איך תגידו "לא" לבוס ותשארו בחיים?

מילה שהצילה את העולם היתה לא. ליתר דיוק, "ניֶיט".

במרכז הפיקוד הסודי סרפוחוב‑15 במוסקבה ייללו סירנות והבהבו המסכים לציון שיגור. השעה היתה אחרי חצות ב‑26 בספטמבר 1983, ומערכת ההתראה המוקדמת אוֹקוֹ הבחינה בחמישה טילים בליסטיים בין‑יבשתיים אמריקאיים מסוג מינוטמן שועטים לעבר ברית המועצות, חמושים בראשי נפץ גרעיניים. קצין המשמרת סטניסלב פטרוב ידע מה הוא אמור לעשות ‑ להרים טלפון מיד ולהודיע לפיקוד הבכיר על התקפת הטילים. יהיו להם דקות בלבד כדי להחליט איך להגיב לפני שהטילים הללו יפגעו במטרותיהם, והדוקטרינה הסובייטית הכתיבה פעולת תגמול גרעינית מלאה. מלחמת עולם שלישית.

אבל מוח התנין של פטרוב אמר לו שמשהו לא מסתדר, והוא צריך זמן לחשוב. הוא היה מומחה מחשוב שעבד על הפיתוח של מערכת אוקו שהופעלה רק זמן קצר לפני כן. האם ייתכן שמדובר בהתראת שווא? המערכת דיווחה על מהימנות גבוהה של ההתראה, אבל מפעילי הלוויין לא קיבלו אישור חזותי. שמים מעוננים? אולי. אבל פטרוב שאל את עצמו שוב ושוב מדוע הוא לא רואה עוד טילים. נאמר לו פעמים רבות שמתקפה ראשונית של ארצות הברית תיעשה במטרה למחוק את ברית המועצות לפני שזאת תהיה מסוגלת לפעולת תגמול. מאות ואלפי טילים, לא חמישה.

התקופה היתה שיא המלחמה הקרה, והמתח היה גבוה. רק שבועות מעטים לפני כן טעה חיל האוויר הסובייטי בזיהוי של טיסה 007 של חברת התעופה הקוריאנית, קבע שהיא מטוס ריגול, הפיל אותה והרג את כל הנוסעים. הטעות ההיא היתה טרגדיה. טעות במקרה הנוכחי היא משהו שקשה להעלות על הדעת. סטניסלב פטרוב לא יכול היה להיות בטוח אם מדובר במתקפה או בהתראת שווא. הוא שקל את הפקודות שניתנו לו, חשב מה יקרה בוודאות אם יציית להן, אמר נייט ולא הודיע לממונים עליו.

כעבור 23 דקות, כאשר הטילים לא פגעו, הוא התמוטט בהקלה. מאוחר יותר אמר פטרוב שהוא בטוח שאם מישהו אחר מבין עמיתיו היה מפקד המשמרת ההיא, הוא היה מפעיל את האזעקה ‑ וגורם לשואה. על פי ההערכה, 200 מיליון איש ‑ 40 אחוזים מאוכלוסיות ארצות הברית וברית המועצות ‑ היו מתים במתקפות הישירות. ושני מיליארד בני אדם היו גוועים ברעב כאשר החורף הגרעיני היה חונק את החקלאות ברחבי העולם.

"לא" כאתגר

אמנם עתיד העולם לא תמיד מונח על כף המאזניים, אבל "לא" יכול להציל חיים. כאשר אנחנו לא מוכנים לומר אותו, אנחנו מוצפים בעודף מחויבויות. כאשר קשה לנו לשמוע אותו, אנחנו נוהגים בזהירות מופרזת ומפחדים לשאול ‑ והתוצאה היא שחיקה בשל התנהלות נטולת סיכונים. עד שאנחנו מתחילים לומר לא, רובנו אפילו לא מבינים שיש בעיה.

לכן נתחיל ב"לא".

בסתיו 2018 כבר היתה לי מיומנות סבירה בסירוב לדברים שלא רציתי לעשות, אבל אופקי המקצועיים התרחבו ויצרו אתגרים חדשים. שמחתי לטוס לכל קצוות תבל ולתת הרצאות, אבל ההזדמנויות האלה התישו והלחיצו אותי. המאמנת שלי, מנדי, סיכמה את המצב. "את רוצה לומר כן לכל דבר ולכל אחד. ההתלהבות מקסימה, אבל את נשחקת". אז החלטתי לקבוע את "לא" כברירת מחדל לתגובה שלי לכל החודש הבא.

