הגאדג'ט שקניתם ב-TEMU סוף סוף מצא ייעוד: להתחדש במקום להיטמן

אם גם בשבילכם חג פסח היה הזדמנות להיפטר מכל הג'אנק שקניתם מ-Temu שהתגלה כמיותר (הפתעה), גאדג'ט כלשהו שחשבתם שיהיה שימושי ובסוף לא נגעתם בו שנתיים או כלי מטבח שהעלו אבק בארון והגיע הזמן להיפטר מהם – אתם לא לבד. אבל האם חשבתם שיש דרך יותר טובה להיפטר מדברים במקום לזרוק אותם?

"בתקופה הזאת של השנה משאיות הזבל עומדות שעות בתור כדי לפרוק את הפסולת באתרי ההטמנה", מספרת פרופ' אופירה אילון מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה וחוקרת במוסד שמואל נאמן בטכניון. הטמנה היא הפתרון הנפוץ בישראל לטיפול בפסולת שלנו – מעל 80 אחוז מהפסולת מוטמנת באדמה. זה גם פתרון שמזיק מאוד: למשל, החומר האורגני בפסולת המוטמנת עלול להתפרק בתהליכים ללא חמצן ולפלוט את גז החממה מתאן, ואתרי ההטמנה עצמם תופסים שטח יקר. נוסף על כך, תהליך הטיפול בפסולת עולה כסף. "כשעלויות הטיפול בפסולת תופסות חלק נכבד מהתקציב של עיריות, אז תחומים אחרים בעיר נפגעים כמו שירותי תרבות וחינוך", היא מסבירה. "זה כסף שהולך לפח".

בסדרת הרשת "זה סביבה: פסולת" של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה בשיתוף פארק המחזור חירייה, מוצגת פירמידת הטיפול בפסולת. שלוש הקומות הראשונות בפירמידה מציגות את הטיפול בפסולת שייצרנו: הטמנה, השבה לאנרגיה ומִחזור. שתי הקומות העליונות, עוסקות בהפחתה של כמות הפסולת על ידי שימוש חוזר במוצרים והפחתת צריכה במקור. "אבל כדי לעודד את הציבור לעשות זאת, החלופות צריכות להיות נגישות ומזמינות", אומרת דנה זיו, מנהלת תחום צמצום צריכה ופסולת, ברשות לאיכות סביבה וקיימות בעיריית תל אביב-יפו.

זמן למחדש

"העירייה מחויבת להפחית את פליטות גזי החממה לאור משבר האקלים", מסבירה זיו. "אחת הדרכים היא צמצום כמות הפסולת שעוברת להטמנה. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא צמצום הפסולת במקור על ידי תיקונים, החלפות והשאלות".

המונח מיחדוש הוא שילוב בין המילים מִחזור וחדש. מיחדוש מתייחס לשיפוץ או הסבה של מוצרים במטרה לנצל את המקסימום מהמוצר ולהמשיך להשתמש בו – כך נחסוך מהפח שלנו עוד מוצר ונעניק לו עוד זמן בחיים חדשים. למשל, אפשר למחדש בגדיםלגזור, לתפור, לרקום ולצבוע בגדים ישנים – ולייצר מהם בגד חדש, תיק או ריפוד לכיסא.

תיקון מוצרים הוא דרך נוספת – עתיקה ונוסטלגית – להמשיך להשתמש במוצר. "תיקון מוצרים שהתקלקלו היה בעבר פתרון נפוץ – והוא נשכח", אומרת זיו. "אחת היוזמות שלנו נקראת 'בר-תיקון'. מדובר באירועים קהילתיים שבהם התושבים מגיעים עם מוצר לתיקון, ותושבים אחרים מתקנים את המוצר עבורם בהתנדבות", היא מסבירה. בדרך זו, התושבים לומדים לתקן מוצרים ונחשפים לחלופת תיקון המוצר – במקום לזרוק ולקנות מוצר חדש. נוסף על כך, העירייה מקיימת סדנאות של "הנדי-וומן", סדנאות תיקון אופניים וסדנאות רקמה. לדברי אילון, עוד משנות ה-90 של המאה הקודמת, פועלים במינכן שבגרמניה מרכזים עירוניים למסירה ולתיקון של מוצרים שבהם עובדים מטעם העירייה מתקנים מוצרים כמו מיקרוגל מקולקל כדי למנוע את זריקתם לאשפה. ב- 2023 יצאה ממשלת צרפת ביוזמה לקידום תיקונים של בגדים ונעליים. במסגרת היוזמה, אזרחי צרפת זכאים למענק של 6–25 אירו לטובת תיקון בגדים או נעליים.

