רגע לפני הקלפי: מה המפלגות מבטיחות לעשות עם הכסף שלכם?

מערכת הבחירות לכנסת ה-26 נערכת בצל אתגרים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים חסרי תקדים. בעוד נתוני המאקרו מציגים חוסן מסוים – אבטלה נמוכה ואינפלציה ממותנת – הקופה הציבורית מתמודדת עם "חור בתקציב" (גירעון) הולך וגדל. ביום שאחרי הבחירות, הממשלה החדשה תיאלץ לקבל הכרעות מורכבות: האם לקצץ בשירותים, להעלות מסים, או למצוא מקורות צמיחה חדשים.

כדי לעזור לכם לקבל החלטה מושכלת בקלפי, יצאנו לבדוק מה המפלגות מבטיחות לעשות עם הכסף שלכם, איפה הצעות הדיור ויוקר המחיה פוגשות את המציאות, ומהי הכוכבית הקטנה שכולם מנסים להסתיר.

נתחיל מהעובדה שכל כל מפלגות הקואליציה המכהנת (הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית והציונות הדתית) בחרו שלא לפרסם מצע כלכלי רשמי. הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' רצה הפעם יחד עם מפלגת זהות, בראשות משה פייגלין. הציונות הדתית עצמה לא מציגה מצע בחירות, לעומת מפלגת זהות. הימנעות זו מעמיקה את העמימות לגבי התוכנית הכלכלית של הממשלה הבאה, ומקשה על הציבור להבין מי רוצה ואיך הם רוצים להיטיב עימנו.

הבטחות המפלגות לפי תחומים

יוקר המחיה, כלכלה ובנקאות

ישראל נחשבת לאחת המדינות היקרות ב-OECD במחירי המזון והצריכה. המפלגות מציעות גישות שונות בתכלית להתמודדות עם הסוגיה:

פתיחת השוק והגברת התחרות ("ביחד" וישראל ביתנו): מפלגת "ביחד" מבטיחה להוריד את מחירי המזון ב-30% בתוך 3 שנים על ידי פירוק מונופולים, פתיחת השוק ליבוא מקיף והכרה בתקני כשרות בין-לאומיים. ישראל ביתנו מציעה מהלך משלים של ביטול בלעדיות יבואנים והסרת חסמים רגולטוריים.

למה צריך לשים לב? הסתמכות יתר על יבוא: פתיחה ללא מכסים עלולה למוטט את החקלאות הישראלית ואת הביטחון התזונתי של המדינה בעת חירום. כוחן של רשתות השיווק: הוזלת היבוא אינה מבטיחה הורדת מחירים לצרכן אם רשתות השיווק הגדולות יגזרו את הקופון ויישארו עם פערי תיווך גבוהים.

פיקוח והגנה על עובדים (הדמוקרטים): העלאת שכר המינימום, הרחבת מענק העבודה (מס הכנסה שלילי), הגברת הפיקוח על מחירי מוצרי יסוד, מאבק בריכוזיות בענפי המזון והאנרגיה והוזלת התחבורה הציבורית.

למה צריך לשים לב? סכנת מחסור במוצרים: ניסיון העבר מראה כי פיקוח הדוק מדי על מחירים עלול להוביל ליציאת יצרנים מהשוק ולמחסור במוצרים על המדפים. גל התייקרויות משני: העלאת שכר המינימום מגדילה את הוצאות השכר של העסקים הקטנים, שנאלצים לגלגל את ההתייקרות חזרה אל הצרכנים.

הפחתת המע"מ ורפורמה בבנקאות (המפלגה הכלכלית): פרופ' ירון זליכה מציע להוריד את המע"מ מ-18% ל-12% בתוך 6 שנים (1% בשנה), לבטל מכסים, לפרק את מועצות הייצור בענפי החלב, הביצים והדבש, להגביל מס שולי מרבי ל-40%, להקים בנק פרטי חדש בשותפות המדינה ולחייב בנקים בתשלום ריבית על יתרות עובר ושב.

למה צריך לשים לב? חור תקציבי אדיר: המע"מ הוא ממקורות ההכנסה המרכזיים של המדינה. הפחתתו ב-6% משמעותה אובדן הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים, ללא מקור חלופי ברור. הערכת הכלכלנים: כלכלנים בכירים מבקרים את התוכנית ומזהירים כי מדובר בהבטחות פופוליסטיות שהורסות את היציבות התקציבית.

השוק החופשי והמס השטוח (זהות / הציונות הדתית): החלפת מס ההכנסה המדורג במס שטוח בשיעור אחיד, ביטול הדרגתי של מכסים וצמצום נרחב של מעורבות המדינה והרגולציה.

למה צריך לשים לב? הרחבת הפערים החברתיים: מס שטוח מטיב בעיקר עם בעלי הכנסות גבוהות ושוחק את עקרון המיסוי הפרוגרסיבי, המיועד לצמצום פערים. סיכוני איכות ובטיחות: ביטול רגולציה מקיף עלול לפגוע בתקני איכות ובפיקוח על הבריאות.

הטבות למשרתים ומאבק בהון השחור (ישר!): רפורמת מס מקיפה, מתן עדיפות כלכלית וסבסוד מעונות לגיל הרך למשפחות עובדות ומשרתות, לצד מאבק ממוקד בגביית מסים מההון השחור.

למה צריך לשים לב? מקור מימון לא מבוסס: "מלחמה בהון השחור" היא הבטחה שחוזרת בכל מערכת בחירות. בפועל, גביית כספים אלו מורכבת, איטית, ואינה יכולה לשמש בסיס תקציבי בטוח להפחתות מסים.

דיור ומשכנתאות

עם מחיר ממוצע שדורש עשרות שנות השתכרות, סוגיית הדיור עומדת בראש סדר העדיפויות של המשפחות בישראל:

סיוע ישיר ושכירות ארוכת טווח ("ביחד"): מתן מענק של 1,000,000 ש"ח לרכישת דירה למילואימניקים פעילים, בניית 100,000 דירות להשכרה ארוכת טווח (40% בסובסוד) וקיצור הליכי התחדשות עירונית.

למה צריך לשים לב? תדלוק עליות המחירים: הזרקת מיליון שקלים לזכאים עלולה לגרום לקבלנים ולמוכרים פשוט להעלות את מחירי הדירות בשיעור דומה. עלות אסטרונומית: העלות התקציבית של המענק נאמדת במיליארדי שקלים ללא מקור תקציבי מוגדר. הקלות במימון (ישראל ביתנו): העלאת תקרת המשכנתה לעד 90% משווי הדירה לזוגות צעירים זכאים, ופריסת תשלומי המשכנתה לתקופה ממושכת של עד 40 שנה.

למה צריך לשים לב? מלכודת חוב וריביות עתק: הגדלת המינוף והארכת התקופה ל-40 שנה משמעותה תשלומי ריבית אדירים לבנקים וסיכון ממשי לקריסת משקי בית במקרה של עליית ריבית או ירידת מחירי הדירות.

פירוק רשות מקרקעי ישראל (זהות): פירוק רמ"י והעברת הבעלות על קרקעות פנויות לידי הציבור לשם מסחר חופשי והצפת השוק.

למה צריך לשים לב? סכנת ספסרות בקרקעות: הצפת קרקעות ללא מנגנוני פיקוח עלולה להוביל להשתלטות של יזמי נדל"ן חזקים וטייקונים על אדמות המדינה. אובדן הכנסות המדינה: קרקעות רמ"י מכניסות מיליארדים לקופה הציבורית, שמשמשים למימון תשתיות, בריאות וחינוך.

מיסוי קרקעות והגנת שוכרים (ישר! והדמוקרטים): הטלת מס על קרקעות מעוכבות בנייה, הגברת השקיפות במחירי שכירות והרחבת הדיור הציבורי.

למה צריך לשים לב? חסמים תכנוניים: עיכובי הבנייה נובעים ברובם מבירוקרטיה בוועדות התכנון והרשויות המקומיות, ולא ממתכננים ש"דוגרים" על קרקעות. ענישה במס לא תפתור את החסמים הבירוקרטיים.

בריאות, סיעוד וקצבאות

מערכת הבריאות והסיעוד: מפלגת הדמוקרטים מתחייבת לביטוח סיעודי ממלכתי והוספת מיטות אשפוז; ישראל ביתנו מציעה רפורמה בסיעוד והקמת שני בתי חולים חדשים (בצפון ובדרום); ו-"ישר!" מציעה סנקציות על קופות חולים שלא יעמדו בזמני תורים.