לא להזמנות להרצאות! לא לפגישות לקפה! לא למבצע במספרה! לא לאנשים חצופים! לא לאנשים נחמדים! לא לזרים שמבקשים עצות! לא לבני משפחה שמבקשים כסף! לא לסדנת כתיבה! לא לעמית בכיר מפחיד! הסירוב הקשה ביותר היה לאימוץ של חתול קטוע רגל בשם בנדיט. כמובן, הסכמתי לכמה דברים במהלך החודש, אבל רק אחרי ששקלתי ברצינות את האפשרות. וככל שהזמן התקדם התחלתי להרגיש פחות לחוצה ויותר בשליטה על ההחלטות שלי, זמני וחיי. כשהגיע סוף החודש הרגשתי מועצמת כל כך עד שהחלטתי להמשיך לרשום את המקרים שאני אומרת בהם לא כדי שאהיה מודעת יותר למקרים שבהם אני אומרת כן.

ההרפתקה הזאת לאורך חודש היתה הרחבה של אתגר "לא" בן 24 שעות שהצבתי בפני הסטודנטים שלי למנהל עסקים ביום הראשון של הקורס. רוב האנשים, ובעיקר אנשים טובי לב, מפנימים נורמות חברתיות של נימוס שמכניסות אותנו למלכוד בלתי אפשרי. אנחנו משתדלים לומר כן כשמישהו מציג בקשה או הזמנה, כי לא מנומס לסרב. אבל כשאנחנו עצמנו זקוקים למשהו, נראה לנו לא מנומס להטריד אחרים ולבקש מהם סיוע. משום מה לימדו אותנו להיות נדיבים ולמלא את צרכינו בעצמנו, בלי להביא בחשבון את הידלדלות המשאבים האישיים שההתנהלות הזאת יוצרת.

אני מזמינה אתכם לקחת על עצמכם את אתגר ה"לא" כדי להגדיל את המרחב בחייכם. אתם לא חייבים לעשות זאת חודש שלם. רק לומר לא לכל הבקשות וההזמנות ב‑24 השעות הבאות ‑ לא לעבוד מאוחר, לא לצאת לבירה אחרי השיעור אם אתם עייפים, לא לספק עצות מקצועיות בחינם, לא להצטרף להנהלת העמותה שבה אתם תומכים, לא לעזור לחברים להעביר רהיטים רק כי יש לכם במקרה טנדר, לא לספק עבודה רגשית שנופלת תמיד לחיקכם, לא להיענות לחברה שמבקשת מכם לשיר בחתונה שלה. לומר לא לבן או בת הזוג שמבשלים ארוחה מסובכת ומבקשים מכם לקפוץ לקנות בזיליקום טרי. כן, אני מציעה לכם לנסות לומר לא לכל אדם ולכל אחת מהבקשות, ואז להתבונן בתשומת לב מה קורה. איך הרגשת? איך הגיבו האחרים? למה רצית לומר כן באמת ובתמים? ואל תדאגו. אם אתם בטוחים שההחלטה היתה לא נכונה, אתם תמיד יכולים לשנות את דעתכם. אבל חייבים להתחיל ב"לא" כדי להרחיב את אזור הנוחות ואת הכוח שיש בידינו.

אל תראו באתגר הזה הזדמנות לסרב להנאות "אסורות". לא מדובר בסיגוף. אבל התאמנו על אמירת לא אפילו לאנשים הקרובים אליכם, אפילו לדברים שאתם רוצים לעשות, אפילו לדברים קטנים. מטרתו של אתגר "לא" היא להיות טובים לעצמכם ולתת לעצמכם רשות לתפוס יותר מקום בעולם. זה ניסוי שיאפשר לכם לראות כמה תכופים המקרים שבהם תגובת הבטן של התנין מבוססת על צייתנות. צייתנות היא בדרך כלל הדבר הקל ביותר ברגע הנתון.

כאשר אתם אומרים לא, נסו לא להסביר את עצמכם יותר מכפי שחייבים. "לא" הוא משפט שלם, ו"לא, תודה" הוא משפט שלם ומנומס. עליכם להיות נעימים, ברורים ונחרצים. אם לא תיראו בטוחים כשאתם מסרבים, יכול להיות שהאדם מולכם יתעקש להמשיך לבקש, ואז יהיה קשה עוד יותר לומר לא. אתם יכולים להסביר את האתגר אם צריך, וכפי שאמרתי, אתם יכולים גם לשנות את דעתכם. אבל חייבים להתחיל ב"לא". רוב האנשים שלוקחים על עצמם את האתגר הזה מופתעים מהתוצאות. לא יהיה נורא כמו שאתם חושבים. לא ישנאו אתכם. אולי יהיה מלהיב. אולי יהיה מעצים. ומעשי. ומשהו שראוי לחזור עליו בחיי היום‑יום.

