הורים יקרים, שימו לב: האם נמצא היורש של ה"לבובו"?

זה היה ברור שזה רק עיניין של זמן עד שמישהו יחליף את ה"לבובו", הבובה שהפכה את Pop Mart למפלצת פיננסית, העיפה את ההכנסות, טלטלה את המניה ושכנע את העולם שקופסת הפתעה היא לא גימיק אלא מודל עסקי. עכשיו מותג חדש בשם KIMMON נכנס לישראל דרך קרביץ, עם אותו רעיון בדיוק: לא לקנות צעצוע, לקנות רגע. השאלה היא האם זה באמת היורש, או רק עוד גל קטן לפני שהים נרגע.

לבובו לא הסתפקה בלכבוש את טיקטוק; היא נכנסה דרך אביזרי אופנה, מחזיקי מפתחות ושלל פריטים נוספים מחוץ לבובות. במוקד המנגנון שמחזיק את כל העסק הזה עומד טרנד ה- Blind Box: אתה משלם, אתה פותח, אתה מקווה לקבל את הדמות הנדירה, ואם לא קיבלת, אתה חוזר לקנות עוד אחת. זה משחק פסיכולוגי עטוף בפרווה.

וכשהמשחק הזה עובד, הוא עובד בגדול. בחצי הראשון של 2025, Pop Mart דיווחה על זינוק חד בתוצאות שלה, כשהטירוף סביב Labubu דוחף את ההכנסות והופך גם את המכירות מעבר לים לעוגן משמעותי. לפי דיווחים, המכירות בחצי הראשון של השנה כמעט שילשו את עצמן והרווח קפץ כמעט פי ארבעה, והחברה אפילו עקפה תחזיות קודמות.

במקביל, הסיפור כבר לא נשאר רק בשורת הרווח. Pop Mart נכנסה למדדי האנג סנג, אחד ממדי הדגל בבורסה בסין, והמניה עשתה מהלך מטאורי בתקופה שבה כולם ניסו להבין אם זה "הדבר הבא" או "הדבר האחרון לפני התרסקות".

אבל ההצלחה של לבובו לימדה גם שיעורנוסף: טרנדים כאלה מתים מאותה סיבה שהם חיים. נדירות. ברגע שאתה מנסה להאכיל ביקוש אינסופי, אתה עלול לשבור את הקסם. רויטרס דיווחה שבאוגוסט 2025 Pop Mart כבר דיברה על תפוקה חודשית של כ-30 מיליון יחידות של צעצועי פרווה, פי עשרה לעומת 2024, ובינואר 2026 החברה הרחיבה את שרשרת האספקה שלה מחוץ לסין (כולל שיתופי פעולה במקסיקו, קמבודיה ואינדונזיה) כדי לעמוד בביקושים. באותה נשימה, הדוח ציין גם את הצד השני של המטבע: המניה נסגרה סביב 199.5 דולר הונג קונגי, כ־40% מתחת לשיא של אוגוסט, על רקע חששות לגבי כמה זמן "בום לבובו" יחזיק.

זה בדיוק המקום שבו השוק מתחיל לחפש יורש. לא בהכרח בובה יותר יפה, אלא מותג שיודע להיכנס לחלון שנפתח כשהקהל עדיין רעב לחוויה הבאה.וכאן נכנס KIMMON. גם הוא מגיע מהעולם שבו צעצועים הם כבר מזמן לא רק לילדים, אלא מוצר אספנות, לייפסטייל, ופעמים רבות גם פריט שמתחבר לאופנה. ההשקה בישראל מתרחשת דרך קרביץ, במחיר 119 שקלים, שמציגה אותו כמותג אספנות שמערבב בין בובת פרווה רכה לבין דמות שאפשר "להעמיד" ולהציב בפוזות, עם אסתטיקה של אנימה ותשומת לב לפרטים הקטנים.

הדובדבן הוא כמובן אותו מנגנון ממכר: קופסה סגורה. אתה לא יודע מה קיבלת עד שאתה פותח. קרביץ אפילו אומרת את זה בצורה הכי ישירה שיש: זה יוצר "הפתעה, התרגשות וקהילת החלפות".