מסיבות החלפה

"הזבל של אחד יכול להיות האוצר של אחר", מסכימה אילון ומסבירה שאין בכך בושה. "בבנימינה למשל, יישוב ברמה כלכלית גבוהה ואנשים שאינם 'נזקקים' – מוצרים עוברים ליד שנייה וליד שלישית במהירות רבה דרך קבוצות ייעודיות. הפעילות הזאת מגיעה מהציבור ואינה מסודרת", היא מספרת.

פלטפורמות להחלפה ולמסירה של פריטים צמחו מהשטח – כמו קבוצות ווטסאפ ועמודי פייסבוק ייעודיים. ""חבל לזרוק דברים טובים שיושבים בבית", אומרת זיו. "חשוב לזכור שיש קבוצות כאלה – כנראה בשכונה של כולנו. אם אני צריכה משהו, אני קודם שואלת שם לפני שאני קונה חדש.

לדבריה, עיריית תל אביב-יפו מארגנת שוקי קח-תן, מספקת תשתית לארונות וביתני מסירה והחלפה שממוקמים ברחבי העיר ומעודדת "מסיבות החלפה" – בילוי חברתי משותף שכולל החלפה של בגדים. "אנחנו נותנים את הידע וערכה של קולבים ומתלים", אומרת זיו. כחלק ממסיבות ההחלפה נוצר חיבור לקהילה ולבעלי מקצוע. למשל, למסיבות ההחלפה מגיעה תופרת מקומית שעוזרת בהתאמת הבגדים שהוחלפו כך שיתאימו לבעליהם החדשים. "חשוב לנו שהתופרת תהיה מקומית כדי שהחיבורים ימשיכו גם כשהאירוע כבר נגמר", היא מסבירה.

יוזמות צמצום פסולת במקור לא חייבות להישאר ברמה העירונית. ב-22 באפריל יצוין יום כדור הארץ. לכבודו, פורום האקלים בבית הנשיא יקיים וובינר עם קבוצת "אימהות לא אוגרות". אילון, שלוקחת חלק בוובינר, מסבירה שיוזמות כמו קבוצה זו קמות במקומות רבים ו"התוצאה היא שמוצרים מקבלים חיים שניים ושלישיים, ולכן מיוצרת פחות פסולת".

שימוש משותף במכונות כביסה ומכסחות דשא

"התמיכה של עיריות במיזמים של הציבור חשובה מאוד", אומרת אילון. למשל, בכפר סבא הקימו מתנדבים את מרכז קיפוד, שבין השאר מציע לתושבים גישה למגוון רחב של ציוד וכלים. "אפשר לקחת מכסחת דשא, לכסח – ולהחזיר", מספרת אילון. כך, אין צורך לקנות עוד מוצרים מיותרים שניתן לחלוק עם השכנות והשכנים. יוזמה כזו מספקת לתושבים את המוצרים בתור שירות וחוסכת בייצור של מוצרים נוספים. "אם בבניין רב קומות של 100 דירות, לכל דירה תהיה מכונת כביסה, אז המשמעות היא 100 מכונות. אולם, אם יהיה חדר כביסה עם כמה מכונות בתשלום קטן, זה יכול להחליף את הכמות הגדולה של המכונות שאחר כך הופכת לכמות גדולה של פסולת", מסבירה אילון.

גם עיריית תל אביב-יפו מעודדת ניהול מחסנים קהילתיים משותפים שמהם אפשר לשאול ציוד לבית ולגינה, לעיתים בתשלום סמלי. לדוגמה, ניתן לשאול סט כלים רב-פעמיים, כלי עבודה, ציוד טיולים ומקטפת פירות. "שימוש במקטפת מאפשר להגיע לכל הלימונים על העצים, אפשר לחלק אותם בשכונה ולצמצם את בזבוז המזון", אומרת זיו.

אם נפחית את כמות הפסולת שלנו, אז הערים שלנו יהיו נקיות יותר, עלויות הטיפול בפסולת יקטנו, נשמור יותר על הסביבה ונחסוך כסף. "הרעיון הוא שמוצר לא ייצא מהכלכלה. נכון שבסוף הוא נשבר או מתקלקל בצורה שאי אפשר לתקן אבל חשוב שננצל ממנו את המקסימום", אומרת אילון. השלכה לאשפה, לדבריה, צריכה לקרות כמה שפחות, והתופעה של להשתמש ולזרוק כדי לקנות משהו חדש יותר צריכה להיפסק. "אנחנו בחברה צרכנית ורוצים שנקנה יותר – אבל זה בידיים שלנו ובסוף, זה גם עולה כסף". המוטיבציה קיימת. זיו מספרת כי בסקר שנערך בתל אביב-יפו ב-2022 נמצא ש-40 אחוז מתושבי העיר מוכנים לתרום שעה בשבוע מזמנם לקידום תחומי הקיימות בעיר. פתרונות כמו מיחדוש, תיקון מוצרים והשאלות יכולים להיות התחלה טובה, במיוחד לקראת פסח. צעדים כאלה, לפי אילון, הם חלק מכלכלה מעגלית.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה