-OECD (הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי), נותרים לישראלי בכל יום 13.9 שעות פנאי בלבד, אותן הוא מנצל בעיקר לשינה, אכילה ופעילויות אלמנטריות נוספות, לצד פעילויות פנאי שונות.
הנתון הזה מציב את ישראל במקום ה-35 במדד העולמי בו נבחנו 38 מדינות, כשבמקום הראשון מככבת צרפת עם 16.4 שעות פנאי ביממה. במילים אחרות: לצרפתים יש שעתיים וחצי נוספות על הישראלים, שאותן הם יכולים לתרגם לגריסת בגט וגמיעת יין על גדות הסיין.
נתונים מעניינים באשר לפעילויות הפנאי שלנו הם נתוני קריאת ספרים למשל. על פי דוח בזק משנת 2015 שבחן הרגלי קריאת ספרים בישראל, עולה כי הישראלי הממוצע קורא כ-12 ספרים בשנה. 38% מהנשאלים העידו כי הם והספר מתאחדים מספר פעמים בשבוע, ו- 59% מהקוראים אמרו שהם עושים זאת בעיקר בסופי שבוע.
פעילות תרבותית נוספת השייכת לנתח קטן יותר באוכלוסיה היא הצגות תיאטרון. על פי נתוני חטיבת המחקר של חברת פילת, בשנת 2015 נמכרו 5.3 מליון כרטיסי תיאטרון להצגות שונות, זאת אומרת, באופן היפותטי לחלוטין, פחות מכרטיס אחד לאדם.
את חלק מהאשמה בשעות הפנאי המועטות של הישראלי ניתן לתלות בשעות העבודה הארוכות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה בשנת 2016 לקט נתונים בנושא "איזון עבודה – חיים" בקרב מועסקים מעל גיל 20, ומצאה שכשליש (36%) מהנשאלים הודו שהם עובדים לפחות פעם אחת בחודש על חשבון זמנם הפנוי על מנת לעמוד בדרישות העבודה, וכי הם מתקשים לתפקד במשפחה בגלל המחויבות לעבודה. אכן נתונים קשים.
עבודה: 78 ימים בשנה
העבודה היא חיינו, בכך אין ספק. הישראלי מבלה בעבודה יותר מרבע מימות השנה. על פי נתוני ה- OECD, 15% מועסקים בישראל עובדים שעות ארוכות מאוד – יותר מהממוצע העולמי העומד על 13%. במקום האחרון נמצאת שכנתנו טורקיה עם 33% אחוזים ובמקום הראשון ניצבת רוסיה המפתיעה, עם 0.2% בלבד. כנראה שמעדיפים שם להיזרק על הספה עם בקבוק וודקה.
שינה: 100 ימים בשנה
100 ימים בשנה אנחנו מבלים בשינה. זה נשמע לכם הרבה? ובכן, לו היינו קצת יותר ממושמעים ומקשיבים לקולם של המומחים מאיגוד השינה הלאומי של ארה"ב, כנראה שהיינו ישנים אפילו יותר. ההמלצה הרשמית למבוגר עומדת על 7-9 שעות שינה בלילה, אך הממוצע הלאומי מתמצה ב-6.6 שעות בלבד. כנראה שככה זה כשצריך להספיק לעבוד שעות ארוכות.
נהיגה: 24 ימים בשנה, (5.5 ימים בפקקים)
סקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה עבור עמותת אור ירוק בשנת 2010, מצא כי הנהג הישראלי הממוצע חורך את הכביש לא מעט. על פי נתוני הלמ"ס, רכב פרטי ממוצע עובר בכל שנה לא פחות מ- 16,300 ק"מ, המיתרגמים ל- 11.1 שעות נהיגה שבועיות ו- 24 ימים מלאים בשנה. וכמה פקקים התענוג המפוקפק, שלא לומר העינוי האספלטי הזה כולל? כשליש מתושבי הערים הגדולות בישראל מדווחים על יותר מחצי שעה של פקק מדי יום, בממוצע של חמישה ימים בשבוע – 5.5 ימים בשנה שבהם אתם פשוט עומדים. כמה מבין הימים הללו בהם עלינו על ההגה, נתקענו בפקק וייחלנו למותנו לוו בהקשבה לדיווחי תנועה? מוטב שלא לדעת.
פעילות גופנית: יומיים בשנה
אילו היינו ממירים את שעות הנהיגה בפעילות גופנית מאומצת, כנראה שהעולם היה נקי יותר ואנחנו היינו חטובים ושריריים יותר. אבל עבודה מייצרת נהיגה, נהיגה מייצרת שעות מתות ובסופו של דבר – לא נותר לנו זמן רב מדי להזיז את הגוף. עד כאן שכנוע עצמי.
סקר שערכה חברת מחשוב עבור איגוד הספורט העממי מצא כי 24% מהישראלים מבצעים פעילות גופנית לפחות פעמיים בשבוע ולפחות 30 דקות בכל פעם, מה שממשיך את מגמת העלייה של העיסוק הספורטיבי בישראל גם בשנת 2017. הפעילות הגופנית המועדפת על הישראלים, בהפרש גדול מאחרות, היא הליכה.
טיסות: 7.6 ימים בשנה
על פי נתוני הלמ"ס, המבוססים על רישום תנועת הישראלים בגבולות, בין החודשים אוקטובר עד ינואר 2017 נרשמו 6.6 מליון יציאות של ישראלים לחו"ל. מכיוון שחלק טסים לחופשה קצרה ואחרים לרילוקיישן ארוך ובכך ומעלים את הממוצע באופן שלא משקף את רוב האוכלוסיה (נו נו נו לכם), נערך חישוב הלמ"ס בין שלוש קבוצות נוסעים – ישראלים היוצאים לפחות מחודש, פחות משלושה חודשים ומעל לשלושה חודשים. הממוצע של הקבוצה הראשונה, שהיא הרוב, מתייחס לנתון הרלוונטי לרוב הישראלים – נסיעה של פחות מחודש.
גלישה באינטרנט: 94 ימים בשנה
רגע לפני שאתם נחרדים מכמה מכורים אתם, הרגיעו את הבהלה. מדובר בנתון מעט מורכב, שכן קשה להגדיר היכן נגמרות שעות העבודה – בהן האינטרנט הוא כלי משמעותי – ומתחילות שעות הפנאי.
אבל כן אפשר לדעת מה קורה בשעות הפנאי הללו. בשנת 2017, על פי דו"ח בזק האחרון, חלה עלייה של כמעט 100% בצפייה בסדרות דרך הסמארטפון, ולשליש מאיתנו, כך עולה מהנתונים, חבילת הגלישה בסלולר אינה מספיקה. על פי דוח בזק משנת 2014, יש הבדל בין מספר שעות הגלישה באיזורים השונים בארץ. הזמן הממוצע לגלישה באינטרנט באיזור המרכז עומד על 6.2 שעות ביום, ואילו בפריפריה – 4.3 שעות.
צפייה בטלוויזיה: 55 ימים בשנה (ותשעה ימי פרסומות)
הו, בטטות כורסה שכמונו! הסיכום הרשמי של נתוני הטלוויזיה משנת 2015 שערכה הוועדה הישראלית למדרוג מעלה כי הישראלי המחזיק מקלט טלוויזיה בביתו, צופה בה 3.6 שעות ביום, שהם 55 ימים בשנה. הרוב המכריע של הצפייה, 95.8%, הוא בשידור חי.
בדיקה נוספת העלתה כי מבין עשרת התכניות הנצפות ביותר בטלוויזיה, שמונה מקומות שמורים לתכניות ריאליטי. וכמה זמן אנחנו מבלים בבהיה ברותם סלע נהנית במזגן, מיכל אנסקי מחבקת מחבת ויובל סמו מחלטר כמורה לנהיגה? על פי כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, לזכיין מותר לשדר פרסומות בהיקף של עד 10 דקות בשעה לאורך היום. מכיוון שלא נוכל לחשוד במפרסמים השונים שהם לא מנצלים את דקות התהילה השיווקיות שלהן באופן מקסימלי – עולה שבכל יום אנו צופים ב-36 דקות פרסומות (בהנחה שאתם כאלה ממושמעים ולא קמים לעשות כל-דבר-אחר בזמן הזה), המיתרגמים לתשעה ימים ארוכים.
קולנוע: 0.16 ימים בשנה
הישראלי הממוצע פוקד את בית הקולנוע בערך פעמיים בשנה ומשלם על כך בארבע שעות מחייו בכל שנה. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2016 נמכרו בישראל מעל ל- 17.5 מיליון כרטיסים, מתוכם כשני מיליון כרטיסים לסרטים ישראלים. כל מי שהנתון הזה מעורר בו גלי פטריוטיות וגאווה לאומית, מוזמן להתכבד בהשוואה המאוד משמחת לשנת 2015, אז נמכרו פחות ממיליון כרטיסים לסרטים דוברי עברית. הסרט הישראלי שהביא לקולנוע את כמות הישראלים הגדולה ביותר בשנת 2017 הוא "מכתוב", עם מכירה של 550 אלף כרטיסים.
אז בין הבילוי בקולנוע, קניות ברשת, גיחה קצרה לחו"ל, נהיגה מורטת עצבים או שינה נטולת דאגות – אפשרו לעצמכם לשחרר אנחה קורעת לב מדי פעם על הזמן האבוד. בחישוב מהיר, אנחה כזו תעלה לכם רק בחצי שעה בלבד מהשנה שלכם.