תומאס סי קורלי, רואה חשבון מוסמך ומתכנן פיננסי ,בילה חמש שנים מחייו בחברת אנשים שיש להם הון של לפחות מיליון דולר, בניסיון התחקות אחר דרך פעולה שתסביר לאחרים איך לעשות זאת בעצמם.

קורלי ראיין 233 אמריקאים עם הכנסות ברוטו של לפחות 160,000 דולר בשנה ונכסים בשווי של 3.2 מיליון דולר. 177 מהם היו כאלו שעשו את הונם בעצמם ולא ירשו כסף מאחרים. באמצעות ראיונות אלה הוא גילה, כי בשנים שלפני שהפכו למיליונים, היו להם עשרות הרגלים יום יומיים שהיו משותפים לכולם, ומטרה אחת: לחסוך 10-20 אחוז ממשכורתם, כל חודש.

בספרו: "שנה את הרגליך, שנה את חייך", כתב קורלי כי 80 אחוזים מהמיליונרים שעשו את הונם בעצמם הגיעו לכך רק לאחר גיל 50, אבל לכולם הייתה אסטגיה דומה שנקראית: "אסטרטגיית הדלי". באמצעות אסטרטגיה זו הם חילקו את חסכונותיהם לארבע קטגוריות כלליות: חיסכון לפנסיה, הוצאות ספציפיות, הוצאות בלתי צפויות והוצאות מחזוריות.

בדלי המטאפורי הראשון, על פי האסטרטגיה הזו, חוסכים לפנסיה. החשבון הזה כולל חשבונות פרישה פרטיים, קצבאות, קופות גמל, קרנות השתלמות, ותוכניות פרישה אחרות במקום העבודה.

הדלי השני הוקדש להוצאות ספציפיות, כלומר כסף שיועד למטרה אחת ויחידה במהלך החיים, כמו עלויות חינוך עתידיות, עלויות חתונה, מקדמה לבית ועלויות גדולות אחרות. הרעיון הוא לשים בדלי הזה הוצאות שאפשר לצפות אותן מראש, ולהשתמש בכסף שנצבר אך ורק לשם מה שהוא הוגדר עבורו.


הדלי השלישי הוא קרן חירום, חשבון נפרד עם מזומנים שאותם ניתן למשוך במקרה של אובדן עבודה פתאומי או מצב חירום רפואי. הדלי הרביעי הוא להוצאות מחזוריות המכיל חסכון למתנות לימי הולדת, חגים וחופשות.

לאסטרטגיית חיסכון זו הייתה חשיבות מכרעת עבור כמעט מחצית מהמיליונרים במחקר שלו. בסופו של דבר הם הצליחו לחיות מ -80 אחוזים או פחות משכרם, נותרו עקביים וסבלניים, ומעולם לא התהדרו בעושרם. "מיליונרים נוהגים לחסוך", כתב קורלי בספרו. "ככל שתצליח לחסוך בגיל צעיר יותר, כך תוכל לצבור עושר רב יותר".