דיווח מדאיג: עד 2027 העולם ייכנס למשבר מזון חסר תקדים

אם חשבתם שגל ההתייקרויות של השנה החולפת היה זמני בלבד, דוח חדש ומטריד שמפרסם כעת ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) לצד נתוני הבנק העולמי מעורר דאגה עמוקה בקהילה הכלכלית הבין-לאומית. הנתונים החמים מצביעים על כך שאינפלציית המזון העולמית אינה רק תופעה חולפת, אלא משבר מבני ועמוק שצפוי להאיץ בחודשים הקרובים ולהישאר ברמות גבוהות במיוחד עד לעומק שנת 2027. הלחצים הכלכליים הבין-לאומיים ובעיקר המלחמה במזרח התיכון, מבהירים מדוע המרחק בין אירועים גיאופוליטיים ואקלימיים מעבר לים לבין החור בכיס של הצרכן בבית הישראלי התקצר לאפס. המשבר העולמי מציב אתגרי אספקה ומחיר חסרי תקדים, המשתקפים בכל תחנה בשרשרת המזון.

את המחיר הכואב של המשבר הזה אפשר לפגוש בראש ובראשונה אצל הצרכנים החלשים ביותר ברחבי הגלובוס. מוחמד יאסין, סדרן חנייה בן 63 ממרכז ג'קרטה שבאינדונזיה, מודה בגלוי כי נאלץ לצמצם בצורה דרסטית את ארוחותיו היומיות. הזינוק במחירי מוצרי היסוד הפך עבורו את התזונה הבסיסית ביותר למשימה כמעט בלתי המושגת. בעבר הוא הצליח לרכוש ארוחה פשוטה של אורז, טמפה וטופו במחיר של כ-7,000 עד 8,000 רופיה אינדונזית, אך כיום המחיר זינק ל-15,000 רופיה – גזירה קשה מנשוא עבור מי שמשתכר 200,000 רופיה בשבוע בלבד. המקרה של יאסין אינו יוצא דופן, אלא אות אזהרה ראשון לתופעה נרחבת בהרבה: באינדונזיה זינקו מחירי האורז לשיא כל הזמנים על רקע עיכובי גשמים, במצרים מחיר הלחם קפץ ברבע, ובהודו נרשם שיא במחירי הסוכר בעקבות עונת מונסון חלשה במיוחד.

לפי מומחי האו"ם, הלחץ הכבד המופעל על המערכת העולמית יבוא לידי ביטוי משמעותי עוד יותר לקראת סוף השנה ובמהלך השנה הבאה. נתוני הבנק העולמי מצביעים על כך שבכרבע מהמדינות שנבדקו, קצב עליית מחירי המזון פתח פער דרמטי והיה מהיר יותר מהאינפלציה הכללית, כאשר הציבור במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית - שבהן הוצאות המזון מהוות נתח מרכזי מהתקציב המשפחתי - סופג את המכה הקשה ביותר. כמה גורמים מרכזיים משתלבים בו-זמנית ליצירת המשבר הגלובלי הנוכחי, ובהם התקפות על תשתיות תבואה במסגרת מלחמת רוסיה-אוקראינה, שפגעו במשלוחי החיטה, לצד חוסר היציבות באיור מצר באב אל-מנדב והחות'ים שמאלץ ספינות להאריך את מסלולן סביב אפריקה ולהעלות בחדות את עלויות ההובלה הימית.

במקביל, נרשמת התייקרות דרמטית בתשומות החקלאות בשל המתיחות האזורית והשיבושים במעבר סחורות במצר הורמוז, שהובילו לעליית מחירי הדלקים והדשנים. דוגמה מובהקת למחיר הכלכלי של המתיחות ניתן לראות באיראן עצמה, שבה האינפלציה המשתוללת ושחיקת המטבע המקומי הובילו לזינוק חד במחירי מוצרי היסוד כגון בשר, חלב וחיטה, עד כדי כך שמשפחות רבות במדינה נאלצו לצמצם את צריכת המזון הבסיסית.

כל אלו מלווים בשינויי אקלים בצורתיים, כאשר תופעת "אל ניניו" פגעה ביבולים בדרום-מזרח אסיה והובילה למחסור במוצרים כגון סוכר, בצל וקטניות. הירידה במלאי הדגנים העולמי מעלה את החשש הכבד כי היבואניות הגדולות במזרח התיכון ובאפריקה יחזרו לשווקים הגלובליים בבת אחת, מה שיצור גל דרישה חדש וידחוף את המחירים למעלה.

מה קורה בישראל?