למה צריך לשים לב? הקמת בתי חולים חדשים והוספת מיטות דורשות שנים רבות ותקציבי עתק. ללא הגדלת כוח האדם הרפואי והכשרת רופאים נוספים, מדובר בהבטחות ריקות מבנה.

קצבאות זקנה: ישראל ביתנו מבטיחה להעלות את הקצבה ל-25% מהשכר הממוצע. מפלגת "ביחד" מציעה הצמדה לשכר הממוצע והכפלת הקצבה לקשישים עניים ביותר. הדמוקרטים ו-ישר! מציעות העלאה ממוקדת לקשישים מעוטי הכנסה.

למה צריך לשים לב? הצמדת קצבאות הזקנה לשכר הממוצע ברוחב פס מייצרת התחייבות תקציבית קבועה ואדירה בספר התקציב, שתחייב העלאת מסים מקבילה.

שירות צבאי ושוויון בנטל

בנושא זה בולט קיטוב חריף בין המחנות:

מפלגות האופוזיציה (ישר!, ישראל ביתנו, ביחד, הדמוקרטים): מציגות התניה ישירה בין שירות צבאי/אזרחי ותעסוקה לבין קבלת הטבות כלכליות, מענקי דיור וסבסודים.

המפלגות החרדיות (ש"ס, יהדות התורה): דורשות פטור מוסדר מגיוס לבני ישיבות ללא סנקציות כלכליות, פליליות או תקציביות. דרישה זו מהווה את מצען התקציבי בפועל – שימור מלא של סבסודי המעונות, הנחות הארנונה ותקציבי הישיבות מתקציב המדינה.

למה צריך לשים לב? אי-השתלבות של אוכלוסיות רחבות בשוק העבודה ובשירות הצבאי מייצרת כשל מבני, המטיל את עול המסים והשירות על שכבה הולכת וקטנה של האוכלוסייה, ומאיים על היציבות הכלכלית של ישראל בטווח הארוך.

הכוכבית הקטנה: ניתוח מקורות המימון והפער התקציבי

ניתוח כלכלי מעמיק של המצעים מעלה פער ניכר בין היקף ההבטחות לבין מקורות הכיסוי התקציביים:

גירעון מובנה בהבטחות: אפילו מפלגת ישראל ביתנו, שהציגה את המצע המפורט והמתומחר ביותר (תוספות של כ-30 מיליארד שקלים לביטחון, משטרה, בינה מלאכותית ומעבדות), סובלת מגירעון מובנה מכיוון שאינה מציגה מקורות כיסוי תואמים בהיקפם.

אשליות חיסכון – סגירת משרדים וביטול כספים קואליציוניים: מפלגות מציעות לחסוך כסף על ידי סגירת "משרדים מיותרים". אולם, נתוני ספר התקציב מראים כי תקציבי המשרדים המדוברים (מורשת, ירושלים, תפוצות והתיישבות) מסתכמים יחד בפחות מ-1 מיליארד ש"ח – כ-0.14% בלבד מתקציב המדינה. ביטול הכספים הקואליציוניים מוערך בכ-5 מיליארד שקלים, אך חלק גדול ממנו כבר נטמע בבסיס התקציב.

מקורות בלתי מבוססים: ההסתמכות על "מלחמה בהון השחור" (ישר!) או על צמיחה כלכלית בלבד (זהות) כמקור מרכזי לכיסוי הפחתות מסים, אינה נתמכת בניסיון היסטורי או בתחזיות תקציביות מבוססות.

לסיכום, הניתוח הכלכלי לקראת בחירות 2026 מציב את הממשלה החדשה מול ארבעה אתגרים מבניים מרכזיים: הגירעון שחוצה את רף ה-4% והוצאות הביטחון הגבוהות יחייבו את הממשלה לבצע הכרעות קשות – קיצוצים עמוקים או העלאות מסים – מיד לאחר קבלת המנדט. בנוסף,: הקיטוב בנושא חובת השירות משפיע ישירות על שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה, סבסוד המעונות וחלוקת נטל המסים הלאומי. בשורה התחתונה נראה כי היעדים השאפתניים (כמו הורדת מחירי מזון ב-30% או פירוק רמ"י) יתנגשו בחסמים בירוקרטיים ובקבוצות לחץ בהיעדר תכנון תפעולי ותקציבי מפורט.