mako
פרסומת

"השאלה היא לא אם תפוטרו, אלא מתי": המהלך של סין שמרעיד את העולם

בסין קוראים לזה "נֵיי-ג'וּ'אַן" (Neijuan), וזה השם של הסיוט החדש שלכם. זה לא עוד סלוגן שיווקי, אלא תיאור של תחרות אכזרית שבה כולם רצים מהר יותר ויותר רק כדי להישאר במקום. בעוד שבאירופה מדברים על איזון בית-עבודה, במפעלים של שנחאי מחליפים את הפועלים בזרועות רובוטיות שמעדכנות את עצמן פעמיים בשנה

אפרת נומברג יונגר
פורסם:
רובוט מקליד על מחשב
רובוט מקליד על מחשב | הדמיה: Willyam Bradberry, shutterstock
הקישור הועתק

העולם המערבי מתמודד כיום עם מה שמכונה "זעזוע סין 2.0" - גל אדיר של מוצרים טכנולוגיים מתקדמים המציף את השווקים הבינלאומיים. אם לפני שני עשורים הזעזוע הסיני הראשון התמקד במוצרי צריכה פשוטים וזולים שפגעו בתעשיות המסורתיות, הפעם מדובר במתקפה ישירה על חזית הטכנולוגיה: רכבים חשמליים, פאנלים סולאריים, סוללות ורובוטיקה. חברות סיניות, הנהנות מסובסידיות ממשלתיות חסרות תקדים ותחרות מקומית אכזרית, מצליחות לחתוך מחירים בשיעורים קיצוניים, דבר שמעורר חרדה קיומית בקרב יצרנים באירופה, אסיה וארה"ב.

הסיפור של חברת "מגה-סנוויי" (Mega-Senway) משנחאי מדגים את עוצמת השינוי. החברה מייצרת חיישנים קטנים למטעני רכב חשמלי, מוצר שעד לפני שנים ספורות היה נחלתן הבלעדית של חברות גרמניות ושוויצריות שמכרו כל יחידה בכ-30 דולר. כיום, החברה הסינית מוכרת את אותו החיישן בדולר וחצי בלבד. המעבר המהיר הזה לייצור המוני ואוטומטי אפשר לחברה להזניק את הייצור מ-20 אלף יחידות בשנה בשנת 2019 ליעד של 10 מיליון יחידות השנה. המחירים צנחו במהירות כזו שאפילו היצרנים הסינים עצמם מופתעים מהקצב.

הדינמיקה הזו מונעת על ידי מושג סיני שנקרא "נֵיי-ג'וּ'אַן" (Neijuan), או בתרגום חופשי "התכנסות פנימה". זהו מונח המתאר תחרותיות קיצונית שבה כולם עובדים קשה יותר ויותר עבור רווחים שהולכים ונעלמים. כדי לשרוד במערבולת הזו, חברות כמו "מגה-סנוויי" נאלצות לייעל את הייצור ללא הרף: רכישת מפעלים, לימוד שיטות עבודה מהמתחרים, והחלפת עובדים אנושיים בזרועות רובוטיות תוך עדכון תהליכי העבודה פעמיים או שלוש בשנה. התוצאה היא "תחרות ממאירה" שבה החברות הסיניות הופכות לבלתי מנוצחות בעולם, פשוט כי מי שלא מצליח לשרוד את התופת הזו בבית – נעלם.

ההשפעה מחלחלת לכל שרשרת האספקה. ענקית הרכב BYD, למשל, הורידה את המחיר הממוצע לרכב שלה בכ-20% תוך שנים ספורות. חברת Nio החליפה רכיבים מיובאים יקרים בייצור עצמי ומקומי, מה שאפשר לה להוזיל דגמי יוקרה באופן משמעותי למרות תוספת טכנולוגיה. עם זאת, בדרגים הנמוכים יותר של שרשרת האספקה, שולי הרווח של היצרנים הקטנים מתקרבים לאפס, והם נתונים ללחץ בלתי פוסק מצד יצרניות הרכב הגדולות להוריד מחירים מדי חודש.