אתגר "לא" אמנם פשוט, אבל זה לא אומר שהוא קל. ולפעמים דווקא כן צריך להגיב ביותר מאשר, "לא, תודה". הנה כמה תרחישים, ודרכים אפשריות להתמודד איתם בבהירות ובנעימות.

• זרה נחמדה מבקשת ממך עצה או לשבת לקפה. את עסוקה, אז את יכולה לומר, "תודה, הלוואי שהיה לי זמן לומר כן להזמנה כזאת, אבל בלוח הזמנים שלי זה פשוט בלתי אפשרי".

• מכר מזמין אותך לאירוע חברתי, והיית הולך אילו יכולת. "תודה שהזמנת אותי, וממש הייתי שמח לעשות איתך משהו כזה במועד אחר".

• חבר מבקש ממך הלוואה או השקעה בעסק שלו. "אני מצטערת, אבל אני לא מערבבת בין כסף וחברות". (קל יותר לומר ולשמוע לא כשהוא חלק ממדיניות, אבל הדבר מחייב אותנו ליישם אותה בעקביות).

• מוכרת מנסה למכור לך משהו שאתה לא רוצה. "תודה, אבל אני לא מעוניין". אם היא מתעקשת אפשר לעבור להגיד, "התשובה היא לא, וזה לא ישתנה". (עכשיו אין חובה להיות נעים סבר).
• מישהו מבטא עניין רומנטי. את לא מרגישה כמוהו. "האינטואיציה שלי אומרת לא". אם ישאל מדוע, את יכולה לומר, "זאת תחושת בטן, ואני תמיד מקשיבה לתחושות הבטן שלי"
  

סירוב בעבודה יכול להעמיד אתגרים מיוחדים, בעיקר ביחסי מרות ישירים. אבל תמיד אפשר לומר לא ולהציע חלופה.

• עובד מבקש העלאה במשכורת או עובדת מבקשת קידום שלא נראה לך שיש להם הצדקה בינתיים. "אני לא רואה איך זה קורה כרגע, אבל כדאי שניפגש ונדבר על מה שצריך כדי להגיע לשם".
  
  
• הבוסית נותנת לך מטלה כשאת כבר עמוסה מעל הראש. "בשמחה, אבל אני כבר בפיגור בכמה פרויקטים אחרים. שנעשה סדר עדיפויות חדש לגבי מה שיש לי על השולחן?"

או שאפשר פשוט לענות בכנות ובקלילות ולבקש רחמים במקרים כמו הדוגמה הבאה:

• הבוס מבקש ממך להוביל פרויקט ענקי ומשעמם, כי אתה טוב כל כך באדמיניסטרציה."תודה על המחמאה, אבל זה יהיה סיוט אמיתי בשבילי. ימחץ לי את הנשמה. יש איזו אפשרות אחרת?"

רק שיהיה ברור ‑ אני לא רוצה שתהרסו לעצמכם את החיים. אל תאמרו לא, אם היום הוא היום שבו מציעים לכם את משרת החלומות. אל תאמרו לא אם קיוויתם להתחתן עם בן או בת הזוג והיום עלתה הצעת נישואים.

הספר "התנין והשופט" שכתבה זואי צ'אנס , מציג את השיטה לבניית כוח, השפעה וכריזמה, ויצירת עולם שאומר לנו כן. הספר יראה לכם כיצד לגלות מחדש את כוחות ההשפעה והכריזמה שמאפשרים לרתום אנשים לצדכם ולהפוך רעיונות גדולים למציאות.

"השפעה לא עובדת כפי שאנחנו חושבים, כי אנחנו לא חושבים כפי שנדמה לנו. התנין והשופט ילמד אתכם כיצד להשתחרר מתפיסות שגויות כמו הפחד ש'בקשה גדולה מדי תגרום לאנשים לדחות אותך', ולהבין מדוע האסטרטגיות השגרתיות למשא ומתן כנראה מפחיתות מכוח ההשפעה שלכם, היא אומרת ומזמינה אתכם לגלות מהו הדבר האחד שמשפיע על התנהגות יותר מכל דבר אחר, ללמוד לטפח כריזמה, לנהל משא ומתן ברוגע וביצירתיות, ולזהות מניפולטורים בזמן. בדרך תפגשו תנינים, צנחנים, קורא מחשבות בתחפושת גורילה, את ג'ניפר לורנס, את ג'ינגיס חאן – וגם את האיש שהציל את העולם רק בזכות המילה "לא".