הסוד של הלבובו הוא בכלל לא בבובה

אם רוצים להבין למה KIMMON קיבל כרטיס כניסה להימורים על "היורש של לבובו", צריך להסתכל על הדרך שבה מותגים כאלה בונים חדירה. במקרה שלו, יש כבר סימנים של תנועה מסודרת לשווקים מערביים. License Global דיווח בקיץ 2025 על כניסה רשמית לצפון אמריקה תחת הפצה בלעדית של The Incredible Group, עם תכנון להשקה מדורגת אצל ריטיילרים גדולים ופלטפורמות אונליין. בבריטניה, Toy World Magazine דיווח ש-Character Options מונתה כמפיצה בלעדית, עם פרה־סייל מספטמבר 2025 והשקה מדורגת בתחילת אוקטובר, מגובה בקמפיין שיווק רחב. כלומר זה לא מקריאלא זו תשתית הפצה. וזה בדיוק מה שהופך צעצוע טרנדי לדבר שיכול להזיז קופות.

ועדיין, ההשוואה ללבובו חייבת להיות זהירה. לבובו לא רק "נכנס לחנויות". הוא הפך את Pop Mart למותג שממצב את עצמו איפשהו בין מותג צעצועים למותג לאופנה. פייננשל טיימס אפילו תיאר את Pop Mart כחברה שבנתה את המודל שלה תוך שילוב של אמנות, אופנה, טכנולוגיית ריטייל ושיווק רגשי, כשההפתעה והמחסור הם הדלק שמחזיק את הקהל חוזר שוב ושוב. באותו דיווח צוין גם היקף הפעילות הגלובלית: Pop Mart פועלת בעשרות מדינות, עם קפיצה חדה בהכנסות הבינלאומיות, והמותג כבר מזמן לא נשען רק על השוק הסיני.
כלומר, לבובו הוא לא רק דמות. הוא מערכת.

האם KIMMON כבר מערכת? לא בטוח. כרגע, מה שרואים הוא מותג שמנסה לנעול שלושה ברגים מאוד מסוימים: סיפור לדמויות, "סטייל" שמתחבר לתיקים ולצילום, ומודל מכירה שמייצר רצף של קניות במקום קנייה אחת. זה בדיוק הדפוס שעבד ל-Pop Mart, וזה גם הדפוס שעשוי להיות נקודת התורפה הגדולה שלו: ברגע שהכול נהיה זמין מדי, מתפוגג הריגוש. רויטרס הראתה את הדילמה הזו בשידור חי דרך המתח בין הרחבת הייצור לבין הפחד שהקסם יתפוצץ.

בישראל, KIMMON מגיע כשהקהל כבר "מאומן". אחרי שנה שבה לבובו היה שם נרדף ל"אני חייבת את זה", אנשים יודעים מה הם קונים: לא בהכרח בובה, אלא חוויית פתיחה, סיכוי להשיג משהו "נדיר", ותחושת שייכות לקהילה שמחליפה, מצלמת ומעלה סטוריז. זה גם מסביר למה רשת כמו קרביץ משקיעה בזה, וממקמת את המותג בעולמות הלייף־סטייל והפנאי, לא רק במדף "צעצועים". באתר הרשת כבר מופיעות כמה וריאציות של Kimmon במחירים שונים, כולל דגמים ב־119 שקל, וגם גרסה גדולה יותר במחיר גבוה יותר.

כאן בדיוק עובר הקו שמבדיל בין "עוד טרנד" לבין "יורש אמיתי": האם נראה מחסור עקבי, ריסטוקים שנחטפים, וקנייה שחוזרת על עצמה בקצב שמייצר נפח. לבובו הוכיח שזה אפשרי עד כדי כך שחברה ציבורית יכולה לבנות סביבו תחזיות, להצטרף למדדים ולסחוף שוק שלם, ואז באותה מהירות גם להרגיש את העצבנות כשהמשקיעים שואלים אם הסיפור מתעייף.

KIMMON, לפחות לפי הנתיבים שהוא מסמן בעולם, רוצה להיות הבא בתור. השאלה אם היא תמצא דמות אחת שתהפוך לסמל, כמו שלבובו מצאה, ואם היא תדע לשמור על המתח הזה בדיוק במינון הנכון: מספיק נפוץ כדי להיות בכל מקום, מספיק נדיר כדי שירגיש כמו זכייה.