סין מובילה את מהפכת הרכב
מהפכת הרכב בסין | צילום: יצרן

ממשלות המערב צופות במתרחש בחשש כבד. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הגדיר את שטף המוצרים הסיניים כ"שאלה של חיים ומוות" עבור התעשייה האירופית, שמתקשה להתמודד עם עלויות אנרגיה ושכר גבוהות מול התוצרת הסינית הזולה. בניגוד לעבר, הפעם המוצרים הסיניים מתחרים ישירות ביהלומי הכתר של אירופה, כמו תעשיית הרכב הגרמנית. הנתונים מראים כי הייצוא הסיני לאיחוד האירופי זינק ב-21% ברבעון הראשון של 2026 לבדו.

סיבה מרכזית ליכולת התחרותית הזו היא המעורבות הממשלתית האדירה בסין. ממשלות מקומיות מתחרות ביניהן מי תציע סובסידיות גבוהות יותר, קרקעות זולות יותר ופטורים ממס כדי למשוך מפעלים. קיימות חברות המכונות "חברות ציפורים נודדות", שעוברות ממחוז למחוז כדי לרדוף אחרי המענקים הללו. הסובסידיות בסין נאמדות בשיעור הגבוה פי שלושה עד תשעה מזה של המדינות המפותחות. בנוסף, המערכת הסינית מעודדת ייצור על פני צריכה; פקידים מקומיים חוששים מאי-עמידה ביעדי צמיחה ומפיטורי עובדים שיערערו את היציבות החברתית, ולכן הם ממשיכים להזרים כספים למפעלים מפסידים כדי להשאירם בחיים.

פרסומת
רובוטים מלצים במסעדה בסין
רובוט ממלצר במסעדה בסין | צילום: VCG / Stringer, getty images

המצב הזה יצר עודפי ייצור מפלצתיים. בתעשייה הסולארית, סין מסוגלת לייצר 1,200 ג'יגה-ואט בשנה – כמעט פי שניים מהביקוש העולמי כולו. כתוצאה מכך, שש חברות הסולארי הגדולות בסין צפויות לרשום הפסד מצטבר של עשרות מיליארדי יואן, למרות שהן ממשיכות לקבל מענקי עתק מהממשלה. בעלי המפעלים עצמם קוראים כעת לממשלה להתערב ולעצור את התחרות הפרועה שגורמת למכירה במחירי הפסד.

הפתרון של חברות רבות בסין הוא להפנות את עודפי הייצור לשווקים בחו"ל, שם שולי הרווח עדיין בריאים יותר. הייצוא של רכבים, סוללות ולוחות סולאריים שובר שיאים, אך גם שם התחרות נושפת בעורפן של החברות המקומיות. יצרניות אירופיות, כמו חברת LEM השוויצרית, נאלצות כעת לאמץ את השיטות הסיניות: להעביר מו"פ לשנחאי ולהשתמש בשרשרת האספקה הסינית הזולה כדי לשרוד. אפילו ענקיות כמו פולקסווגן מעבירות את מרכז הפיתוח שלהן לסין כדי להתחרות בתוצרת המקומית.

בסופו של דבר, היזמים הסינים עצמם נראים מותשים מהמירוץ. הם מדווחים על פגישות בתערוכות שבהן כולם נראים אומללים מהתחרות הבלתי פוסקת שבה כל רצון "להוריד הילוך" נתקל במתחרה שמיד חותך מחירים שוב. "בבקשה אל תביאו את התחרות חסרת התחתית שלכם לכאן", ביקש מפיץ בחו"ל מאחד היצרנים הסינים, "אל תבואו ותשמידו את הדרך שבה אנחנו עושים עסקים". אך נכון לעכשיו, נראה ש"מכבש הקיטור" הסיני רק מגביר מהירות, והעולם כולו נאלץ לנסות ולהסתגל למציאות כלכלית חדשה ומטלטלת.