כמשק המסתמך במידה רבה על יבוא חומרי גלם, חקלאות ומזון מעובד, הכלכלה הישראלית אינה חסינה למגמות הללו. ישראל מייבאת חלק ניכר מתבואות המספוא, החיטה ושמני המאכל, והתייקרות ההובלה הימית והתשומות החקלאיות בעולם מגדילה באופן ישיר את עלויות הייצור של יצרניות המזון המקומיות ושל ענפי החקלאות והחי כמו הלולים והרפתות.

מדדי המחירים לצרכן המפורסמים בישראל מצביעים על כך שסעיף המזון ממשיך להיות אחד המנועים המרכזיים המשפיעים על האינפלציה המקומית, ועל אף ניסיונות הבלימה והריסון המוניטרי, מחירי המזון המעובד, הירקות והפירות נוטים לעלות. השיבושים בנתיבי השיט הבין-לאומים והתייקרות הביטוח הימי משפיעים ישירות על נמלי ישראל, כאשר התארכות זמני המשלוח והתייקרות הפריט המובל מציבות אתגר בפני היבואנים הישראלים, שמגלים כי חידוש חוזי אספקה מתבצע במחירים גבוהים משמעותית מבעבר.

אומנם, כניסתן של רשתות קמעונאות בין-לאומיות כמו קרפור הצרפתית וספאר ההולנדית לשוק הישראלי נועדה לייצר תחרות, להחדיר מותגים פרטיים מוזלים מאירופה וללחוץ את מחירי המזון כלפי מטה. עם זאת, המציאות בשטח הראתה השפעה מורכבת ושונה מאוד מהמודל האירופי. בעוד שבאירופה המותג הפרטי ברשתות הללו וברשתות דיסקאונט מהווה נתח מרכזי של מעל 40%–50% מעגלת הקניות ומכריח את השוק לשמור על מרווחים נמוכים, בישראל הרשתות הזרות נתקלו בחסמי יבוא, תקינה וכשרות. דרישות הכשרות מחייבות קווי ייצור ייעודיים בחו"ל והשגחה יקרה, חובת סימון ייחודית בעברית ובדיקות מעבדה מעכבות בנמלים מייצרות עלויות אחסנה גבוהות, ובמוצרים טריים קיימים מכסים גבוהים ומשטר מכסות מגינים על החקלאות המקומית ומאלצים את הרשתות לרכוש סחורה במחיר מקומי מלא.

גם רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שאושרה במטרה לאמץ את הרגולציה האירופית בתחומי המזון ולהקל על היבוא באמצעות העברת משקל הכובד להצהרות יבואן ואכיפה בשווקים, מתקשה להתגלגל לכיס של הצרכן. הרפורמה אומנם הפחיתה את הנטל הבירוקרטי, קיצרה את זמני ההמתנה של מכולות בנמלים וביטלה את התקן הישראלי הייחודי, אך היא אינה מטפלת בחוקי הכשרות או במכסים על מוצרים טריים.

בשוק מרוכז בעל מעט שחקנים דומיננטיים, חלק משמעותי מהחיסכון הבירוקרטי נספג בדרך כמרווח רווח נוסף של היבואנים והרשתות, ועיתוי כניסתה בשיא האינפלציה העולמית בעיקר בלם התייקרות חדה יותר אך לא הביא לירידת מחירים . סערת המחירים הגלובלית המוצגת בדוח האו"ם מוכיחה כי הלחץ על עגלת הקניות המקומית אינו צפוי להתפוגג במהירות.

בסיכומו של דבר, הנתונים הדרמטיים מדוח האו"ם מציבים מראה נוקבת ומטרידה אל מול מקבלי ההחלטות בירושלים. בשעה שמדינות רבים בעולם מתחילות לאמץ אסטרטגיות חירום של אגירת מזון, גיוון מקורות היבוא ותמיכה ישירה בייצור מקומי, ישראל נראית כמי שנתפסה לחלוטין לא מוכנה. במקום לבנות תוכנית חומש מקיפה לביטחון תזונתי לאומי שתבטיח את עתודות המזון ותפחית את התלות בשרשראות אספקה פגיעות, המערכת הישראלית ממשיכה להסתמך על פתרונות קוסמטיים, רפורמות חלקיות וכיבוי שרפות מקומי.

כשמחברים את חוסר ההיערכות הממשלתי אל מול הריכוזיות בשוק המקומי ואל מול נתוני המגמה הגלובליים עד 2027, המסקנה ברורה וכואבת: המשבר העולמי אינו עומד נעצר בנמלים, והצרכן הישראלי הוא זה שימשיך לספוג את מכת המחץ ישירות בעגלת הקניות שלו.